בהמשך לפוסט הקודם. אותי זה מאוד מקומם שמיכה גודמן חושב שלחילונים אין כל עולם ערכים, ולכן המדדים היחידים שעל פיהם החילונים אמורים לשפוט הצלחה הם: אינדיבידואליזם מוקצן, שחרור ממסורת, ושוק חופשי שאמורים להוביל ליותר אושר.
אני לא רואה את עצמי כחילוני (וגם לא כדתי, מה שאומר שאין לי מקום בכלל בספר של גודמן, אבל על כך בפוסט אחר) אבל לצורך סדרת הפוסטים הקרובה, שאוכל לכנות אותה 'ערכים חילוניים', אאמץ עמדה חילונית. בפוסטים אלה אציג ערכים חילוניים שונים, שחשובים לי אישית. אין אני טוען שהערכים הללו חשובים לכל החילונים, וכן אין אני טוען שאלה הערכים החילוניים היחידים. להפך, אני בטוח שיש עוד המון ערכים חילוניים. אני רק אומר כמה שחשובים לי במיוחד.
אולי זה כל העניין בלהיות חילוני, בחירה אישית של ערכים...
היום גם לא אתייחס לערך המסוים שאציג בהקשר של יחס למסורת, אלא כשהוא לעצמו.
מספיק הקדמות, וניגש לסיפור: בחודש אוקטובר בשנת 1992 התחלתי את לימודי האקדמיים באוניברסיטה העברית לקראת תואר ראשון. היינו קבוצה של שבעה סטודנטים שהתחילו את הלימודים ביחד. כולנו בוגרי תנועת הנוער נועם, חלקנו בני אותו גרעין. מתוך השבעה, שישה החלו ללמוד בהר הצופים משהו ומחשבת ישראל, ואני התחלתי ללמוד בגבעת רם כלכלה ומתמטיקה. מאוחר יותר בתואר, למדתי גם בהר הצופים, אבל באותה שנה יכולתי ללמוד רק בגבעת רם.
הפרדה מכל החבורה העליזה הייתה לי קשה, ולכן החלטתי לבוא ולשמוע, כשומע חופשי, את הקורס 'מבוא למחשבת ישראל' בהר הצופים, שאותו למדו כל שאר בני הקבוצה.
באחד השיעורים הציג פרופסור רביצקי את הפרדוקס על אכילס והצב (פרדוקס שהוצג לראשונה על ידי זנון, פולוסוף יווני שקדם לסוקרטס): נניח שהצב מתחיל עשרה מטרים לפני אכילס, ואכילס נע פי עשרה יותר מהר מהצב. אם כך, כאשר אכילס יעבור את המרחק של עשרת המטרים החוצצים ביניהם בהתחלה, יעבור הצב מטר אחד. כאשר יעבור אכילס את המטר הזה, יעבור הצב עשרה סנטימטרים וכן הלאה. ועל כן אכילס לעולם לא ישיג את הצב.
בכך סיים פרופ' רביצקי את הצגת הנושא, ועבר לנושא אחר. בסוף השיעור ניגשתי לפרופסור רביצקי, והסברתי לו שאכילס כן ישיג את הצב. הוא אמר שכמובן שאכילס ישיג את הצב - זה הפרדוקס! אמרתי לו שהפרדוקס הזה נפתר כיוון שמדובר בטור מתכנס. כלומר סכום הזמנים שבהם אכילס צריך לעבור את כל המרחקים הוא סופי!
פרופסור רביצקי מאוד התפלא. הוא לא הכיר את הפתרון הזה...
רק עכשיו, אחרי שהתחלתי להרהר בספרו של גודמן הבנתי את המשמעות שאני מייחס לסיפור הזה. המשמעות היא שלפי הבנתי אנחנו במחלקה למתמטיקה עסקנו בחקר האמת בצורה מחמירה יותר, וכי לנו שינה מה פרדוקס ומה לא בצורה עמוקה יותר.
מובן שמייד יהיו קוראים שיקפצו ויאמרו 'ומה בכך? הרי יש גם מתמטיקאים דתיים!" בהחלט יש!אבל היום עסקנו בשאלה אם יש ערכים חילוניים, ויש! אמירת אמת, וחיפוש האמת הוא ערך חילוני!
וכדי להביא דברים בשם אומרם, נציג את ניוטון, שהתחיל (לא לבד) את החשבון האינפיניטיסימלי.
