יום שני, 29 ביולי 2019

מצטערים חבוב -שיר מאת דוד קהירי


אז פגשתי את חבר שלי דוד קהירי בגרנד קניון של באר שבע, ביום ששי בבוקר, והוא אמר לי שהוא כתבשיר, אז אמרתי לו תשלח לי, אז הוא שלח לי, אז אני מפרסם...


מצטערים חבוב
השיר נכתב בעקבות מקרה בו צעיר ממוצא אתיופי, סלמון טקה, נורה למוות על ידי שוטר.
מקרה זה העלה לתודעה מחדש את היחס המפלה כלפי עליה זו.

גם אם תתגבר על קשיי הקליטה
ותתערה בחברה,
למרות צבע עורך.
גם אם תהיה כמונו, כמעט.
תחשוב כמונו, כמעט.
תדבר כמונו, כמעט.
גם אם תקריב את חייך,
אם תתנפל על מחבל מתאבד
ותתפוצץ.
ואוטובוס שלם ינצל.
לא נוכל בהספד
להגיד שאתה
מלח הארץ.

הבן
מלח לבן מטבעו
ואתה,
לא.

דוד קהירי
© כל הזכויות שמורות למחבר
09.07.2019


יום שבת, 27 ביולי 2019

יותר מדרך אחת: על אבי ועל יצחק



בהמשך לפוסט הקודם. אותי זה מאוד מקומם שמיכה גודמן חושב שלחילונים אין כל עולם ערכים, ולכן המדדים היחידים שעל פיהם החילונים אמורים לשפוט הצלחה הם: אינדיבידואליזם מוקצן, שחרור ממסורת, ושוק חופשי שאמורים להוביל ליותר אושר.
אני לא רואה את עצמי כחילוני (וגם לא כדתי, מה שאומר שאין לי מקום בכלל בספר של גודמן, אבל על כך בפוסט אחר) אבל לצורך סדרת הפוסטים הקרובה, שאוכל לכנות אותה 'ערכים חילוניים', אאמץ עמדה חילונית. בפוסטים אלה אציג ערכים חילוניים שונים, שחשובים לי אישית. אין אני טוען שהערכים הללו חשובים לכל החילונים, וכן אין אני טוען שאלה הערכים החילוניים היחידים. להפך, אני בטוח שיש עוד המון ערכים חילוניים. אני רק אומר כמה שחשובים לי במיוחד.
אולי זה כל העניין בלהיות חילוני, בחירה אישית של ערכים...
היום גם לא אתייחס לערך המסוים שאציג בהקשר של יחס למסורת, אלא כשהוא לעצמו.
מספיק הקדמות, וניגש לסיפור: בחודש אוקטובר בשנת 1992 התחלתי את לימודי האקדמיים באוניברסיטה העברית לקראת תואר ראשון. היינו קבוצה של שבעה סטודנטים שהתחילו את הלימודים ביחד. כולנו בוגרי תנועת הנוער נועם, חלקנו בני אותו גרעין. מתוך השבעה, שישה החלו ללמוד בהר הצופים משהו ומחשבת ישראל, ואני התחלתי ללמוד בגבעת רם כלכלה ומתמטיקה. מאוחר יותר בתואר, למדתי גם בהר הצופים, אבל באותה שנה יכולתי ללמוד רק בגבעת רם.
הפרדה מכל החבורה העליזה הייתה לי קשה, ולכן החלטתי לבוא ולשמוע, כשומע חופשי, את הקורס 'מבוא למחשבת ישראל' בהר הצופים, שאותו למדו כל שאר בני הקבוצה.
באחד השיעורים הציג פרופסור רביצקי את הפרדוקס על אכילס והצב (פרדוקס שהוצג לראשונה על ידי זנון, פולוסוף יווני שקדם לסוקרטס): נניח שהצב מתחיל עשרה מטרים לפני אכילס, ואכילס נע פי עשרה יותר מהר מהצב. אם כך, כאשר אכילס יעבור את המרחק של עשרת המטרים החוצצים ביניהם בהתחלה, יעבור הצב מטר אחד. כאשר יעבור אכילס את המטר הזה, יעבור הצב עשרה סנטימטרים וכן הלאה. ועל כן אכילס לעולם לא ישיג את הצב.
בכך סיים פרופ' רביצקי את הצגת הנושא, ועבר לנושא אחר. בסוף השיעור ניגשתי לפרופסור רביצקי, והסברתי לו שאכילס כן ישיג את הצב. הוא אמר שכמובן שאכילס ישיג את הצב - זה הפרדוקס! אמרתי לו שהפרדוקס הזה נפתר כיוון שמדובר בטור מתכנס. כלומר סכום הזמנים שבהם אכילס צריך לעבור את כל המרחקים הוא סופי!
פרופסור רביצקי מאוד התפלא. הוא לא הכיר את הפתרון הזה...
רק עכשיו, אחרי שהתחלתי להרהר בספרו של גודמן הבנתי את המשמעות שאני מייחס לסיפור הזה. המשמעות היא שלפי הבנתי אנחנו במחלקה למתמטיקה עסקנו בחקר האמת בצורה מחמירה יותר, וכי לנו שינה מה פרדוקס ומה לא בצורה עמוקה יותר.
מובן שמייד יהיו קוראים שיקפצו ויאמרו 'ומה בכך? הרי יש גם מתמטיקאים דתיים!" בהחלט יש!אבל היום עסקנו בשאלה אם יש ערכים חילוניים, ויש! אמירת אמת, וחיפוש האמת הוא ערך חילוני! 
וכדי להביא דברים בשם אומרם, נציג את ניוטון, שהתחיל (לא לבד) את החשבון האינפיניטיסימלי.


