יום שלישי, 23 באפריל 2019

מחוץ לסדר הרגיל - שיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגת העבודה



לפני הבחירות האחרונות ניסיתי להיות פעיל במפלגת העבודה. אני לא יכול להגיד שהפעילות שלי (או של מישהו אחר במפלגה) הובילה לתוצאות מאוד חיוביות בינתיים, אבל אני אופטימי...
הפורום העיקרי שבו אני פעיל במפלגה הוא חוג אייר, ועוד על כך בהמשך... 
עוד פורום שבו אני פעיל הוא פורום לשיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגה. אתמול יוניש, אחד מראשי הפורום, שלח לנו סדרה של שאלות, ובתגובה שלחתי לו תשובות. אני לא מפרסם את השאלות, כי נראה לי שאפשר להבין אותן מהתשובות.

הנה תשובותי:

ערב טוב יוניש,
אני עונה לך על השאלות לפי סדר הצגתן:
1) לדעתי צריך להיות מטה יהודי ערבי, ולא מחוז ערבי של מפלגת העבודה. אבל, וזה אבל גדול, כדי שהמטה היהודי ערבי יעבוד בצורה טובה צריכים להתקיים לפחות שני תנאים:
הראשון הוא הכרה של כל חברי המפלגה שחברים ערבים במפלגה, המקבלים עליהם את עקרונות המפלגה, הם חברים מלאים ושווי זכויות (וחובות), ויש להתחשב בדעתם בכל דבר ועניין.
השני הוא יעילות של המטה היהודי ערבי, כלומר הכרה בכל יישוב ערבי עם מי יש לעבוד, וכיצד ניתן להגיע לשיתופי פעולה פוריים, כולל יצירת 'דילים' שיחייבו את המפלגה והעומד בראשה.
2) אני חושב שאם מפלגת העבודה תפנה לציבור הערבי בצורה הנכונה, המנהיגות הצעירה והמבוגרת תתפתח מאליה. למה אני מתכוון פנייה נכונה:
- פנייה כחברים שווי זכויות וחובות.
- אי הצנעת העקרונות הציוניים של מפלגת העבודה.
- מצע כלכלי פחות סוציאל דמוקרטי (עוד על כך בהמשך).
- הבנת הגיוון האתני, הגיאוגרפי והאידיאולוגי של הציבור הערבי בישראל- אין דין דרוזים כדין כל דובר ערבית אחר, ואין דין הבעיות של כפר כמא כדין הבעיות של אם אל חיראן.
3) אני חושב שכדי לקדם מנהיגים ערביים לקדמת הבמה, המטה יהודי ערבי צריך לפקוד חברי מפלגה (יהודים וערבים), ולתת להם רשימות לקראת הפריימריז. וגם רשימות במירוץ למנהיג המפלגה, כלומר צריך לעבוד מהר!
4) אני חושב שכדי לבסס את העבודה בציבור הערבי יש לעשות לפחות שני דברים:
הראשון - לתת לכל אדם ערבי בישראל תחושה שיש לו בית במפלגת העבודה. זה אומר יחס מכבד מצד כל חברי המפלגה. זה אומר פנייה בערבית, זה אומר הבנת הגיוון של הציבור הערבי בישראל, זה אומר היכרות יותר טובה עם השפה הערבית והאיסלם (והנצרות).
השני - להבין מיהם האנשים שעשויים לרצות להצביע לעבודה בציבור הערבי. בהנחה שהקומוניסטים יצביעו למשותפת, והלאומנים הערבים יצביעו לבלד, מה שיש לנו להציע לציבור הערבי הוא ערכים ציוניים שויוניים לא לאומניים, ודווקא היכולת להתפתח מבחינה כלכלית בצורה ליברלית (למשל על ידי הקמת עסק קטן, או עיסוק חופשי, או קשיים בעבודה בחברה עסקית או ממשלתית בישראל). מי שיצביע לנו מקרב הציבור הערבי (או היהודי) הוא מי שמבין שיש לנו מה להציע לו בתחום הזה.
5) הצעה נוספת: לימודים של ערבית ואיסלם בסניפי המפלגה (גם בתשלום!). כמו כן, אני חושב שחשוב שסדר היום של המפלגה בתחום החינוך ידגיש את חשיבות לימודי הערבית והאיסלם בבתי הספר!
לילה טוב,
אורי

יום ראשון, 21 באפריל 2019

מלחמת העולם הכי שנייה





מלחמת העולם השנייה היא נושא שנמצא תמיד במודעות של רוב הישראלים, ואולי של רוב בני האדם החיים היום על כדור הארץ. ביחס לעובדה הזאת, אני מוצא שחוסר הידע בכל מה שנוגע למלחמה הוא די נרחב, ובפרט בעברית ובישראל. 
כמורה בתיכון, קשה לי למצוא תלמידים שיכולים לתאר את מהלך המלחמה בארבעה או חמישה משפטים שהם גם נכונים, וגם מספרים סיפור קוהרנטי.
ייתכן מאוד שאחת הבעיות בכל מה שנוגע לנושא הזה היא שהוא נלמד בבתי הספר בצורה חלקית, שלדעתי מקשה על ההבנה של התופעה הכוללת. בפרט הנושא שנלמד כחלק מן הבגרות בהיסטוריה הוא נושא השואה, ולא הנושא מלחמת העולם השנייה. אני מבין שהזמן העומד לרשות המורים להיסטוריה הוא מועט, ואני מבין שיש הרבה נושאים ללמוד לבגרות בהיסטוריה, ובכל זאת אני חושב שיש בעייה בכך שהשואה לא מקבלת מיסגור נכון בתוך מלחמת העולם השנייה.
החלטות או שיקולים הקשורים לשואה, או למלחמת העולם השנייה, ולגורמים שהובילו אליה, מעסיקות את ההוייה הישראלית מדי יום, ויש לדעתי טעם לפגם בכך שבעצם קשה מאוד לקבל פרספקטיבה טובה כאזרחית לעתיד, אם בית הספר לא נותן לך הקשר רחב.
לדעתי גם הערך המרכזי של הויקיפדיה בעברית על מלחמת העולם השנייה לא מספר סיפור קוהרנטי וברור על תולדות המלחמה, וגם זה לדעתי לא עוזר. הויקיפדיה בעברית לדעתי מקדישה לפחות מאות אלפי מלים לנושא מלחמת העולם השנייה, והויקיפדיה באנגלית מקדישה לדעתי מליוני מלים לנושא (שוב לדעתי, אף לא אחת מהן מיותרת).
מובן שגם אם אכתוב פוסטים ארוכים כל יום לא אוכל להוסיף משמעותית לנושא, אם אכתוב באותה רמת פירוט, ולכן אני רוצה לדבר בצורה כללית.
אני רוצה להקדיש לכך סדרה ארוכה של פוסטים, שתתחיל בדיון מלפני יותר ממאה שנה, כלומר מסוף מלחמת העולם הראשונה, והחוזים שנחתמו בעקבותיה. אבל לפני כן אני רוצה לעסוק ב'מקרה מבחן', שהוא הקרב על צרפת ותוצאותיו. ועל כך בכמה פוסטים הבאים...

יום רביעי, 17 באפריל 2019

יש לי כל מיני בעיות עם הויקיפדיה בעברית





אני רוצה להתחיל לדבר בקרוב על נושא מלחמת העולם השנייה. בנושא הזה אני רוצה להתייחס בעיקר לחומרים מהויקיפדיה באנגלית. אני יודע שיהיו לא מעט אנשים שישאלו אותי למה. אז הנה הסבר.
יש לי כל מיני סיבות אישיות לא להתפעל מדרך הפעולה של הויקיפדיה בעברית, ואולי אכתוב על כך יום אחד. כרגע אני מנסה להסביר את הבעייה שלי בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. בעצם ניתן לחלק את הבעייה לשני חלקים:
1) הויקיפדיה בעברית קצרה מדי - כשהתחלתי לעקוב אחר הויקיפדיה (אני מסתכל בצורה פחות או יותר סדירה על הויקיפדיות בעברית, באנגלית ובערבית ועל אחרות מדי פעם), השנה הייתה 2005. הויקיפדיה בעברית הייתה בת שנתיים בערך, והויקיפדיה בערבית רק נולדה. אני זוכר שהיו בויקיפדיה בעברית בערך פי עשרה יותר ערכים מאשר בויקיפדיה בערבית. נכון להיום יש בויקיפדיה בערבית יותרמפי שלושה יותר ערכים. השינוי הזה בכמות מוביל גם לשינוי באיכות, ובפרט להשקפת עולם צרה יותר.
2) הויקיפדיה בעברית היא בעלת השקפת עולם מאוד 'יהודית'. אם במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים יהודים הואשמו בקוסמופוליטיות, ובראייה רחבה מדי, אני חושב שהיום הבעייה היא הפוכה. ניתן לראות את זה למשל לפי האירועים שקרו היום בויקיפדיה באנגלית ובעברית.

אנגלית:

On this day

Artist's impression of Kepler-186f
Artist's impression of Kepler-186f
Hannah Webster Foster (d. 1840) · Neville McNamara (b. 1923) · Sean Bean (b. 1959)

יום שבת, 13 באפריל 2019

עריצה היא הלבנה


זה מאוד מצער אותי שחללית בראשית לא הצליחה לבצע נחיתה רכה על הירח. נראה שהרבה אנשים חושבים שלא ניתן היה ליצור חללית שמסתה תהיה נמוכה בהרבה מן המסה של חללית בראשית שהייתה 600 קג. 
ממה שהצלחתי לברר החלליות הראשונות שהרוסים הנחיתו נחיתה רכה על הירח בשנת 1966 היו בעלות מסה נמוכה יותר, למשל לונה 9 הייתה בעלת מסת נחיתה של 99 קג בלבד.
מעניין מה החללית הכי קלילה שאפשר להנחית על הירח, ועדיין יכולה לעשות מדידות מדעיות שימושיות...
בכל אופן אולי כדאי בפעם הבאה לחשוב דווקא קטן יותר...


יום שלישי, 9 באפריל 2019

יום הבחירות וסבתא שלי


היום היה יום הבחירות, וגם יום ההולדת ה-95 של סבתי חווה, שנפטרה לפני כמעט תשע שנים. סבתי הייתה אשה מאוד מיוחדת, והיום נפגשנו, מניין של חברי משפחה, לחגוג את יום הולדתה, וגם את יום הבחירות.
האמת שבחירת המסעדה לא הייתה קשה: סבתי, שבשנותיה האחרונות בשיא הטבעיות נפרדה מסבא שלי, אחרי שמכרו את ביתם המשותף בחיפה, ועברה לבית אבות באבן יהודה, מאוד אהבה לאכול במסעדת יונס, שהיא קרובה למדי לבית האבות שלה לשעבר. 
סבי נשאר בבית אבות בחיפה, סמוך לדירתם, אבל על כך אולי בפעם אחרת. האמת שאמי, שפעם הייתה אזרחית עובדת צה"ל בבסיס של נערי רפול בחוות השומר, הכירה היטב, עוד לפני סבתי, את הסניף של מסעדת יונס בצומת גולני, אבל על כך אולי בפעם אחרת אחרת.
בכל אופן, כפי שמקובל באירועים כאלה במשפחתנו, כל הנוכחים נשאלו אם יש להם מה לאמר על סבתא חווה. אני ביקשתי לחשוב כמה דקות, ואחרי המחשבה אמרתי בערך כך:
היום התפרסמה בעיתון הארץ כתבה שנקראת "איפה אוכלים ביום הבחירות?", בין שאר המנות שנסקרו בכתבה, הופיעו גם שתי המנות הבאות (במסעדת קמפניה):
"הכבד של של סבתא השמאלנית" - כבד קצוץ עם ביצה מפוררת, בצל פריך וקונפיטורת בצל ביתית (49 שקלים),
שווארמת הימין - בשר אנטרקוט וכבש על חצי פוקצ'ה עם פרוסת חציל קלוי, סלט פטרוזיליה, בצל עם סומק וזילוף טחינה לבנה (79 שקלים).
כלומר לדעת השף של המסעדה, השמאל מאופיין בזכרונות העבר מאירופה, ואילו הימין מאופיין בהשתלבות במרחב המזרח תיכוני.
בשלב הזה החלו כמה מבני משפחתי לנוע באי נוחות, שכן הם לא הבינו את הקשר לסבתא חווה, ולכן המשכתי:
כשסבתא חווה עלתה לארץ מהונגריה (בשנת 1946, אבל את זה לא אמרתי, כי כולם יודעים את זה במשפחה), היא לא הייתה רגילה לים (להונגריה אין חוף ים, אבל גם את זה לא הייתי צריך לאמר...) אבל היא מאוד אהבה את הים עוד לפני שהגיעה לארץ, כבר מהאניה.
היא סיפרה לי שאיש אחד באונייה דיבר איתה בעברית, והיא ענתה לו אבל התנצלה על המבטא ההונגרי שלה. האיש ענה לה: "גברת גם עוד חמישים שנה יהיה לך מבטא." (לא הייתי צריך לאמר שהוא צדק...)
בכל אופן לסבתא חווה היה אולי מבטא, ולפעמים היא אפילו הכינה כבד קצוץ (לא לעתים מאוד קרובות), אבל היא מאוד אהבה לאכול חומוס, או פול, או קובה, או למען האמת בערך כל פריט בתפריט של מסעדת יונס, או מסעדת מקסים...
סבתא חווה מאוד אהבה את הים, וכשהייתה לוקחת אותנו לים, מוקדם מאוד בבוקר, תמיד אחרי כן היינו עוצרים לאכול פלאפל (אין שווארמה בשמונה בבוקר, שהיא, לפחות לדעת כמה מחברי המשפחה, השעה הטובה ביותר לחזור מן הים).
לסבתא היה אולי מבטא הונגרי, אבל היא הגיעה לכאן, ונטעה את שורשיה כאן. היא מעולם לא התחרטה על כך, ומעולם לא הביטה אחורה בצער.



יום שני, 8 באפריל 2019

אני אוהב פייתון


נולדתי בשנת 1970. 
פעם הייתה תיאוריה כזאת, לא רק שלי, אבל בהחלט גם שלי, שכל מי שנולד בשנת 1970 יודע לתכנת - בבייסיק.
הסיבה לתיאוריה הזאת היא פשוטה, כל מי שנולד בשנת 1970 היה בן 13 בשנת 1983 שהיא השנה שבה הגיעו לארץ המחשבים הקטנים כמו אפל II, קומודור 64, ו-ZX ספקטרום (מה שהיה לי).
במחשבים החמודים הללו, שהיו מתחברים לטייפ קסטות בתור סוג של דיסק קשיח, ולטלויזיה רגילה בתור מסך, היית צריך לתת הוראות בבייסיק, גם אם רק רצית לטעון את המשחק שרצית לשחק בו...
ומכאן- כולם וכולן ידעו בייסיק - לפחות בכיתה שלי בחיפה...
זה אומר שאני יודע לתכנת, אבל לא מאוד טוב. 
למרות שאני מורה למתמטיקה, ומאוד מעריך את הרעיון של תכנות, לא ממש עסקתי בתכנות משנת 1984 נניח, ועד לפני שנה.
אבל בשנה האחרונה הכרתי את שפת פייתון ואני חושב שהיא שפה מצוינת, כי היא קלה ללימוד גם לילדים צעירים יחסית (אני מלמד אותה כעת לילדים מחוננים בכיתה ד'), וכי מבחר הדברים שניתן לעשות בעזרתה הוא באמת מסחרר.
פתחתי בלוג שעוסק בנושא, בחשבון שיש לי בבית ספר רבדים (בית הספר למחוננים בשוהם), ושם אספר על מעללי בתחום הזה, אבל ייתכן שלא אעמוד בפיתוי, ומדי פעם אגיד משהו גם כאן... :)


יום חמישי, 4 באפריל 2019

אז מה עשיתי בשנים האחרונות?


לדעתי פתחתי את הבלוג הזה לפני משהו כמו עשר שנים.

הרעיון בפתיחת הבלוג היה כפול:
* לכתוב כל יום, או לפחות פעם בשבוע, כדי לתרגל כתיבה, כי חשבתי שאני רוצה להיות סופר מקצועי, וסופר מקצועי כותב כל יום.
* לקדם את עבודת ההוצאה לאור.

הרעיון היה טוב, אבל בשלב מסוים (נניח בקיץ של 2012) התברר לי שלא אוכל להתפרנס רק, או בעיקר מכתיבה. ולכן (סליחה על הקלישאה), נאלצתי לחשב מסלול מחדש...
החלטתי להפוך להיות מורה ומחנך בישראל, וכתבתי על זה קצת כאן, אבל לא בצורה מסודרת. אני נהנה מאוד מהוראה, ואחרי משהו כמו שש שנים של העיסוק הזה, אני מוצא שאני יכול גם להיתו מורה, וגם להקדיש קצת זמן לכתיבה, ואולי עוד כמה דברים, שאכתוב עליהם כאן בהמשך...

על אחד מהם אני מבטיח לכתוב ממש בקרוב. (רמז, ניתן למצוא את הנושא ברשימת הבלוגים כאן מימין...)



עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...