יום חמישי, 30 במאי 2019

אין עם מי לדבר בגלי צה"ל


ביום שני שלחתי מכתב לגלי צה"ל:

עבור הסופרת ומגישת הרדיו הגברת עירית לינור,
ראשית ברצוני לציין שאני מעריך אותך כסופרת, וכמתרגמת, ואני חושב שהרמת תרומה משמעותית לקידום התרבות בישראל.
שנית, נמסר לי ממקורות יודעי דבר כי ביחס לנאומו של חבר הכנסת איימן עודה, ראש רשימת חד"ש תע"ל, בהפגנה ברחבת מוזיאון תל אביב במוצאי שבת האחרונה, אמרת ש:"היה עדיף לעבור בילו הקרוב, לקחת שני מתדלקים, שיבואו בתור נציגים של הציבור הערבי."
אם יורשה לי להחמיא מעט לעצמי, אני קורא ספרות מתוחכם יחסית, ואני חושב שהבנתי שכאשת ספרות את מדברת בשפה מוצפנת וכי כוונתך הייתה לומר שהעוול שנגרם לציבור הערבי בישראל בשל תת ייצוג יכול להיות מתוקן רק על ידי ייצוג גבוה יותר של דוברי ערבית, ולו במחיר של בחירה אקראית, והעדפתה על פני הנציגות הנבחרת של חלק מציבור זה.
האם הבנתי נכון? או שמא כוונתך הייתה יותר נסתרת אפילו מזה?
מצפה בכיליון עיניים לתשובתך,
אורי מאיר,
מורה למתמטיקה 


קיבלתי תשובה מערן אלקיים:

אורי שלום,
תודה על פנייתך.
אעביר את הודעתך אל עירית לינור.
אציין שבתכנית ביום ראשון התקיים דיון בין המגישים, עירית לינור ואיתן כבל, על אודות ההפגנה שהתקיימה ערב קודם לכן בתל אביב.
המגישה ציינה כי נחשפה לציוצים רבים בטוויטר שקראו למארגני ההפגנה לצרף לנואמים "ערבי" כלשהו. המגישה העבירה ביקורת על כך שנבחר לבסוף ח"כ איימן עודה, שלדעתה אינו מייצג שותפות יהודית-ערבית, וכן ציינה שהיתה מעדיפה נציגים אחרים, והביאה כדוגמה דימוי לאדם הפשוט בחברה.
לא היתה באמירה זו כוונה לפגוע באיש, והמגישה הבהירה את דבריה שוב בתכנית למחרת.

בברכה,
ערן אליקים
מנהל מחלקת השידורים
והממונה על פניות הציבור
גלי צה"ל / גלגלצ


עניתי לערן אלקיים:

תודה על תשובתך,
האזנתי לתוכנית גם אתמול וגם היום.
לדעתי אין בתכנית ייצוג לדעות שהן שמאלה מהליכוד, וזה לא טוב בעיני.
אני מכיר אנשים רבים שחושבים הפוך מהגברת לינור בעניין חבר הכנסת עודה. חבל שאין מקום בתוכנית לדעות כאלה שקיימות בציבור הישראלי, ומיוצגות לכל הפחות על ידי מיעוט משמעותי...
בברכת כל טוב,
אורי מאיר


קיבלתי גם תשובה מעירית לינור (דרך ערן אלקיים):

אורי יקר, 
אני משוכנעת שאתה אכן קורא מתוחכם, ואף מגיב מתוחכם, אך אין שום צורך בתחכום כדי להבין אותי, אלא פשוט להאזין לקטע במלואו במקום להתייחס למשפט אחד שנראה כמו קולב מוצלח לתלות עליו התמרמרות עממית. אקצר לך: מארגני ההפגנה חיפשו ערבי גנרי, לא חשוב מי, ובסופו של דבר הביאו את תומך הטרור איימן עודה. מבחינה פוליטית, מתדלקים מילו היו עדיפים.

בברכה,
עירית לינור


עניתי לערן אלקיים:

תודה רבה.
אני חושב שמה שכתבתי לך עדיין נכון...


לצערי אני חושב שהדיאלוג הזה מעיד שבעצם לא זו בלבד שדעות שהן שמאלה מהליכוד (כולל ליברמן?) לא מיוצגות בגלי צה"ל, גם אין עם מי לדבר בגלי צה"ל...

נ.ב., אני חושב שעירית הרוויחה ביושר מקום בבלוג הממים כאן מימין. צפו לכך בשבוע הבא...

יום שלישי, 28 במאי 2019

אז כמה אנשים היו בהפגנות במוצאי שבת?



לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני מכיר די הרבה אנשים שהלכו להפגנה במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב.
מייד אחרי ההפגנה, התחיל הויכוח, כאשר גם בעיתונות (ישראל היום, ידיעות) וגם בכאן 11 (יואב קרקובסקי), המעיטו ממספר המפגינים שהיו בפועל.
איך אני יודע?
מסתבר שהיום ידיעות התנצלו על המספר הלא נכון...
אבל מלבד זאת אצטט שתי נשות חינוך שאני מאוד מעריך. נכנה אותן א' מהמרכז, וא' מהדרום. שתיהן נשות חינוך מובילות.
א' מהמרכז זעמה מאוד על המספרים שפורסמו בעיתונים ביום ראשון, היא אמרה שזו שערוריה...
א' מהדרום אמרה שכל הרחובות מסביב לכיכר היו כה עמוסים, שזו נראתה לה סכנה בטיחותית, ושהיא לא הייתה מאשרת כזה דבר כאשת חינוך (מבחינה בטיחותית).
המסקנה לדעתי היא אחת: לא זו בלבד שהתקשורת ימנית, המצב היא חסר תקנה!
מישהי אמרה בלוגים?
והייתה עוד הפגנה הרבה יותר קטנה בבאר שבע.
היינו כחמישה עשר אנשים, ובוא נראה מישהו מהתשקורת אומר שלא!


Image may contain: 2 people, people standing and outdoor

יום שישי, 24 במאי 2019

בלוג הממים


בהתחלה חשבתי לפתוח בלוג ממים רק לכבוד גיא בכור.

השבוע החלטתי שבהחלט אפשר להוסיף גם את רוגל אלפר.

מי יודע מה יקרה בעתיד?

בכל מקרה, קבלו את בלוג הממים:

תמיד יש קישור גם פה בצד...


יום רביעי, 22 במאי 2019

העצומה הראשונה שלי


היום ישבתי בגרנד קניון בבאר שבע, כדי להימלט מהחמסין. אכלתי איזה סלט, ופתאום קראתי שהיועץ המשפטי לממשלה נתן לראש הממשלה ארכה של מספר חודשים לפני שימוע.
אני חושב שזה לתת לראש הממשלה קצת יותר מדי פריבילגיות.
אז כתבתי עצומה...


זו אולי עצומה קצת קצרה. השפה אולי קצת פשוטה, אבל אני חושב שהרעיון מובן, וגם זה משהו...


יום שלישי, 21 במאי 2019

הגזים רוגל אלפר (והאמת גם הארץ הגזימו)


שלשום בצהריים הייתי קצת רעב, אז הלכתי לאכול בפלאפל אסולין, בעיר העתיקה בבאר שבע. פתאום אני שומע את שתי המוכרות (אני חושב שהן גם בעלות הבית) מדברות. הן אמרו שזה לא בסדר מה שכתבו בעיתון 'דבר'.
אני חייב לציין שהסתקרנתי, אז שאלתי למה הן מתכוונות. הן אמרו שרוגל אלפר שכותב ב'דבר', ואז הן נזכרו שבעצם ב'הארץ', כותב דברי שנאה, וזה לא בסדר...
כתגובה אינסטינקטיבית, אמרתי שאני קורא המון דברי שנאה גם ב'ישראל היום', והייתי מאוד מרוצה מעצמי. אבל אז הלכתי הבית וקראתי מה הוא כתב תחת הכותרת: "ואם מדינת תל-אביב תפרוש מישראל?"

אני מוסיף כאן קישור אל הכתבה המלאה:

וגם את הפסקה הראשונה לטובת מי שאין לה מינוי:

ואם במקום לעזוב את הארץ יבקשו השמאלנים להתנתק מהמדינה אבל להישאר בבתיהם, בתל אביב, בחיפה, ברמת השרון? נקרא לזה אופציית "מדינת תל אביב": משיגיעו למסקנה כי אינם מוכנים עוד לממן במסיהם את החרדים ואת ההתנחלויות, להשלים עם התפנית האנטי־דמוקרטית של הרוב בחברה הישראלית ולהיות מזוהים עם הכיבוש והאפרטהייד, יתאגדו כמה מיליוני ישראלים לישות חדשה, ויפנו לקהילה הבינלאומית בבקשה לקבל הכרה ולהתקבל כחברה באו"ם. האם יש למדינת תל אביב סיכוי להפוך מאפשרות שנשמעת דמיונית למדי, הזויה אפילו, לדבר רציני וממשי?

עכשיו אני לא יודע כמה מסים משלם רוגל אלפר, כי אומרים שהמשכורות בעיתונות לא משהו לאחרונה, אבל אני בטוח שפחות משתי הגברות ששמעתי מדברות. עכשיו חוץ מזה שאני חושב שזה רעיון גרוע, ושאין לו תומכים, ושאין לרוגל אלפר רשות להציע רעיונות כל-כך מזיקים, הן למדינה, והן לסדר היום שהוא לכאורה מנסה לקדם, למה הוא רוצה להפריד ביני ובין אמא שלי?
אני ממש מציע לעיתון 'הארץ' לפטר אותו, כי הוא מזיק, ובכלל לחשוב מה הם עושים לאחרונה. לי אין מינוי, אבל לאמא שלי, ממדינת תל-אביב, דווקא כן יש...
במקום הקשקושים שלו, אני ממליץ לכולן להקשיב לשיר הבא:




יום ראשון, 19 במאי 2019

אבל איזה סוג של אנטישמים?


אני מצטט מתוך כתבה של YNET מאתמול:

"שלוש שריפות תוך פחות משבוע: הקהילה היהודית במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר מונה 227 אלף חברים, חווה בימים האחרונים מתחים וחששות בעקבות רצף של שריפות באזורם. שתי שריפות פרצו בביתו של שליח חב"ד בעיר ארלינגטון, הרב אבי בוקיאט, ואחת בבית חב"ד בעיירה הסמוכה נידהם. בכל המקרים האש כובתה מיד ולא גרמה לנזקים כבדים.
המשטרה במסצ'וסטס מעריכה כי מדובר בהצתות מכוונות ומסרה שהיא מתייחסת אל האירועים כאל "פשעי שנאה". בתוך כך, המשטרה בבוסטון מסרה כי "נפתחה חקירה מקיפה ורב-תחומית".  שוטר הוצב לאבטח את בית הרב, שאמר אמש (ו') במסיבת עיתונאים: "אנחנו פגועים. זה זיעזע את הקהילה כולה. העובדה שהילדים שלי היו בבית - הופכת את זה למפחיד הרבה יותר". 

לכתבה המלאה:

כל עוד לא יודעים מי מבצע את הפשעים הללו, אפשר להתאחד בפחד ובגינויים נגד האנטישמיות (לא שראיתי שהנושא מטריד את החדשות בישראל יתר על המידה...)
אבל יום אחרי שיתברר מיהם המציתים יש שתי אפשרויות:
או שמדובר באנטישמית 'משמאל', ואז הימין יגנה, אבל השמאל יבין מסיבותיו.
או שמדובר באנטישמיות 'מימין', ואז השמאל יגנה והימין יבין מסיבותיו.
ואני שואל, מי נגד אנטישמיות באופן כללי?




יום שלישי, 14 במאי 2019

הבלוג של סבא צבי



הערב רק משהו קצר.
היום יעל ואני חוגגים תשע שנות נישואים.
ליעל יש סבא, לא מאוד צעיר, שכותב בלוג מאוד מעניין.
אני ממליץ בחום!

יום חמישי, 9 במאי 2019

צדק חברתי נוסח אייר


אוקיי. אז לא אהבתי את התוצאות של הבחירות האחרונות.
כלומר לא הופתעתי מהתוצאות של הבחירות האחרונות, לפי ניתוחים שונים הבחירות היו דומות מאוד לבחירות של 2015, ולכן גם התוצאות לא היו מאוד שונות, ובכל זאת לא אהבתי את התוצאות של הבחירות האחרונות.
כיוון שעוד לפני הבחירות ידעתי שאני הולך לא לאהוב את התוצאות, אז ניסיתי לעשות כל מיני דברים.
אני מודה שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד אנשי הסניף, לא הלכתי לכל מיני מבצעי שטח להחתים אנשים או לשכנע אותם בטלפון, וגם עכשיו, אני לא מבין איך משכנעים בטלפון מישהי להצביע עבור מפלגה שהיא לא התכוונה להצביע עבורה, אז לא הלכתי.
מה שכן, הייתי פעיל בכל מיני קבוצות ווצפ של המפלגה. אני עדיין פעיל בכל מיני קבוצות ווצפ של המפלגה. בלי לפרט יותר מדי, אני חושב שמה שקורה ברובן זה פחות או יותר בזבוז זמן מוחלט.
אני חושב שהקבוצה לשיתוף פעולה יהודי ערבי עובדת יפה, ולשמחתי הנהגת הקבוצה הסכימה שאפתח בלוג עבור הקבוצה (קישור כאן בצד).
עוד קבוצה שעובדת יפה לדעתי היא חוג אייר. החוג חרט על דגלו את הצורך 'להתייצב על מגרש הזהות היהודית'. זה גם משהו שאני מאוד מאמין בו, וגם משהו שאני יודע איך לעשות.
אז התחלנו לעבוד. העבודה כוללת הרבה דיונים ממושכים, כדי לדייק את המסר, וכדי שלחוג כקבוצה יהיה מסר. בשל כך העבודה על הבלוגים של החוג היא אטית, אבל אני מקווה טובה.
הבלוג של צדק חברתי עלה השבוע, ואני חושב שהוא בלוג טוב...
(וגם תמיד כאן בצד...)



