יום שלישי, 27 בספטמבר 2011

שנה טובה ובריאה


פוסט זה התפרסם בבלוג של סת' גודין בשבעה בספטמבר. לקראת השנה החדשה הנה תרגום שלי לדבריו:

הזמזום באזני לא אמר שאני עומד למות
לפני ששה שבועות, בחצות הלילה, מצאתי את עצמי ער אבל עייף מאוד בגלל ג'ט לג. הייתי במיטה מלאת גבשושיות, בחושך, במלון עלום של עשרים דולר ללילה, בקאנטרי קלאב לשעבר. הייתי בקיטאלה קניה, ליד הגבול עם אוגנדה.
יתוש זמזם ליד אזני. (למה הם תמיד מזמזמים באוזן?). היו לי תרופות כמובן, אבל מה אם לא היו לי? מה אם, כמו רבים שחיים כאן, היו לי ילדים, ולא היה לי כסף לתרופות?
נסו לדמיין את זה לשנייה לפני שאתם עוברים אל הדבר הבא שנמצא על סדר היום שלכם להיום.
ברגע זה, בדקה זו, אנא עשו שלושה דברים:
1. קנו שני עותקים של הקץ למלריה (הספר באנגלית א.מ.), ספר חדש ומרתק  שחובר על ידי ששים סופרים. תוך דקה אסביר לכם למה זה עשוי להיות הספר החשוב ביותר שתקראו השנה (לא הספר הטוב ביותר, כמובן, רק הספר החשוב ביותר). כדאי שתקנו גם עותק בכריכה רכה, על מנת שתוכלו להשאיל אותו לחבר.
2. שלחו טויט או לייק על הפוסט הזה, או שלחו במייל לעשרה חברים (זה לוקח רק שנייה).
3. ובקרו באתר של הקץ למלריה, ופרסמו אותו גם כן.
מה יקרה אם תעשו את זה? מה יקרה אם תיקחו אחריות ותוציאו כמה דולרים?
הנה מה שיקרה: מישהו לא ימות.
ילד לא ימות ממלריה, מחלה שגורמת ליותר מקרי מוות בשנה מאיידס.
זה עד כדי כך פשוט וישיר. רשתות המגן כנגד מלריה הן רשתות פשוטות שתולים על החלון או על המטה. הן נמרחות בחומר כימי שהיתושים שונאים. היתושים בורחים, הם לא עוקצים, ואנשים לא נדבקים במלריה.
כל סנט שתתרמו למהדורת הקינדל הולך לארגון הקץ למלריה, ומספק כסף שמספיק לקנות רשת אחת או שתיים, להעביר אותן ליעד, ולוודא שהן מותקנות כראוי. מעט דמי ניהול, אין שוחד. אין בזבוז. רק יעילות. ואם תקנו את מהדורת הכריכה הרכה, תוכלו לתת אותה לחבריכם אחרי שתסיימו את הקריאה, ושוב אותה תרומה של עשרים דולר תעבור. אף אחד מן הסופרים, או אף אחד אחר בפרויקט דומינו לא רואה את הכסף, אין פה שום מניע נסתר, רק העובדה שילד כלשהו לא ימות.
חכו, יש מניע נסתר: ייתכן שתקבלו השראה. ייתכן שתמצאו בספר משהו שיעניין אתכם או יעורר בכם השראה.
ואני מניח שיש עוד סיבה: זה טוב לקחת אחריות. לוקח רק כמה קליקים לקנות ספר, כזה שתוכלו להרשות לעצמכם. ובמשך שאר היום, אולי אפילו כל השבוע, תזכרו שהצלתם חיים.
אנא.

EM_Jacket_Front2DETAIL
ואם אתם יכולים, אחרי שאתם קונים עותק, אנא שלחו טויטר או מייל או פוסט לחבריכם. זה משנה. תודה.

