הייתה מסיבה ולא הזמינו אתכם

אז ככה...

ביום ששי שעבר, ה-20 בנובמבר, היה טקס הסמכה של התוכנית הישראלית לרבנות של היברו יוניון קולג'.

כלומר הוסמכו שישה רבנים רפורמיים, המצפים לשיבוץ בתנועה ליהדות מתקדמת.

מה אכפת לי מכל זה? אתם שואלים את עצמכם, ובכן, מתוך השישה שהוסמכו שיום ששי שעבר, שלושה למדו ביחד אתי.

כן כן, אני למדתי להיות רב רפורמי. למדתי שנה אחת בלבד, ואז הועפתי, או הורחקתי מלימודי הרבנות. הרבה זמן חשבתי אם ואיך לספר את כל הסיפור הזה, ועכשיו, אחרי שחברי לספסל הלימודים הוסמכו בשעה טובה, החלטתי לספר את הסיפור שלי.

היינו תשעה תלמידים, ושלושה הוסמכו בשבוע שעבר, כך שאני לא היחיד שלא סיים את התוכנית בזמן, או לא בכלל, אבל כאן אספר רק את הסיפור שלי. זהו סיפור ארוך, ולכן אביא אותו במספר פרקים, אני מקווה שכל קוראי הנאמנים יתאזרו בסבלנות, וישמעו את הסיפור עד סופו הטרגי, או הקומי, תלוי בנקודת ההשקפה.

נ.ב. גם אני לא ממש הוזמנתי לטקס, וכמו שאתם יכולים לראות אם תקליקו על הלינק שבכותרת, גם התנועה ליהדות מתקדמת לא פרסמה את העניין. למה? אין לי מושג, אני לא כל-כך מדבר איתם בימים אלה...

והנה מודעה שלא תראו בעברית

המשך בקרוב...

ב-20 במארס 2008 הניח טייטל מטען חבלה מוסווה במשלוח מנות, ליד ביתה של משפחת אורטיז באריאל.

זה מה שהכי מרגיז אותי.

השימוש החולני הזה בחג הפורים.

אני יודע היטב מה שכתוב במגילת אסתר על כך שהיהודים הרגו בשונאיהם בפורים, וגם על היום הנוסף שניתן לכך, במיוחד בערים מוקפות חומה מאז יהושע בן נון.

מכיר את כל המקורות הללו.

גם לא שכחתי איך ד"ר ברוך גולדשטיין, זכרונו לא לברכה נתן אינטרפרטציה משלו לנושא.

אז השנה החלטתי שנהפוך הוא.

יום שיהודים מסוימים תכננו כיום של שנאה ורצח יהפוך ליום של שמחה וחלוקת משלוחי מנות לעובדים הזרים בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.

אני אהיה שם, עם עוד כמה נציגים של המשפחה.

מי בא?

אצל סמי

בתור מישהו שגדל בחיפה, אני רגיל שיהיה לי איפה לאכול חומוס בשבת, רצוי בסביבה דוברת ערבית, רצוי שיהיה גם כנאפה איפשהו ליד.

אז לפני כמעט שבועיים, יצאנו יעל ואני לרהט, מתוך מגמה לגלות איך ומה.

השוק של רהט הוא מעניין מאוד לדעתי, וגם מציע כמה מבצעים לא צפויים (במיוחד אם אתם רוצים קופסאות שימורים של פול שנארזו במצריים למשל). השוק נמצא כמה דקות נסיעה לתוך רהט מצד ימין, ועל הכביש, בסמוך לשוק, יש שדרת חנויות מהודרת יותר, ובה גם קונדיטוריה מזרחית לא רעה בכלל, עם כנאפה טובה ביותר (וזולה מאוד).

עוד לפני השוק, מצד שמאל יש סופר בשם סל סנטר (מסתבר שהס' סגולה בשתי המלים).

לידו נמצאת השווארמיה אצל סמי.

אני אכלתי שווארמה בצלחת, ויעל אכלה שניצל בצלחת. המנות היו טריות, ענקיות וטעימות, וכך הספיקו לי לעוד שתי ארוחות צהריים בבית.

המחירים היו נמוכים (35 לשוורמה, 30 לשניצל)

מומלץ!

סופיאן אבו זיידה אומר

טוב, אז קמתי היום בבוקר והדלקתי את המחשב.

האינטרנט לא עבד, בדיוק כמו ביום שני (אבל ביום שלישי ורביעי הוא דווקא כן עבד)

מה כבר יכולתי לעשות? הלכתי לעבוד באוניברסיטה.

פתחתי את דף הבית של בן גוריון (אין לי הרבה ברירה, הוא נפתח אוטומטית), וראיתי שהיום בעשר ידבר סופיאן אבו זיידה באולם זוננפלד.

מה אני אגיד לכם? עבדתי מהר, כי רציתי לשמוע מה יש לו לאמרץ

הבן-אדם דיבר הרבה זמן, והוא היה צריך לעמוד כל הזמן הזה, כי המיקרופון לא הגיע אל השולחן (אל תשאלו אותי למה...)

הנה כמה דברים שהבנתי ממנו:

• לא היינו ממש קרובים לשלום ב 2008, ובפרט אף אחת מן ההצעות של אולמרט לא ניתנה בכתב.
• הוא חושב שאנחנו חושבים שהפלסטינים מטומטמים.
• מיטשל מאוד התפלא שבו מאזן סירב להצעה של ביב להקפאת התנחלויות.
• יש היום הרבה מתח בגדה.
• הוא בטוח שהוא יכול אישית להיכנס לעזה, אבל לא בטוח שהוא יכול לצאת
• חמאס לא יחתום על הסכם הרגיעה, וזה עניין של הסכמה סורי או אירנית.
• 70% מהפלסטינים בעד פתרון של שתי מדינות.
• הוא אישית בעד החזרת המפתחות לישראל, וסיום הרשות הפלסטינית.
• הבחירות ברשות יהיו ביוני 2010.
• הבחירות יהיו גם בעזה.

האם צריך גם להוסיף שהוא לדעתי יותר אינטליגנטי מכמה מחברי הכנסת?

או שהוא יותר רהוט בעברית?