יום חמישי, 25 ביולי 2019

יותר מדרך אחת - סדרת פוסטים על הספר 'חזרה בלי תשובה'



סיימתי לקרוא את הספר 'חזרה בלי תשובה. הספר עוסק בנושא שמאוד מעניין אותי ושאני מגדיר אותו כ'הדרך לחיים יהודיים טובים בישראל'. יש לי כמה מחשבות על הנושא הזה בעצמי, וחלקן עולות בקנה אחר עם המחשבות של גודמן. בכל זאת - הרבה מהתיאורים של המצב היום ובעבר בספר, והרבה מן הפתרונות המוצעים בספר הפריעו לי.
לא אוכל לפרט הכל בפוסט אחד, ולכן אקדיש לנושא סדרה של פוסטים. אבל בתור סיפתח, הנה ציטוט מראיון עם גודמן שהופיע בעיתון מקור ראשון, ומופיע בניסוח דומה בפרק הראשון של הספר. אשמח לשמוע את מחשבותיכן בתגובות...

ההבטחה שהופרה
בפתח ספרו הבא, שנמצא בשלבי טיוטה אחרונים, מקדיש גודמן פרק מיוחד לתיאור כישלון הדתיות וכישלון החילוניות בהיותם מגזרים נפרדים. חלק מהפרמטרים שהוא בודק ביחס לאג'נדה החילונית הוא מבחן האושר.

"הדרך להעביר ביקורת על תופעה היא רק באמצעות קנה המידה של אותה תופעה. אם אבוא למעבדה ואגיד 'אילו ספורטאים גרועים המדענים האלה' – זו לא ביקורת. הפרויקט המודרני הבטיח, בין השאר, שהשחרור מהמסורת, האינדיבידואליזם המוקצן והשוק החופשי יביאו בסוף ליותר אושר ומה שמכונה 'well being'.

"בואו נבחן אם הם אכן יותר מאושרים. הסטטיסטיקות שנעשו בהרווארד מצביעות על כך שאנשים בארה"ב שפוקדים בית תפילה פעם בשבוע מאושרים בממוצע יותר מאלו שלא. אגב, הם גם נותנים יותר צדקה ומעורבים יותר חברתית. הטענה של המחקר היא לא שהם מאושרים יותר כי האמונה מנחמת – הם מאושרים יותר כי הקהילה מנחמת. כשאתה מחובר לקהילה חייך טובים יותר".

באיזה מובן?
"קהילה הופכת כל אירוע רע לנסבל, וכל אירוע טוב ליותר טוב. תיזכרי בפעמים שראית סרטון מצחיק לבד, וכשראית אותו עם החבר'ה. כשאתה חי בקהילה, מה שמצחיק יותר מצחיק, מה שטוב יותר טוב, ומה שרע פחות רע. המודרניות נוטה לפרק את החיים הקהילתיים. ולכן, אם החילוניות ידידותית פחות לחיים קהילתיים ואם חיים קהילתיים מנבאים חיים מאושרים יותר, זה לא באמת מפתיע שאנשים חילונים בממוצע פחות מאושרים מדתיים".

ואם זה היה הפוך?
"זה בדיוק העניין. אם זה היה הפוך, נניח שמדעי החברה היו מגלים שדתיים פחות מאושרים מחילונים, לדתיים לא הייתה שום בעיה עם המסקנה הזו. הם היו אומרים – אנחנו עובדים את א־לוהים ומוכנים להקריב את האושר שלנו בעבורו. אבל בעבור מה חילוני מקריב את האושר שלו? המעבר לעצמך פגע בעצמך, וזה כשל בלב המודרניות החילונית".

הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

  אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות ב קהילת אשל אברהם . אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר ...