יום שישי, 25 בדצמבר 2020

מאימתי קורין: הבל הבלים אמר קהלת





אזהרת ספוילר: בפוסט זה אני מדבר על פרטי עלילה שונים ברומנים 'קילומטר ויומיים לפני השקיעה', 'קובלנה של בלש' ו'קום קרא', וגם על ספר קהלת.
בויקיפדיה העברית בערך על שמעון אדף אין התייחסות לאיכויות שלו כסופר (או כמשורר).
בערך על שמעון אדף באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה יש התייחסות לאיכויותיו של אדף כסופר וכמשורר, בין השאר ניתן למצוא שם את המשפט: "בכתיבתו הייחודית יוצר אדף תצרפים עשירים, מקוריים ותובעניים של מחוזות, ז'אנרים וסגנונות שונים, הנדמים לעתים כמנוגדים ואף סותרים זה את זה: אוניברסליות ולוקליות, מרכז ופריפריה, שירה כתובה ומושרת, ספרות הגותית, ספרות בלשים ופנטזיה, עברית המעוגנת במקורות יהודיים מרבדים היסטוריים שונים ושפת יומיום."
המשפט בהחלט מתייחס לנושא 'המקורות היהודיים', אבל אך ורק כאפיון של השפה של אדף. אני סבור שנושא 'המקורות היהודיים' הוא נושא מרכזי מאוד ביצירתו של אדף, והוא הפריזמה העיקרית שדרכה אני מתכוון לבחון את יצירתו בכלל, ואת הרומן 'קום קרא' בפרט.
אני סבור שאדף מציע קריאה מבריקה במקורות יהודיים. קריאה שהיא בעת ובעונה אחת מלאת יופי ועוכרת שלווה. אין ספק שבחלקים מיצירותיו הוא מתייחס להוגים יהודיים מימי הביניים, ואף להגות יהודית חדשה, המגיעה עד לימינו אלה ממש. עם זאת, אני מעוניין לבחון את 'קום קרא' בעיקר לאור ספרי הכתובים שבתנך, ספרות שלפי המחקר המודרני נכתבה באזור המאות השלישית והרביעית לפני הספירה, וכן על פי הקריאות התלמודיות השונות באותה ספרות הכתובים.
מתוך ספרות הכתובים כולה, אני סבור שיש להקדיש תשומת לב מיוחדת לספר קהלת, אלא שבניגוד לספרים אחרים מספרות הכתובים כמו ספר דניאל, או מגילת אסתר, קשה למצוא ראיות גלויות לנוכחות של ספר זה בתוך 'קום קרא'.
ברומן 'קילומטר ויומיים לפני השקיעה' (שהוא כזכור הרומן הראשון בסדרה ש'קום קרא' מהווה את החלק השלישי שלה), מצליח אליש בן זקן לפענח את תעלומת מותה של דליה שושן. הוא מבין כי דליה שושן התאבדה, בין השאר כתוצאה מן ההתעללות הממושכת של יהודה מנוחין. פתרון התעלומה אינו מספק עבור אליש: נראה כי ההפך הוא הנכון. אליש נשמע מיואש בסוף הרומן. נראה כי אין בכוח הפתרון של התעלומה ליצור אפקט של קתרזיס - להפך. נראה כי פתרון התעלומה מוביל את בן זקן למסקנות פסימיות ביותר על היכולת של צעירה משדרות להשתלב בחיי הרוח של תל-אביב, או אפילו להשתלב בחיים עצמם.
ואז מופיע שם (עמ' 320) המשפט הבא: 'לא, אמר אליש, הבל הבלים, הכל הבל, אני, אליש, הייתי בלש בתל אביב, וראיתי את הדברים שנעשים תחת השמש, ואמרתי בלבי, מה אתה עומד כאן והולם ברוטשילד פינת הרצל? ואתה, התמרד אליש, אמור, כל חיי אני נע הלאה מן הגוף."
בסוף ההגיג הזה, שבהמשכו אליש מצטט גם את דליה שושן שמשווה עצמה במובן מסוים לאיוב, מחליט אליש שלא להסגיר את רמי אמזלג, שרצח את מנוחין, למשטרה. הוא אומר ש"נעשה פה צדק". אבל עדיין ניתן לשאול אם נעשה פה צדק, מדוע טוען אליש "הבל הבלים"?
לדעתי יש לאליש באותם הרגעים 'מצב רוח קהלתי'. מצב רוח ששואל ותוהה אם 'יש טעם לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש'.
ברומן 'קובלנה של בלש' (שהוא כזכור הרומן השני בסדרה ש'קום קרא' מהווה את החלק השלישי שלה) בחלק 9 (מתחיל בעמוד 24), יושב אליש בעיר סט שבצרפת, לאחר כנס ספרותי. הוא יושב במסעדה עם נגן ויולה, וסופרת מונצואלה, ומשוחח איתם על 'העורב' של אדגר אלן פו, ועל המאמר 'הגיון הקומפוזיציה', שבו פו מסביר איך יצר את 'העורב'. נגן הוויולה מסביר לאליש שכל זה מופשט מדי. אליש ממשיך לשוחח ולפתח את הנושא, והסופרת מוונצואלה ונגן הויולה נראים יותר שקועים בפלירטוט הדדי. אליש חש קרבה אליהם, למרות שכלל לא ברור שהם מקשיבים לדבריו, או מבינים אותם. בשלב מסוים הוא אומר שהוא חש אליהם קרבה רבה מדי, ועל כן הוא הולך לשירותים, וכשהוא חוזר השלושה נפרדים והולכים. אליש לדרכו, והנגן והסופרת לדרכם המשותפת ככל הנראה.
מדוע אליש אינו מתרעם על חוסר ההקשבה? מדוע הוא חש קרבה אל זוג אנשים שאינם חשים קרבה מיוחדת אליו ככל הנראה?
ברצוני לטעון כי גם כאן יש 'מצב רוח קהלתי'. מצב רוח השואל אם יש טעם לאדם בכל אשר יעמול תחת השמש. אליש ככל הנראה לא מצפה ליותר מדי מבני אדם. הוא סבור שמידת הקרבה או ההבנה שניתן להגיע אליה היא קטנה למדי. שלכל הפחות יש גבול עליון נמוך של 'מידת התועלת מכל עמל'.
ברצוני לטעון כי 'מצב הרוח הקהלתי' הוא מצב הרוח המוביל את 'קום קרא' מתחילתו ועד סופו, אך כדי שאוכל להסביר את טענתי, ברצוני להסביר קודם לכן כיצד אני מבין את ספר קהלת. אין ספק שספר קהלת הוא ספר המאתגר את האדם המאמין. הנה שלושה סרטונים המתמודדים עם האתגר של קהלת בדרכים שונות:

הרב יואל בן נון טוען כי יש בקהלת מגוון קולות, אבל חלקם הם קולות ספקניים, ואחרים עונים להם.
רוני מגידוב טוענת כי קהלת נפחד מאימת המוות, אבל לבסוף מבין מתוך כך את ערכם של החיים.
היהודים באים מציירים את קהלת כנער מתבגר מלא סתירות, שמאוכזב מהסוף של הספר.

כל שלוש הגישות בעייתיות בעיני. השתיים הראשונות עושות לעצמן חיים קלים מדי כיוון שהן איכשהו 'מטאטאות את הקשיים' שמעלה קהלת, והשלישית לא לוקחת את הספר מספיק ברצינות. מי שהתמודדו יפה עם קהלת היו דווקא חז"ל, והרבה מן ההתמודדות הזאת נעשה דרך הדמות של אלישע בן אבויה (מה שכבר שם אותנו בטריטוריה בטוחה יותר לגבי הקשר ליצירה של אדף). אך לפני שאפרט עוד על שיטת העבודה של חז"ל, אני רוצה להסביר איך אני מבין את קהלת.
יש בקהלת, בדומה במובן מסוים לספר משלי, שאף הוא מורכב מגישות פילוסופיות שונות המשלימות זו את זו במידת מה, ומתנגדות זו לזו במידת מה, כמה גישות מובילות:
הגישה הסטואית
הגישה הציניקנית
הגישה האפיקוראית
הגישה הגנוסטית
אין אני בא לטעון שנניח מרקוס אורליוס (קיסר רומאי הנחשב לסטואי, מאה שנייה לספירה), אנטיסתנס (פילוסוף יווני, מאה חמישית לפני הספירה, מייסד האסכולה הצינית), אפיקורוס (פילוסוף יווני, מאה שלישית לפני הספירה, נחשב למייסד הזרם האפיקוראי) והיפוליטוס (אב כנסיה רומאי, מאה שלישית לספירה) נתכנסו יום אחד, והחליטו לכתוב ביחד ספר כדי שייכנס לתנ"ך. מובן שיש בקהלת גם השפעות בבליות, למשל.
אך יש בקהלת לכל הפחות ארבע השקפות עולם סותרות במובנים מסוימים, ומשלימות זו את זו במובנים אחרים שאחרי כן התגשמו באופנים מסוימים בזרמים הפילוסופיים שציינתי. לארבע ההשקפות יש צד משותף, והוא המחשבה שלכל הפחות יש תועלת מוגבלת לעמל של האדם תחת השמיים. כל פילוסופיה תסביר את הטענה הקהלתית היסודית הזאת בצורה אחרת. היתרון בגישה שלי הוא שהיא מאפשרת לכל אחד מן הזרמים המתבטאים בקהלת קול שהוא לא רק מצב רוח חולף, אלא השקפת עולם מבוססת שראוי להתדיין איתה ולהתווכח איתה ברצינות.
מתוך ארבע ההשקפות, ההשקפה הסטואית היא הכי 'נחמדה', ואולי היא מתבטאת בצורה הברורה ביותר בקהלת בפרק ג'. השקפה זו טוענת שאין טעם לעמול מפני שכל עמל הוא בן חלוף, וממילא לעתים יש לעשות דבר אחד, ולעתים יש לעשות דבר אחר. ההשקפה הסטואית 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים', היא כל-כך 'לא מזיקה' שלא ארצה לדון בה בהרחבה. לטעמי היא לא מתבטאת כל-כך בספר 'קום קרא' שהוא בהחלט לא ספר שליו.
בשלושת הפוסטים הבאים ברצוני לדון בשלוש הפילוסופיות שציינתי, וכיצד הן מתבטאות בספר קהלת וברומן 'קום קרא'.


יום שישי, 11 בדצמבר 2020

מאימתי קורין: 'קום קרא' כהתגנבות יחיד





לפני כתריסר שנים ישבתי בקורס 'היסטוריוגרפיה של הספרות העברית' של פרופסור יגאל שוורץ. אני זוכר את הקורס מאוד לטובה, כי הוא נתן תמונה רחבה וברורה של התפתחות הספרות הישראלית מקום המדינה ועד לשנת 2000 בערך.
יש שני משפטים שנחקקו בזכרוני במהלך הקורס:
  • ניתן לקרוא את הספרות הישראלית כספר גדול אחד.
  • שנת 1986 וסביבותיה היא 'שנת פלאים' בתולדות הספרות הישראלית, והיא ניכרת בין השאר בזכות ה'גל השמן'.
בעקבות קריאת הספר 'קום קרא' עלה בדעתי שכדאי לבדוק אותו על סמך המאפיינים של 'הגל השמן', אבל לא מצאתי מאמר בנושא. לא התעצלתי וכתבתי לפרופסור יגאל שוורץ, והוא ענה לי כי לא כתב שום דבר בנושא מאז שנת 1986 אבל בימים אלה הוא עובד על פרק בנושא לקראת ספר היובל לצבי לוז (שנפטר לצערנו ב1.11.2020). אני מצטט מתוך הטיוטה שהוא שלח לי.
הפרק פותח בתיאור המונח שנת מהפך בספרות, וטוען כי השנה 1986 התאפיינה בנפח גדול של פעילות ספרותית ובתשומת לב ציבורית רבה לספרות, וכן בכמה דורות ספרותיים שפעלו בו-זמנית באותה השנה. בהמשך הפרק משרטט שוורץ מספר 'מפות' שבעזרתן ניתן להבין את התופעה של הפריחה הספרותית הגדולה בשנה זו ובסביבותיה.
את שנת 1977 מכנה שוורץ שנת 'טרום המהפך', ובה הוא מזהה מגמה של כתיבת 'ספרי אשכבה', בפרט על ידי שני הסופרים המובילים את הספרות הישראלית עמוס עוז וא.ב. יהושע, ואף בצורה אחרת על ידי אהרון אפלפלד. וכך אנחנו מגיעים לשנת 1986 ולרומן 'קופסה שחורה' של עמוס עוז, לרומן מולכו (1987) של א.ב. יהושע, ולרומן 'בעת ובעונה אחת' (1985) של אהרון אפלפלד.
ואז הוא מוסיף ואומר:
"בשנת המהפך הספרותית 1986, בשנים 1988-1986, הופיעה קבוצת ספרים, שיש להם כמה מאפיינים משותפים ברורים, ההופכים אותם לקבוצה ספרותית נבדלת. כוונתי לקבוצת הספרים הבאה: התגנבות יחידים של יהושע קנז, 1986; שורשי אוויר של רות אלמוג, 1987; כולל הכל של אברהם הפנר, 1987; עת הזמיר של חיים באר, 1987; מלאכים באים של יצחק בן-נר 1987 ורומן רוסי של מאיר שלו, 1988."
ספרים אלה מתאפיינים לדעת שוורץ בהיותם כתובים על ידי 'האחים הצעירים' של הספרות הישראלית באותה העת, בהיותם בעלי רוחב יריעה ספרותי, בהיותם בעלי נפח משמעותי מבחינת מספר העמודים, הן ביחס לספרים של עוז, יהושע ואפלפלד, והן ביחס לספרים אחרים של אותם סופרים בשנים אחרות. לגבי שניים מהרומנים הללו: 'התגנבות יחידים' ו'עת הזמיר', מתייחס גם שוורץ לנושא הרומן העוסק בראייה פנורמית של יחידות לא לוחמות בצהל.
זה מפתיע עד כמה 'קום קרא' נכנס לתוך התבניות הללו.
שמעון אדף לא נחשב לאחד הקולות המובילים בספרות הישראלית, עד כדי כך שהוא אפילו לא נזכר בערך הויקיפדיה בעברית על ספרות ישראלית. עם זאת 'קום קרא' הוא ללא ספק רומן מונומנטלי שנכתב בשנת 2017, וקשה לחשוב על רומנים משפיעים שנכתבו על ידי סופרים ישראלים דווקא בשנה זאת. נראה כי מעבר לרומן 'קום קרא' עסקה הספרות הישראלית באותה שנה בעיקר בתרגומים.
'קום קרא' הוא ללא ספק רומן רחב יריעה, הן מבחינת אורך תקופת הזמן בה הוא עוסק - משנות השמונים של המאה העשרים ועד שנת 2024, הן מבחינת המרחב הספקולטיבי בו הוא עוסק ומספר ה'צללים' של העיר שדרות המופיעים בו, והן מבחינת מספר הדמויות המופיעות בו.
מכל הבחינות הללו הוא יוצא דופן בכתיבה של שמעון אדף לכל הפחות עד כה.
מבחינת היותו 'ספר שמן', 'קום קרא' הוא ללא ספק הספר העבה ביותר של אדף (608 עמודים). כך למשל, בספר הביכורים שלו 'המונולוג של איקרוס' (1997) יש 78 עמודים, ובספרו האחרון עד כה 'אהבתי לאהוב' (2019) יש 272 עמודים.
ובאשר לצבא, אדף בדרך כלל מנסה מאוד להתחמק מפוליטיקה אקטואלית, אבל כאן הוא מתאר פעילות צבאית בטחונית הן בעבר של שנות ה-90 של המאה ה-20, הן ספציפית במערכה של צוק איתן וההשלכות הנובעות ממנה, והן בעתיד של שנת 2024.
בניגוד לקנז, שהמספר בן דמותו הוא יליד פתח תקווה. החווה טירונות עם 'קיבוץ גלויות' שמביך ומאתגר אותו, כאשר ברור שהמספר של קנז הוא מן 'הצד הקולט' את קיבוץ הגלויות אל תוך מרחב חדש כלל ישראלי, המספר בן דמותו של אדף חווה בעיקר מפגש עם אנשים בני העדה המרוקאית, כמו המספר עצמו, אבל גם בני העדה הרוסית. תחושת הזרות הייחודית של המספר מתבלטת כנגד רקע זה ביתר שאת, שכן ניכר שהוא פשוט 'לא מבין את כללי המשחק' הצבאי, כללים שהם מובנים ונהירים לכל שאר המשתתפים ב'מחזה הצבאי' הזה, לא משנה מאיזו עדה. התחושה שעוברת באפיזודות הצבאיות - שהמפקדים של המספר מנסים ללכת לקראתו בשל היותו בן 'העדה הנכונה' - רק מעצימה את תחושת הזרות וחוסר השייכות שלו.
רבים מספרי ה'גל השמן', ובפרט 'התגנבות יחידים' ו'עת הזמיר', זכו להכרה ספרותית נרחבת זמן קצר מאוד לאחר שיצאו לאור. לצערי הרב זה כלל לא המקרה ביחס ל'קום קרא', שעד היום לא קיבל את ההתייחסות הראויה לו. ובכלל, נראה כי השנים האחרונות אינן 'שנות פלאות' עבור הספרות הישראלית. נראה כי הספרות הישראלית כולה צעדה כמה צעדים אחורה ופינתה את קדמת הבמה לאפיקים תרבותיים אחרים.
וכך ניצב לו הרומן 'קום קרא' כעץ אקליפטוס בודד בנוף של הספרות הישראלית העכשווית. כקריאה יוצאת דופן, שאנסה לפרט ולבאר בפוסטים הבאים.







יום שישי, 27 בנובמבר 2020

מאימתי קורין: סדרת פוסטים על הספר 'קום קרא' מאת שמעון אדף




צילום מסך: עדי יותם

ספוילר: את הספר 'קום קרא' כתב הסופר והמשורר שמעון אדף.
יש תעלומות קצת יותר גדולות הקשורות לספר הזה.
שאלתי את הספר מן הספרייה הסמוכה למקום מגורי, כלומר הספרייה המרכזית של רמת הנגב, כאן במדרשת בן-גוריון. שאלתי אותו באחד מימי הקיץ החמים, ולמען האמת הוא חיכה כמה שבועות על המדף לפני שקראתי אותו. התחלתי לקרוא אותו באיטיות, כמה עמודים ביום, אבל לאט לאט הגברתי את הקצב, ולדעתי סיימתי אותו ביום הכיפורים. ספר מורכב מאוד, ולדעתי גם מעניין מאוד.
במסגרת הסדרה '70 שנה 70 ספרים' הוקדש פרק שלם של ההסכת לספר.
הנה תיאור הספר מתוך האתר של תאגיד השידור:

אליש בן זקן, גיבור הטרילוגיה הבלשית שהחלה ב"קילומטר ויומיים לפני השקיעה" המשיכה ב"קובלנה של בלש" והסתיימה ברומן האנטי-בלשי "קום קרא", מת וזהותו מתפצלת בין חוקרים חדשים: אחייניתו תהל והמשורר, בן שדרות, נחום פרקש. אלא שחקירת מקרי מוות הופכת לחקירת מהות החיים והספרות.

גם במקומות אחרים, בעקבות ההגדרה של שמעון אדף עצמו, ובפרט בסוף הרומן עצמו מוזכר הספר 'קום קרא' כרומן אנטי בלשי. נראה כי רוב המבקרים, ואולי אפילו הסופר עצמו, בחרו להבין את הצירוף 'רומן אנטי בלשי' בתור רומן שמנסה לשחק עם התבניות של הסיפור הבלשי, או להנגיד אותן לספרות 'אמתית'. אבל אני בוחר להבין את הצירוף בצורה אחרת. אני רוצה לקרוא את הרומן כתעלומה שהקורא אמור לפענח.
הקורא אמור לאסוף את הרמזים במהלך הקריאה (ואולי אף לקרוא בספרים אחרים), הוא אמור לכנס את החשודים, להסביר את מעשיהם אחד אחד, ולבסוף לחשוף את הפושע.
מדוע אני בוחר לקרוא כך את הרומן? מפני שלדעתי הוא מזמין קריאה כזאת. ואנסה להדגים.
ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הרומן למשל באתר עברית. אנא לכו וקראו אותו, אני אחכה.
לדעתי כבר בפרק הראשון ישנן כמה תעלומות. למשל, הפרק נפתח כך:

בשיעור הבעה נעמד אחד מאויבַי, לא, בשיעור הבעה נעמד אויבִי המושבע, ודיקלם שורות חרוזות, מגוחכות, שסחפו את הבנים בכיתה התורנית. נושא החיבור שהתבקשנו לכתוב היה אירוע מפחיד בחיים.
במהלך כל הפרק לא מוסבר מיהו אותו אויב מושבע, מדוע הוא אויב מושבע, ומה עניין החיבור שקרא האויב המושבע.
בהמשך הפרק מופיע הרב שיח הבא:

אמרתי, כולנו חמורים.
דבר בשם עצמך, אמר מישהו.
שֵם, אמרה המחנכת.
אהוד ברדה, המורה, אמר הילד.
ואתה, שאלה המחנכת.
פרקש, אמרתי.

לא מובן מדוע המספר טוען שכל בני הכיתה הם חמורים, ואיש אינו שואל אותו מדוע הוא חושב כך.
עוד בהמשך הפרק המספר מתאר את שתי האחיות שלו כך:

שתי אחיותי הצעירות התישו אותי כל החופש הגדול בסכסוכיהן המטופשים. בבוקר שרתה ביניהן אחווה כשהלכו לקייטנה, אבל עם חזרתן, משהו מחימת השמש דבק בהן, והן היו מתנצחות. באחד הימים נשכה טובה את בשר זרוע ימין שלה, הצביעה על מעגל השקעים שהותירו שיניה ואמרה לשונטל, תראי, יש לי שעון. שונטל, שהיתה שמנמונת יותר, לא הצליחה לשחזר את התעלול. טובה הציעה לנשוך אותה. שונטל זעקה כשפיה של טובה נסגר על חלקת הזרוע. היא דחפה את טובה, אבל לסתותיה של טובה נותרו קפוצות.

מערכת היחסים המורכבת בין האחיות של המספר נשארת תמוהה במהלך הספר, וכן לא ברור מה עמדתו של המספר ביחס למערכת היחסים הזאת, ומה עמדת הוריו של המספר ביחס אליה. כאבא אני אומר שאם שניים מילדי היו מתנהגים כך, כנראה הייתי מנסה לעשות משהו…
בסוף הפרק מתואר אירוע מאוד דרמטי, המסתיים בבעיטת כדור מחוץ לאולם ההתעמלות, אבל לא מסופר לנו מה באמת קרה בסוף האירוע, ומה הייתה תגובתו של סגן המנהל.
בקיצור, יש הרבה מה לפענח ברומן, ואנסה לעשות זאת בסדרת הפוסטים הזו שתיקרא 'מאימתי קורין'. אם יהיה בכך כדי לעודד את קוראי הבלוג לקרוא את הספר, ואולי עוד איזה דבר או שניים, די לי בכך.

יום שני, 2 בנובמבר 2020

הבלוג של לולון

Shop TRIXIE Chicken Coop with a View - Overstock - 6689406

ואחרי הבלוג של תומר, היום גם לולון פתח בלוג

לכל קוראי שלא מכירים: לולון הוא בני הצעיר ביותר, הוא בן שש, והוא בגן חובה, כך שהוא עדיין לא כותב, אבל בהחלט יש לו מה לאמר!

הוא נעזר בשירותי הכתיבה, העריכה וההגהה של אמו.

היום בבלוג של לולון: איך מכינים ירוק בוהק.

קריאה נעימה!

 Mickey Mouse LED Neon Sign | SafeSpecial


יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

הבלוג של תומר

 


אני שמח וגאה לאמר שגם בני תומר פתח בלוג.

הבלוג של תומר נמצא בקישור הזה.

בבלוג של תומר תוכלו למצוא את:

  • פינת הכדורסל
  • פינת הספרים
  • פינת שידורי שטח או טבע
  • פינת המתכונים שהמצאנו
  • פינת הטניס
  • פינת הבנייה בבוץ
בתמונה למטה רואים בית לנמלים. למי שלא הבין התמונה שייכת לפינת הבנייה בבוץ.





יום שלישי, 11 באוגוסט 2020

רשמים אחרי קצת יותר משנה של לימודי ערבית על בסיס יומי

 

Arabic - Wikipedia

 

ההישג הנדרש:

לפני שאספר על לימודי הערבית שלי מן השנה (קצת יותר) האחרונה, אני רוצה לספר משהו על הניסיון שלי בלימודי שפות בכלל. 

התחלתי ללמוד אנגלית בכיתה ה'. עברתי לכיתה בבית הספר היסודי טשרניחובסקי בחיפה מבית הספר הריאלי בחיפה (התחלתי כתה ה' באחד בספטמבר 1980), ובכיתה בטשרניחובסקי התחילו ללמוד אנגלית בכתה ג', כך שהייתי אמור להשלים שנתיים איכשהו בקיץ, ולהתחיל את השנה ולהשתלב בכתה. 

זה הלך לא רע. הצלחתי להגיע לרמת הכתה די מהר, ומתישהו בו' אמא שלי אמרה לי שאם אני רוצה לדעת לקרוא ספרים באנגלית, אני צריך לקרוא קודם ספר באנגלית שקראתי כבר בעברית. קראתי את 'צ'רלי והשוקולדה', ופחות או יותר הבנתי מה קורה שם. בכתה ז' קראתי את 'הקרב האחרון' (הספר האחרון בסדרת 'נרניה') באנגלית בלי שקראתי אותו קודם בעברית, ומאז אני קורא יותר באנגלית ממה שאני קורא בעברית.

זה עזר ששיחקתי מבוכים ודרקונים, ולא היו אז עוד ספרי חוקים בעברית, זה עזר שבכיתה ט' עברנו לקנדה, בעקבות השליחות של אמא שלי, ושם סיימתי את התיכון. אבל אני לא בטוח שלא הייתי ממשיך עם האנגלית פחות או יותר אותו דבר, גם לו הייתי מסיים תיכון בארץ.

הקטע המעניין הוא שבאותו מעבר בין הריאלי לטשרניחובסקי, הייתי באותו מצב גם עם ערבית. כלומר הייתי צריך להשלים שנתיים של חומר. כששאלתי את המורה לערבית איך להשלים את הפער, היא אמרה שאין מה להשלים, כי ממילא עוד מעט נתחיל ערבית ספרותית. וכך למדתי ערבית ספרותית בכתות ה'-ט' (בט' עד שנסענו לקנדה, אבל זה היה יותר מחצי שנה) עם מורים טובים מאוד. הייתי תלמיד לא טוב, ואני לא זוכר כמעט דבר מלימודי הערבית בשנים הללו.

במשך השנים ניסיתי להשלים את החור הזה בהשכלה, אבל ללא הצלחה. אני עדיין די גרוע בערבית, אבל ככל שעובר הזמן אני משתכנע שזו לא רק הבעייה שלי. אני מכיר אנשים בסביבתי שיודעים אנגלית מצוין. למשל אני מכיר אנשים שגדלו בארץ ומעדיפים לכתוב ספרים או שירים באנגלית ולא בעברית.

אני יודע צרפתית לא רע (למרות שלמדתי אותה במסגרת רשמית פחות שנים). לא אתבייש לקחת ספר קלסי צרפתי ולהתחיל לקרוא בו. לא אבין הכל, אבל כן אבין את הרעיון הכללי. 

בכלל, אני מתרשם שנניח להגיד שאני רוצה ללמוד ספרדית כדי לקרוא את בורחס, או את פבלו נרודה נחשב לשאיפה סבירה, אבל בערבית אני מתרשם שאם אני יודע להגיד משפט וחצי בערבית מדוברת זה כבר נחשב להישג כביר.

ובכן, אני לא רוצה ללמוד ערבית רק כדי להזמין חומוס באבו גוש נניח, אלא כדי להבין את אלף לילה ולילה או את אבן ח'לדון במקור. לא יודע אם אצליח במשימה הזאת, אבל זה מבחינתי ההישג הנדרש.


איך ללמוד ערבית?

דואולינגו

לדעתי הדרך הסבירה ללמוד שפה בגיל מבוגר היא לנסות להגיע גם לקריאה, גם לכתיבה גם לדיבור וגם לשמיעה, ולנסות לתרגל את השפה, גם אם זה רק לכמה דקות, על בסיס יומיומי.

לטעמי יש רק פלטפורמה אחת שמאפשרת את זה ברצינות, והיא דואולינגו. למי שלא מכירה דואולינגו היא קודם כל אפליקציה (בטלפון או בטבלט) ללימוד שפות. כיום ניתן ללמוד ערבית (ועוד יותר מעשרים שפות אחרות) אם את מתחילה כדוברת אנגלית.

התחלתי ללמוד דואולינגו ב-25.6.2019 שהוא היום שבו נוצר הקורס. תירגלתי בכל הימים מאז ועד היום, ועדיין לא סיימתי את חומר התרגול. אני מאוד מקווה שלא אסיים בזמן הקרוב. להערכתי יש לי עוד כמה חודשים טובים בקצב שבו אני עובד, ועד אז יש סיכוי יותר מסביר שהקורס יתרחב. קורסים אחרים (למשל הקורס ללימוד צרפתית או ספרדית) הם הרבה יותר רחבים מהקורס לערבית כרגע, כך שיש למה לצפות. 

אם אתן מרגישות אמיצות במיוחד, ניתן גם לנסות ללמוד את הקורס של אנגלית לדוברי ערבית בדואולינגו. ממליץ לנסות את זה רק אחרי ששולטים לפחות בא' ב' הערבי היטב. אני עשיתי את זה רק כמה פעמים. זה מאוד משפר את אוצר המלים, אבל קשה להתמיד בכך, לפחות לי.

לטעמי התרגול היומיומי של דואולינגו לא יסולא בפז. הוא נותן מסגרת ללימודי הערבית שלי, ולא חושב שהייתי מתמיד גם בכיוונים האחרים בלי השגרה היומיומית, אבל בכל זאת צריך לגוון קצת.


מדרסה

ניתן ללמוד במדרסה במספר דרכים (למשל בפייסבוק). אני אישית הכי מתחבר לקורס שלהם באתר קמפוס. אתר מצוין לדעתי, שניתן ללמוד בו עוד המון דברים חוץ מערבית. 

מדרסה מלמדת ערבית מדוברת בניב ירושלמי, מה שלא לחלוטין מתחבר למקום שבו אני גר, אבל בכל זאת נראה לי נכון ללמוד גם ערבית מדוברת וגם ערבית ספרותית (דואולינגו מלמד משהו יותר קרוב לערבית ספרותית).


ויקיפדיה

הויקיפדיה בערבית היא אנציקלופדיה מרשימה מאוד ומגוונת מאוד. לא בכל יום יש לי זמן לקרוא את הערך היומי הנבחר, אבל בימים שבהם יש לי זמן, אני אף פעם לא מצטער על זה!

אם אתם לא מבינים מה כתוב, כמעט תמיד יש ערך מקביל באנגלית או בעברית, וכך תוכלו לפחות לקבל מושג על הנושא הכללי.


אתר מכאן

אתר מכאן הוא פשוט כלי מדהים למי שרוצה ללמוד ערבית כאן בישראל. הוא מכיל תכנים מגוונים מאוד, בערבית מקומית, ולעתים קרובות עם תרגום לעברית. מומלץ ביותר!

יש למכאן גם ערוץ יוטיוב, שזה מצוין, אבל הערוץ לא מתעדכן בתדירות מספיק גבוהה לטעמי, שזה פחות מצוין.

אם כבר מדברים על ערוצי יוטיוב. אני מת על הבחור הזה.


פודקסטים

אם אתם בנסיעה ארוכה, ונמאס לכם להקשיב לרדיו, או שאין קליטה, פודקסטים בערבית בהחלט יכולים להעביר את הזמן!

יש כיוונים שונים של פודקסטים בערבית, ואת חלקם אני פחות אוהב, אז לא אמליץ עליהם כאן.

אני אישית אוהב את הפודקסטים של אל ג'זירה. אם הגעתם למצב שאתם מתעצבנים ממה שאומרים, אולי זה סימן שאתם מתחילים להבין ערבית!


למידה מוצלחת לכולן, ואם מצאתן דרך שאני לא מכיר, אשמח לשמוע עליה בתגובות!


Duolingo: Learn Languages Free - Apps on Google Play

יום חמישי, 30 ביולי 2020

אז עברנו דירה למדרשת בן-גוריון



https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/2/20/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%A2.jpg

לפני כמעט ארבע עשרה שנה עברתי לבאר שבע. הייתי אז כמעט מייד אחרי גירושי, עם שני ילדים קטנים שגרו במודיעין, ועברתי עם מעט חששות אבל עם המון תקוות.
העיר באר שבע נתנתה לי המון - מקצוע, בת זוג, משפחה... ובכל זאת הגיע הזמן לעבור שוב, וכמו שנראה שמסלול חיי הולך, לנוע עוד דרומה, אל מדרשת בן-גוריון.
לנו בדירה החדשה והשכורה שלנו בפעם הראשונה לפני כמעט שבועיים, בערב שבת. לא אתנצל שלא כתבתי עד עכשיו, כי באמת היינו עסוקים.
יש לנו המון עבודה, קצת קשורה לדברים ישנים, וקצת קשורה לדברים חדשים, ובכל זאת נראה שמדרשת בן-גוריון, ומצפה רמון, שם אלמד בשנה הבאה, ובעצם כבר בשבוע הבא, מספקים גם מידה סבירה של שלווה.
נשאר העניין של הבלוג. באר שבע מופיעה בשם. לא בטוח שכדאי לשנות את השם, ולא בטוח שכדאי לשנות את הכתובת, אז הוספתי מעין הסבר- "נקודת מבט דרום ישראלית". אני חושב שזה מהווה איזון נכון :)



יום שבת, 28 במרץ 2020

לפעמים הכלכלה והמוסר לא מתנגשים

Morality: the new way to understand economic decisions




קראתי היום כתבה בעיתון הארץ, ואני חייב לומר שהיא הרגיזה אותי. כותרת הכתבה הייתה: "בואו נדבר על המחיר: האם 10,000 מתים שווים 140 מיליארד שקל?

בואו נדבר שנייה על מה שעשיתי כאן. ציטטתי כותרת מהארץ, הפכתי אותה לקישור, והפניתי לאתר של עיתון הארץ. זה לא עלה לי כסף, זה לא לקח הרבה זמן, ועכשיו אתם יכולים לקרוא את כל הכתבה באתר של הארץ, ולהחכים. 
כלומר רובכם לא יכולים לעשות את זה, כי האתר של הארץ סגור למי שאינו מנוי.
אז אפשר להגיד שעשיתי פעולה כלכלית מועילה, כי שיתפתי ידע, ואתם החכמתם, למרות שלא אני ולא אתם הרווחתם כסף מכך, או שאפשר למשל להגיד שאתר הארץ הפסיד עכשיו מלא כסף כי במקום שכולכם תעשו מנוי כדי לקרוא את הכתבה המחכימה הזאת קיבלתם ממני את הידע בחינם (סליחה, אבל אחרי קריאת הכתבה, אני לא חושב שיש בה הרבה תוכן מעבר למה שציטטתי כאן).
בערך אותו דבר עם הקורונה. מירב ארלוזורוב (הכתבת) מצטטת איזה מספר יפה של 140 מיליארד שקל, ומצטטת איזה נתון יפה של 10,000 מתים מן המחלה, כאילו שיש שני מצבי עולם אפשריים:
א. בכל העולם יש קורונה, ולמרות זאת אין אף טיפת נזק למשק הישראלי חוץ מ-10,000 מתים.
ב. משלמים 140 מיליארד שקל, והם לא מתים.

זה לא כל-כך פשוט. הרי גם אם טיסות היו נוחתות כאן חופשי, אני מניח שהיו באים פחות תיירים, וייתכן שגם המחשבה של אזרחי העולם כולו על ממשלה צינית שלא אכפת לה מחיי אזרחיה הייתה מזיקה לישראל בטווח הקצר או הארוך, או גם וגם. 
גם אנשים חולים לא עובדים, וצריך מישהו שיטפל בהם. גם זה עולה כסף, גם במזומנים, וגם בכוח אדם שכולל הן בני משפחה, והן צוות רפואי. 
מלבד כל זאת, אם כל אחד היה חושב שהוא אישית צריך לנהל את הסיכונים כי לממשלה לא אכפת ממנו, זה היה עלול להוביל לאנרכיה מסוגים שונים.
לצערי הרב אנחנו רואים חלק מזה בארצות הברית עכשיו.

עכשיו לגבי העלויות. אם אני לא יוצא למסעדה, ומשלם 200 ש"ח, אלא מכין ארוחה בבית שעלות המצרכים שלה הא 20 ש"ח, זה הפסד של 180 ש"ח למשק?
אם אני רציתי לקנות סנדלים לפני שבועיים, אבל לא הספקתי, ואקנה אותם רק בעוד חודש, זה הפסד למשק?
אם אני מורה (ואני מורה), וגם אני למדתי שימוש בכלים חדשים, וגם התלמידים שלי למדו, זה הפסד למשק?
בקיצור, אפשר להירגע קצת, לחשוב על חיי אדם, ולהבין שבטווח הארוך, דווקא אם מתנהגים בצורה מוסרית, אנושית וחומלת, השד אינו נורא כל-כך.

Funny Devil ONLINE by Orzks

יום שלישי, 17 במרץ 2020

יצרתי בלוג מעט טיפשי



בוקר טוב לכולם.
יצרתי בלוג מעט טיפשי שמצייר את וירוס הקורונה בעזרת פייתון. 
תוכלו למצוא אותו בקישור הזה.
בהצלחה!

Image result for coronavirus

יום שני, 24 בפברואר 2020

גאה להכריז על בלוג חדש

Image result for talmud

אני גאה להכריז בזאת על בלוג חדש:
ג'ז תלמודי!


התחלתי את הבלוג הזה אתמול, ואני מקווה שלא רק אני אכתוב בו, אבל גם אם כן, אז לא נורא!
ייתכן שהוא יעסיק אותי יותר מאשר הבלוג הזה בזמן הקרוב, כי צריך להעמיד אותו על הרגליים!

Louis Armstrong restored.jpg


יום חמישי, 30 בינואר 2020

בעיית המיקוח של טראמפ

Image result for nash bargaining solution


פתרון המיקוח של נש הוא מה שנקרא  בתורת המשחקים 'מושג פתרון'.
במושג פתרון הכוונה היא דרך ליצירת חלוקה של משאב כלשהו, או דרך להגיע להחלטה כלשהי, בין שניים או יותר משתתפים (בתורת המשחקים הם נקראים שחקנים), כך שהפתרון שיווצר הוא אופטימלי בצורה כלשהי.
באיור למעלה רואים משחק שבו יש שני שחקנים שצריכים לחלק משאב כלשהו, נניח שטר של 100 שקל.
הנקודה השחורה מראה מה קורה אם הם לא מגיעים להסכמה. במקרה כזה השחקן הראשון יקבל d1, ואילו השחקן השני יקבל d2. מצב כזה מייצג נניח ריב של שני השחקנים שכתוצאה ממנו השטר נקרע.
הנקודה הכחולה היא הפתרון של נש. המצב של שני השחקנים טוב יותר מאשר בנקודה השחורה, והחלוקה של העודף שנוצר מקיום השטר הלא קרוע היא שוויונית.
אני חושש ש'תוכנית המאה' של טראמפ היא לא טובה כיוון שלא זו בלבד שהיא לא מחלקת את הראוי לחלוקה בצורה שוויונית, אלא שהיא גרועה לפלסטינים מנקודת חוסר ההסכמה, או מן הנקודה השחורה שלהם.
התוכנית גרועה לפלסטינים לפחות מן הסיבות הבאות:
  • אין להם באמת ירושלים.
  • אין זכות שיבה.
  • השטח שלהם קטן ומפוצל.
  • לא התחשבו בדעתם במהלך עיצוב התוכנית.








יום שבת, 18 בינואר 2020

טיוטה שלי למניפסט אייר



בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שאיבד העם את עצמאותו המדינית בארץ ישראל, ולאחר שהחלו להיווצר גלויות של העם היהודי, יצר העם עוד ספרים ועל פיהם ניהל את חייו במהלך שהותו בגלות ובארץ. ספרים אלה, ובראשם התלמודים יצרו את חייו של העם במקומות בהם ישב, ואפשרו לו לנהל חיי קהילה וחיי רוחניות חיים של אגדה והלכה, תפילה ופילוסופיה.
בדורות האחרונים שאלו רבים מהוגי הדעות של העם כיצד ימשיך לחיות ולהשתנות עם רוחות הקדמה ששטפו את העולם. הוגים אלה הצביעו על כיוונים רבים ושונים, חלקם הצביעו על ארץ ישראל, וחלקם על מקומות אחרים על פני כדור הארץ.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
ואכן מספר שנים לאחר השואה הוקמה מדינת ישראל, ויהודי כל העולם החלו לנהור אליה, ויש לצפות כי בשנים הקרובות נשוב למצב שלא היה כמוהו מזה אלפי שנים – רוב העם היהודי יושב בארצו, וחי בה חיי קוממיות ממלכתית.
אך בעם היושב בציון מחלקות ומחלוקות רבות, והוא אינו יודע כיצד להמשיך את דרך היהדות כעם אחד במולדתו ההיסטורית, ותוך שמירת הקשר והזיקה עם חבריו היושבים בגולה.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת חוג אייר, ובתוקף זכותנו וחובתנו להמשיך את דרך היהדות בעת הזאת, אנו מכריזים בזאת על הקמת חוג אייר לקידום ולקיום יהדות חדשה במדינת ישראל.
חוג אייר והיהדות החדשה יהיו מושתתים על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, ועל עקרונות הלימוד, ריבוי הדעות וההקשבה לזולת המאפיינים את הספרות התלמודית. החוג יפעל למען שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי המדינה בלי הבדל דת, גזע, מין והעדפה מינית;  יפעל למען חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; ויפעל למען שמירה  על המקומות הקדושים של כל הדתות; 
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. חוג אייר יפעל כדי שמדינת ישראל תהיה מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב המדינה בעליה ובבניין, ובתוך כך אנו נפעל כדי שדעת היהודים בכל מקום בו הם יושבים תישמע גם בציון.
מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, 

יום שלישי, 14 בינואר 2020

באמצע הדברים



נראה ששוב לא פרסמתי הרבה זמן, וגם שאני באמצע של הרבה דברים.
אולי זה סימן טוב.
אולי בקרוב אוכל לפרסם על חלק מהדברים החדשים שאני עושה, ואולי אפילו לסיים כמה מן הישנים.
בינתיים, יש את חוג אייר, שאני חלק ממנו, ואם הכל יהיה בסדר, אז במוצאי שבת אפרסם כאן הצעה שלי לטיוטת המניפסט של חוג אייר.
אז לפחות נתתי קצת הקשר.

עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...