נ.ב.
1) מובן שביקשתי את רשותו של סת' לתרגם את זה, הוא הסכים.
2) קניתי עותק. גם תוכן הספר לא רע, לפחות מה שקראתי עד עכשיו...
שנה טובה וחתימה טובה.

יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

מה למדתי מחיים באר

עוד מרצה באוניברסיטת בן-גוריון, שלמדתי ממנו רבות במשך השנים, הוא חיים באר.
חיים באר הוא לא רק סופר מעניין מאוד, אלא גם חוקר של תולדות חייהם של סופרים ומו"לים, ובעיקר של עגנון, ביאליק וברנר. עוד על האיש תוכלו למצוא בויקיפדיה.
הנה כמה דברים שלמדתי ממנו בקורסים השונים שבהם הייתי:
  • "זה לא מעניין מה אתם קוראים בזמנכם הפנוי, השאלה היא מה אתם קוראים כדי לעבוד."
  • בהמשך לנקודה הקודמת: "חייט לא מסתכל על גרב סתם ככה. הוא בודק איך עובר התפר, איך הפכו את הגרב..."
  • "קודם כל, ולפני הכל, יש לכם איזו רכילות מעניינת?"
  • "אחת השאלות החשובות בספרות היא איך הסופר משחרר אינפורמציה."
  • בהמשך לנקודה הקודמת: "היו דברים שכתבתי על חיי, ואחרי כן הצטערתי שלא שמרתי אותם לספר מאוחר יותר, כשאהיה כותב טוב יותר."
  • "שמן סויה ממצים בעזרת בנזין, אבל אסור שיישאר בשמן בנזין."
  • "אם תדברו רק על המעלות שלכם - יבוזו לכם. אם תדברו על המגרעות שלכם - יכבדו אתכם ויעריכו אתכם."
  • בהמשך לנקודה הקודמת: "אשתי נשואה לי היום כי יש לי תחת גדול."
המשפט האחרון דורש אמנם הסבר, אבל לא אקח מחיים באר את הסיפור שלו. אני בטוח שהוא יכעס מספיק על זה שציטטתי את המשפט על הבנזין.
תבואו לשיעורים של חיים באר, אני מבטיח לכם שלא יהיה משעמם!

יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

עשר שנים אחרי

לפני עשר שנים השתנה העולם. אני חושב שזו סיבה מספקת לשנות קצת את נושא הבלוג היום.
הנה סיפור שכתבתי, ואקרא היום במפגש הסופרים בספריה העירונית של באר-שבע:

איך באמת תפסו את אוסמה בין לאדן - אורי מאיר
אני הרי יודע מה יהיה. עוד כמה שנים, נגיד ב-2015, מקסימום 2016, יתחילו לצאת כל מיני ספרים של כל מיני כלבי ים אמריקאיים. אני לא סתם אומר כלבי ים, ככה קוראים לסיירת שלהם, זו שחיסלה את אוסמה, והם יתחילו להגיד שהיו להם מקורו תמידע כאלה, ומקורות מידע אחרים, אבל כל זה לא נכון. אם אני לא הייתי מחליט שנמאס לי, אז בחיים לא היו תופסים את בן לאדן, ואני השבעתי את כל האמריקאים האלה שלא יגידו מילה. ויש להם מילה, עוד אחת מהטעויות של אוסמה. זה מרוב שהוא שנא אמריקאים, נהיה דומה להם. באמת, אפילו הלך לבקר בארצות הברית.
אני למדתי אתו בבית ספר, בג'דה, עיר מדברית ג'דה, אבל בשנים האחרונות נטעו כמה עצים, ופזרו דשא. אני לא בעד. אני אוהב את הסלעים האדומים, ואת הים הירוק, שהיו כאן עוד מזמנו של הנביא. מה שאני לא אוהב זה כל מיני אנשים שחושבים שהם מבינים את האיסלם, אבל לא ממש מבינים.
המורה שלנו בתיכון, בחוג האסלם, המורה הסורי שאף אחד לא רוצה לגלות את שמו, וגם אני רוצה ששמו יימחה, לימד אותנו גרסה לא נכונה של האיסלם. ואני הייתי צריך לשבת שם כמה שנים ולשמוע את השטויות של אוסמה, ושל המורה הסורי, רק כדי ללמוד קצת קוראן וחדית'. אחרי זה כבר עברתי למכה, ומצאתי את מורי ההלכה שלי, אבל כל עוד אבא רצה שאלמד בג'דה, לא הייתה לי ברירה.
זה מה שהם לא הבינו, שהאסלם הוא דת שעוברת גם דרך האב, ולא רק דרך המורה.והמורה עוד אמר לנו שצריך להרוג את אבא אם הוא מזיז את שטיח התפילה...
אבא של אוסמה מת כשהיה צעיר יותר, לפני המורה הסורי. מאז הוא חיפש אבות גדולים יותר להרוג, ומכל מקום גרשו אותו. מבית אביו הוא גורש אחריו שאביו גרש את אמו. אחרי כן הוא גורש מסעודיה כי רצה לעזור למלך. אחרי כן מסודן, אחרי כן נאלץ לברוח מאפגניסטן.
ואני ידעתי איפה הוא חייב להסתתר, ידעתי שהוא יהיה במקום היחיד שלא גרש אותו. במקום היחיד שנתן לו לבנות בית של שלוש קומות - בפקיסטן. אבל לקח לי כמה זמן להחליט שאני באמת רוצה למצוא אותו ולהסגיר אותו.
כי כמה ששנאתי אותו בבית הספר, הוא היה מוסלמי די טוב, והוא גרם לכל העולם לחשוב שמוסלמים יודעים להילחם. אני יודע שהלחימה העיקרית היא פנימית. הוא אף פעם לא הבין את זה, אבל כשנהייה פחדן, והפסיק לפרסם קלטות, הבנתי שגם את מעט הכבוד שהיה לו הוא זנח.
ואז הלכתי וחיפשתי. לא אותו. את נער השליחויות שלו, שהוא הביא לסעודיה עוד בשנות התשעים. הכווייתי הזה.
כי גם למשפחה שלי יש כסף לשים על הכבוד של האיסלם, וככה שלחו אותי לטייל בפקיסטן, ואז יום אחד ראיתי את הכווייתי.
וככה באמת תפסו את אוסמה בן לאדן. 



יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

אז מה למדתי מאתגר קרת

יש עצה כזאת לאנשים שלא יודעים לכתוב כל-כך טוב (כל-כך היטב?) - סדרו הכל ברשימה. טוב, ביחס לאתגר קרת אני באמת לא יודע לכתוב כל-כך טוב (למרות שבזכותו השתפרתי), אז הנה הרשימה:
  • סיפורי פאבים - זה לא משנה אם הסיפור שאתה רוצה לספר הוא בכתב או בעל פה, העיקר הוא שיהיה לו מבנה של סיפור. 
  • בהמשך לנקודה הקודמת, ניתן לשפר כל סיפור כך שיהיה לו מבנה של סיפור.
  • אם אתה רוצה לשדוד בנק, ואתה סוחב מיליון דולר, אז כדאי לברר כמה זה שוקל. בשטרות של מאה.
  • יש גם שירים שמספרים סיפור, אפילו של ברוס ספרינגסטין.
  • אם אתה מעביר סדנת כתיבה, אל תתן ציונים, הסבר לכל אחד איך אפשר לשפר את הסיפור שלו.
  • אל תוותר בקלות, לא לעצמך ולא לאחרים.
  • כדאי להשיג סופרים בינלאומיים לפסטיבלים, במיוחד את הרוקי מורקמי.
  • גם סופרים יכולים ליצור נבחרת כדורגל.
  • הרשימה לא נגמרת כאן, עדיף ללכת לסדנאות או שיעורים של אתגר קרת, ולא רק לקרוא בלוגים!

עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...