היום היה יום הבחירות, וגם יום ההולדת ה-95 של סבתי חווה, שנפטרה לפני כמעט תשע שנים. סבתי הייתה אשה מאוד מיוחדת, והיום נפגשנו, מניין של חברי משפחה, לחגוג את יום הולדתה, וגם את יום הבחירות.
האמת שבחירת המסעדה לא הייתה קשה: סבתי, שבשנותיה האחרונות בשיא הטבעיות נפרדה מסבא שלי, אחרי שמכרו את ביתם המשותף בחיפה, ועברה לבית אבות באבן יהודה, מאוד אהבה לאכול במסעדת יונס, שהיא קרובה למדי לבית האבות שלה לשעבר.
סבי נשאר בבית אבות בחיפה, סמוך לדירתם, אבל על כך אולי בפעם אחרת. האמת שאמי, שפעם הייתה אזרחית עובדת צה"ל בבסיס של נערי רפול בחוות השומר, הכירה היטב, עוד לפני סבתי, את הסניף של מסעדת יונס בצומת גולני, אבל על כך אולי בפעם אחרת אחרת.
בכל אופן, כפי שמקובל באירועים כאלה במשפחתנו, כל הנוכחים נשאלו אם יש להם מה לאמר על סבתא חווה. אני ביקשתי לחשוב כמה דקות, ואחרי המחשבה אמרתי בערך כך:
היום התפרסמה בעיתון הארץ כתבה שנקראת "איפה אוכלים ביום הבחירות?", בין שאר המנות שנסקרו בכתבה, הופיעו גם שתי המנות הבאות (במסעדת קמפניה):
"הכבד של של סבתא השמאלנית" - כבד קצוץ עם ביצה מפוררת, בצל פריך וקונפיטורת בצל ביתית (49 שקלים),
שווארמת הימין - בשר אנטרקוט וכבש על חצי פוקצ'ה עם פרוסת חציל קלוי, סלט פטרוזיליה, בצל עם סומק וזילוף טחינה לבנה (79 שקלים).
כלומר לדעת השף של המסעדה, השמאל מאופיין בזכרונות העבר מאירופה, ואילו הימין מאופיין בהשתלבות במרחב המזרח תיכוני.
בשלב הזה החלו כמה מבני משפחתי לנוע באי נוחות, שכן הם לא הבינו את הקשר לסבתא חווה, ולכן המשכתי:
כשסבתא חווה עלתה לארץ מהונגריה (בשנת 1946, אבל את זה לא אמרתי, כי כולם יודעים את זה במשפחה), היא לא הייתה רגילה לים (להונגריה אין חוף ים, אבל גם את זה לא הייתי צריך לאמר...) אבל היא מאוד אהבה את הים עוד לפני שהגיעה לארץ, כבר מהאניה.
היא סיפרה לי שאיש אחד באונייה דיבר איתה בעברית, והיא ענתה לו אבל התנצלה על המבטא ההונגרי שלה. האיש ענה לה: "גברת גם עוד חמישים שנה יהיה לך מבטא." (לא הייתי צריך לאמר שהוא צדק...)
בכל אופן לסבתא חווה היה אולי מבטא, ולפעמים היא אפילו הכינה כבד קצוץ (לא לעתים מאוד קרובות), אבל היא מאוד אהבה לאכול חומוס, או פול, או קובה, או למען האמת בערך כל פריט בתפריט של מסעדת יונס, או מסעדת מקסים...
סבתא חווה מאוד אהבה את הים, וכשהייתה לוקחת אותנו לים, מוקדם מאוד בבוקר, תמיד אחרי כן היינו עוצרים לאכול פלאפל (אין שווארמה בשמונה בבוקר, שהיא, לפחות לדעת כמה מחברי המשפחה, השעה הטובה ביותר לחזור מן הים).
לסבתא היה אולי מבטא הונגרי, אבל היא הגיעה לכאן, ונטעה את שורשיה כאן. היא מעולם לא התחרטה על כך, ומעולם לא הביטה אחורה בצער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה