יותר מדרך אחת: על תורת האבולוציה

כדי לכתוב על תורת האבולוציה בצורה משכנעת, קראתי קצת ספרות עכשווית (מהאינטרנט). נראה שעדיין הספר של ריצ'רד דוקינס הוא הספר הטוב ביותר שנכתב ל'אנשים מן השורה' בנושא. כתבתי עליו ביקורת בעבר, ועכשיו אני מצטט ממנה ומרחיב בקטעים הרלוונטיים.

הגדולה של הספר של דוקינס היא שהוא מסביר מייד בראשיתו כי השם (באנגלית) 'תיאוריית האבולוציה' הוא שם מטעה, שכן תורת האבולוציה (בעברית זה נשמע יותר טוב), היא תיאוריה מדעית מוצקה מאוד המגובה בהררי ראיות. כל אחד מהפרקים בספר עוסק באחת מן הראיות הללו, ולעניות דעתי כל אחת מן הראיות היא משכנעת בנפרד, כלומר כל אחת מהן לבדה מספיקה כדי לאשש את התיאוריה בעיני:

הפרק הראשון מסביר כי האבולוציה היא תיאוריה יציבה – עובדה.
הפרק השני מביא ראיות לחיזוק האבולוציה מתחום הרביה הסלקטיבית של בהמות וחיות בית - כלומר בני אדם ידעו ויודעים לחולל אבולוציה. דוגמה נחמדה נמצאת דווקא בספר בראשית (יעקב אבינו וסיפור הכבשים העקודים והטלואים).
הפרק השלישי עוסק בראיות לאבולוציה מתחום הפיזיקה הגרעינית והתיארוך הרדיואקטיבי- כלומר עצם העובדה שכדור הארץ הוא עתיק, מה שניתן לתמוך על ידי הפיזיקה הגרעינית, היא כבר ראייה חזקה לאבולוציה.
הפרק הרביעי מדבר על גיאולוגיה ועל גילו של כדור הארץ- כנ"ל ניתן לתמוך את תורת האבולוציה מכל מה שידוע לנו על גיאולוגיה, שמגובה גם כן בידע שלנו מתחומי הפיזיקה והכימיה.
הפרק החמישי דן במקרים בהם חלה אבולוציה מהירה שתועדה על ידי ביולוגים בזמן התרחשותה.
הפרק הששי דן ב’חתיכות החסרות’. דוקינס טוען שאין לנו שום זכות לצפות ל’חתיכות חסרות’ (כמו הדג בעל ארבע הרגליים), אבל שבכל זאת ניתן למצוא הרבה דוגמאות כאלה, הן מאובנות, והן חיות.
הפרק השביעי עוסק באבולוציה אנושית ובעובדה שגם כאן לא חסר דבר בתחום המאובנים.
הפרק השמיני עוסק בהתפתחות העובר בזמן ההריון, וההקבלה של זאת לאבולוציה הכללית.
הפרק התשיעי עוסק בנדידת יבשות – הקרבה הביולוגית בין שני עברי ה’תהום’.
הפרק העשירי עוסק בנקודות משותפות בין חיות שונות – הומולוגיה. כמובן שאם למשל ניתן למוא אצבעות בכנף העטלף, ואנחנו יודעים שהעטלף הוא יונק, אז זה מחזק את תורת האבולוציה שגם מבנה האצבעות ביד דומה.
הפרק האחד עשר עוסק ב’טעויות’ אבולוציוניות המצויות בחיות שונות ובבני אדם (תכנון לא אינטליגנטי). דוגמה שעד היום זכוה לי היא עצב מסוים בצואר של הג'ירפה, שהתארך עם התארכות הצאר שלה, וכך אורכו היום כשעה מטרים בעוד שכחמישה עשר סנטימטרים היו מספיקים...
הפרק השניים עשר עוסק בהתפתחות אבולוציונית מקבילה (מרוץ חימוש אבולוציוני).
הפרק השלושה עשר והאחרון, המבוסס על מוצא המינים של דרוין, מראה לנו את הטבע ואת המגוון הביולוגי בכל גדולתו.

אם כך, הרצון שלי להאמין באמת, מוביל אותי לחשוב שתורת האבולוציה היא תורה מדעית מוצקה. זה כשלעצמו גורם לי לשאול איך היהדות נפגשת עם תורת האבולוציה. זה לא שלא ניתן לגשר על הפערים (למשל לאמר שכל התהליך המתואר בראשית ספר בראשית הוא מטאפורי), אלא שהגישור על הפערים הללו דורש חשיבה, והכרה בבעייה או הבעיות שמציבה בפנינו תורת האבולוציה כאשר אנחנו רוצים להציג את המסורת היהודית בפני אדם חילוני ומשכיל מדעית.
מיכה גודמן לא מתייחס לבעיות הללו בספרו, אבל למען האמת מעט מאוד הוגים דתיים (כולל מן היהדות הליברלית) התייחסו לנושא בצורה רצינית ושיטתית.
נראה שזו מלאכה שנותרה לנו...