יום שני, 6 במאי 2019

מדוע בכל זאת אני חולק על דעתו של עמיתי המלומד, הדוקטור לפילוסופיה




מי שקראה את הפוסט שלי מאתמול, עשויה לחשוב שאני סבור שהמצב הנוכחי,הסטטוס קוו, הוא חלק מן היקום הטוב ביותר שאלוהים יכול היה ליצור (לייבניץ).
נראה כי מי שאכן סבור כך הוא השר יובל שטייניץ שהתייחס היום (ראשון) באולפן ynet להסלמה הביטחונית וטען כי "אנחנו לא נמצא פתרון לעזה, גם עוד 30 שנה נצטרך להמשיך להתמודד עם הטרור משם. אין בדברים האלה זבנג וגמרנו. יש ניהול נכון של תקיפות עם שיקול דעת". לדבריו, "אם יהיה צורך, נילחם גם ביום הזיכרון וביום העצמאות".
יש לי רושם שהבעייה בניתוח של שטייניץ, ושל כל הממשלה הנוכחית היא ההערכה שהמצב הוא אכן יציב. לעניות דעתי כמי שסופר טילים שנוחתים בבאר שבע (ובמקומות אחרים בארץ). המצב הוא לא יציב. הסטטוס קוו הוא לא טוב, ואני חושש שהוא יילך וייעשה יותר ויותר קשה.
היום התחיל חודש הרמדאן (טוב, אתמול בלילה). אני חושב שחלק מן הפתרון שעשוי להביא למצב טוב יותר עבור כולנו, הוא לברך את כל חברינו המוסלמים: "רמדאן כרים ומוברכ".
ומייד בהתקדש חג עיד אל פטר, טוב יעשה ראש ממשלתנו אם יזמין את אבו מאזן לקפה וחמגשיות בלשכתו. מה אכפת לו? זה יותר זול מטיל אחד של כיפת ברזל (ונראה לי שלא יהיה קשה למצוא מי שיממן...)

ולכולכם: כל עאם ואנתו באלף ח'יר


יום ראשון, 5 במאי 2019

בואו נניח שהצבעתי לביבי



כל מי שעוקב אחר הבלוג הזה, כבר בטח שם לב שגיא בכור עצבן אותי, ואני מבטיח להמשיך לעסוק בנושא בעתיד הקרוב. מידת הקרבה תלויה גם במצב עם עזה ובכלל, כי כשהתותחים רועמים, וכו'...
אבל בינתיים, לצערי יש שנאת ישראל גם מהצד השמאלי, או המתקרא שמאלי של המפה הפוליטית, ואיכשהו זה מתקשר ישירות לענייני עזה, אז הבה נעסוק בזה...
אלוף פיקוד הדרום לשעבר יום טוב סמיה אמר אתמול (ש') באולפן ynet כי "לתושבי הדרום יש טענות, אבל 90% בחרו באותה ממשלה שלא עשתה כלום בשבילם 11 שנה, אז אל תקטרו על המצב בעוטף עזה. תגידו שאתם מבסוטים, כולל הסבב של היום".
האמת שדבריו של האלוף (במיל') יום טוב סמיה, הם הגרסה המתונה של ה'הגות' הזאת. כביכול הייתה לתושבי הדרום (כולל אותי כמובן), איזו אופציה ברורה וטובה למי כדאי להצביע, והייתה איזו תוכנית ברורה שהיתה פותרת את המצב כבר עכשיו, כלומר שלושה שבועות לאחר הבחירות, ועוד לפני שהוקמה ממשלה.
אז ברור שלא באמת הצבעתי לביבי. לפי חשבוני הצבעתי עד היום לכנסת עשר פעמים, ועוד שלוש פעמים לראשות הממשלה. אף פעם לא הצבעתי לליכוד או ימינה ממנו, ואף פעם לא הצבעתי למועמד הימין בבחירות אישיות. ובכל זאת, יהיה לי ממש קל להסביר למה אם אני תושב הדרום שמה שמעניין אותו זה שקט, הצבעה לביבי היא דווקא צעד נבון ומתבקש.
ראשית. ביבי ראש ממשלה ברציפות כבר קצת יותר מעשר שנים. עד עכשיו היו שתי מלחמות בזמן כהונתו (האמת כולל הקודמת, אבל בוא נספור רק עשר שנים). בזמן הזה היו שני מבצעים או מלחמות (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) - עמוד ענן, וצוק איתן. זה נכון שהתוצאות של שני המבצעים (או המלחמות) הללו לא היו מלהיבות, לא בעיני השמאל ולא בעיני הימין. אבל הן היו סבירות.
לשם השוואה אהוד אולמרט (שאני מתקשה לקרוא לו איש שמאל, אבל נראה שכולם חוץ ממני מסתכלים על זה ככה), בשלוש שנות הכהונה שקדמו לכהונה הארוכה של ביבי עכשיו, הצליח לחולל שתי מלחמות או מבצעים. נראה לי שבאופן כללי קל להסכים שהן לא היו יותר מוצלחות מאלה של ביבי. כלומר ביבי הביא בהערכה גסה פי שלושה (ושליש) יותר שקט מאולמרט.
שנית, בתקופה האחרונה היו לביבי כמה וכמה הזדמנויות להכריז על מבצע בעזה. אני בטוח שהוא שילם מחיר על העובדה שהוא לא עשה כן בעיני ה'בייס' שלו. כלומר ביבי העדיף שקט ואת טובת המדינה (בעיני כאיש שמאל) על פני טובתו האישית וטובת המפלגה שלו. קשה לבקר כזה תהליך של קבלת החלטות.
שלישית, בהנחה (הסבירה בעיני) שהאלטרנטיבה העיקרית לביבי בבחירות האחרונות הייתה גנץ, קשה להאמין שמי שמנסה להצטייר כאיש שמאל, אבל מבקר את ביבי ללא הרף מימין, במיוחד על התגובות שלו כלפי עזה, היה נוהג ביותר שיקול דעת, או שהחמאס והג'יהד האיסלמי היו רואים בו יותר פרטנר.
ורביעית, שמאל הוא דרך. דרך שבעיני עצמה ובעיני אחרים היא יותר קשה, ולכן אולי גם פחות פופולרית. הדרך היחידה של שמאל להגיע לשלטון היא דרך של אמונה שקטה ומלאה, ושכנוע בגובה העיניים (ולא זלזול ריקני ומתנשא).
רוצים דוגמה? בבקשה!
הנה ציטוט מהויקיפדיה על פרופ' מיכאל הר סגור ז"ל:

"עקב השתייכותו לתנועת השומר הצעיר גזרו עליו בשנת 1942 השלטונות הפאשיסטיים ברומניה 20 שנות מאסר עם עבודת פרך. בפועל, עבד הרסגור בבית הדפוס של בית הכלא וניצל את הזמן ללימודים שונים, ביניהם לימוד השפה העברית. בשנת 1944 שוחרר ממאסרו, עמד בבחינות הבגרות והמשיך בפעולתו בתנועת הנוער."

ראשית יש פה נקודה מעניינת: דווקא הפעילות בשומר הצעיר רוממה את מיכאל הצעיר מדרגת 'סתם יהודי' לדרגת 'סוציאליסט', וייתכן שעובדה זאת הצילה בסוף את חייו.
אבל שנית, ויותר לעניין, אני זוכר אותו מספר ב'שעה היסטורית' איך הוא ניסה (והצליח) לשכנע את שומריו בבית הכלא שיש להם בעייה מעמדית, וכי עליהם להתאגד ולדרוש יותר זכויות!
אמרו מעתה: אינך איש שמאל אם אינך מסוגל לשכנע בצדקת טענותיך מתוך עמדה של נחיתות, ולא מתוך עמדה של יתרון!

נ.ב., כמובן שזה לא עוזר אם היתרון הוא רק בעיני עצמך!





יום חמישי, 2 במאי 2019

שייקספיר ביידיש - או מה למדתי מהיהודים הפרוגרסיביים?



כבר אמרתי את זה, ועוד אוסיף ואומר את זה, גיא בכור מביא לי את הקריזה.
הוא מביא לי את הקריזה בגלל שנאת ישראל שלו.
בעיני הוא אויב של העם היהודי והדת היהודית, וצריך להילחם בו - עד שיכיר בטעותו, וישנה את דעתו, ויתנצל על דברי הבלע שהוא מפיץ לכל עבר.

אחרי שהובן ההקשר ברצוני לספר על הלימודים שלי בבית הספר התיכון על שם ביאליק במונטריאול, לפני די הרבה שנים (שנת 1985).
בבוקר מרץ קר אחד (מאוד מאוד קר), מעט אחרי פורים, נחתנו בשדה התעופה מירבל הסמוך למונטריאול.
במשך כמעט חודש גרנו בבית מלון, עד שמצאנו דירה בקוט סיינט לוק, השכונה היהודית המובהקת של מונטריאול (היו עוד כמה שכונות יהודיות, יותר עשירות, ורק חצי מובהקות), אבל כבר כשבוע אחרי שנחתנו נפגשנו עם דניאל פאר ז"ל ומשפחתו (איתנו דיבר ירון פאר), שהיה אז שליח של הקרן הקיימת.
נושא השיחה עם ירון פאר היה באיזה בית ספר כדאי ללמוד. הוא עצמו מאוד המליץ על בית ספר הרצליה, שהיה בית ספר אורתודוקסי מודרני. היה ברור שבהרצליה הילדים יודעים עברית יותר טוב מאשר בביאליק, שהיה בית ספר יהודי עם רקע יותר סוציאליסטי (או שמא עלי לאמר פרוגרסיבי?)
לא יודע למה, אבל גם אני וגם אחותי העדפנו את ביאליק. בכל אופן הוא היה במרחק הליכה מהבית (הליכה מאוד קרה בחורף, אבל בכל זאת...)
היו כמה אתגרים מידיים ללימודים בביאליק, והבולט ביניהם: תלמידי בית הספר למדו ארבע שפות: אנגלית, צרפתית עברית ויידיש. בכל זאת הלכנו על זה.
הלימודים בביאליק זכורים לי כחוויה די קסומה, ואולי עוד ארחיב על כך בהמשך אבל הנה רשימה קצרה של כמה מן היתרונות:
- לימודי מתמטיקה ומדעים ברמה מצטיינת בכל היבשת הצפון אמריקאית.
- לימודי היסטוריה יהודית שכללו גם את ההיסטוריה של תחום המושב ברוסיה.
- היכרות שוויונית ומכבדת של כל הזרמים ביהדות.
- מדי שנה, ביום השני של שמחת תורה, ערכנו הפגנה מול השגרירות הרוסית, כדי לשחרר את יהדות ברית המועצות (אז ממש לא האמנתי שנצליח!)
- רוב הילדים בבית הספר הלכו לבית הכנסת לפחות בימים הנוראים, וחגגו את ליל הסדר בחיק משפחתם (פעמיים כמובן!)
- מדי שנה ערכנו בית קפה כדי לסייע ליהדות אתיופיה.
- בשנה שבה סיימתי את בית הספר (בכתה יא, כמו כולם אז ושם...) הצגנו את חלום ליל קיץ של שייקספיר. שכתבנו קצת את המחזה, ואחת מהתמונות הוצגה באנגלית במבטא יידי כבר, לשמחת הקהל.

בקיצור, למדנו איך להיות עם יהודי אחד, מאוחד, מלוכד, מודע למורשתו, ומכבד את הפרטים שבו על הבחירות שלהם. 
אני מאמין שלהיות יהודי היום צריך להיות בערך אותו דבר!
אחי ואחיותי, היהודים שעדיין מאמינים שגם ערך השוויון מצוי במקורותינו, שבכל מקום בו יש עוול יהיה יהודי שישאף לתקן אותו, שלאומיות יהודית אין פירושה דריסת כל השונה מאיתנו.
אחי ואחיותי, אני קורא לכם להצטרף אלי, לשלב מרפקים, לעמוד בשורה ארוכה, לשאוף מלוא החזה אל הריאות את האויר הטוב של ארץ אבותינו (ואימותינו), 

ולאמר לגיא בכור: 'הפשיזם לא יעבור!'




הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

  אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות ב קהילת אשל אברהם . אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר ...