אז כמו שאמרתי בשבוע שעבר (רגע של מרוצות עצמית שהצלחתי לכתוב בבלוג שבועיים ברצף), בזמן האחרון נהייתי מורה ומחנך בישראל.
בשניות אלה זה אומר שאני יכול להשקיף על המבצע הנוכחי באיזו מידה של ניתוק רגשי, כי עיקר העבודה שלי (חוץ מחזרות היסטריות לקראת מועד ב' שהיה בשבוע שעבר, ועוד כל מיני כאלה) כבר נעשתה עד 20 ביוני, ואפילו עד 22 במאי (מועד א' במתימטיקה תשע"ד).
יש יתרונות רבים להשקפה על החיים מן הצד (חוץ מזה שהם יפים ממש כמו מחזה...), ובמיוחד בימים מבצעיים אלה.
הנקודה היא שאני חושב שזה יתרון כללי. כלומר כדאי במידת האפשר להביט על העולם באיזו מידה של ניתוק, בלי קשר להימצאות במבצע שבאי זה או אחר.
חלק מן הניתוק הזה הוא לא לעסוק רק, או אפילו בעיקר בנושאים שהיו בכותרות בזמן האחרון, אלא בנושאים שהיו בכותרות ממש לא בזמן האחרון.
אם הכל יילך בסדר, זה בדיוק מה שאני מתכנן לשבוע הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה