יום שני, 17 ביוני 2019

מכתב נוסף לגלי צה"ל


עבור מפקד גלי צהל, מר שמעון אלקבץ,

העתק: מועצת העיתונות

מכובדי,

לפני מספר שבועות, ובעקבות דבריה של עירית לינור על הח"כ הנבחר איימן עודה, פניתי אל מערכת המילה האחרונה, בנדון זה, ונעניתי כי דבריה של לינור מייצגים את דעתה האישית. כן ענתה לי הגברת לינור כי לדעתה האישית חבר הכנסת הנבחר הוא טרוריסט, ולכן דבריה היו מוצדקים.

לדעתי דבריה של לינור הם בגין העלבת עובד ציבור. וכן, הדעות המובעות בתוכנית המילה האחרונה מייצגות אך ורק את הצד הימני של המפה הפוליטית בישראל.

לעניות דעתי זו בעייה, שכן תחנת רדיו שמדברת בשם צבא העם אמורה לייצג בצורה הוגנת את כלל הדעות בעם.

בלב כבד קראתי את הכתבה שהתפרסמה אודות ירון דקל במוסף הארץ האחרון. מן הכתבה עולה הן שדקל פעל על מנת להוסיף תכנים ימניים או אוהדים לימין לתוכניות שונות, ובכלל זה לתוכנית של ערן סבג, וכן שפעל על מנת שרעיית ראש הממשלה תקבל זמן אוויר כדי שלתחנה יהיו אוהדים במשפחת השלטון.

ואני שואל, האם חוסר האיזון של התחנה מקובל עליך? האם חשוב יותר לקבל את אהדת השלטון, או להוות אמצעי תקשורת הוגן?


בברכה,

אורי מאיר

מורה למתמטיקה

נ.ב. את המכתב פרסמתי גם בבלוג 'מגיבים לתקשורת' , כאן מימין. מעכשיו אפרסם מכתבים לתקשורת שם...




יום שבת, 15 ביוני 2019

תשובתה של שלי יחימוביץ'


שלום אורי,



תודה רבה על המייל ששלחת לחה"כ שלי יחימוביץ.

כל הכבוד, ויישר כוח, על תרומתך לקמפיין שלנו ברשתות החברתיות.

שיהיה לך בהצלחה וירבו העוקבים אחריך. והעקר שתשפיע.



באשר להצדקת המו"מ של אבי גבאי (ללא התייעצות עם חבריו במפלגה),

כאן חה"כ לא תסכים אתך. אז אנחנו מדברים על חלב שנשפך, אבל עשה הרבה נזק בדרך.



בברכה,

גדעון אשל,

מתנדב בלשכת חה"כ שלי יחימוביץ.



יום שני, 10 ביוני 2019

ביקורת ספר - המורה לעברית מאת מאיה ערד




וואו. כמה זמן לא קראתי ספר! המון.. לא נעים לי לומר כמה המון, ויוליסס לא נחשב...
בכל אופן לא קראתי את כל מה שמאיה ערד כתבה, אבל בהחלט קראתי משהו. "מקום אחר ועיר זרה" היה רומן מפתיע ומרענן, שדומה בצורה יוצאת דופן לחיים של מישהי שאני מכיר. "אומן הסיפור הקצר" בהחלט היה ספר טוב, אבל הרגיז אותי בגלל היחס שלו לעיר באר שבע, גם אם זה בעצם היחס של אחת מהדמויות בסיפור. "מקום הטעם" שערד כתבה עם בן זוגה רויאל נץ, הוא ספר ביקורת מבריק!
בכל אופן אני שמח לדווח שקראתי את הספר תוך פחות מעשרים וארבע שעות, הספר הוא לדעתי יצירת מופת!
הנה תמצית הספר מאתר עברית:

והנה כמה קישורים לביקורות:


עד כמה שהבנתי כל שלוש הביקורות טוענות כי ערד מזלזלת בדמויות שלה, שהיא צינית, אכזרית, מלגלגת ואפילו סדיסטית. על כל הפשעים הללו אמורה לכסות איכות הכתיבה.
אני לא חולק על הביקורות בנוגע לאיכות הכתיבה. כך למשל נפתח הספר:


It wasn’t a very good time for Hebrew.
היא גמרה להקליד את המילים שהתרוצצו בתוכה משך שבועות. עכשיו הביטה בהן ולא הייתה מרוצה. זה בסדר? ככה כותבים?
It was not a very good time for Hebrew, ניסתה שוב. עכשיו הייתה מבולבלת ולא יכלה להחליט. מה יותר טוב? איך אומרים? כמעט ארבעים וחמש שנה היא חיה כאן ועדיין היא לא יכולה לכתוב משפט פשוט. 


ככה פשוט. (סליחה על זה, אבל הייתי חייב לצחוק על אלדד יניב בדרך, כי גם אני מרושע).
וברצינות. יש לנו מורה לעברית, שחושבת איך לכתוב על הוראת העברית באנגלית. המלים אולי פשוטות, גם בעברית וגם באנגלית, אבל כל מילה היא כמו תו מדויק ביותר!
קחו את המילה 'יכלה' (שורה רביעית). הרי ברור שערד יודעת שיש לומר 'יכולה הייתה'. היא גם יודעת שהדמות שלה יודעת את זה, כי היא מורה לעברית. אבל השימוש במילה הוא מדויק כי הוא מבטא את שפת החשיבה האינטימית של המורה לעברית.
הרי ברור שבסביבה החברתית של ערד, המורה לעברית היא טיפוס מאוס ובלוי, ומי שמגיע לו כל קרדיט הוא הפרופסור יועד ברגמן הררי. ובכל זאת ערד יוצרת כאן אמפתיה דווקא אל השולי, הנידח, המהוה, ומצליחה להראות לנו את הגיחוך והרשעות דווקא של מי שקרובים אליה גם חברתית וגם אידיאולוגית.
אני חושב שזו יצירת מופת!
נ.ב., אשמח מאוד לכל תגובה, אבל בפרט אשמח לתגובות מאחי אנשי המדע הבדיוני והפנטזיה. 
האם הסיפור השלישי הוא שלנו?



