יום שני, 28 במאי 2012

תורתו אומנותו


באנגלית אומרים כי הפעם השלישית היא הממוזלת ביותר. התרגום הישן (הלבן) של ההוביט, גורס שיש לומר 'שלש ואל תתיאש'.
אם כך, הרי זו הפעם השלישית והאחרונה בה אני מתייחס לכתבה של אבי בנטוב, לא כי אין בה חומר לעוד כמה פוסטים, אלא כי יש גבול לכל תעלול.

הפעם אתייחס לרק למשפט מספר שלושים מתוך הרשימה:
 30. מבחינתכם כל הקהילה החרדית לא מתגייסת לצה"ל, למרות שהנתונים הפוכים.

ובכן, יש לי רושם שמקובל בציבור שהחרדים לא מתגייסים, אבל לפני שהחלטתי לכתוב על הנושא, בדקתי מקורות מידע מוסמכים, ובמיוחד את הויקיפדיה בעברית. בויקיפדיה בעברית יש ערך בשם 'תורתו אומנותו', המסביר את התופעה היטב.
על פי הויקיפדיה, יש לחרדים (או למי ש'תורתו אומנותו'), זכות לדחות את השירות שלו מדי שנה עד גיל 28, או 34, או מה שלא יהיה. ישנם אנשים לא חרדים שמתגייסים גם בגיל הזה (בעיקר עולים חדשים), וכל מי שמתגייס בגיל הזה משרת מעט זמן בשירות סדיר (מהבחינה הזאת ההסדר הוא שוויוני), ומשרת אחרי כן במילואים.
אני שירתתי בנח"ל, והייתי חל"תניק, כלומר שנה משירותי הצבאי הייתה 'על אזרחי'. בסך הכל שירתתי שלוש שנים ושמונה חדשים, ומתוכם הייתי 'על מדים' 24 חדשים. כל בני הגרעין שלי חוץ ממני היו 'על מדים' 30 חדשים.
יש לי כושר קרבי לקוי, ולמרות זאת שירתתי בתפקידים שונים בגדודי שריון במילואים. סך כל 'קריירת המילואים' שלי הייתה פחות ממאה שמונים יום, מתוכם פחות מארבעים יום בין גיל שלושים לגיל ארבעים, שבו שוחררתי משירות מילואים.
גם אם נניח שמי שמתגייס לשירות מקוצר בגיל 34, עושה שלושה חדשים סדיר ושלושה חדשים מילואים (שזה הרבה יותר מילואים ממני בגילים האלה, ולא סביר, כי לא כולם יהיו 'שימושיים' לצבא במילואים בגיל כזה, והצבא מנסה לחסוך בימי מילואים...), אז מי שמתגייס כתוצאה מן ההסדר הזה יעשה בערך חמישית מהזמן שאני עשיתי בצבא 'על מדים', ובערך ששית מהצבא שבני הגרעין שלי עשו (רובם עשו גם יותר מילואים ממני, אבל אני הולך כאן לקולא).
אז קשה לדבר על שיוויון בנטל, אבל אותי אישית לא זה מה שמרגיז.
מה שמרגיז אותי הוא המלים הללו: 'תורתו אומנותו'.
אני הבנאדם האחרון שנגד לימוד התלמוד. בניגוד לרוב החברים שלי, אני חושב שלימוד תורה הוא לא פחות חשוב ורלוונטי לחיים המודרניים מאשר למשל לימוד פיזיקה.
לא פחות חשוב ורלוונטי, אבל גם לא יותר חשוב!
יצא שלמדתי פיזיקה בטכניון לפני שהתגייסתי. לא הייתי מן התלמידים המבריקים בתחום זה, אבל הייתי 'בסדר', 'בחור טוב'.
מובן שיכולתי להיות בעתודה האקדמית, ואולי שגיתי שלא הלכתי, אבל התנאים היו (ועודם) שירות סדיר מלא של שלוש שנים, מילואים בחופשות, וחתימת קבע של שלוש שנים. כלומר לא שירות מקוצר, אלא שירות מוארך.
הייתי רוצה שהמדינה שלי תכיר בחשיבות לימודי הפיזיקה (והכלכלה, והספרות, והפסיכולוגיה) באותה מידה שהיא מכירה בחשיבות לימודי הגמרא.
נניח חמש מאות אישורי 'תורתו אומנותו' לכל אחד מתחומי הלימודים האקדמיים, כולל תורה. 
אגב, למה רק חרדים זכאים לאישורי 'תורתו אומנותו', ולא למשל דתיים לאומיים, או רפורמים?
בעצם העובדה שהמדינה מכירה רק בתלמוד כתחום לימוד 'חשוב', חשוב מספיק כדי לדחות את השירות הצבאי, היא מראה את סדר העדיפויות שלה.
יש לי בעייה עם סדר העדיפויות הזה.



יום ראשון, 20 במאי 2012

הזכויות שלי - הזכויות שלך


ובכן גם השבוע נמשיך לדון בכתבה של ידידנו אבי בנטוב.
בשבוע שעבר דנתי בשלוש הטענות הראשונות שהופיעו בכתבה, הפעם ברצוני לדון בשתי טענות אחרות:

7. הייתי רוצה ששבת תהיה יום מנוחה ושבתון חוקיים בעליל.
12. לא בכל אוטובוס אני יכול לנסוע אם הוא לא מקווי המהדרין, גברים מקדימה נשים מאחורה.

אבי היקר, יש בעייה עם שתי ה'בקשות הקטנות' שלך. הבעייה היא, שמה שאתה מגדיר כזכות שלך (שמירת שבת במרחב הציבורי, אוטובוס נפרד), פוגע בזכויות של מישהו אחר.
אני לעומתך חושב שזכותי לנסוע במכונית הפרטית (שאין לי) שלי, בכל רחוב ברחבי ישראל, בכל יום של השנה. יהיה לי קל מאוד להראות שזו זכות יסודית הרבה יותר מאשר הזכות שלך שלא ייסעו ברחוב שלך. שכן הזכות שלי היא זכות חופש התנועה, זכות ש'מחוברת' אלי ישירות.
אני גם חושב שזכותי שתהייה תחבורה ציבורית בשבת בכל מדינת ישראל, ואני מתכוון לכתוב על כך בהרחבה בהמשך, אז לא אפרט כרגע, אבל קל לראות שבהנתן שאין לי מכונית, העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת פוגעת בזכויותי האישיות בצורה חמורה (ורגרסיבית, כלומר פוגעת בי יותר אם אני עני).
גרוע מכך, אבי היקר, אני חושב שהמדינה צריכה לאסור על אפלייה של נשים בכל המקומות במדינת ישראל. כלומר, בית הכנסת שלי הוא שוויוני, ואני חושב שהמדינה צריכה לכפות זאת גם על בית הכנסת שלך!
הזכות לשויון בכניסה למוסדות ציבוריים היא זכות חוקתית. כך למשל הבת שלי הצליחה לבקר בבית הכנסת 'החורבה' שברובע היהודי לפני שהוא נפתח לציבור, כי סבא שלה היה המהנדס ששיפץ אותו. מרגע שהמבנה פתוח לציבור, היא לא יכולה לראות אותו מבפנים, כי או שהוא סגור, או שיש בו תפילה, ובשני המקרים מדובר על מבנה ציבור שאסור לה להינות ממנו, למרות שכספי המסים שאני (וסבא שלה) משלמים, מממנים אותו.
למותר לציין שכל מה שאני אומר על בתי כנסת, נכון שבעתיים לגבי תחבורה ציבורית.
אבל אני אדם סביר, אבי.
אני לא מבקש באמת לכפות עליך שיוויון בבית הכנסת שלך (אבל כן שעות ביקור שוויוניות, מחוץ לשעות התפילה, אם הוא אתר תיירות פופולרי כמו בית כנסת 'החורבה'). ואני אפילו לא מבקש למנוע 'קווי מהדרין' מסוימים (בתנאי שהם יאפשרו לנשים חילוניות, ולגברים חילוניים לשבת בהם בכל מקום שעולה על רוחם, אם הם דווקא ירצו להרגיז, לפי החלטת בג"ץ, כל עוד מדובר בחברות לאומיות, ולא פרטיות).
למה אני לא מבקש לכפות עליך את הזכויות החוקתיות שלי?
כי אדם אדם נחמד אבי. אני מבין שאתה מיעוט, ואני מבין שאתה רואה את עצמך כנרדף, ואני מוכן לתת לך לחיות בכללים שמפריעים לי מוסרית וחוקתית, רק כי אני אדם סובלני (אני לא פלורליסט, אני לא חושב שבאמת צריכות להיות לך זכויות להפלות, אני מאפשר לך את זה כי אני נחמד).
אבל אבי, דיר בלק, הסבלנות שלי, והסובלנות שלי, הן מוגבלות. אני לא נכנס למגרש שלך, אתה אל תיכנס למגרש שלי. תן לי להתפלל שוויוני ואל תציק לי, תן לי לנסוע בשבת, ותן לי לפתח תחבורה ציבורית בשבת בלי להיות יותר מדי נודניק.
אחרת אתה עלול למצוא אותי מתעקש על הזכויות שלי גם במגרש שלך!

יום ראשון, 13 במאי 2012

עצמאות חרדית


אז ביום העצמאות, כפי שאמרתי, אולי רק כדי לעצבן, פרסם אתר YNET את הרשימה '64 סיבות למה אין לי עצמאות חרדית'.
למרות שאני בעד תשובות ארוכות ומנומקות, לא אתייחס כאן לכל מה שאבי בנטוב, כותב הרשימה, טען ברשימתו. גם לענות על חלק קטן מן הטענות ייקח לי הרבה זמן, ולחלק מן הטענות כמו טענה מספר 15 'אני לא יכול להתפלל בכל בית הכנסת שאני רוצה ביום כיפור, אלא אם כן קניתי מקום מראש.' אני אפילו מסכים, אם כי לאור העובדה שבית הכנסת המסורתי (קונסרבטיבי) שאני מתפלל בו לא ממומן מתקציב המדינה, ואני (וכל שאר חברי הקהילה שלי) מממנים אותו בעיקר עבור התשלום לחגים, עשוי לנבוע מדבריו של אבי בנטוב שהוא בעד מימון שווה גם לבתי כנסת מסורתיים, ואולי אפילו רפורמיים. אני לא בטוח שזו כוונתו, אבל אתן לו להינות מן הספק.
בכל מקרה השבוע אני רוצה לטפל בשלוש הטענות הראשונות שלו:

1. אין לי ערוצי רדיו, ערוצי שמע שמתאימים לי כאדם חרדי.
2. אין לי בערוצי הטלוויזיה ערוצים שאני יכול לצפות בהם כאדם חרדי.
3. אין לי אינטרנט כשר ומאובטח, התואם את השקפות עולמי.

לגבי שתי הטענות הראשונות ניתן לחלק את הטענה לשני חלקים:
1. אבי בנטוב רוצה שהשידור הציבורי בישראל יהיה גם לחרדים. אם זה מה שהוא רוצה, אז אני בעד זה. בכל מקרה אני מאוד לא מרוצה מן השידור הציבורי בישראל לאחרונה. אולי במקום גוף מונוליתי אחד, צריך לחלק את התקציב למאה חלקים שונים, ולתת לכל גוף שמעוניין לגשת למכרז על אחד החלקים. אחרי הכל, תדרי רדיו ותדרי טלויזיה הם לא נדירים אם הם משודרים בכבלים או באינטרנט, אז למה בעצם לא לתת ליותר גופים לשדר?
2. אולי אבי בנטוב מתכוון שהשידור המסחרי בישראל הוא לא לרוחו. השידור המסחרי בישראל הוא מסחרי, ונקבע על פי מכרז.
לפי דעתי יש מעט מדי זכיינים, והרבה מדי דמי רישוי שממילא לא משולמים, ואפשר היה לאפשר ליותר גופים לשדר. אבל למרות כל זה, כבר היום בגדול השידור נקבע לפי כללים של היצע וביקוש. כנראה שלא מספיק אנשים חרדים רואים טלויזיה, או שהפרסום בטלויזיה עבורם הוא לא מספיק אפקטיבי כדי לממן שידור מסחרי חרדי.
אז אבי, מי אתה רוצה שיארגן את זה בשבילך? קח כמה חבר'ה שים קצת כסף, ותקים ערוץ שידור חרדי. אתה יכול להתחיל ביוטיוב, זה בטח לא יעלה לך הרבה כסף. בהצלחה.
הטיעון על האינטרנט מביע לדעתי בלבול מושגי מהותי.
האינטרנט נוצר על ידי משרד ההגנה האמריקאי בשנות הששים כפרוטוקול שמאפשר לרשתות מחשבים לשרוד אחרי התקפה. כל מה שקרה אחרי כן, היה פחות או יותר בהתנדבות. כלומר היו מתכנתים (ברובם הגדול לא יהודים או ישראלים), שפיתחו פרוטוקולים של העברת נתונים, ואז היו המון אנשים, חלקם פרטיים, חלקם מסחריים, חלקם עמותות וכו', שבנו אתרים על גבי הפלטפורמה המגוונת הזו. 
עכשיו, אבי היקר, מי אמור לספק לך את האינטרנט הכשר והמאובטח שלך?
אני למשל משתמש באינטרנט ללא כל פילטרים, וגם נותן לילדים שלי להשתמש בה ללא כל פילטרים (אני משגיח עליהם בזמן השימוש). אני לא צריך אינטרנט 'כשר ומאובטח'. 
אתה כן צריך? זה צורך ייחודי שלך? אז תושיב כמה מתכנתים (חרדים) שייבנו לך פילטר (בהתנדבות). ואם אין מספיק מתכנתים כאלה, או שהם לא מתנדבים מספיק?
אז מה אתה רוצה ממני? 
אני בעד שמערכת החנוך החרדית תלמד תכנות, כולל כמובן תכנות אתרים (תנאים הכרחיים אבל לא מספיקים: לימודי אנגלית ומתימטיקה), אתה בעד? אז תעשה משהו!
אני בעד שכל מערכת החינוך תלמד אנשים לתרום למיזמי אינטרנט כמו הויקיפדיה, ותתגמל אותם בציונים ובקרדיט על עבודות. אתה בעד? אז תעשה עם זה משהו!
אבל מהותית, אף אחד בעולם לא חייב לך או לכל חרדי אחר בכל מקום אחר בעולם 'אינטרנט כשר ומאובטח'. זה עניין של יזמה פרטית התנדבותית. 
מה אתה רוצה ממני?


יום ראשון, 6 במאי 2012

הצגת הפינה 'במקום טוקבק'


טוקבק הוא גם שם של גיבור של מרוול קומיקס

האמת היא, שלמרות שאני מעמיד פנים שאני איש סבלני וארך רוח, בכל זאת די קל לעצבן אותי. כך למשל YNET הצליחו לעצבן אותי בערב יום העצמאות.
במקום לפרסם דברים חיוביים שתורמים לגיבוש החברה בישראל, הם מפרסמים מאמרים כאלה...
כשהייתי צעיר יותר, וגם מעט תמים יותר, חשבתי שלא נורא אם אני אפרסם טוקבק למאמרים מן הסוג הזה:
  • לא נורא ש YNET מפרסמים טוקבקים לפי שיקולי המערכת. השיקול העיקרי - לא להעליב את YNET.
  • לא נורא ששאר הטוקבקים הם יותר קצרים, ולא תמיד מעידים על חשיבה עמוקה.
  • לא נורא שיש מאות טוקבקים, והסיכוי שאשכרה יקראו את שלך הוא ממש קטן.
מה שהבנתי אט אט, במשך השנים והטוקבקים שפרסמתי (תמיד פרסמתי אותם תחת השם אורי מאיר והמקום באר שבע, כך שעקרונית אפשר למצוא אותם) הוא שיש בעייה עם עצם הפורמט.
טוקבקים אמורים להיות קצרים (ושנונים?). הם אינם בנויים לדיון עקרוני ומעמיק. והרשימה של מר אבי בנטוב, זקוקה לדיון מעמיק מן הסוג הזה.
אז החל משבוע הבא, אנסה לענות לו. ייתכן שזה ייקח יותר מפוסט אחד...


עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...