יום שלישי, 28 ביולי 2009

כנגד רשות ההגירה

נתן אלתרמן כתב את השיר הלשון השבדית בשנת 1943. אחרי שתשעים אחוז מיהדות דנמרק הושטה בסירות לשבדיה בלילה אחד.
לצערי השיר המקביל על השפה העברית של שנת 2009 לא יהיה כל-כך מחמיא...

הנה השיר:

הלשון השוודית / נתן אלתרמן


מעטים הם יודעי הלשון השוודית,
מי דובר בה, אולי רק השוודים עצמם.
כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת
וקטן ומוצנע העם.


ועת שוודיה אמרה: "הנני מקבלת
מגבול דניה את כל היהודים הגולים",
נוכחו וראו כל עמי החלד
כמה דל הוא בשוודית אוצר המילים.


כי רבות מדינות כבר כהנה הכריזו,
אך הללו הראו את גינזי לשונן,
במילות "אינפליטרציה", ו"קווטה", ו"ויזה"...
רק בשוודית
מילים שכאלה אינן.


ועת נער נמלט אל גבול שוודיה מציד,-
היא איננה פונה לעיין במפות.
היא פשוט מוליכה אותה פנימה לבית,
בלי לדעת כי זו שאלה של טרנספורט.


מדינות בעולם יש גדולות שבעתיים
ומקום בהן רב למחסה ומלון,
אך לפני הצילן איש טובע ממים
אוהבות הן תמיד להביט במילון.


יען שפת מילונן ססגונית כפרפר היא -
יש "קצה גבול של יכולת" או "כושר קליטה".
רק בשוודיה עוד חי המנהג הברברי,
להציע להלך כוס תה ומיטה.


ולכן הגדרות היא איננה בוררת
ואיננה מרבה דקדוקי מנגנון,
היא כותבת פשוט: "הכניסה מותרת",
ויסלח לה האל על דלות הסגנון.


ויאמר לה האל בדמעה: שוודיה, שוודיה, -
שתי מילים נשכחות את כתבת על פתחים
אך שוות הן טרקטטים ואנציקלופדיה,
כן... אפילו בריטניקה... כל הכרכים.


ואזי מלאכים בשירה ימללו
ואמרו זה לזה: מה רבה התהום,
אם שתי המילים הפשוטות האלו
הולידו דמעה בעיני מרום.


נ.ב. תודה רבה לפרופ' נסים קלדרון על הרעיון...

יום חמישי, 23 ביולי 2009

לא מחשבה, הודעה

מהיום אפשר להזמין ספרים דרך האתר של אותיות פורחות.
אני אישית חושב שזה אתר מעניין וחמוד מאוד, למה לא תנסו?

יום שלישי, 21 ביולי 2009

טרי פראצ'ט כבר אמר את זה קודם...

בספר Going Postal מויסט ון ליפויג מקבל בנסיבות מורכבות למדי את ניהול סניף הדואר העד אז די כושל של אנך מורפורק.
כיוון שמויסט הוא בעיקר איש שיווק ומכירות, הוא מחליט לשלוח מכתבים שנמצאים בסניף הדואר כבר הרבה שנים, ואחד המכתבים מצליח לאחד זוג נאהבים אחרי שנים רבות, בדיוק כמו בכתבה המופיעה בלינק (אלא שבספר אובדן המכתב, או ליתר דיוק האיחור בקבלת המכתב, נבע מבעיות של הדואר).
אני אוהב את טרי פראצ'ט. למען האמת, טרי פראצ'ט הוא הסופר האהוב עלי הרבה שנים.
במשך כמה שנים הייתי מאוד מאוכזב ממצב התרגומים שלו בעברית, ולא שאני חושב שהמצב מושלם עכשיו, אבל קדמת עדן עושים עבודה סבירה, סבירה פלוס אם לשפוט מהתגובות של יעל, שקוראת עכשיו את 'חרש החורף', הרומן השלישי בסדרת טיפני אייקין (אני הייתי קורא לה אייקינג).
ובנימה אופטימית זו, השבוע כנראה מחר או מחרתיים יושק האתר 'אותיות פורחות' שבו אפשר יהיה לקנות ספרים של הוצאת רסיס נהרה, ולבסוף גם של פראצ'ט.
בהצלחה לנו...

יום שלישי, 14 ביולי 2009

בכל פעם שאתה מתחתן ברבנות

הערה: אזהרה זאת מופנית לגברים ונשים כאחד, מוסלמים ויהודים, מוסלמיות ויהודיות כאחד, ועם זאת הסיכונים הגנוזים בהצעות המופיעות כאן הם שונים בהתאם למין ולדת. זה חלק מן העניין.

בכל פעם שאתה מתחתן ברבנות אתה:
  • אומר שאשתך יכולה להפוך לעגונה.
  • נאלץ לשקר לגבי מערכת היחסים הקודמת עם אשתך לעתיד.
  • נחשף לסכנה שטקס החתונה יתבטל חד-צדדית על ידי הרבנות.
  • נחשף לשיעורי הדרכה בעלי תכנים אנטי ציוניים.
  • יודע שתצטרך להתגרש ברבנות.
  • יודע שזה אומר אין לך מושג מה בעצם לגבי הסכום שכתבת בכתובה.
  • יודע שהחזקה על ילדים היא של נשים על פי ההלכה, ובוודאי עד גיל שש.

בכל פעם שאת מתחתנת ברבנות את:
  • נחשפת לשיעורי הדרכה, ולתכנים דתיים שמפריעים לנשים רבות.
  • מסכימה לעבור טקס גירושין ברבנות.
  • יודעת שיכול להיות שבעלך (מושג בעייתי, אבל נפוץ מאוד ברבנות), לא ייתן לך גט.
  • יודעת שאיך מה לעשות אם לא תקבלי גט.
  • יודעת שיכול להיות שתהיי עגונה.
  • יודעת שאם תתגרשי לא תוכלי להתחתן עם כוהן,
  • יודעת שיש חתנים חמודים מאוד אבל פסולי חיתון.
  • יודעת שאם, מכל סיבה שהיא, יוולדו לך ילדים מחוץ למסגרת הנישואין הם יהיו ממזרים.
  • יודעת שיכול להיות שתצטרכי לעבור טקס של ייבום וחליצה.
  • תומכת במערכת דתית שאומרת שנשים מוסלמיות יצטרכו לעבור נישואין וגירושין בבית הדין האיסלמי השרעי.

בכל פעם שבה את מתחתנת בבית הדין השרעי את:
  • יודעת שלפי השריעה החזקה על ילדים היא של הגבר אוטומטית.
  • יודעת שבמקרים שבהם בעלך אלים, אבל מבקש שלום בית, ייתכן שתצטרכי להסכים.
  • יודעת שאם את לא דוברת ערבית, יהיה לך קשה מאוד למצוא מי שייצג אותך, ובפרט המדינה לא רואה את זה כחובתה לתת לך ייצוג משפטי.


המכתב של רבקה כרמי

25.6.2009

לכבוד
אורי מאיר

אורי,
תודה לך על מכתבך המאלף.
אני מבטיחה להיענות לבקשה בשנה הבאה, וגם לשמוע ממך רעיונות על "קשר הדוק" שיכולה האוניברסיטה ליצור עם המתרחש בעירנו, מעבר לעשייה המשותפת הרבה בתחומים שונים, ובתחום היצירה בפרט

בברכה,
פרופ' רבקה כרמי

יום שלישי, 7 ביולי 2009

ואף על פי כן - פרס ספיר

לכל מי שלא מכיר את תקציר העניינים עד כה:
כמו בכל שנה גם השנה עלו חמישה ספרים לגמר של פרס ספיר. כל אחד מהספרים היה אמור לקבל עשרים וחמישה אלף שקלים.
הספר "אחוזת דג'אני" מאת אלון חילו, ספר המספר על האחוזה של משפחת דג'אני שהשתרעה על פני רוב מרכז תל-אביב המודרנית, זכה בפרס, והיה אמור לקבל מאה וחמישים אלף שקלים.
נטען כנגד יוסי שריד, יו"ר וועדת הפרס, כי הוא הוציא את ספרו באותה הוצאה כמו אלון חילו, וכי עורכת הספר היא אשתו של בנו. כן נטען כי הספר של רונית מטלון, שאף הוא עלה לגמר, הוקדש לפרופ' אריאל הירשפלד, אחד מחברי וועדת הפרס, שהודיע על כך למפעל הפיס שעורך את התחרות.
בעקבות הטענות הללו החליט מפעל הפיס למשוך את הפרס מן הזוכים.
כל העולים לגמר ביקשו לא להגיש את ספריהם שוב לתחרות המחודשת, וכן עוד סופרים.
ומה אני אומר על כל זה?
כתב אתמול יפה פרופ' נסים קלדרון גם כי ספרות היא עניין של טעם אישי, וגם כי הוא לא מטיל ספק באותנטיות של הבחירה של וועדת השופטים. אני מסכים, אבל גם חושב שהבחירה הייתה לא טובה.
לעניות דעתי הספר הטוב ביותר השנה היה: "פנים צרובי חמה" של שמעון אדף, שכעת הודיע כי גם הוא לא יגיש את ספרו. "אשה בורחת מבשורה" היה גם הוא ספר שזכה לשבחים רבים של הביקורת, ולהצלחה מסחרית ניכרת, ולא רק בישראל.
למען האמת, כל הזכיות האחרונות בפרס ספיר היו לא לטעמי.
אז מה הבעייה?
אני חושב שהבעייה היא בסכומי הפרסים. אין כל הצדקה לתת פרס גדול פי שש לסופר אחד על פני סופרים אחרים, כאשר הבחירה כנראה הייתה משתנה גם אם היו חלים רק שינויים קלים בהרכב הוועדה.
בדומה לאוסקר שהחליט להעלות עשרה סרטים לגמר מן השנה הבאה, למה לא להעלות עשרה ספרים לגמר של פרס ספיר, ולתת לכל אחד מהם עשרים וחמישה אלף שקלים, ולמה לא לתת לזוכה רק פסלון?

נ.ב.
פרופ' רבקה כרמי ענתה למכתבי, מסיבות טכניות אני לא מפרסם את תשובתה השבוע, אלא בשבוע הבא...

עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...