פעם הייתה תיאוריה כזאת, לא רק שלי, אבל בהחלט גם שלי, שכל מי שנולד בשנת 1970 יודע לתכנת - בבייסיק.
הסיבה לתיאוריה הזאת היא פשוטה, כל מי שנולד בשנת 1970 היה בן 13 בשנת 1983 שהיא השנה שבה הגיעו לארץ המחשבים הקטנים כמו אפל II, קומודור 64, ו-ZX ספקטרום (מה שהיה לי).
במחשבים החמודים הללו, שהיו מתחברים לטייפ קסטות בתור סוג של דיסק קשיח, ולטלויזיה רגילה בתור מסך, היית צריך לתת הוראות בבייסיק, גם אם רק רצית לטעון את המשחק שרצית לשחק בו...
ומכאן- כולם וכולן ידעו בייסיק - לפחות בכיתה שלי בחיפה...
זה אומר שאני יודע לתכנת, אבל לא מאוד טוב.
למרות שאני מורה למתמטיקה, ומאוד מעריך את הרעיון של תכנות, לא ממש עסקתי בתכנות משנת 1984 נניח, ועד לפני שנה.
אבל בשנה האחרונה הכרתי את שפת פייתון ואני חושב שהיא שפה מצוינת, כי היא קלה ללימוד גם לילדים צעירים יחסית (אני מלמד אותה כעת לילדים מחוננים בכיתה ד'), וכי מבחר הדברים שניתן לעשות בעזרתה הוא באמת מסחרר.
פתחתי בלוג שעוסק בנושא, בחשבון שיש לי בבית ספר רבדים (בית הספר למחוננים בשוהם), ושם אספר על מעללי בתחום הזה, אבל ייתכן שלא אעמוד בפיתוי, ומדי פעם אגיד משהו גם כאן... :)
* לכתוב כל יום, או לפחות פעם בשבוע, כדי לתרגל כתיבה, כי חשבתי שאני רוצה להיות סופר מקצועי, וסופר מקצועי כותב כל יום.
* לקדם את עבודת ההוצאה לאור.
הרעיון היה טוב, אבל בשלב מסוים (נניח בקיץ של 2012) התברר לי שלא אוכל להתפרנס רק, או בעיקר מכתיבה. ולכן (סליחה על הקלישאה), נאלצתי לחשב מסלול מחדש...
החלטתי להפוך להיות מורה ומחנך בישראל, וכתבתי על זה קצת כאן, אבל לא בצורה מסודרת. אני נהנה מאוד מהוראה, ואחרי משהו כמו שש שנים של העיסוק הזה, אני מוצא שאני יכול גם להיתו מורה, וגם להקדיש קצת זמן לכתיבה, ואולי עוד כמה דברים, שאכתוב עליהם כאן בהמשך...
על אחד מהם אני מבטיח לכתוב ממש בקרוב. (רמז, ניתן למצוא את הנושא ברשימת הבלוגים כאן מימין...)
שמחתי לשמוע הבוקר שיש הפסקת אש עם עזה. זה טוב שיש הפסקת אש עם עזה. זה טוב שאנחנו מנהלים משא ומתן עם החמאס והג'יהד האיסלמי על מנת להשיג הפסקת אש בעזה.
מה שלא טוב הוא המצב הכללי שלנו. המצב שבו למרות המון הצלחות של המדיניות הישראלית בזמן האחרון, אין שום דבר טוב שאנחנו יכולים לצפות לו, ולמען האמת יש לא מעט דברים רעים שעלולים לקרות בהסתברות גבוהה יחסית.
כמו למשל מלחמה ישירה עם אירן...
אני חושב שיכול היה להיות אחרת. שיכולנו להיות במצב טוב הרבה יותר אם היינו חושבים לטווח ארוך יותר, ואם היינו חושבים על הסכמי שלום, ולא על הפסקות אש שמבוססות על הרתעה הדדית.
אלא שנראה שבזמן האחרון הימין אינו מעוניין במשא ומתן להשגת שלום, וגם חלקים בשמאל (כמו איתן כבל), איבדו תקווה.
אני חושב שאפשר.
אני חושב שניתן היה וניתן עכשיו להשיג שלום עם שכנינו, ולשפר את יחסינו באזור באופן כללי.
אני חושב שאפשר להתחיל בכך כבר מחר בבוקר, אבל אף אחד כנראה לא יתחיל בכך מחר בבוקר, כי לא מספיק אנשים מאמינים שזה אפשרי.
אז בשבועות הקרובים אנסה לפרט למה ואיך אני חושב שזה אפשרי.
הגיע הזמן לגלות את הקלפים שלי: אני לא רק שמאלני, אלא גם אדם מאמין, אף כי קיום המצוות שלי מעט לוקה בחסר (אני מקווה שבעיקר לוקה בחסר בתחום שבין אדם למקום, אבל לך תדע...)
אם אני אדם מאמין, מדוע אני מאמין במפץ הגדול (ובגיאולוגיה מודרנית, ובאבולוציה וכו')? כי אני חושב שרק התיאוריות של המדע המודרני מסבירות היטב את המציאות. הייתי מנסה, בכוחותי הדלים, להסביר איך וכיצד, אבל רבים וטובים ממני עשו זאת, ואתן לפחות תמונות של כמה (מהכריכות של הספרים של) הגיגיהם בסוף הפוסט.
אבל אם אני חושב שהמפץ הגדול נכון, איך אני מאמין באלוהים?
פשוט מאוד! לא רק שאני מאמין באלוהים, אני עדין לא מבין איך הרב אמנון יצחק לא גילה את המפץ הגדול כהוכחה לאמונה!
אחרי הכל במפץ הגדול נוצרו חלקיקים לפי איזון מאוד עדין בין הכוחות הבסיסיים הפועלים ביניהם. סטייה קלה ביותר למטה או למעלה מן הקבועים המיירצרים את היחס בין עוצמות הכוחות, ולא היו ביקום אפילו אטומים, לא כל שכן גלקסיות, מערכות שמש וחיים...
זו לדעתי גדולתו של הקב"ה, שהצליח לברוא את היקום באיזון דק כל-כך, ועל ידי מספר חוקים קטן כל-כך.
ומה כל זה קשור לשמאלנות? פשוט מאוד. אם האידיאולוגיה השמאלנית מוותרת אפילו במילימטר על ממצאי המדע המודרני, ועל הדרך המדעית לגילוי האמת, היא וויתרה על כל המאבק מראש.
אין כל דרך לשכנע אדם לעשות דברים שנוגדים את 'ההגיון הטבעי' שלו, אם אין בצד השני של הכף טיעונים כבדי משקל אחרים...
אז בשבוע שעבר אמרתי שאני רוצה להתחיל לתאר את השקפת העולם השמאלית שלי בצורה פחות או יותר כרונולוגית, וזה מה שאני רוצה להתחיל לעשות עכשיו.
אבל למרות ההתחייבות הכרונולוגית, נראה לי הגיוני לתאר קודם כל את ההשקפה בצורה כללית.
ניתן לתאר אותה כך: המטרה של הציונות בכלל, ושל מדינת ישראל בפרט צריכה להיות הקמת מדינה דמוקרטית מזרחית.
נראה שפחות או יותר כל הקשת הפוליטית המיוצגת בכנסת (בוודאי המפלגות היהודיות) לא מסכימה עם הטענה הזאת, או באופן עקרוני או בפועל.
בגדול השמאל בישראל שואב את השראתו מדמוקרטיות מערביות בכלל, ומן המפלגות שבאגף השמאלי באותן מדינות בפרט. לעתים אתה שומע טענות של השמאל כנגד קיפוח או אפלייה של ערבים (ולעתים אפילו של מזרחים), אבל הרושם שלי הוא שעיקר הטענה הוא משהו כמו: 'הם לא יודעים איך להיות מערביים כמונו, אז יש להם פיגור כלשהו שאנחנו בטובנו צריכים לעזור להם להתגבר עליו'.
בגדול אני לא מבין את החזון של הימין בישראל כרגע, או לפחות ברבע המאה האחרונה. מצד אחד הימין הוא 'בעד מזרחיים', מצד שני לא לא באמת משלב אותם בעמדות מפתח. מצד אחד הוא בעד שוויון לערבים, ומצד שני הוא לא. מצד אחד הוא חושב שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ומצד שני הוא חותר תחת אושיות הדמוקרטיה מפחד, המלווה לעתים בהערצה למדינות שסביבנו. אני בכל אופן לא ממש הבנתי.
עכשיו אני חושב, והולך להסביר באריכות למה אני חושב שהחזון שלי הוא לא רק רצוי, כי זה יהיה נחמד, אלא שזה החזון היחידי האפשרי באילוצים הקיימים (מדינת ישראל היא כוח קטן מאוד במזרח התיכון, או בכל דרך אחרת בה נבחר להגדיר את המיקום שלנו), אבל בינתיים, בפוסט הזה, אני הולך להסביר את הכותרת.
ובכן 'רדיו רמאללה' הוא שיר שהמלים שלו נכתבו על ידי ישראלי ממוצא אשכנזי, והשקפת עולם קומוניסטית (יעקב גלעד). הוא מתאר את החיים של נער מתבגר השואב את הידע שלו על מוזיקה מערבית מתחנת הרדיו של רמאללה. לילה, השדרנית האהובה עליו מפסיקה לשדר אחרי כיבוש התחנה על ידי כוחות צה"ל.
בקיצור זה החזון שלי בצורה הטרגית. ניתן לשאוב השראה מהמדינות (והערים) השכנים לנו, כולל השראה 'מערבית', אבל המלחמות מפריעות למימוש החזון הזה.
הסרט 'גבעת חלפון אינה עונה' מתאר את החזון בצורה קומית. גם החיילים המצריים, וגם חיילי צה"ל נמצאים במצב בו העניין שלהם בסוגיות בטחון הוא נמוך יחסית. אמנם יש 'אקשן' צבאי בסרט (ויקטור חסון נשבה על ידי המצרים, ומשוחרר על ידי חיילי צה"ל), אבל הרושם הוא שויקטור חסון לא מתנהל בשבי המצרי כשבוי אלא כבן שיח על סוגיות כמו איכות הקפה ודירות בשכונות השונות של קהיר (שייקה לוי המשחק את ויקטור חסון אכן עלה ממצריים).
אגב, ראוי לזכור שחסון נפל בשבי בגלל טעות בניווט שנבעה מרצונו לדוג דגים טריים.
לסיכום, יש הבהובים של הרעיון שלי בתרבות הישראלית, אבל הוא בהחלט לא רעיון מרכזי...
אני הולך לעשות עכשיו הכללה גסה, ולא כל-כך אכפת לי.
על פי ההכללה הגסה זאת, ההבדל בין שמאל וימין הוא כדלהלן:
- השמאל הוא בעל פרוגרמה חדשה ומרהיבה לעולם חדש ומרהיב,
- ואילו הימין הוא בעל רצון לחזור לעבר מדומייין, שבו הכל היה בסדר.
לפי ההכללה הגסה הזאת, הבעייה של השמאל עלולה להיות שהעתיד החדש והמרהיב שהוא מציע לנו, כולל כל מיני בעיות שלא חשבנו עליהן מראש (למיטב הבנתי, זו למשל הטענה העיקרית נגד הסכמי אוסלו).
והבעיות של הימין הן שהעבר המדומיין שהוא מציע לנו לא התרחש כלל (שזו בעייה בעיקר בערך האמת של הטענות, אבל לא בהכרח של הטענות כסדר יום פוליטי), ושהעבר המדומיין לא מתאים לנסיבות החיים הנוכחיות (זו לדעתי הבעייה העיקרית של החברה הישראלית, לפחות בעשור האחרון).
לפיכך, אנסה לייצר סדר יום שמאלי, תוך התחשבות בעבר (האמתי עד כמה שידיעתנו מגעת), ותוך נסיון ללמוד ממנו כלל האפשר יותר, כדי להימנע משגיאות בעתיד.
סדר הפוסטים מכאן ולהבא (לפחות העתיד הקרוב), יהיה פחות או יותר כרונולוגי...
כפי שאמרתי בשבוע שעבר, אני מתכוון להקדיש את כל מאמציי בזמן הקרוב, ובבלוג הזה, כדי לפרט אידיאולוגיה שמאלית, או אידיאולוגיה שמאלנית, תלוי בנקודת המבט של המתבונן...
כמובן שיש יותר מדרך אחת לתאר בימינו אידיאולוגיה שתהיה בצד שמאל של המפה הפוליטית. הכוונה שלי היא להציג אידיאולוגיה מנומקת, ומאוד מפורטת בסיבות ובהנמקות שלה, שלא על מנת להיות אידיאולוגיה יחידה, אלא להיפך, על מנת לעורר דיון וויכוח, וליצור מספר גדול של אידיאולוגיות כאלה.
נראה לי שלקורא הנאמן, תוך כדי קריאת הדברים יהיה קל לחשוב לפחות על אידיאולוגיה אחת שתהייה שמאלית לאידיאולוגיה שאציע, ולפחות אחת שתהיה ימנית לה, אך עדיין תהיה בשמאל של המפה הפוליטית...
הערה: המשפט המופיע בכותרת מוכר לכל מי שגדל בארץ בתחילת שנות השמונים.
אני גם מאוד מקווה שבימים הקרובים, ובפרט במהלך חופשת הקיץ, אכתוב בבלוג לעתים קרובות יותר מאשר רק פעם בשבוע.
לגבי שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, אני לא מתחייב לשום דבר.
להיות מורה למתמטיקה בתיכון זו עבודה קשה ותובענית.
למשל, ניתן היה לחשוב שאם בחינת הבגרות נערכת ב-21 במאי, אז אחרי כן במשך כחודש, יהיו עתותיו של המורה הנ"ל, בידיו, והוא יגיע לכתיבה בבלוג עוד לפני ההתחלה הרשמית של חופשת הקיץ.
כפי שהתאריך לעיל מעיד, זה לא קרה...
אז אני ממש לא מבטיח דבר אחרי האחד בספטמבר, אבל עד אז, אנסה למלא את הבלוג בהרבה מלל חסר פשר.
הנה אני מתחיל:
מה שניסיתי לעשות בדיון הקצר שערכתי ביני לביני על הוראת המתמטיקה, הוא להבהיר שמתמטיקה היא גם מעניינת בפני עצמה, והיא גם כלי שרת למקצועות אחרים: פיזיקה, מדעי המחשב, כלכלה, ועוד כהנה וכנה, שלא הספקתי לפרט.
מסיבות שיובהרו (אני ממש מקווה) בעתיד הקרוב מאוד, אני נוטש את הנושא הזה זמנית, עם סיכום הביניים שכל תכנית לימודים להוראת המתמטיקה בבית הספר, צריכה לקחת את האמור בחשבון.
לפני כמה חדשים פרסם הפיקוח להוראת המתמטיקה טיוטה לתכנית חדשה שתתחיל לעבוד בהיקף מלא בעוד מעט יותר משנתיים.
אני חושב שדווקא באיזון בין הצרכים של המקצועות השונים, התוכנית המוצעת עושה עבודה טובה. יש בה בעיות אחרות, אבל על כך אדון כאן במקרה הטוב רק בעוד מספר חדשים...
אולי אני אוהב פיזיקה (השנה אלמד את הנושא הזה, ואני מקווה שגם התלמידים יאהבו אותו!), ואולי אני גם אוהב מדעי המחשב (אולי יום אחד אולי אלמד גם את זה...), אבל כלכלה, מתימטיקה, והשילוב הכי פופולרי שלהם, תורת המשחקים, הוא הנושא שלמדתי באוניברסיטה.
גם לפני שלמדתי את הנושא הזה באוניברסיטה, האמת היא שזה התחום שהכי עניין אותי במתימטיקה.
הסיבות אני חושב הן די ברורות: זה נכון שפיזיקה מאפשרת לך להבין את העולם הסובב אותך בעזרת מתימטיקה, וזה נכון שמדעי המחשב מאפשרים לך ליצור דברים חדשים בעזרת מספרים (לא בטוח שדרך ההסתכלות הזאת הופכת אותך למתכנת טוב...), אבל תורת המשחקים ממש מאפשרת לך להבין את העולם שסביבך, את האינטראקציות בין אנשים או גופים (חברות, מדינות), בעזרת מתימטיקה.
בעיני זה ללא כל ספק השימוש המפעים ביותר במתימטיקה.
וגם, השימוש שמתקשר הכי טוב ליצירה היהודית (למשל התלמוד) לאורך הדורות, ולכן גם ללא ספק התחום המדעי הכי 'ישראלי', במובן שהוא התחום שבו ההצלחות הישראליות הן הכי מוכחות.
חבל רק שבמערכת החינוך הישראלית ממש לא מתקרבים לנושא...
מדעי המחשב הוא בדרך כלל השימוש השני הכי נפוץ לתחומים כמו מתימטיקה, שאנשים חושבים עליו באופן מיידי.
מה שנחמד בזה הוא שיש ויכוח בין אנשי מדעי המחשב על הסוג הנכון של מתימטיקה שצריך לדעת כדי להצליח בתחום מדעי המחשב, או אפילו על השאלה אם צריך לדעת מתימטיקה בכלל.
כאן ניתן למצוא מאמר מעניין בנושא, שמצטט עוד שלושה, מעניינים לא פחות.
אני חושב שמתימטיקה היא אכן שימושית מאוד ברוב התחומים של מדעי המחשב, אבל היי, אני לא מתכנת...
מה שבטוח הוא במדעי המחשב גרמים לך לחשוב על מתימטיקה בצורה אחרת, כי המחשב מטבעו, יודע לפתור רק בעיות סופיות, וכך גם אם אתה מנסה להבין תהליך אינסופי, אתה יכול להבין אותו באמצעות המחשב רק כאוסף של קירובים סופיים.
אני חושב ש-DCT (הוריאציה הסופית של אנליזת פורייה, שמשמשת ל'דחיסת' קובצי קול ותמונה), היא דוגמה מופלאה לכך.
אני חושב שבאופן קלאסי, השימוש הכי נפוץ למתימטיקה הוא לימודי הפיזיקה.
בעיני הרבה אנשים, פיזיקה היא השימוש ה'טבעי ביותר', או 'המרשים ביותר' של לימודי המתימטיקה.
הרבה מתמטיקאים חושבים שהשימוש ה'טבעי היותר' בנגזרת למשל הוא לחשב את המהירות הרגעית של חלקיק, או השימוש ה'טבעי ביותר' בפונקציות טריגונומטריות הוא כדי להבין תנועה הרמונית פשוטה.
יש גם את העניין שאם אתה רוצה להבין פיזיקה תיאורטית בקצה שלה, אתה צריך להכיר הרבה תחומים של מתימטיקה, חלקם מאוד חדשניים.
ממילא הסיווג הנ"ל התייחס בעיקר לאיך המתימטיקאים רואים את המתימטיקה, ולא לאיך אנשים אחרים שיש להם עניין במתימטיקה, כמו פיזיקאים, כלכלנים, אנשי מדעי המחשב וכו' רואים את המתימטיקה.
זה חשוב איך מתמטיקאים רואים את המתימטיקה, אבל זו בשום אופן לא יכולה להיות דרך ההסתכלות היחידה על הנושא בבואנו ללמד מתימטיקה בתיכון, מן הסיבה הפשוטה שרק מיעוט מבוטל של התלמידים בתיכון יעסקו במתימטיקה טהורה בבגרותם.
בשבועות הקרובים אסקור קצת מ'נקודות הראייה' האחרות על הוראת מתימטיקה בתיכון, מתוך שימושים שונים של המתימטיקה.
אם רק הוראת המתימטיקה היא הוראה של "אמתות נצחיות", אז הכל צריך להיות מאוד פשוט - בפרט מה ללמד ואיך ללמד.
מסתבר שזה לא פשוט בכלל.
גם אם אנחנו כבר יודעים מהי מתימטיקה (נושא שבעזרת ה' ארחיב עליו מעט בעתיד), וגם אם אנחנו יודעים איך ללמד אותה, נשאר העניין שמתימטיקה היא תחום מאוד רחב, וצריך לבחור מה ללמד את מי, מתוך הנחה שתמיד יהיו תלמידים בעלי רמות ידע שונות בכיתה.
