יום רביעי, 28 בינואר 2009

פדרר

ובכן פדרר הגיע לחצי הגמר של אליפות אוסטרליה הפתוחה. לכל אלה מכם שלא עקבו אחר התפתחויות המרגשות בטניס עולמי, למרות שפדרר הוא מקום שני בעולם כרגע, זהו טורניר הגרנד סלם התשעה עשר ברציפות (!) שבוא פדרר מגיע לפחות לשלב חצי הגמר, שיא בלתי נתפס כמעט.
לפני שבועיים שלושה אף אחד לא חשב שיש לו סיכוי לנצח את הטורניר. לפחות אף אחד מבין חברי הקרובים שמעיזים לנחש תוצאות של טורנירי גרנד סלם בטניס. לא הרבה חברים. הנושא איננו יותר מדי פופולרי בין חובבי הספרות.
אני חשבתי שיש לו סיכוי לקחת את הטורניר, וגם עכשיו אני חושב כך. זה לא הגיוני שהשחקן מספר שתיים בעולם ינצח ברבע גמר את השחקן מספר 8 בטורניר 6-0. זה בלתי נתפס שזה יקרה פעמיים!
אז נאחל מכאן הצלחה לפדרר בטורניר.
אם הוא יצליח הוא ישווה את השיא של הגדול מכולם, פיט סמפרס, 14 אליפויות גרנד סלם.

ביקורת מסעדות מאוחרת

ביום שלישי לפני שלושה שבועות בערך הייתה עדיין מלחמה.
ניסיתי להיפגש אישית עם מגשרת, כדי לקדם את עבודת הדוקטורט שלי, ולשם כך הגעתי לראשון לציון.
ואז ראיתי את הפרסומת לפסוולוס.
בית קפה קטן וחמוד מאוד בשדרות רוטשילד בראשון לציון, רחוב המתפקד כמדרחוב.
התפריט הוא קטן אבל יצירתי, כי לא הרבה בתי קפה יציעו לך גם גיוזה וגם שקשוקה.
מפאת שעת הבוקר המוקדמת יחסית העדפתי שקשוקה, ולא התחרטתי.
תמורת מעט יותר משלושים שקלים (לא זוכר את הסכום המדויק בגלל סניליות וגם בגלל הלם קרב), אכלתי ארוחת בוקר הכוללת חביתה נאה, סלטים טריים, לחם טעים, מיץ טבעי וקפה.
המלצר, או שמא הוא הבעלים, היה קשוב ביותר, והעיצוב הפנימי היה עמוס אך ביתי ונעים, ודי כתום.
אה, ואם אתם דווקא רוצים לדעת, אז פסוולוס זה סוג של עוגיות מרוקאיות.

יום שבת, 24 בינואר 2009

ג'ים היינס

אני לא מאמין שרק לפני שבועיים וחצי שמעתי את השם ג'ים היינס בפעם הראשונה. כל-כך הרבה מים עברו מאז בירקון...
סתם לא עברו מאז מים בירקון כמעט בכלל, ובטח שלא ירדו מים מן השמיים בבאר שבע.
ובכל זאת בשבועיים וקצת האחרונים הספקתי:
לדבר עם דליה מפיקרסקי שהיא מותק של בחורה.
לקחת את הספר של ג'ים היינס בחשד.
לקרוא את הספר של ג'ים היינס "מסע הגובלין" ולאהוב אותו.
להגיד שאני רוצה לתרגם אותו.
לכתוב לו אימייל, מה שכנראה היה לא חכם.
להגות כמה רעיונות הזויים על טישירטים, אם ייצא מזה משהו אני מבטיח פרטים בהמשך...
לקרוא את הבלוג שלו ולא ממש להאמין למראה עיני...
אשמח לכל תגובה על הבלוג של ג'ים היינס ומה זה אומר לדעתכם...

יום שישי, 23 בינואר 2009

בלא הסברים נוספים

הנה השיר שלי לתחרות, שלא זכה:

שיר לתחרות שירה גרועה של עשן הזמן

 

ואבא אמר לי בצדק לחיות,

לא ארק לרדוף ולא אשכוליות,

ברחוב לרוץ רק אחרי מוניות,

וכך את הכסף לחסוך לקניות.

 

ואבא אמר ששירה זה מסוכן,

ואבא אמר שחבל על הזמן,

הצדק נמצא אולי על ענן,

מה שבטוח הוא לא נמצא כאן.

 

ואבא אמר תוותר על שירה,

והוסיף ואמר: "מה יש? לא נורא!"

להכביר סתם מילים זו כלל לא גבורה,

לקלוע עדיף ישר למטרה.

 

ואם כבר, אמר, רק שירים די גרועים.

זה עדיף בהרבה על שירים רגועים,

והכי טוב ישר לדומם מנועים,

לדבר ממילא אנו כבר מנועים.

