יום שלישי, 23 באפריל 2019

מחוץ לסדר הרגיל - שיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגת העבודה



לפני הבחירות האחרונות ניסיתי להיות פעיל במפלגת העבודה. אני לא יכול להגיד שהפעילות שלי (או של מישהו אחר במפלגה) הובילה לתוצאות מאוד חיוביות בינתיים, אבל אני אופטימי...
הפורום העיקרי שבו אני פעיל במפלגה הוא חוג אייר, ועוד על כך בהמשך... 
עוד פורום שבו אני פעיל הוא פורום לשיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגה. אתמול יוניש, אחד מראשי הפורום, שלח לנו סדרה של שאלות, ובתגובה שלחתי לו תשובות. אני לא מפרסם את השאלות, כי נראה לי שאפשר להבין אותן מהתשובות.

הנה תשובותי:

ערב טוב יוניש,
אני עונה לך על השאלות לפי סדר הצגתן:
1) לדעתי צריך להיות מטה יהודי ערבי, ולא מחוז ערבי של מפלגת העבודה. אבל, וזה אבל גדול, כדי שהמטה היהודי ערבי יעבוד בצורה טובה צריכים להתקיים לפחות שני תנאים:
הראשון הוא הכרה של כל חברי המפלגה שחברים ערבים במפלגה, המקבלים עליהם את עקרונות המפלגה, הם חברים מלאים ושווי זכויות (וחובות), ויש להתחשב בדעתם בכל דבר ועניין.
השני הוא יעילות של המטה היהודי ערבי, כלומר הכרה בכל יישוב ערבי עם מי יש לעבוד, וכיצד ניתן להגיע לשיתופי פעולה פוריים, כולל יצירת 'דילים' שיחייבו את המפלגה והעומד בראשה.
2) אני חושב שאם מפלגת העבודה תפנה לציבור הערבי בצורה הנכונה, המנהיגות הצעירה והמבוגרת תתפתח מאליה. למה אני מתכוון פנייה נכונה:
- פנייה כחברים שווי זכויות וחובות.
- אי הצנעת העקרונות הציוניים של מפלגת העבודה.
- מצע כלכלי פחות סוציאל דמוקרטי (עוד על כך בהמשך).
- הבנת הגיוון האתני, הגיאוגרפי והאידיאולוגי של הציבור הערבי בישראל- אין דין דרוזים כדין כל דובר ערבית אחר, ואין דין הבעיות של כפר כמא כדין הבעיות של אם אל חיראן.
3) אני חושב שכדי לקדם מנהיגים ערביים לקדמת הבמה, המטה יהודי ערבי צריך לפקוד חברי מפלגה (יהודים וערבים), ולתת להם רשימות לקראת הפריימריז. וגם רשימות במירוץ למנהיג המפלגה, כלומר צריך לעבוד מהר!
4) אני חושב שכדי לבסס את העבודה בציבור הערבי יש לעשות לפחות שני דברים:
הראשון - לתת לכל אדם ערבי בישראל תחושה שיש לו בית במפלגת העבודה. זה אומר יחס מכבד מצד כל חברי המפלגה. זה אומר פנייה בערבית, זה אומר הבנת הגיוון של הציבור הערבי בישראל, זה אומר היכרות יותר טובה עם השפה הערבית והאיסלם (והנצרות).
השני - להבין מיהם האנשים שעשויים לרצות להצביע לעבודה בציבור הערבי. בהנחה שהקומוניסטים יצביעו למשותפת, והלאומנים הערבים יצביעו לבלד, מה שיש לנו להציע לציבור הערבי הוא ערכים ציוניים שויוניים לא לאומניים, ודווקא היכולת להתפתח מבחינה כלכלית בצורה ליברלית (למשל על ידי הקמת עסק קטן, או עיסוק חופשי, או קשיים בעבודה בחברה עסקית או ממשלתית בישראל). מי שיצביע לנו מקרב הציבור הערבי (או היהודי) הוא מי שמבין שיש לנו מה להציע לו בתחום הזה.
5) הצעה נוספת: לימודים של ערבית ואיסלם בסניפי המפלגה (גם בתשלום!). כמו כן, אני חושב שחשוב שסדר היום של המפלגה בתחום החינוך ידגיש את חשיבות לימודי הערבית והאיסלם בבתי הספר!
לילה טוב,
אורי

יום ראשון, 21 באפריל 2019

מלחמת העולם הכי שנייה





מלחמת העולם השנייה היא נושא שנמצא תמיד במודעות של רוב הישראלים, ואולי של רוב בני האדם החיים היום על כדור הארץ. ביחס לעובדה הזאת, אני מוצא שחוסר הידע בכל מה שנוגע למלחמה הוא די נרחב, ובפרט בעברית ובישראל. 
כמורה בתיכון, קשה לי למצוא תלמידים שיכולים לתאר את מהלך המלחמה בארבעה או חמישה משפטים שהם גם נכונים, וגם מספרים סיפור קוהרנטי.
ייתכן מאוד שאחת הבעיות בכל מה שנוגע לנושא הזה היא שהוא נלמד בבתי הספר בצורה חלקית, שלדעתי מקשה על ההבנה של התופעה הכוללת. בפרט הנושא שנלמד כחלק מן הבגרות בהיסטוריה הוא נושא השואה, ולא הנושא מלחמת העולם השנייה. אני מבין שהזמן העומד לרשות המורים להיסטוריה הוא מועט, ואני מבין שיש הרבה נושאים ללמוד לבגרות בהיסטוריה, ובכל זאת אני חושב שיש בעייה בכך שהשואה לא מקבלת מיסגור נכון בתוך מלחמת העולם השנייה.
החלטות או שיקולים הקשורים לשואה, או למלחמת העולם השנייה, ולגורמים שהובילו אליה, מעסיקות את ההוייה הישראלית מדי יום, ויש לדעתי טעם לפגם בכך שבעצם קשה מאוד לקבל פרספקטיבה טובה כאזרחית לעתיד, אם בית הספר לא נותן לך הקשר רחב.
לדעתי גם הערך המרכזי של הויקיפדיה בעברית על מלחמת העולם השנייה לא מספר סיפור קוהרנטי וברור על תולדות המלחמה, וגם זה לדעתי לא עוזר. הויקיפדיה בעברית לדעתי מקדישה לפחות מאות אלפי מלים לנושא מלחמת העולם השנייה, והויקיפדיה באנגלית מקדישה לדעתי מליוני מלים לנושא (שוב לדעתי, אף לא אחת מהן מיותרת).
מובן שגם אם אכתוב פוסטים ארוכים כל יום לא אוכל להוסיף משמעותית לנושא, אם אכתוב באותה רמת פירוט, ולכן אני רוצה לדבר בצורה כללית.
אני רוצה להקדיש לכך סדרה ארוכה של פוסטים, שתתחיל בדיון מלפני יותר ממאה שנה, כלומר מסוף מלחמת העולם הראשונה, והחוזים שנחתמו בעקבותיה. אבל לפני כן אני רוצה לעסוק ב'מקרה מבחן', שהוא הקרב על צרפת ותוצאותיו. ועל כך בכמה פוסטים הבאים...

יום רביעי, 17 באפריל 2019

יש לי כל מיני בעיות עם הויקיפדיה בעברית





אני רוצה להתחיל לדבר בקרוב על נושא מלחמת העולם השנייה. בנושא הזה אני רוצה להתייחס בעיקר לחומרים מהויקיפדיה באנגלית. אני יודע שיהיו לא מעט אנשים שישאלו אותי למה. אז הנה הסבר.
יש לי כל מיני סיבות אישיות לא להתפעל מדרך הפעולה של הויקיפדיה בעברית, ואולי אכתוב על כך יום אחד. כרגע אני מנסה להסביר את הבעייה שלי בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. בעצם ניתן לחלק את הבעייה לשני חלקים:
1) הויקיפדיה בעברית קצרה מדי - כשהתחלתי לעקוב אחר הויקיפדיה (אני מסתכל בצורה פחות או יותר סדירה על הויקיפדיות בעברית, באנגלית ובערבית ועל אחרות מדי פעם), השנה הייתה 2005. הויקיפדיה בעברית הייתה בת שנתיים בערך, והויקיפדיה בערבית רק נולדה. אני זוכר שהיו בויקיפדיה בעברית בערך פי עשרה יותר ערכים מאשר בויקיפדיה בערבית. נכון להיום יש בויקיפדיה בערבית יותרמפי שלושה יותר ערכים. השינוי הזה בכמות מוביל גם לשינוי באיכות, ובפרט להשקפת עולם צרה יותר.
2) הויקיפדיה בעברית היא בעלת השקפת עולם מאוד 'יהודית'. אם במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים יהודים הואשמו בקוסמופוליטיות, ובראייה רחבה מדי, אני חושב שהיום הבעייה היא הפוכה. ניתן לראות את זה למשל לפי האירועים שקרו היום בויקיפדיה באנגלית ובעברית.

אנגלית:

On this day

Artist's impression of Kepler-186f
Artist's impression of Kepler-186f
Hannah Webster Foster (d. 1840) · Neville McNamara (b. 1923) · Sean Bean (b. 1959)

יום שבת, 13 באפריל 2019

עריצה היא הלבנה


זה מאוד מצער אותי שחללית בראשית לא הצליחה לבצע נחיתה רכה על הירח. נראה שהרבה אנשים חושבים שלא ניתן היה ליצור חללית שמסתה תהיה נמוכה בהרבה מן המסה של חללית בראשית שהייתה 600 קג. 
ממה שהצלחתי לברר החלליות הראשונות שהרוסים הנחיתו נחיתה רכה על הירח בשנת 1966 היו בעלות מסה נמוכה יותר, למשל לונה 9 הייתה בעלת מסת נחיתה של 99 קג בלבד.
מעניין מה החללית הכי קלילה שאפשר להנחית על הירח, ועדיין יכולה לעשות מדידות מדעיות שימושיות...
בכל אופן אולי כדאי בפעם הבאה לחשוב דווקא קטן יותר...


יום שלישי, 9 באפריל 2019

יום הבחירות וסבתא שלי


היום היה יום הבחירות, וגם יום ההולדת ה-95 של סבתי חווה, שנפטרה לפני כמעט תשע שנים. סבתי הייתה אשה מאוד מיוחדת, והיום נפגשנו, מניין של חברי משפחה, לחגוג את יום הולדתה, וגם את יום הבחירות.
האמת שבחירת המסעדה לא הייתה קשה: סבתי, שבשנותיה האחרונות בשיא הטבעיות נפרדה מסבא שלי, אחרי שמכרו את ביתם המשותף בחיפה, ועברה לבית אבות באבן יהודה, מאוד אהבה לאכול במסעדת יונס, שהיא קרובה למדי לבית האבות שלה לשעבר. 
סבי נשאר בבית אבות בחיפה, סמוך לדירתם, אבל על כך אולי בפעם אחרת. האמת שאמי, שפעם הייתה אזרחית עובדת צה"ל בבסיס של נערי רפול בחוות השומר, הכירה היטב, עוד לפני סבתי, את הסניף של מסעדת יונס בצומת גולני, אבל על כך אולי בפעם אחרת אחרת.
בכל אופן, כפי שמקובל באירועים כאלה במשפחתנו, כל הנוכחים נשאלו אם יש להם מה לאמר על סבתא חווה. אני ביקשתי לחשוב כמה דקות, ואחרי המחשבה אמרתי בערך כך:
היום התפרסמה בעיתון הארץ כתבה שנקראת "איפה אוכלים ביום הבחירות?", בין שאר המנות שנסקרו בכתבה, הופיעו גם שתי המנות הבאות (במסעדת קמפניה):
"הכבד של של סבתא השמאלנית" - כבד קצוץ עם ביצה מפוררת, בצל פריך וקונפיטורת בצל ביתית (49 שקלים),
שווארמת הימין - בשר אנטרקוט וכבש על חצי פוקצ'ה עם פרוסת חציל קלוי, סלט פטרוזיליה, בצל עם סומק וזילוף טחינה לבנה (79 שקלים).
כלומר לדעת השף של המסעדה, השמאל מאופיין בזכרונות העבר מאירופה, ואילו הימין מאופיין בהשתלבות במרחב המזרח תיכוני.
בשלב הזה החלו כמה מבני משפחתי לנוע באי נוחות, שכן הם לא הבינו את הקשר לסבתא חווה, ולכן המשכתי:
כשסבתא חווה עלתה לארץ מהונגריה (בשנת 1946, אבל את זה לא אמרתי, כי כולם יודעים את זה במשפחה), היא לא הייתה רגילה לים (להונגריה אין חוף ים, אבל גם את זה לא הייתי צריך לאמר...) אבל היא מאוד אהבה את הים עוד לפני שהגיעה לארץ, כבר מהאניה.
היא סיפרה לי שאיש אחד באונייה דיבר איתה בעברית, והיא ענתה לו אבל התנצלה על המבטא ההונגרי שלה. האיש ענה לה: "גברת גם עוד חמישים שנה יהיה לך מבטא." (לא הייתי צריך לאמר שהוא צדק...)
בכל אופן לסבתא חווה היה אולי מבטא, ולפעמים היא אפילו הכינה כבד קצוץ (לא לעתים מאוד קרובות), אבל היא מאוד אהבה לאכול חומוס, או פול, או קובה, או למען האמת בערך כל פריט בתפריט של מסעדת יונס, או מסעדת מקסים...
סבתא חווה מאוד אהבה את הים, וכשהייתה לוקחת אותנו לים, מוקדם מאוד בבוקר, תמיד אחרי כן היינו עוצרים לאכול פלאפל (אין שווארמה בשמונה בבוקר, שהיא, לפחות לדעת כמה מחברי המשפחה, השעה הטובה ביותר לחזור מן הים).
לסבתא היה אולי מבטא הונגרי, אבל היא הגיעה לכאן, ונטעה את שורשיה כאן. היא מעולם לא התחרטה על כך, ומעולם לא הביטה אחורה בצער.



יום שני, 8 באפריל 2019

אני אוהב פייתון


נולדתי בשנת 1970. 
פעם הייתה תיאוריה כזאת, לא רק שלי, אבל בהחלט גם שלי, שכל מי שנולד בשנת 1970 יודע לתכנת - בבייסיק.
הסיבה לתיאוריה הזאת היא פשוטה, כל מי שנולד בשנת 1970 היה בן 13 בשנת 1983 שהיא השנה שבה הגיעו לארץ המחשבים הקטנים כמו אפל II, קומודור 64, ו-ZX ספקטרום (מה שהיה לי).
במחשבים החמודים הללו, שהיו מתחברים לטייפ קסטות בתור סוג של דיסק קשיח, ולטלויזיה רגילה בתור מסך, היית צריך לתת הוראות בבייסיק, גם אם רק רצית לטעון את המשחק שרצית לשחק בו...
ומכאן- כולם וכולן ידעו בייסיק - לפחות בכיתה שלי בחיפה...
זה אומר שאני יודע לתכנת, אבל לא מאוד טוב. 
למרות שאני מורה למתמטיקה, ומאוד מעריך את הרעיון של תכנות, לא ממש עסקתי בתכנות משנת 1984 נניח, ועד לפני שנה.
אבל בשנה האחרונה הכרתי את שפת פייתון ואני חושב שהיא שפה מצוינת, כי היא קלה ללימוד גם לילדים צעירים יחסית (אני מלמד אותה כעת לילדים מחוננים בכיתה ד'), וכי מבחר הדברים שניתן לעשות בעזרתה הוא באמת מסחרר.
פתחתי בלוג שעוסק בנושא, בחשבון שיש לי בבית ספר רבדים (בית הספר למחוננים בשוהם), ושם אספר על מעללי בתחום הזה, אבל ייתכן שלא אעמוד בפיתוי, ומדי פעם אגיד משהו גם כאן... :)


יום חמישי, 4 באפריל 2019

אז מה עשיתי בשנים האחרונות?


לדעתי פתחתי את הבלוג הזה לפני משהו כמו עשר שנים.

הרעיון בפתיחת הבלוג היה כפול:
* לכתוב כל יום, או לפחות פעם בשבוע, כדי לתרגל כתיבה, כי חשבתי שאני רוצה להיות סופר מקצועי, וסופר מקצועי כותב כל יום.
* לקדם את עבודת ההוצאה לאור.

הרעיון היה טוב, אבל בשלב מסוים (נניח בקיץ של 2012) התברר לי שלא אוכל להתפרנס רק, או בעיקר מכתיבה. ולכן (סליחה על הקלישאה), נאלצתי לחשב מסלול מחדש...
החלטתי להפוך להיות מורה ומחנך בישראל, וכתבתי על זה קצת כאן, אבל לא בצורה מסודרת. אני נהנה מאוד מהוראה, ואחרי משהו כמו שש שנים של העיסוק הזה, אני מוצא שאני יכול גם להיתו מורה, וגם להקדיש קצת זמן לכתיבה, ואולי עוד כמה דברים, שאכתוב עליהם כאן בהמשך...

על אחד מהם אני מבטיח לכתוב ממש בקרוב. (רמז, ניתן למצוא את הנושא ברשימת הבלוגים כאן מימין...)



יום שישי, 29 במרץ 2019

כמובן סליחה שלא כתבתי הרבה זמן

יש פרויקט חדש ומאוד מלהיב באופק.
אם הוא יצליח, זה אומר שאפרסם בעיקר בבלוג אחר, לא שלי. וזה דבר טוב לדעתי...
וכן, אם הוא יצליח, יהיה צורך בסוג של גיבוי או רקע גם בבלוג הזה....
בקיצור, זה ייתכן, ואפילו אפשרי, שאכתוב פה די הרבה בזמן הקרוב...



יום רביעי, 30 במאי 2018

בינתיים יש הפסקת אש...



שמחתי לשמוע הבוקר שיש הפסקת אש עם עזה. זה טוב שיש הפסקת אש עם עזה. זה טוב שאנחנו מנהלים משא ומתן עם החמאס והג'יהד האיסלמי על מנת להשיג הפסקת אש בעזה.
מה שלא טוב הוא המצב הכללי שלנו. המצב שבו למרות המון הצלחות של המדיניות הישראלית בזמן האחרון, אין שום דבר טוב שאנחנו יכולים לצפות לו, ולמען האמת יש לא מעט דברים רעים שעלולים לקרות בהסתברות גבוהה יחסית. 
כמו למשל מלחמה ישירה עם אירן...
אני חושב שיכול היה להיות אחרת. שיכולנו להיות במצב טוב הרבה יותר אם היינו חושבים לטווח ארוך יותר, ואם היינו חושבים על הסכמי שלום, ולא על הפסקות אש שמבוססות על הרתעה הדדית.
אלא שנראה שבזמן האחרון הימין אינו מעוניין במשא ומתן להשגת שלום, וגם חלקים בשמאל (כמו איתן כבל), איבדו תקווה.
אני חושב שאפשר.
אני חושב שניתן היה וניתן עכשיו להשיג שלום עם שכנינו, ולשפר את יחסינו באזור באופן כללי.
אני חושב שאפשר להתחיל בכך כבר מחר בבוקר, אבל אף אחד כנראה לא יתחיל בכך מחר בבוקר, כי לא מספיק אנשים מאמינים שזה אפשרי.
אז בשבועות הקרובים אנסה לפרט למה ואיך אני חושב שזה אפשרי.

יום ראשון, 13 במאי 2018

לכבוד יום ירושלים

לכבוד יום ירושלים אני מוסיף את השיר הזה שמרגש אותי כל פעם מחדש:


ומזכיר לכולנו את הגיוון של ירושלים, כמו גם את הטרגיות של הכיבוש.

יום ראשון, 10 בדצמבר 2017

ירושלים האחרת

בתוך כל ההמולה הכללית רציתי רק לומר שאולי אפשר גם אחרת...
אולי אפשר גם שלום, וגם ירושלים...
אולי אפשר להקשיב לעוד קולות...


חוזר לכתוב

לא מבטיח שום דבר, אבל אני רוצה לחזור לכתוב כאן.
בהחלט הגיע הזמן...

Image result for back to writing

יום שני, 27 ביולי 2015

להתחיל מבראשית - כלומר מהמפץ הגדול


הגיע הזמן לגלות את הקלפים שלי: אני לא רק שמאלני, אלא גם אדם מאמין, אף כי קיום המצוות שלי מעט לוקה בחסר (אני מקווה שבעיקר לוקה בחסר בתחום שבין אדם למקום, אבל לך תדע...)
אם אני אדם מאמין, מדוע אני מאמין במפץ הגדול (ובגיאולוגיה מודרנית, ובאבולוציה וכו')? כי אני חושב שרק התיאוריות של המדע המודרני מסבירות היטב את המציאות. הייתי מנסה, בכוחותי הדלים, להסביר איך וכיצד, אבל רבים וטובים ממני עשו זאת, ואתן לפחות תמונות של כמה (מהכריכות של הספרים של) הגיגיהם בסוף הפוסט.
אבל אם אני חושב שהמפץ הגדול נכון, איך אני מאמין באלוהים?
פשוט מאוד! לא רק שאני מאמין באלוהים, אני עדין לא מבין איך הרב אמנון יצחק לא גילה את המפץ הגדול כהוכחה לאמונה!
אחרי הכל במפץ הגדול נוצרו חלקיקים לפי איזון מאוד עדין בין הכוחות הבסיסיים הפועלים ביניהם. סטייה קלה ביותר למטה או למעלה מן הקבועים המיירצרים את היחס בין עוצמות הכוחות, ולא היו ביקום אפילו אטומים, לא כל שכן גלקסיות, מערכות שמש וחיים...
זו לדעתי גדולתו של הקב"ה, שהצליח לברוא את היקום באיזון דק כל-כך, ועל ידי מספר חוקים קטן כל-כך.
ומה כל זה קשור לשמאלנות? פשוט מאוד. אם האידיאולוגיה השמאלנית מוותרת אפילו במילימטר על ממצאי המדע המודרני, ועל הדרך המדעית לגילוי האמת, היא וויתרה על כל המאבק מראש.
אין כל דרך לשכנע אדם לעשות דברים שנוגדים את 'ההגיון הטבעי' שלו, אם אין בצד השני של הכף טיעונים כבדי משקל אחרים...



יום ראשון, 19 ביולי 2015

רדיו רמאללה נגד גבעת חלפון



אז בשבוע שעבר אמרתי שאני רוצה להתחיל לתאר את השקפת העולם השמאלית שלי בצורה פחות או יותר כרונולוגית, וזה מה שאני רוצה להתחיל לעשות עכשיו.
אבל למרות ההתחייבות הכרונולוגית, נראה לי הגיוני לתאר קודם כל את ההשקפה בצורה כללית.
ניתן לתאר אותה כך: המטרה של הציונות בכלל, ושל מדינת ישראל בפרט צריכה להיות הקמת מדינה דמוקרטית מזרחית.
נראה שפחות או יותר כל הקשת הפוליטית המיוצגת בכנסת (בוודאי המפלגות היהודיות) לא מסכימה עם הטענה הזאת, או באופן עקרוני או בפועל.
בגדול השמאל בישראל שואב את השראתו מדמוקרטיות מערביות בכלל, ומן המפלגות שבאגף השמאלי באותן מדינות בפרט. לעתים אתה שומע טענות של השמאל כנגד קיפוח או אפלייה של ערבים (ולעתים אפילו של מזרחים), אבל הרושם שלי הוא שעיקר הטענה הוא משהו כמו: 'הם לא יודעים איך להיות מערביים כמונו, אז יש להם פיגור כלשהו שאנחנו בטובנו צריכים לעזור להם להתגבר עליו'.
בגדול אני לא מבין את החזון של הימין בישראל כרגע, או לפחות ברבע המאה האחרונה. מצד אחד הימין הוא 'בעד מזרחיים', מצד שני לא לא באמת משלב אותם בעמדות מפתח. מצד אחד הוא בעד שוויון לערבים, ומצד שני הוא לא. מצד אחד הוא חושב שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ומצד שני הוא חותר תחת אושיות הדמוקרטיה מפחד, המלווה לעתים בהערצה למדינות שסביבנו. אני בכל אופן לא ממש הבנתי.
עכשיו אני חושב, והולך להסביר באריכות למה אני חושב שהחזון שלי הוא לא רק רצוי, כי זה יהיה נחמד, אלא שזה החזון היחידי האפשרי באילוצים הקיימים (מדינת ישראל היא כוח קטן מאוד במזרח התיכון, או בכל דרך אחרת בה נבחר להגדיר את המיקום שלנו), אבל בינתיים, בפוסט הזה, אני הולך להסביר את הכותרת.
ובכן 'רדיו רמאללה' הוא שיר שהמלים שלו נכתבו על ידי ישראלי ממוצא אשכנזי, והשקפת עולם קומוניסטית (יעקב גלעד). הוא מתאר את החיים של נער מתבגר השואב את הידע שלו על מוזיקה מערבית מתחנת הרדיו של רמאללה. לילה, השדרנית האהובה עליו מפסיקה לשדר אחרי כיבוש התחנה על ידי כוחות צה"ל.
בקיצור זה החזון שלי בצורה הטרגית. ניתן לשאוב השראה מהמדינות (והערים) השכנים לנו, כולל השראה 'מערבית', אבל המלחמות מפריעות למימוש החזון הזה.
הסרט 'גבעת חלפון אינה עונה' מתאר את החזון בצורה קומית. גם החיילים המצריים, וגם חיילי צה"ל נמצאים במצב בו העניין שלהם בסוגיות בטחון הוא נמוך יחסית. אמנם יש 'אקשן' צבאי בסרט (ויקטור חסון נשבה על ידי המצרים, ומשוחרר על ידי חיילי צה"ל), אבל הרושם הוא שויקטור חסון לא מתנהל בשבי המצרי כשבוי אלא כבן שיח על סוגיות כמו איכות הקפה ודירות בשכונות השונות של קהיר (שייקה לוי המשחק את ויקטור חסון אכן עלה ממצריים).
אגב, ראוי לזכור שחסון נפל בשבי בגלל טעות בניווט שנבעה מרצונו לדוג דגים טריים.
לסיכום, יש הבהובים של הרעיון שלי בתרבות הישראלית, אבל הוא בהחלט לא רעיון מרכזי...



יום ראשון, 12 ביולי 2015

פחות או יותר לפי סדר כרונולוגי



אני הולך לעשות עכשיו הכללה גסה, ולא כל-כך אכפת לי.
על פי ההכללה הגסה זאת, ההבדל בין שמאל וימין הוא כדלהלן:
- השמאל הוא בעל פרוגרמה חדשה ומרהיבה לעולם חדש ומרהיב,
- ואילו הימין הוא בעל רצון לחזור לעבר מדומייין, שבו הכל היה בסדר.
לפי ההכללה הגסה הזאת, הבעייה של השמאל עלולה להיות שהעתיד החדש והמרהיב שהוא מציע לנו, כולל כל מיני בעיות שלא חשבנו עליהן מראש (למיטב הבנתי, זו למשל הטענה העיקרית נגד הסכמי אוסלו).
והבעיות של הימין הן שהעבר המדומיין שהוא מציע לנו לא התרחש כלל (שזו בעייה בעיקר בערך האמת של הטענות, אבל לא בהכרח של הטענות כסדר יום פוליטי), ושהעבר המדומיין לא מתאים לנסיבות החיים הנוכחיות (זו לדעתי הבעייה העיקרית של החברה הישראלית, לפחות בעשור האחרון).
לפיכך, אנסה לייצר סדר יום שמאלי, תוך התחשבות בעבר (האמתי עד כמה שידיעתנו מגעת), ותוך נסיון ללמוד ממנו כלל האפשר יותר, כדי להימנע משגיאות בעתיד.
סדר הפוסטים מכאן ולהבא (לפחות העתיד הקרוב), יהיה פחות או יותר כרונולוגי...



יום שני, 6 ביולי 2015

יש דרכים רבות


כפי שאמרתי בשבוע שעבר, אני מתכוון להקדיש את כל מאמציי בזמן הקרוב, ובבלוג הזה, כדי לפרט אידיאולוגיה שמאלית, או אידיאולוגיה שמאלנית, תלוי בנקודת המבט של המתבונן...
כמובן שיש יותר מדרך אחת לתאר בימינו אידיאולוגיה שתהיה בצד שמאל של המפה הפוליטית. הכוונה שלי היא להציג אידיאולוגיה מנומקת, ומאוד מפורטת בסיבות ובהנמקות שלה, שלא על מנת להיות אידיאולוגיה יחידה, אלא להיפך, על מנת לעורר דיון וויכוח, וליצור מספר גדול של אידיאולוגיות כאלה.
נראה לי שלקורא הנאמן, תוך כדי קריאת הדברים יהיה קל לחשוב לפחות על אידיאולוגיה אחת שתהייה שמאלית לאידיאולוגיה שאציע, ולפחות אחת שתהיה ימנית לה, אך עדיין תהיה בשמאל של המפה הפוליטית...

הערה: המשפט המופיע בכותרת מוכר לכל מי שגדל בארץ בתחילת שנות השמונים.
פרטים ניתן למצוא כאן: 
כמובן העובדה שלא ניתן לראות כיום את הסרטון המקורי היא חלק מן הבעייה שאני מנסה לפתור, אבל פרטים על כך יגיעו רק בעוד זמן רב...




יום ראשון, 28 ביוני 2015

בגללי

לפני שאני אומר עוד מלה אחת נוספת, אנא צפו באחד הקטעים המוצלחים של החמישייה הקאמרית (לדעתי כמובן):



אז ככה, הסיבה שהשמאל נכשל בבחירות היא בגללי:

- לא ניסחתי אידיאולוגיה מסודרת של השמאל.
- לא הבהרתי עד כמה הקיפאון המדיני מסכן את המדינה.
- לא הסברתי עד כמה הכיבוש באמת משחית את דמותנו המוסרית, הערכית והתרבותית.

חיפפתי. אז מעכשיו אני הולך לתקן את זה, בסדרה של פוסטים המנסים לפרוש אידיאולוגיה שמאלית מסודרת.
כי מה שחסר קודם כל זו אידיאולוגיה, רק אחר כך סייעת שלישית בגני הילדים...

יום ראשון, 21 ביוני 2015

סיכום ביניים


אני כמובן מתנצל שלא כתבתי בבלוג זמן כה רב...
אני גם מאוד מקווה שבימים הקרובים, ובפרט במהלך חופשת הקיץ, אכתוב בבלוג לעתים קרובות יותר מאשר רק פעם בשבוע.
לגבי שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, אני לא מתחייב לשום דבר.
להיות מורה למתמטיקה בתיכון זו עבודה קשה ותובענית.
למשל, ניתן היה לחשוב שאם בחינת הבגרות נערכת ב-21 במאי, אז אחרי כן במשך כחודש, יהיו עתותיו של המורה הנ"ל, בידיו, והוא יגיע לכתיבה בבלוג עוד לפני ההתחלה הרשמית של חופשת הקיץ.
כפי שהתאריך לעיל מעיד, זה לא קרה...
אז אני ממש לא מבטיח דבר אחרי האחד בספטמבר, אבל עד אז, אנסה למלא את הבלוג בהרבה מלל חסר פשר.
הנה אני מתחיל:
מה שניסיתי לעשות בדיון הקצר שערכתי ביני לביני על הוראת המתמטיקה, הוא להבהיר שמתמטיקה היא גם מעניינת בפני עצמה, והיא גם כלי שרת למקצועות אחרים: פיזיקה, מדעי המחשב, כלכלה, ועוד כהנה וכנה, שלא הספקתי לפרט.
מסיבות שיובהרו (אני ממש מקווה) בעתיד הקרוב מאוד, אני נוטש את הנושא הזה זמנית, עם סיכום הביניים שכל תכנית לימודים להוראת המתמטיקה בבית הספר, צריכה לקחת את האמור בחשבון.
לפני כמה חדשים פרסם הפיקוח להוראת המתמטיקה טיוטה לתכנית חדשה שתתחיל לעבוד בהיקף מלא בעוד מעט יותר משנתיים.
את הטיוטה ניתן למצוא כאן.
אני חושב שדווקא באיזון בין הצרכים של המקצועות השונים, התוכנית המוצעת עושה עבודה טובה. יש בה בעיות אחרות, אבל על כך אדון כאן במקרה הטוב רק בעוד מספר חדשים...
להתראות בקרוב.




יום ראשון, 15 במרץ 2015

XKCD צדק

וגם פראצ'ט זצ"ל צדק.
אז הנה איך XKCD צדק בקשר לפראצ'ט:
Terry Pratchett

אבל תלכו לראות שם...
נ.ב. בקרוב הבלוג יחזור חדש ומשופר...

יום חמישי, 12 בפברואר 2015

לכבוד פרס ישראל

ולכבוד שני השופטים היחידים שנשארו בקטגוריות של ספרות עברית, חקר הספרות וקולנוע, מוטי שקלאר ויהורם גאון, אנו מגישים לכם בגאווה שיר לשבת:






עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...