חידת אבן השתייה - איך הכל התחיל?

 

 

אני זוכר שהייתי במילואים.
זו הייתה תחילת 2002.
אילן רמון המריא לחלל ואז התרסק.
ההתרסקות הייתה כמה דקות אחרי ההבדלה.
הייתי אז מדריך בנוער תל"ם, וזה היה שבתון של שכבת י"ב. ניסיתי לגבש אותם לקראת המחזור הראשון של המכינה.
הצלחתי בסוף, אבל גם שנים רבות אחרי כן הם קראו לשבתון הזה "כנס רמון".
אני זוכר שעוד לפני ההתרסקות היה מן נוסח עברי של 'הרפתקה בחלל' של דייויד בואי שניגנו כל הזמן ברדיו:

"כאן אלוף משנה רמון,
כואב לי הגרון,
כבר שבועיים אני לא יכול לישון,
חללית שלמה זה לא כמו אוירון,
כי דוגרי משעמם לאללה, לבד בחללית,
באסה לאכול וכולם מדברים אנגלית..."

שמעתי אותו במגדלי השמירה במילואים.
אחרי זה חשבתי הרבה באותם מגדלי שמירה.
הרגיז אותי שכדי להטיס ישראלי לחחל צריך את נאסא, ועוד יותר הרגיז אותי שנאסא לא הצליחה!
אני זוכר שסיימתי את המילואים עם רעיון מוצק לספר, על שני חבר'ה בישיבה שבונים חללית. סיפרתי את הרעיון שלי למישהי, והיא אמרה לי: "אבל למה דווקא בישיבה?"
ואז עניתי לה: "כי רק תלמידי ישיבה מסוגלים להיות עד כדי כך מרוכזים ברעיון אחד!"
ואז היא אמרה, "מילא שאני לא בטוחה שאתה צודק, אבל טיסה לחלל? זה נשמע לך מתאים לישיבה?"
אז חשבתי על הרעיון שלי עוד קצת...