 

ואבא אמר לי בצדק לחיות,

לא ארק לרדוף ולא אשכוליות,

ברחוב לרוץ רק אחרי מוניות,

וכך את הכסף לחסוך לקניות.

 

יום חמישי, 22 בינואר 2009

איחור אופנתי

תחרות השירים הגרועים בעשן הזמן הייתה מעולה. כמעט אפשר לאמר כצפוי.
בסוף צחי הגיע רק באיחור וכך שירו מן הפוסט הקודם נמצא בבעלותו המונופוליסטית של הבלוג...

לטעמי ספר אחד זכה בעליל בתחרות. אני לא כותב כאן את שם הספר, ואת שמו של המשורר כי הוא נראה לי אדם חביב, ונטול כוונות רעות. בטוחני שחובבי שירה אמיתייים יכירו את הסגנון הייחודי...

שלושה שירים מפרי עטו של הזוכה:

ש ל ו ם

שלום שלום לשלום
זה הוא החלום
בואו נשלים ונעשה שלום
לא מלחמות ולא קורבנות
לא יתומים ולא אלמנות
לא בתים נטושים ולא שטחים כבושים
לא גבולות ולא הגבלות
שלום שלום לשלום
זה הוא החלום.


השביל הנכון

מה שהיה שלי
לא היה שלי
אני ההולך בשביל
לא שבילי ולא שלי
הגעתי למעיין האהבה
ושתיתי למען האהבה
מי האהבה היו טעימים
אבל ההרגשה כמו אחרי סמים
כי המים גנובים
אני חוזר למעין המקורי
פחות מים אבל הוא שלי


י פ ה

איזה יופי איזו יפה
ממש חתיכה
הסתכלנו אבל
דיברנו וחבל
הכל שונה הכל השתנה
חבל שחבל
איזה יופי איזו יפה

יום שלישי, 20 בינואר 2009

והנה דבר מה משמח

הלינק הפעם הוא מעט מטעה, כי רק הבוקר תוכלו עוד לראות באירועי עשן הזמן את תחרות השירים הגרועים של עשן הזמן.

הנה שירו הגרוע של צחי גולדנברג - עוד אשוב אליך שירי הגרוע.

צפו לעוד שירים גרועים, ובאר שבעיים בהחלט בהמשך השבוע...

שִׁירִי הַגָּרוּעַ, עוֹד אֶחֱזֹר אֵלַי וְאֵלֶיךָ.

עוֹד אֶחֱזֹר לְאֶחָד, כִּי שְׁנֵינוּ אֶחָד.

אַדְבִּיקוֹ עוֹד בַּדֶּרֶךְ, אַדְבִּיק אֶת חֵלֵכָה.

שֶׁדְּבָרוֹ גָּרוּעַ כְּאַדַּרְתּוֹ – הַפְּלַגְיָאט.

שֶׁדְּבָרוֹ שַׁבְּלוֹנִי כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

וְצַוּוֹ שֶׁעוֹד לֹא הֻחְלַט.

 

לֹא אֶטְּשֶׁךְ הַשּׁוּרָה הַנֻּקְשָׁה וּמְגֻשֶּׁמֶת.

לֹא אַנִּיחֵךְ הַבְּשׂוֹרָה הַשְּדוּפָה וּמֻגְזֶמֶת.

שֶׁכָּל תָּג כְּחָצִיל. וְכָל קַו מְיֻתָּר.

וּבַיִת מִבַּיִת מַחֲלִיף אֲבוֹתָיו.

כִּי אֵין, לֹא הָיָה לִי בִּכְלָל מַה לּוֹמַר.

כִּי הֵן, זֶה הָיָה הַהוֹד שֶׁבַּשָּׁוְא.

כְּחֵן שֶׁל מָקָק, כְּסוֹד הָעַרְצָב,

שֶׁנִּרְסַס וְנִרְמַס

וְנִשְׁכַּח וְנִרְקָב.

 

לָכֵן, שִׁירִי, לֹא אֲזוּנְךָ עוֹד בְּפַת.

לָכֵן, נִירִי, לֹא אֶתְבַּיֵּשׁ לְהַמְהֵם.

כִּי הֵן שִׁירִי דּוֹחֶה וּמְזַעֲזֵעַ.

כִּי הֵן מֵעִירִי לְמִי אִכְפָּת.

וּבְנֵי עִירִי יַאַטְמוּ אָזְנֵיהֶם.

וְנִירִי נוֹפֵחַ בָּהֶם.

וּסְתָוִי אָבִיב רוֹצֵחַ.

וְחָתוּם בְּדִמּוּי

גַּס וְצוֹלֵעַ.

יום ראשון, 18 בינואר 2009

עצוב מאוד

חלומות באספמיה פעם הייתה התקווה הלבנה הגדולה של כולנו. או לכל הפחות לפני שלוש שנים, לי זו נראתה כמו דרך המלך להגיע להכרה ספרותית.
כיום, אני לא מזהה סימני חיים באתר, למרות שאשמח מאוד להתבדות.
גם מרקורי לא נראה במצב אופטימי במיוחד, ובלי פאניקה לא מפרסם המון ספרות מקור, והמעט שכן הוא לא לטעמי.
אז שיניתי את ייעוד הבלוג.
מעתה נקבל בברכה פרוזה שירה ביקורות, ושאר ירקות. העיקר שיהיה מה לקרוא, העיקר שיהיה איפה לפרסם...

שני שירים של נתן זך

גרמו לי לשאול את עצמי מהו אופן הקיום המומלץ לשירה בימים אלה.
האם השירים מקבלים קיום אחר, עצמאי יותר, ברשת? מחוץ לאוסף החדש של 'כל כתבי'?
האם הם מקבלים קיום אחר כשהם מופיעים פה, יחד עם השירים הפחות טובים בהרבה שלי?
בכל מקרה, אחרי שקראתי אותם, החלטתי שוב שאני קונה את קובץ כל שירי נתן זך בשבוע הספר, ואת 'שירים שונים' שקניתי בגלל הקורס של פרופ' נסים קלדרון, אני נותן במתנה לדודה שלי...

הוצאת רסיס נהרה

הודות לעידו גנדל, שהצליח להביא לכך שייכתב ערך ויקיפדיה אודותיו, הוספתי עכשיו את הערך על הוצאת רסיס נהרה.
ההוצאה שפתחתי לפני שנה וחצי בערך.
אני לא כל-כך יודע איך לערוך אותו, אז כל שינוי בערך הויקיפדיה (שמוסיף מידע), יתקבל בברכה, וגם כל הצעה לשיפור שתישלח אלי במייל.

יום שבת, 17 בינואר 2009

הפסקת אש חד צדדית

אני לא מאמין שאנחנו חושבים על הפסקת אש חד צדדית.
נא לא לטעות. אני לא הייתי בעד המבצע הזה באופן כללי, ובטח לא בעד רצח חסר אבחנה של אזרחים חפים מפשע, שזה במקרה הטוב לפחות חלק ממה שהלך במבצע "עופרת יצוקה", גם אם אנחנו מאוד אוהבים את תושבי שדרות.
אבל,
מה הטעם בהפסקת אש חד צדדית? 
את זה יכולנו לעשות גם לפני המבצע!
וכל הקטע הוא לא להכיר בחמאס ולא לדבר עם חמאס משיקולים אלקטורליים?
ציפי, איבדת את ההצבעה שלי שוב!
בכל אופן, אם אכן תהיה הפסקת אש, כך או אחרת, אני מבטיח לכתוב הרבה בזמן הקרוב על אוכל ומסעדות. הצטברה לי כמות בלתי סבירה של חומר בנושא, ומבצע צבאי מוגבל/מלחמה זה לא הזמן המתאים...
נקווה שיהיה שלום.
שבוע טוב,
אורי

יום רביעי, 14 בינואר 2009

עוד שיר

לא יודע אם זה יימשך, אבל כל עוד אני חושב על שירים...

קלי קלות

 

יותר קל לשנוא מאשר לאהוב,

לך תעשה מזה שיר טוב.

 

הרבה יותר קל לחמוד ולקנא,

מאשר לשוות מולך את השונה.

 

לברור בין שחור ולבן זה מסובך,

לכן אני שותק ערום כל-כך.

 

עכשיו אין מלים, נפסקה המנגינה,

לך תבנה מכל זה מדינה.

 

הרבה יותר קל לסבול בעצמך,

לדחות את הקץ בעזרת בדיחה.

 

יותר קל לשנוא מאשר לאהוב,

באמת לא יוצא מזה שיר טוב.

כל הכבוד לאור קריימר

אם תקליקו למעלה תגיעו לעצומה נגד פסילת בל"ד ותע"ל.
מובן שאני ממליץ לחתום.
גם אם אני לא בהכרח מסכים עם כל הדעות שלהם, הרי שחופש הביטוי הוא מעקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית.

יום שלישי, 13 בינואר 2009

תנועת השמאל החדשה

אז הנה השיר שכתבתי עליהם לפני כמה חודשים...

תנועת השמאל החדשה

 

תנועת השמאל החדשה רצתה לייסד את עצמה בבית דני

בשכונת התקווה,

ליד המגרש הביתי של בני יהודה.

 

על קיר המגרש הביתי של בני יהודה

יש כתובות המדברות נגד אלימות נגד נשים

ובדיחה.

 

אחד רצה להתחתן פעם.

אבל רק במגרש, ושהיא תלבש שמלה כתומה.

היא לא הסכימה.

 

אבל בית דני הוא מתנ"ס,

ולא יכול לקיים עצרות פוליטיות.

אז כולם נפגשו ב'צוותא' בצוותא,

סובבו הפינג'אן בין

הרבה פרצופים ישנים.



הפגנה

היום דיברנו על פוליטיקה כל היום באוניברסיטה.
זה נראה לי מאוד טבעי, כי בכל זאת חזרנו ללימודים אחרי כמעט שבועיים של מלחמה, ולא כולם חזרו.
רשמית חזרו ללימודים שנה אחרונה של תואר ראשון, ותארים מתקדמים, אבל היו כמה שלא באו גם מן התארים המתקדמים.
היו אפילו כאלה שהתעצבנתי עליהם באופן אישי, אבל ייתכן שזה רק מוכיח שאני בן-אדם נוקשה וחסר רגישות.
אחרי השיעור של כלכלה ניסויית, גיליתי שלבחור שיושב מאחורי קוראים אור קרמר, שזה אולי לא מאוד מרגש, אבל הוא האחראי על הסניף של מר"ץ באוניברסיטה, וזה כבר קצת יותר.
אמרתי לו שכתבתי שיר על תנועת השמאל החדשה, ואפרסם אותו כאן מייד.
וכן סיכמנו שזה יהיה מגניב ביותר לארגן הפגנה באוניברסיטה נגד הפסילה של בל"ד, ושל תע"ל.
משהו חיובי שמדבר על חופש ביטוי, בלי סיסמאות נגד הכיבוש.
נקווה שזה גם יקרה...

ג'ים היינס

ובכן,
היום סיימתי את ספרו הראשון של ג'ים היינס.
הספר נקרא Goblin Quest.
אם זה תלוי בי, יקראו לו בעברית, המסע של הגובלין, או משהו כזה.
האם זה תלוי בי?
יכול להיות שכן!
צפו להתפתחויות מרעישות בעתיד הקרוב...

יום ראשון, 11 בינואר 2009

פעם היה לי בלוג באנגלית

פעם לא ידעתי שבלוג לא אמור להיות רק על חייך האישיים, אלא יכול לאפשר לך לחקור נושאים לעומק.
כמו למשל באר שבע.
אתמול בערב למדתי שאליהו נאוי היה ראש העיר עשרים ושלוש שנים, ושהוא נמצא בבית האבות גני עומר.
אני חושב לרעיין אותו רק עבור הבלוג.
ועבורכם קוראי הנאמנים!
שבוע טוב,
אורי

יום שבת, 10 בינואר 2009

שיר על טילים

קיבלתי הודעה בדואר אלקטרוני מקבוצת הכתיבה של חיים באר.
נתבקשתילכתוב שיר על טילים. זה היה ביום רביעי בערב, ואז כמה דקות אחרי חצות כתבתי את השיר הבא:

 

שיר על טילים

בארבע וחצי הלכתי בדרך מצדה

ויובל וינינה צפרו לי ועצרו ברמזור ודיברנו

ואז אזעקה ארוכה

וחניך אחד של השומר הצעיר הסתתר יחד אתי

בין הבניינים

ואחר כך הנהג אמר להם: "ברוכים הבאים לבאר שבע".

 

באחת עשרה וחצי בלילה ישבתי בשירותים

ואז אזעקה די קצרה

ולא יצאתי מהשירותים

כי זה היה מספיק מוגן.

 

ואחרי זה דיברתי עם לולי בלילה

כי הייתי צריך לדבר עם לולי בלילה

ולא היו עוד טילים

והרגשתי כל-כך

זנוח.

כל כמה זמן?

אני לא יודע כל כמה זמן זה נכון לפרסם משהו בבלוג.
אני עוד עובד על זה.
אולי זה כמו כתיבה יצירתית.
פעם חשבתי שסופר רציני צריך לכתוב כל יום. זה גם מה שטרי פראצ'ט אומר.
היום אני חושב שסופר צריך לכתוב לפחות שש מאות מלים בשבוע, אבל גם זה רק בממוצע.
בקיצור אני שואף להגיע לשישה פוסטים בשבוע. בממוצע.

דברים שאני כותב

נראה לי נכון להוסיף כאן מידי פעם גם דברים שכבר כתבתי, אם הם מתקשרים לאירועים אקטואליים.
וגם לפרסם דברים שאני כותב כרגע, וזה יכול להיות נחמד לראות איך הם משתנים במשך הזמן...

משמעות הבלוג

אחרי שבוע ויום העניינים מתחילים להתבהר.
אשמח לקבל לכאן קטעי שירה ופרוזה שלכם, וכן המלצות מנומקות על מסעדות, הצגות, סרטים וספרים, שיתפרסמו אך ורק על סמך טעמי האישי.

עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...