יום חמישי, 6 ביוני 2019

תמונות עיד אל פטר


בשנים האחרונות אני נחשף ללא מעט גרפיקה מוסלמית, אבל התמונות שקיבלתי ושראיתי לעיד אל פטר השנה, היו חמודות במיוחד...


תוצאת תמונה עבור ‪eid ul fitr‬‏


זה רק אני, או שיש בתמונות הללו משהו מעודד?


יום שני, 3 ביוני 2019

מכתב לשלי יחימוביץ'


את המכתב שכאן למטה, שלחתי לשלי יחימוביץ' אתמול בערב:


2.6.2019
עבור חברת הכנסת שלי יחימוביץ',
מכובדתי,
אני שמח לומר כי בימים האחרונים פתחתי חשבון טוויטר, וכבר יש לי מספר עוקבים!
כחבר פעיל במפלגת העבודה (התפקדתי בזכותך!) חשבתי בעיקר להקדיש את עתותיי ברשת חברתית זו, למאבק באנשי ימין, ואכן אני עוקב אחרי כמה עשרות מהם, ומגיב לעתים קרובות.
הבוקר ראיתי כי כתבת בטוויטר: "הנסיון להתנער מחרפת המו"מ הסודי המביש עם ביבי ע״י שקרים כאילו גם ח״כים אחרים ״שקלו״, הוא עלוב. אני עניתי ״לא״ מיידי ומוחלט, ובטוחה שגם חברי. הרקורד שלי בעניין די מספק. נימקתי מוסרית, פוליטית, ומתחתי ביקורת אישית נוקבת בפניו של המציע על החוצפה שבלקושש לעצמו תיק בכיר מתוך ההריסות."
אין לי ספק שאכן ענית לא להצעה להצטרף לממשלה, אבל אני חושב שטוב עשה אבי גבאי ששקל את ההצעה לפני שגם הוא סרב לה, וזאת לפחות משלושה טעמים:
א) גם את טענת (ובצדק רב!) כי מערכת בחירות נוספת היא הפקרות ציבורית, הן מבחינה נורמטיבית, והן מבחינה תקציבית – לפיכך ראוי היה לעשות מאמצים כנים להימנע מכך.
ב) אם יש למפלגת העבודה אידיאולוגיה ודרך למימוש האידיאולוגיה (ואני מניח שתסכימי שיש), ואם את מאמינה שניתן לממש אידיאולוגיה זו טוב יותר מספסלי הממשלה (ואני מניח שתסכימי גם לזאת) -ראוי היה לנסות לממש את דרכנו מספסלי הממשלה.
ג) לצערי הרב (ואני מניח שגם לצערך) ראש ממשלת ישראל משסה ללא הרף, זה כעשור, את השבטים השונים של העם היושב בציון אלה כנגד אלה. לטעמי, דווקא משום כך ראוי היה להראות שאנחנו לא פוסלים אותו כאדם וכפוליטיקאי, כדי להראות שדווקא לנו כן חשובה האחדות בעם!
למרות כל האמור לעיל, ובלי קשר, אני חושב שאבי גבאי כשל במילוי התפקיד העיקרי שהוא התיימר לבצע, ולפיכך הוא צריך לפנות את מקומו, אך אני חושב שהוא צריך לעשות זאת ברוח חברית ואוהדת, רוח שחסרה לצערי במפלגתנו, ולטעמי רק היא באמת יכולה לקדם אותנו.
כיוון שאני סבור שגבאי אכן יפנה את מקומו לחבר או חברה טובים ממנו, ראוי שנלמד לא לסנדל את עצמנו להבא, ולתת גיבוי לכל מנהיגה שתיבחר!
אני מקווה שבמוצאי יום ירושלים יקוים בנו הכתוב: "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים"!

בברכה,
אורי מאיר,
מורה למתמטיקה.


אם וכאשר אקבל תשובה, אני מבטיח לעדכן...

יום ראשון, 2 ביוני 2019

שיר ליום ירושלים - מעל פסגת הר הצופים


בימים אלה של פלגנות, אני חושב שזה השיר המתאים והנכון, לירושלים ובכלל...

מילים: אביגדור המאירי
לחן: סטניסלב מוניושקו
כתיבה: 1928

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
אֶשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אַפַּיִם.
מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם.
מֵאָה דּוֹרוֹת חָלַמְתִּי עָלַיִךְ
לִזְכּוֹת, לִרְאוֹת בְּאוֹר פָּנַיִךְ.
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,
הָאִירִי פָּנַיִךְ לִבְנֵךְ!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
מֵחָרְבוֹתַיִךְ אֶבְנֵךְ!

בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?
סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים, תֵּימָנִים, פָלָשִׁים
אוּרְפָלִים וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחָפְשִׁים
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!

עִיר-פְּרָזוֹת הָיִית עִיר קָדְשִׁי
נִשְׁבַּר בָּךְ כָּל בָּרִיחַ;
אַךְ עוֹד נִשְׁאַר בָּךְ שַׁעַר סָגוּר,
זֶה שַׁעַר הַמָּשִׁיחַ.
רִבְבוֹת בָּנַיִךְ שְׁלָחוּנִי אֵלַיִךְ
לִמְסֹר לְיָדִי אֶת מַפְתְּחוֹתַיִךְ.
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
נִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁם אֲדֹנָי:
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
הָאִירִי פָּנַיִךְ אֵלַי!

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם
אַלְפֵי גּוֹלִים מִקְּצוֹת כָּל תֵּבֵל
נוֹשְׂאִים אֵלַיִךְ עֵינַיִם
בְּאַלְפֵי בְּרָכוֹת הֲיִי בְּרוּכָה
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ, עִיר מְלוּכָה
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי לֹא אָזוּז מִפֹּה!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא!


יום חמישי, 30 במאי 2019

אין עם מי לדבר בגלי צה"ל


ביום שני שלחתי מכתב לגלי צה"ל:

עבור הסופרת ומגישת הרדיו הגברת עירית לינור,
ראשית ברצוני לציין שאני מעריך אותך כסופרת, וכמתרגמת, ואני חושב שהרמת תרומה משמעותית לקידום התרבות בישראל.
שנית, נמסר לי ממקורות יודעי דבר כי ביחס לנאומו של חבר הכנסת איימן עודה, ראש רשימת חד"ש תע"ל, בהפגנה ברחבת מוזיאון תל אביב במוצאי שבת האחרונה, אמרת ש:"היה עדיף לעבור בילו הקרוב, לקחת שני מתדלקים, שיבואו בתור נציגים של הציבור הערבי."
אם יורשה לי להחמיא מעט לעצמי, אני קורא ספרות מתוחכם יחסית, ואני חושב שהבנתי שכאשת ספרות את מדברת בשפה מוצפנת וכי כוונתך הייתה לומר שהעוול שנגרם לציבור הערבי בישראל בשל תת ייצוג יכול להיות מתוקן רק על ידי ייצוג גבוה יותר של דוברי ערבית, ולו במחיר של בחירה אקראית, והעדפתה על פני הנציגות הנבחרת של חלק מציבור זה.
האם הבנתי נכון? או שמא כוונתך הייתה יותר נסתרת אפילו מזה?
מצפה בכיליון עיניים לתשובתך,
אורי מאיר,
מורה למתמטיקה 


קיבלתי תשובה מערן אלקיים:

אורי שלום,
תודה על פנייתך.
אעביר את הודעתך אל עירית לינור.
אציין שבתכנית ביום ראשון התקיים דיון בין המגישים, עירית לינור ואיתן כבל, על אודות ההפגנה שהתקיימה ערב קודם לכן בתל אביב.
המגישה ציינה כי נחשפה לציוצים רבים בטוויטר שקראו למארגני ההפגנה לצרף לנואמים "ערבי" כלשהו. המגישה העבירה ביקורת על כך שנבחר לבסוף ח"כ איימן עודה, שלדעתה אינו מייצג שותפות יהודית-ערבית, וכן ציינה שהיתה מעדיפה נציגים אחרים, והביאה כדוגמה דימוי לאדם הפשוט בחברה.
לא היתה באמירה זו כוונה לפגוע באיש, והמגישה הבהירה את דבריה שוב בתכנית למחרת.

בברכה,
ערן אליקים
מנהל מחלקת השידורים
והממונה על פניות הציבור
גלי צה"ל / גלגלצ


עניתי לערן אלקיים:

תודה על תשובתך,
האזנתי לתוכנית גם אתמול וגם היום.
לדעתי אין בתכנית ייצוג לדעות שהן שמאלה מהליכוד, וזה לא טוב בעיני.
אני מכיר אנשים רבים שחושבים הפוך מהגברת לינור בעניין חבר הכנסת עודה. חבל שאין מקום בתוכנית לדעות כאלה שקיימות בציבור הישראלי, ומיוצגות לכל הפחות על ידי מיעוט משמעותי...
בברכת כל טוב,
אורי מאיר


קיבלתי גם תשובה מעירית לינור (דרך ערן אלקיים):

אורי יקר, 
אני משוכנעת שאתה אכן קורא מתוחכם, ואף מגיב מתוחכם, אך אין שום צורך בתחכום כדי להבין אותי, אלא פשוט להאזין לקטע במלואו במקום להתייחס למשפט אחד שנראה כמו קולב מוצלח לתלות עליו התמרמרות עממית. אקצר לך: מארגני ההפגנה חיפשו ערבי גנרי, לא חשוב מי, ובסופו של דבר הביאו את תומך הטרור איימן עודה. מבחינה פוליטית, מתדלקים מילו היו עדיפים.

בברכה,
עירית לינור


עניתי לערן אלקיים:

תודה רבה.
אני חושב שמה שכתבתי לך עדיין נכון...


לצערי אני חושב שהדיאלוג הזה מעיד שבעצם לא זו בלבד שדעות שהן שמאלה מהליכוד (כולל ליברמן?) לא מיוצגות בגלי צה"ל, גם אין עם מי לדבר בגלי צה"ל...

נ.ב., אני חושב שעירית הרוויחה ביושר מקום בבלוג הממים כאן מימין. צפו לכך בשבוע הבא...

יום שלישי, 28 במאי 2019

אז כמה אנשים היו בהפגנות במוצאי שבת?



לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני מכיר די הרבה אנשים שהלכו להפגנה במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב.
מייד אחרי ההפגנה, התחיל הויכוח, כאשר גם בעיתונות (ישראל היום, ידיעות) וגם בכאן 11 (יואב קרקובסקי), המעיטו ממספר המפגינים שהיו בפועל.
איך אני יודע?
מסתבר שהיום ידיעות התנצלו על המספר הלא נכון...
אבל מלבד זאת אצטט שתי נשות חינוך שאני מאוד מעריך. נכנה אותן א' מהמרכז, וא' מהדרום. שתיהן נשות חינוך מובילות.
א' מהמרכז זעמה מאוד על המספרים שפורסמו בעיתונים ביום ראשון, היא אמרה שזו שערוריה...
א' מהדרום אמרה שכל הרחובות מסביב לכיכר היו כה עמוסים, שזו נראתה לה סכנה בטיחותית, ושהיא לא הייתה מאשרת כזה דבר כאשת חינוך (מבחינה בטיחותית).
המסקנה לדעתי היא אחת: לא זו בלבד שהתקשורת ימנית, המצב היא חסר תקנה!
מישהי אמרה בלוגים?
והייתה עוד הפגנה הרבה יותר קטנה בבאר שבע.
היינו כחמישה עשר אנשים, ובוא נראה מישהו מהתשקורת אומר שלא!


Image may contain: 2 people, people standing and outdoor

יום שישי, 24 במאי 2019

בלוג הממים


בהתחלה חשבתי לפתוח בלוג ממים רק לכבוד גיא בכור.

השבוע החלטתי שבהחלט אפשר להוסיף גם את רוגל אלפר.

מי יודע מה יקרה בעתיד?

בכל מקרה, קבלו את בלוג הממים:

תמיד יש קישור גם פה בצד...


יום רביעי, 22 במאי 2019

העצומה הראשונה שלי


היום ישבתי בגרנד קניון בבאר שבע, כדי להימלט מהחמסין. אכלתי איזה סלט, ופתאום קראתי שהיועץ המשפטי לממשלה נתן לראש הממשלה ארכה של מספר חודשים לפני שימוע.
אני חושב שזה לתת לראש הממשלה קצת יותר מדי פריבילגיות.
אז כתבתי עצומה...


זו אולי עצומה קצת קצרה. השפה אולי קצת פשוטה, אבל אני חושב שהרעיון מובן, וגם זה משהו...


יום שלישי, 21 במאי 2019

הגזים רוגל אלפר (והאמת גם הארץ הגזימו)


שלשום בצהריים הייתי קצת רעב, אז הלכתי לאכול בפלאפל אסולין, בעיר העתיקה בבאר שבע. פתאום אני שומע את שתי המוכרות (אני חושב שהן גם בעלות הבית) מדברות. הן אמרו שזה לא בסדר מה שכתבו בעיתון 'דבר'.
אני חייב לציין שהסתקרנתי, אז שאלתי למה הן מתכוונות. הן אמרו שרוגל אלפר שכותב ב'דבר', ואז הן נזכרו שבעצם ב'הארץ', כותב דברי שנאה, וזה לא בסדר...
כתגובה אינסטינקטיבית, אמרתי שאני קורא המון דברי שנאה גם ב'ישראל היום', והייתי מאוד מרוצה מעצמי. אבל אז הלכתי הבית וקראתי מה הוא כתב תחת הכותרת: "ואם מדינת תל-אביב תפרוש מישראל?"

אני מוסיף כאן קישור אל הכתבה המלאה:

וגם את הפסקה הראשונה לטובת מי שאין לה מינוי:

ואם במקום לעזוב את הארץ יבקשו השמאלנים להתנתק מהמדינה אבל להישאר בבתיהם, בתל אביב, בחיפה, ברמת השרון? נקרא לזה אופציית "מדינת תל אביב": משיגיעו למסקנה כי אינם מוכנים עוד לממן במסיהם את החרדים ואת ההתנחלויות, להשלים עם התפנית האנטי־דמוקרטית של הרוב בחברה הישראלית ולהיות מזוהים עם הכיבוש והאפרטהייד, יתאגדו כמה מיליוני ישראלים לישות חדשה, ויפנו לקהילה הבינלאומית בבקשה לקבל הכרה ולהתקבל כחברה באו"ם. האם יש למדינת תל אביב סיכוי להפוך מאפשרות שנשמעת דמיונית למדי, הזויה אפילו, לדבר רציני וממשי?

עכשיו אני לא יודע כמה מסים משלם רוגל אלפר, כי אומרים שהמשכורות בעיתונות לא משהו לאחרונה, אבל אני בטוח שפחות משתי הגברות ששמעתי מדברות. עכשיו חוץ מזה שאני חושב שזה רעיון גרוע, ושאין לו תומכים, ושאין לרוגל אלפר רשות להציע רעיונות כל-כך מזיקים, הן למדינה, והן לסדר היום שהוא לכאורה מנסה לקדם, למה הוא רוצה להפריד ביני ובין אמא שלי?
אני ממש מציע לעיתון 'הארץ' לפטר אותו, כי הוא מזיק, ובכלל לחשוב מה הם עושים לאחרונה. לי אין מינוי, אבל לאמא שלי, ממדינת תל-אביב, דווקא כן יש...
במקום הקשקושים שלו, אני ממליץ לכולן להקשיב לשיר הבא:




יום ראשון, 19 במאי 2019

אבל איזה סוג של אנטישמים?


אני מצטט מתוך כתבה של YNET מאתמול:

"שלוש שריפות תוך פחות משבוע: הקהילה היהודית במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר מונה 227 אלף חברים, חווה בימים האחרונים מתחים וחששות בעקבות רצף של שריפות באזורם. שתי שריפות פרצו בביתו של שליח חב"ד בעיר ארלינגטון, הרב אבי בוקיאט, ואחת בבית חב"ד בעיירה הסמוכה נידהם. בכל המקרים האש כובתה מיד ולא גרמה לנזקים כבדים.
המשטרה במסצ'וסטס מעריכה כי מדובר בהצתות מכוונות ומסרה שהיא מתייחסת אל האירועים כאל "פשעי שנאה". בתוך כך, המשטרה בבוסטון מסרה כי "נפתחה חקירה מקיפה ורב-תחומית".  שוטר הוצב לאבטח את בית הרב, שאמר אמש (ו') במסיבת עיתונאים: "אנחנו פגועים. זה זיעזע את הקהילה כולה. העובדה שהילדים שלי היו בבית - הופכת את זה למפחיד הרבה יותר". 

לכתבה המלאה:

כל עוד לא יודעים מי מבצע את הפשעים הללו, אפשר להתאחד בפחד ובגינויים נגד האנטישמיות (לא שראיתי שהנושא מטריד את החדשות בישראל יתר על המידה...)
אבל יום אחרי שיתברר מיהם המציתים יש שתי אפשרויות:
או שמדובר באנטישמית 'משמאל', ואז הימין יגנה, אבל השמאל יבין מסיבותיו.
או שמדובר באנטישמיות 'מימין', ואז השמאל יגנה והימין יבין מסיבותיו.
ואני שואל, מי נגד אנטישמיות באופן כללי?




יום שלישי, 14 במאי 2019

הבלוג של סבא צבי



הערב רק משהו קצר.
היום יעל ואני חוגגים תשע שנות נישואים.
ליעל יש סבא, לא מאוד צעיר, שכותב בלוג מאוד מעניין.
אני ממליץ בחום!

יום חמישי, 9 במאי 2019

צדק חברתי נוסח אייר


אוקיי. אז לא אהבתי את התוצאות של הבחירות האחרונות.
כלומר לא הופתעתי מהתוצאות של הבחירות האחרונות, לפי ניתוחים שונים הבחירות היו דומות מאוד לבחירות של 2015, ולכן גם התוצאות לא היו מאוד שונות, ובכל זאת לא אהבתי את התוצאות של הבחירות האחרונות.
כיוון שעוד לפני הבחירות ידעתי שאני הולך לא לאהוב את התוצאות, אז ניסיתי לעשות כל מיני דברים.
אני מודה שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד אנשי הסניף, לא הלכתי לכל מיני מבצעי שטח להחתים אנשים או לשכנע אותם בטלפון, וגם עכשיו, אני לא מבין איך משכנעים בטלפון מישהי להצביע עבור מפלגה שהיא לא התכוונה להצביע עבורה, אז לא הלכתי.
מה שכן, הייתי פעיל בכל מיני קבוצות ווצפ של המפלגה. אני עדיין פעיל בכל מיני קבוצות ווצפ של המפלגה. בלי לפרט יותר מדי, אני חושב שמה שקורה ברובן זה פחות או יותר בזבוז זמן מוחלט.
אני חושב שהקבוצה לשיתוף פעולה יהודי ערבי עובדת יפה, ולשמחתי הנהגת הקבוצה הסכימה שאפתח בלוג עבור הקבוצה (קישור כאן בצד).
עוד קבוצה שעובדת יפה לדעתי היא חוג אייר. החוג חרט על דגלו את הצורך 'להתייצב על מגרש הזהות היהודית'. זה גם משהו שאני מאוד מאמין בו, וגם משהו שאני יודע איך לעשות.
אז התחלנו לעבוד. העבודה כוללת הרבה דיונים ממושכים, כדי לדייק את המסר, וכדי שלחוג כקבוצה יהיה מסר. בשל כך העבודה על הבלוגים של החוג היא אטית, אבל אני מקווה טובה.
הבלוג של צדק חברתי עלה השבוע, ואני חושב שהוא בלוג טוב...
(וגם תמיד כאן בצד...)



יום שני, 6 במאי 2019

מדוע בכל זאת אני חולק על דעתו של עמיתי המלומד, הדוקטור לפילוסופיה




מי שקראה את הפוסט שלי מאתמול, עשויה לחשוב שאני סבור שהמצב הנוכחי,הסטטוס קוו, הוא חלק מן היקום הטוב ביותר שאלוהים יכול היה ליצור (לייבניץ).
נראה כי מי שאכן סבור כך הוא השר יובל שטייניץ שהתייחס היום (ראשון) באולפן ynet להסלמה הביטחונית וטען כי "אנחנו לא נמצא פתרון לעזה, גם עוד 30 שנה נצטרך להמשיך להתמודד עם הטרור משם. אין בדברים האלה זבנג וגמרנו. יש ניהול נכון של תקיפות עם שיקול דעת". לדבריו, "אם יהיה צורך, נילחם גם ביום הזיכרון וביום העצמאות".
יש לי רושם שהבעייה בניתוח של שטייניץ, ושל כל הממשלה הנוכחית היא ההערכה שהמצב הוא אכן יציב. לעניות דעתי כמי שסופר טילים שנוחתים בבאר שבע (ובמקומות אחרים בארץ). המצב הוא לא יציב. הסטטוס קוו הוא לא טוב, ואני חושש שהוא יילך וייעשה יותר ויותר קשה.
היום התחיל חודש הרמדאן (טוב, אתמול בלילה). אני חושב שחלק מן הפתרון שעשוי להביא למצב טוב יותר עבור כולנו, הוא לברך את כל חברינו המוסלמים: "רמדאן כרים ומוברכ".
ומייד בהתקדש חג עיד אל פטר, טוב יעשה ראש ממשלתנו אם יזמין את אבו מאזן לקפה וחמגשיות בלשכתו. מה אכפת לו? זה יותר זול מטיל אחד של כיפת ברזל (ונראה לי שלא יהיה קשה למצוא מי שיממן...)

ולכולכם: כל עאם ואנתו באלף ח'יר


יום ראשון, 5 במאי 2019

בואו נניח שהצבעתי לביבי



כל מי שעוקב אחר הבלוג הזה, כבר בטח שם לב שגיא בכור עצבן אותי, ואני מבטיח להמשיך לעסוק בנושא בעתיד הקרוב. מידת הקרבה תלויה גם במצב עם עזה ובכלל, כי כשהתותחים רועמים, וכו'...
אבל בינתיים, לצערי יש שנאת ישראל גם מהצד השמאלי, או המתקרא שמאלי של המפה הפוליטית, ואיכשהו זה מתקשר ישירות לענייני עזה, אז הבה נעסוק בזה...
אלוף פיקוד הדרום לשעבר יום טוב סמיה אמר אתמול (ש') באולפן ynet כי "לתושבי הדרום יש טענות, אבל 90% בחרו באותה ממשלה שלא עשתה כלום בשבילם 11 שנה, אז אל תקטרו על המצב בעוטף עזה. תגידו שאתם מבסוטים, כולל הסבב של היום".
האמת שדבריו של האלוף (במיל') יום טוב סמיה, הם הגרסה המתונה של ה'הגות' הזאת. כביכול הייתה לתושבי הדרום (כולל אותי כמובן), איזו אופציה ברורה וטובה למי כדאי להצביע, והייתה איזו תוכנית ברורה שהיתה פותרת את המצב כבר עכשיו, כלומר שלושה שבועות לאחר הבחירות, ועוד לפני שהוקמה ממשלה.
אז ברור שלא באמת הצבעתי לביבי. לפי חשבוני הצבעתי עד היום לכנסת עשר פעמים, ועוד שלוש פעמים לראשות הממשלה. אף פעם לא הצבעתי לליכוד או ימינה ממנו, ואף פעם לא הצבעתי למועמד הימין בבחירות אישיות. ובכל זאת, יהיה לי ממש קל להסביר למה אם אני תושב הדרום שמה שמעניין אותו זה שקט, הצבעה לביבי היא דווקא צעד נבון ומתבקש.
ראשית. ביבי ראש ממשלה ברציפות כבר קצת יותר מעשר שנים. עד עכשיו היו שתי מלחמות בזמן כהונתו (האמת כולל הקודמת, אבל בוא נספור רק עשר שנים). בזמן הזה היו שני מבצעים או מלחמות (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) - עמוד ענן, וצוק איתן. זה נכון שהתוצאות של שני המבצעים (או המלחמות) הללו לא היו מלהיבות, לא בעיני השמאל ולא בעיני הימין. אבל הן היו סבירות.
לשם השוואה אהוד אולמרט (שאני מתקשה לקרוא לו איש שמאל, אבל נראה שכולם חוץ ממני מסתכלים על זה ככה), בשלוש שנות הכהונה שקדמו לכהונה הארוכה של ביבי עכשיו, הצליח לחולל שתי מלחמות או מבצעים. נראה לי שבאופן כללי קל להסכים שהן לא היו יותר מוצלחות מאלה של ביבי. כלומר ביבי הביא בהערכה גסה פי שלושה (ושליש) יותר שקט מאולמרט.
שנית, בתקופה האחרונה היו לביבי כמה וכמה הזדמנויות להכריז על מבצע בעזה. אני בטוח שהוא שילם מחיר על העובדה שהוא לא עשה כן בעיני ה'בייס' שלו. כלומר ביבי העדיף שקט ואת טובת המדינה (בעיני כאיש שמאל) על פני טובתו האישית וטובת המפלגה שלו. קשה לבקר כזה תהליך של קבלת החלטות.
שלישית, בהנחה (הסבירה בעיני) שהאלטרנטיבה העיקרית לביבי בבחירות האחרונות הייתה גנץ, קשה להאמין שמי שמנסה להצטייר כאיש שמאל, אבל מבקר את ביבי ללא הרף מימין, במיוחד על התגובות שלו כלפי עזה, היה נוהג ביותר שיקול דעת, או שהחמאס והג'יהד האיסלמי היו רואים בו יותר פרטנר.
ורביעית, שמאל הוא דרך. דרך שבעיני עצמה ובעיני אחרים היא יותר קשה, ולכן אולי גם פחות פופולרית. הדרך היחידה של שמאל להגיע לשלטון היא דרך של אמונה שקטה ומלאה, ושכנוע בגובה העיניים (ולא זלזול ריקני ומתנשא).
רוצים דוגמה? בבקשה!
הנה ציטוט מהויקיפדיה על פרופ' מיכאל הר סגור ז"ל:

"עקב השתייכותו לתנועת השומר הצעיר גזרו עליו בשנת 1942 השלטונות הפאשיסטיים ברומניה 20 שנות מאסר עם עבודת פרך. בפועל, עבד הרסגור בבית הדפוס של בית הכלא וניצל את הזמן ללימודים שונים, ביניהם לימוד השפה העברית. בשנת 1944 שוחרר ממאסרו, עמד בבחינות הבגרות והמשיך בפעולתו בתנועת הנוער."

ראשית יש פה נקודה מעניינת: דווקא הפעילות בשומר הצעיר רוממה את מיכאל הצעיר מדרגת 'סתם יהודי' לדרגת 'סוציאליסט', וייתכן שעובדה זאת הצילה בסוף את חייו.
אבל שנית, ויותר לעניין, אני זוכר אותו מספר ב'שעה היסטורית' איך הוא ניסה (והצליח) לשכנע את שומריו בבית הכלא שיש להם בעייה מעמדית, וכי עליהם להתאגד ולדרוש יותר זכויות!
אמרו מעתה: אינך איש שמאל אם אינך מסוגל לשכנע בצדקת טענותיך מתוך עמדה של נחיתות, ולא מתוך עמדה של יתרון!

נ.ב., כמובן שזה לא עוזר אם היתרון הוא רק בעיני עצמך!





יום חמישי, 2 במאי 2019

שייקספיר ביידיש - או מה למדתי מהיהודים הפרוגרסיביים?



כבר אמרתי את זה, ועוד אוסיף ואומר את זה, גיא בכור מביא לי את הקריזה.
הוא מביא לי את הקריזה בגלל שנאת ישראל שלו.
בעיני הוא אויב של העם היהודי והדת היהודית, וצריך להילחם בו - עד שיכיר בטעותו, וישנה את דעתו, ויתנצל על דברי הבלע שהוא מפיץ לכל עבר.

אחרי שהובן ההקשר ברצוני לספר על הלימודים שלי בבית הספר התיכון על שם ביאליק במונטריאול, לפני די הרבה שנים (שנת 1985).
בבוקר מרץ קר אחד (מאוד מאוד קר), מעט אחרי פורים, נחתנו בשדה התעופה מירבל הסמוך למונטריאול.
במשך כמעט חודש גרנו בבית מלון, עד שמצאנו דירה בקוט סיינט לוק, השכונה היהודית המובהקת של מונטריאול (היו עוד כמה שכונות יהודיות, יותר עשירות, ורק חצי מובהקות), אבל כבר כשבוע אחרי שנחתנו נפגשנו עם דניאל פאר ז"ל ומשפחתו (איתנו דיבר ירון פאר), שהיה אז שליח של הקרן הקיימת.
נושא השיחה עם ירון פאר היה באיזה בית ספר כדאי ללמוד. הוא עצמו מאוד המליץ על בית ספר הרצליה, שהיה בית ספר אורתודוקסי מודרני. היה ברור שבהרצליה הילדים יודעים עברית יותר טוב מאשר בביאליק, שהיה בית ספר יהודי עם רקע יותר סוציאליסטי (או שמא עלי לאמר פרוגרסיבי?)
לא יודע למה, אבל גם אני וגם אחותי העדפנו את ביאליק. בכל אופן הוא היה במרחק הליכה מהבית (הליכה מאוד קרה בחורף, אבל בכל זאת...)
היו כמה אתגרים מידיים ללימודים בביאליק, והבולט ביניהם: תלמידי בית הספר למדו ארבע שפות: אנגלית, צרפתית עברית ויידיש. בכל זאת הלכנו על זה.
הלימודים בביאליק זכורים לי כחוויה די קסומה, ואולי עוד ארחיב על כך בהמשך אבל הנה רשימה קצרה של כמה מן היתרונות:
- לימודי מתמטיקה ומדעים ברמה מצטיינת בכל היבשת הצפון אמריקאית.
- לימודי היסטוריה יהודית שכללו גם את ההיסטוריה של תחום המושב ברוסיה.
- היכרות שוויונית ומכבדת של כל הזרמים ביהדות.
- מדי שנה, ביום השני של שמחת תורה, ערכנו הפגנה מול השגרירות הרוסית, כדי לשחרר את יהדות ברית המועצות (אז ממש לא האמנתי שנצליח!)
- רוב הילדים בבית הספר הלכו לבית הכנסת לפחות בימים הנוראים, וחגגו את ליל הסדר בחיק משפחתם (פעמיים כמובן!)
- מדי שנה ערכנו בית קפה כדי לסייע ליהדות אתיופיה.
- בשנה שבה סיימתי את בית הספר (בכתה יא, כמו כולם אז ושם...) הצגנו את חלום ליל קיץ של שייקספיר. שכתבנו קצת את המחזה, ואחת מהתמונות הוצגה באנגלית במבטא יידי כבר, לשמחת הקהל.

בקיצור, למדנו איך להיות עם יהודי אחד, מאוחד, מלוכד, מודע למורשתו, ומכבד את הפרטים שבו על הבחירות שלהם. 
אני מאמין שלהיות יהודי היום צריך להיות בערך אותו דבר!
אחי ואחיותי, היהודים שעדיין מאמינים שגם ערך השוויון מצוי במקורותינו, שבכל מקום בו יש עוול יהיה יהודי שישאף לתקן אותו, שלאומיות יהודית אין פירושה דריסת כל השונה מאיתנו.
אחי ואחיותי, אני קורא לכם להצטרף אלי, לשלב מרפקים, לעמוד בשורה ארוכה, לשאוף מלוא החזה אל הריאות את האויר הטוב של ארץ אבותינו (ואימותינו), 

ולאמר לגיא בכור: 'הפשיזם לא יעבור!'




יום שלישי, 23 באפריל 2019

מחוץ לסדר הרגיל - שיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגת העבודה



לפני הבחירות האחרונות ניסיתי להיות פעיל במפלגת העבודה. אני לא יכול להגיד שהפעילות שלי (או של מישהו אחר במפלגה) הובילה לתוצאות מאוד חיוביות בינתיים, אבל אני אופטימי...
הפורום העיקרי שבו אני פעיל במפלגה הוא חוג אייר, ועוד על כך בהמשך... 
עוד פורום שבו אני פעיל הוא פורום לשיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגה. אתמול יוניש, אחד מראשי הפורום, שלח לנו סדרה של שאלות, ובתגובה שלחתי לו תשובות. אני לא מפרסם את השאלות, כי נראה לי שאפשר להבין אותן מהתשובות.

הנה תשובותי:

ערב טוב יוניש,
אני עונה לך על השאלות לפי סדר הצגתן:
1) לדעתי צריך להיות מטה יהודי ערבי, ולא מחוז ערבי של מפלגת העבודה. אבל, וזה אבל גדול, כדי שהמטה היהודי ערבי יעבוד בצורה טובה צריכים להתקיים לפחות שני תנאים:
הראשון הוא הכרה של כל חברי המפלגה שחברים ערבים במפלגה, המקבלים עליהם את עקרונות המפלגה, הם חברים מלאים ושווי זכויות (וחובות), ויש להתחשב בדעתם בכל דבר ועניין.
השני הוא יעילות של המטה היהודי ערבי, כלומר הכרה בכל יישוב ערבי עם מי יש לעבוד, וכיצד ניתן להגיע לשיתופי פעולה פוריים, כולל יצירת 'דילים' שיחייבו את המפלגה והעומד בראשה.
2) אני חושב שאם מפלגת העבודה תפנה לציבור הערבי בצורה הנכונה, המנהיגות הצעירה והמבוגרת תתפתח מאליה. למה אני מתכוון פנייה נכונה:
- פנייה כחברים שווי זכויות וחובות.
- אי הצנעת העקרונות הציוניים של מפלגת העבודה.
- מצע כלכלי פחות סוציאל דמוקרטי (עוד על כך בהמשך).
- הבנת הגיוון האתני, הגיאוגרפי והאידיאולוגי של הציבור הערבי בישראל- אין דין דרוזים כדין כל דובר ערבית אחר, ואין דין הבעיות של כפר כמא כדין הבעיות של אם אל חיראן.
3) אני חושב שכדי לקדם מנהיגים ערביים לקדמת הבמה, המטה יהודי ערבי צריך לפקוד חברי מפלגה (יהודים וערבים), ולתת להם רשימות לקראת הפריימריז. וגם רשימות במירוץ למנהיג המפלגה, כלומר צריך לעבוד מהר!
4) אני חושב שכדי לבסס את העבודה בציבור הערבי יש לעשות לפחות שני דברים:
הראשון - לתת לכל אדם ערבי בישראל תחושה שיש לו בית במפלגת העבודה. זה אומר יחס מכבד מצד כל חברי המפלגה. זה אומר פנייה בערבית, זה אומר הבנת הגיוון של הציבור הערבי בישראל, זה אומר היכרות יותר טובה עם השפה הערבית והאיסלם (והנצרות).
השני - להבין מיהם האנשים שעשויים לרצות להצביע לעבודה בציבור הערבי. בהנחה שהקומוניסטים יצביעו למשותפת, והלאומנים הערבים יצביעו לבלד, מה שיש לנו להציע לציבור הערבי הוא ערכים ציוניים שויוניים לא לאומניים, ודווקא היכולת להתפתח מבחינה כלכלית בצורה ליברלית (למשל על ידי הקמת עסק קטן, או עיסוק חופשי, או קשיים בעבודה בחברה עסקית או ממשלתית בישראל). מי שיצביע לנו מקרב הציבור הערבי (או היהודי) הוא מי שמבין שיש לנו מה להציע לו בתחום הזה.
5) הצעה נוספת: לימודים של ערבית ואיסלם בסניפי המפלגה (גם בתשלום!). כמו כן, אני חושב שחשוב שסדר היום של המפלגה בתחום החינוך ידגיש את חשיבות לימודי הערבית והאיסלם בבתי הספר!
לילה טוב,
אורי

יום ראשון, 21 באפריל 2019

מלחמת העולם הכי שנייה





מלחמת העולם השנייה היא נושא שנמצא תמיד במודעות של רוב הישראלים, ואולי של רוב בני האדם החיים היום על כדור הארץ. ביחס לעובדה הזאת, אני מוצא שחוסר הידע בכל מה שנוגע למלחמה הוא די נרחב, ובפרט בעברית ובישראל. 
כמורה בתיכון, קשה לי למצוא תלמידים שיכולים לתאר את מהלך המלחמה בארבעה או חמישה משפטים שהם גם נכונים, וגם מספרים סיפור קוהרנטי.
ייתכן מאוד שאחת הבעיות בכל מה שנוגע לנושא הזה היא שהוא נלמד בבתי הספר בצורה חלקית, שלדעתי מקשה על ההבנה של התופעה הכוללת. בפרט הנושא שנלמד כחלק מן הבגרות בהיסטוריה הוא נושא השואה, ולא הנושא מלחמת העולם השנייה. אני מבין שהזמן העומד לרשות המורים להיסטוריה הוא מועט, ואני מבין שיש הרבה נושאים ללמוד לבגרות בהיסטוריה, ובכל זאת אני חושב שיש בעייה בכך שהשואה לא מקבלת מיסגור נכון בתוך מלחמת העולם השנייה.
החלטות או שיקולים הקשורים לשואה, או למלחמת העולם השנייה, ולגורמים שהובילו אליה, מעסיקות את ההוייה הישראלית מדי יום, ויש לדעתי טעם לפגם בכך שבעצם קשה מאוד לקבל פרספקטיבה טובה כאזרחית לעתיד, אם בית הספר לא נותן לך הקשר רחב.
לדעתי גם הערך המרכזי של הויקיפדיה בעברית על מלחמת העולם השנייה לא מספר סיפור קוהרנטי וברור על תולדות המלחמה, וגם זה לדעתי לא עוזר. הויקיפדיה בעברית לדעתי מקדישה לפחות מאות אלפי מלים לנושא מלחמת העולם השנייה, והויקיפדיה באנגלית מקדישה לדעתי מליוני מלים לנושא (שוב לדעתי, אף לא אחת מהן מיותרת).
מובן שגם אם אכתוב פוסטים ארוכים כל יום לא אוכל להוסיף משמעותית לנושא, אם אכתוב באותה רמת פירוט, ולכן אני רוצה לדבר בצורה כללית.
אני רוצה להקדיש לכך סדרה ארוכה של פוסטים, שתתחיל בדיון מלפני יותר ממאה שנה, כלומר מסוף מלחמת העולם הראשונה, והחוזים שנחתמו בעקבותיה. אבל לפני כן אני רוצה לעסוק ב'מקרה מבחן', שהוא הקרב על צרפת ותוצאותיו. ועל כך בכמה פוסטים הבאים...

יום רביעי, 17 באפריל 2019

יש לי כל מיני בעיות עם הויקיפדיה בעברית





אני רוצה להתחיל לדבר בקרוב על נושא מלחמת העולם השנייה. בנושא הזה אני רוצה להתייחס בעיקר לחומרים מהויקיפדיה באנגלית. אני יודע שיהיו לא מעט אנשים שישאלו אותי למה. אז הנה הסבר.
יש לי כל מיני סיבות אישיות לא להתפעל מדרך הפעולה של הויקיפדיה בעברית, ואולי אכתוב על כך יום אחד. כרגע אני מנסה להסביר את הבעייה שלי בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. בעצם ניתן לחלק את הבעייה לשני חלקים:
1) הויקיפדיה בעברית קצרה מדי - כשהתחלתי לעקוב אחר הויקיפדיה (אני מסתכל בצורה פחות או יותר סדירה על הויקיפדיות בעברית, באנגלית ובערבית ועל אחרות מדי פעם), השנה הייתה 2005. הויקיפדיה בעברית הייתה בת שנתיים בערך, והויקיפדיה בערבית רק נולדה. אני זוכר שהיו בויקיפדיה בעברית בערך פי עשרה יותר ערכים מאשר בויקיפדיה בערבית. נכון להיום יש בויקיפדיה בערבית יותרמפי שלושה יותר ערכים. השינוי הזה בכמות מוביל גם לשינוי באיכות, ובפרט להשקפת עולם צרה יותר.
2) הויקיפדיה בעברית היא בעלת השקפת עולם מאוד 'יהודית'. אם במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים יהודים הואשמו בקוסמופוליטיות, ובראייה רחבה מדי, אני חושב שהיום הבעייה היא הפוכה. ניתן לראות את זה למשל לפי האירועים שקרו היום בויקיפדיה באנגלית ובעברית.

אנגלית:

On this day

Artist's impression of Kepler-186f
Artist's impression of Kepler-186f
Hannah Webster Foster (d. 1840) · Neville McNamara (b. 1923) · Sean Bean (b. 1959)