דונה אלגרה בקיץ
בתיה בן-איון , אוגוסט 2008
בכל אחרי צהריים של ימי שישי, אחרי שביתה הקטן, המסויד לבן, שרצפתו בטון הבהיק מניקיונו, הייתה דונה אלגרה רוחצת שיערה על קרש הכביסה שבחצר, מתחת לעץ התאנה.
יוסי ואני ואברם האילם היינו מסתתרים מאחורי האורווה בחצר ביתו של ריפה החלבן וצופים בהצגה. בימות הקיץ, הייתה דונה אלגרה יוצאת עם הגיגית מפח בידה האחת וקרש הכביסה בידה השנייה, בסביבות השעה שש. זה היה האות. הראשון משלושתנו שראה את דונה אלגרה מתחילה למלא את הגיגית במים מהברז שליד התאנה, היה קורא לאחרים, וכך בריצה בהולה ושקטה, היינו מגיעים, מסתתרים היטב מאחורי קיר האורווה וצופים משתאים.
דונה אלגרה הייתה שרה שירים בלדינו. היה לה קול חם ונעים והיא שרה שירים עצובים. כששאלתי את אימא למה השירים של דונה אלגרה תמיד עצובים, היא נאנחה ואמרה – אישה שהבטן שלה ריקה, לא יכולה לשיר שירים שמחים. אני לא בדיוק הבנתי את הדברים ולא יכולתי להסביר אותם לאברם האילם. יוסי אמר שאני טיפשה כי כולם יודעים שלדונה אלגרה אין ילדים משלה, והילדים בבית הם של שלמה בעלה, מאשתו שמתה.
תוך כדי שירה, הייתה הגיגית מתמלאת במי ברז. דונה אלגרה הייתה נכנסת הביתה ויוצאת עם קומקום מים חמים ומגבת גדולה אותה הניחה על אחד מענפי התאנה. ביד אחת, לבנה וענוגה שאצבעותיה דקות וארוכות שפכה מעט מים מהקומקום ובשנייה בחשה, ערבבה את המים החמים בקרים. ואז הגיע הרגע. דונה אלגרה, תוך שהיא מסלסלת בגרונה, התירה את קישור המטפחת עם הפרחים בסגול ולילך שלראשה וחשפה פקעת שיער שחורה. את המטפחת הניחה על הענף הקרוב לה. שיערה היה מלופף סביב קודקודה ותפוס בסיכות רבות שמהמקום בו עמדנו,בקושי הבחנו בהם. עכשיו היא החלה להתיר את אותה הפקעת שעל ראשה. הוציאה סיכה גדולה ורחבה עורבנית כשיערה והניחה אותה על החומה. באותו הרגע, מפקעת שיערה שהותרה, עלו ועפו שפיריות זעירות, אווריריות, שקופות כנף, זוהרות באור השמש המשלחת את קרניה האחרונות, שבמשחקן מאירות אותן וצובעות
בתכול זהוב, לבן מוזהב וארגמן. השפיריות חגו רקדו סביב ראשה של דונה אלגרה ועפו ברפרוף עדין של כנפיהן, גבוהה לשמים.
אני עמדתי משתאה, עיני דומעות מאורן המסנוור .
היא שלפה עוד סיכה משיערה וגם משם יצאו שפיריות, עוד ועוד ועוד. הן היו צבעוניות ויפהפיות וצבעיהן זוהרים אף יותר מהקודמות. הן רפרפו בכנפיהן הדקיקות, כפעיות לבה של דונה אלגרה, האירו אותה באורות זוהרים וצבעוניים ואז עפו במעגלים, מעלה מעלה.
כך, בכל סיכה שחורה שהוציאה משיערה, יצאו עוד ועוד שפיריות, עד שהאשד הגדול של שערותיה השחורות משחור גלש על כתפיה, על גבה ועל אחוריה ונעצר הרבה אחרי ברכיה. השיער הגלי עטף אותה כצעיף סבוך. היא נעמדה כך, כששערותיה עוטפות אותה, והשפיריות מאירות אותה ואז הן נעלמו מעלה מעלה כששלושתנו מלווים אותן במבטינו.
היינו נפעמים, לפתע פלט אברם קול משונה של שמחה. יוסי הביט בי ושנינו הבטנו באברם ובדונה אלגרה ושוב לעבר דונה אלגרה, אך היא לא הבחינה בנו. עכשיו היא השתופפה, הניחה שערותיה על קרש הכביסה. לקחה את מצקת הפח ויצקה מים על שערותיה. בידה השנייה אחזה בסבון כביסה מרובע של "שמן" והחלה מכבסת שערותיה. בכל פעם לקחה קבוצת שיער, הניחה אותה על הקרש והעבירה את הסבון לאורכה, עד שהגיעה לקודקוד ואז לקחה עוד קבוצה ושוב סיבנה אותה לאורכה וכך חוזר חלילה, במתינות ואריכות עד שסיימה לרחוץ ולשטוף את שיערה כולו. כופפה גווה הגמיש והדק לעבר גיגית הפח והניחה לטיפות המים לטפטף כגשם, בהשמיעם ניגון קצבי עליז. משפסק אותו הגשם, סחטה דונה אלגרה את שיערה הארוך והרטוב, כסוחטת סמרטוט ריצפה. אז הניחה המגבת שעל ע ף התאנה על כתפיה ובידה השניה שחררה שיערה והניחה אותו בעדינות על המגבת. התיישבה על השרפרף הנמוך למרגלות העץ וחיכתה ששיערה ייבש. בוהה בעיני השקד השחורות שלה, המשוכות בכחל. הייתה לבושה בשמלת השבת הכחולה בעלת הנקודות הורודות קטנות, שהקיפה את גופה הדקיק והנמוך. בישבה כך נראתה כאחת הנערות מהשכונה.
כשסיפרתי לאימה שדונה אלגרה מכבסת את שערותיה בגיגית, עם סבון כביסה, כמו שמכבסים גרביים, היא אמרה לי שאפסיק להמציא דברים ואלך להאכיל את התרנגולות.
אבא אמר – ייתכן, סבון כביסה עושה טוב לשיער.
על השפיריות לא סיפרתי להם.
כל הזכויות שמורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה