יום שלישי, 29 ביוני 2010

צה"ל ואני - חלק ראשון: פעם לא הייתי

אז ככה.
נגמר הסיפור המאוד ארוך שלי עם המכינה התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, היברו יוניון קולג' וכו'.
אבל ההרגל הזה של כתיבת סיפורים בהמשכים, הוא... איך לאמר... קצת ממכר!
אז הפעם קבלו את הסיפור של אורי מאיר ושירותו הצבאי, מעשה לא ייאמן בשלושה חלקים, היום החלק הראשון, פעם לא הייתי.
טוב, פעם כן הייית חבר גרעין נח"ל, יכולתי ללכת לעתודה, אבל בחרתי במקום זה לבנות קיבוצים ולחרוש את השדות. יותר נכון, בחרתי לחרוט את בשורת החינוך הנאור על ליבותיהם של ילדי ישראל הרכים.
זה די נחמד אם אתה בוחר לעשות כן בזמן שירותך בנח"ל, כי אז, פתאום, סתם ככה באמצע השרות הצבאי, אתה יוצא לשנה על אזרחי, הדרכה בתנועת הנוער. במקרה שלנו לתנועת הנוער קראו נוע"ם - נוער מסורתי, אבל על כך אולי בפעם אחרת.
בכל אופן, באותם ימים שבהם בנח"ל היו בעיקר גרעינים התישבותיים, היה נהוג שלפני שחייל יוצא לשנת ההדרכה בתנועה, הוא חייב מקצוע צבאי.
כך יצאתי מן ההיאחזות לקורס מש"קי מודיעין אי-שם בבסיס סודי במרכז הארץ.
הקורס היה מאוד מעניין. השנה הייתה 1990, החודש היה חודש מאי, וכל אחד מאיתנו היה צריך לבחור נושא לסקירה מודיעינית.
אני בחרתי את עירק. אמרתי שאחרי מלחמת אירן עירק הצבא העירקי הוא מאוד גדול, ולא עסוק.
אז הסתיים הקורס (באורח מפתיע יצאתי חניך למופת), ואני נשאלתי על-ידי קצין כח האדם של הנח"ל מה ברצוני לעשות אחרי הקורס. עניתי שאני רוצה לחזור להיאחזות עד החל"ת (ההדרכה בתנועה).
כך לא הייתי מש"ק מודיעין בפועל פעם ראשונה.
יצאתי לחל"ת באוגוסט 1990, בדיוק ביום שבו עירק פלשה לכוויית., הייתי בטוח שיקראו לי מייד בתור מש"ק מודיעין, ולא ייתנו לי לצאת לחל"ת (הרי התראתי על הסכנה עוד בקורס!). אבל יצאתי לחל"ת. במהלכו ניסיתי לשכנע, בלא הצלחה, את תושבי אשקלון ללכת עם ערכות הגנה, וכך לא הייתי מש"ק מודיעין פעם שנייה.
בשבוע הבא, איך המשכתי לא להיות מש"ק מודיעין...

יום שלישי, 22 ביוני 2010

גם נגמר וגם הסוף

אז אמנם לא תבעתי אותם, אבל הרבה זמן חשבתי על זה. ובאותו הזמן היו לי התכתבויות עם רשויות הקולג' והתנועה ליהדות מתקדמת השונות.
עיקר מה ששאלתי היה מה הסיבה שבגללה הורחקתי מן ההיברו יוניון קולג'.
אף אחד לא ענה לי על השאלה.
ליתר דיוק, נאמר לי שאני הסכמתי להליך לא פורמלי, אבל אני יכול בכל עת לחזור להליך הפורמלי, אמרתי שאני רוצה, ואמרו לי שאעמוד בפני וועדת משמעת של הקולג'. עד כמה שזה יישמע מוזר, דווקא הייתי מעוניין בכך, כי חשבתי שסוף-סוף נדבר על הדברים בצורה גלויה ולא ברמזים והשתמעויות.
אז אמרתי להם שאני מעוניין בכך.
בערך שנה לא שמעתי מהם כלום, חוץ מזה שכמובן עוד מעט, עוד מעט.
לפני שנה בערך התחלף הדיקן. פניתי אל הדיקן החדש והיא ענתה שהם בודקים.
אחרי חודש היא חזרה אלי בדואר אלקטרוני: "אנו ממליצים לך לראות את הפרק של לימודי הרבנות שלך כאילו הוא הסתיים".
ניסיתי לשאול למה, ומה עם הוועדה החוזרת שהובטחה. עד כה לא קיבלתי תשובה.
ובנימה אחרת, לפני כשבועיים החלטתי ללכת לבקר בבנין המכינה. קראתי את השלטים, כשמישהי שאלה אותי מה אני עושה שם. אמרתי שאני קורא את השלטים, משהו על מחשבים ניידים. לא מאוד מעניין, אבל נותן איזו נקודת תצפית...
היא נכנסה לדירה שעל דלתה היו השלטים הנ"ל, ואמרה בקול מצווח מפחד לחבריה: "אוי, האיש המוזר הזה עוד פה!".
סיימתי לקרוא את השלטים והלכתי.
אני חושב לאמץ את העצה של דיקן הקולג' ולראות את הפרק הזה בחיי כגמור.

יום שישי, 18 ביוני 2010

סקס והתנועה הרפורמית

ובכן, לכל אלה מכם שלא יכולים לעמוד במתח, יום ראשון היה גם ה31.12.2006. וחבר שלי יאיר בן-נעים, כנר דגול בפני עצמו בא לישון אצלי.
ערכנו קניות, והתכוננו למסיבת סוף שנה פרטית, שכללה בעיקר ספגטי בולונז ביתי, ודי הרבה וודקה.
ואז, בשעה חמש אחרי הצהריים, טלפון ממספר לא מוכר.
אני עונה, ומישהו אומר בקול מאוד מהיר: "שלום, כאן FGFG מעיתון ידיעות אחרונות, אז מה אתה אומר?"
עניתי: "מה אני אומר על מה?"
והוא עונה: "אומרים לי פה שניהלת רומן עם X"
וכו'. לא אלאה אתכם, רק שאיימתי עליו שאתבע אותו על הוצאת לשון הרע אם יפרסם עלי כתבה.
גם מהתנועה ליהדות מתקדמת התקשרו אלי, ואמרתי להם שאתבע גם אותם.
עדכנתי את העורך-דין שלי.
והמשכנו את חגיגת סוף השנה כרגיל.
ביום שני בבוקר גיליתי שאכן התפרסמה כתבה. הכותרת הייתה "סקס והתנועה הרפורמית".
אגב, גם ביום שני בבוקר, קיבלתי במייל בלא כל הסבר נוסף את תקנון הלימודים של ההיברו יוניון קולג'. יפה מצדם לגלות סימפטיה כה רבה.
היו לי כמה שיחות עם חבריי לשעבר הרפורמים.
הם טענו שעדיף לי לשכוח מכל העניין, כי למה לעשות יותר מדי רעש, וזה עלול לפגוע ב-X ,אני טענתי שעדיף לי לתבוע את ידיעות.
בסוף, אחרי שנה ומשהו של דיונים עם ידיעות, הם נתנו לי 15,000 ש"ח פיצויים, וכתבה על פי בקשתי.
עד היום אני לא יכול להשתחרר מן המחשבה שיש קשר בין הכתבה לבין אירועי השבוע שקדם לה ביני לבין ההיברו יוניון קולג', אבל לצערי אני לא יכול להוכיח שום דבר, אז בסוף לא תבעתי אותם.
יצאתי פארש.

יום ראשון, 6 ביוני 2010

על שבוע אחד בדצמבר 2005

וכך עזבתי את הקולג'.
קיוויתי שכשאגיע בנובמבר 2005 לטקס ההסמכה יתייחסו אלי בצורה אנושית, אבל זה לא היה בדיוק כך. די זלזלו בי, די הסתכלו עלי בעיין עקומה.
ואז התחלתי לחשוב שאולי נעשה לי עוול.
הלכתי לעורך דין דב גופר - עורך דין מצוין - והוא אמר לי, יכול להיות שיש לך קייס, אבל אני לא מתחיל לטפל בשום דבר לפני שאתה נותן לי תקנון לימודים. אמרתי לו, אבל אם אבקש תקנון לימודים, הם יידעו שאני רוצה לתבוע אותם.
והוא אמר לי: "אנחנו לא עושים כאן פעולת קומנדו. צריך תקנון לימודים".
אז החלטתי לבקש מחברי לספסל הלימודים תקנון.
הוא אמר לי שאזכיר לו ביום ראשון.
חוץ מזה לפני השבוע האמור השגתי עבודה בעמותת יהלום לחינוך יהודי.
וכך מתחיל אותו שבוע

יום ראשון
המנהל שלי מעמותת יהלום מתקשר אליי ומספר לי ששאלו אותו עלי. אני מסביר לו את האירועים עם X וכו', והוא שואל מי יכול להעיד שמה שאמרתי נכון. אני אומר לו שהאחראי על התוכנית הישראלית ללימודי רבנות.
אחרי כמה דקות הוא חוזר אלי ואומר לי ששוחח אתו, והוא אמר שעל מנת לשמור על כבודי, הוא יאמר מה שהוא יודע רק אם אאשר לו. השעה הייתה חמש אחרי הצהריים. הלכתי לאימון טניס עם הסלולרי. בתשע בערב, אחרי שלא התקשר, התקשרתי למנהל יהלום ושאלתי אותו אם אני עדיין עובד שם. הוא אמר שבינתיים כן.

יום שני
בערב מתקשר אלי חברי לשעבר לספסל הלימודים, אומר שהוא דיבר עם האחראי ללימודי רבנות, שאמר לו שהוא ישוחח אתי ממילא על עניין אחר ואז ישאל אותי איזה תקנון בדיוק אני צריך...

יום שלישי:
בשבע בערב אני רואה שהייתה לי הודעה בטלפון מהאחראי על התוכנית הישראלית ללימודי רבנות בהיברו יוניון קולג'. הוא שאל אותי מה שלומי, ואיזה סוג תקנון אני רוצה, ואם יש לו אישור להציג את פרטי המקרה שלי למנהל יהלום.
השארתי לו הודעה בתגובה ששלומי טוב, ואני מעוניין בתקנון לימודים כמו שיש לכל מוסד אקדמי ומקבלים בתחילת השנה, ושהוא יכול לשוחח עם מנכ"ל יהלום.

יום רביעי
שוחחתי עם מנכ"ל היהלום. האחראי על לימודי הרבנות בתוכנית הישראלית של ההיברו יוניון קולג' עוד לא התקשר...

יום חמישי
עדיין לא

יום ששי
אמרתי למנהל יהלום שאני מיואש. הוא התקשר אל ראש התוכנית הישראלית לרבנות בהיברו יוניון קולג', וחזר אלי, ואמר לי שאני ממשיך לעבוד אצלו. הוא נראה לי מעט מעוצבן מהיחס שלהם. אני הייתי מאוד מעוצבן. ועדיין לא קיבלתי תקנון.

יום שבת
אני יוצא לטיול תמים בסטף, ולפתע רואה את X ואמה. לא שוחחנו, כל העניין לקח אולי עשר שניות

יום א'
בשבוע הבא. אבל אני מבטיח שיהיה מפתיע. הקורא מוזמן לנחש מה קרה ביום א'.

הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

  אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות ב קהילת אשל אברהם . אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר ...