יום חמישי, 26 בפברואר 2009

התנצלות קטנה מראש

אני טס ללוס אנג'לס, לבערך שבועיים.
בדיוק כשאחזור יהיה מאוד מעניין, למשל כנראה שיהיו לנו שני ספרים חדשים ונוצצים, שממש משתוקקים להגיע אל החנויות.
לא יודע כמה מקלדות עבריות אמצא שם, ולכן לא יודע כמה אכתוב בשבועיים הקרובים.
אבל אני מבטיח להשלים כל חוסר כשאחזור...

תודה לאיתן גרינשטיין

בזכותו הגעתי אל הלינק המופיע למעלה.
אם אתם, כמוני, מתעניינים בכל הקשור לצד הפיננסי של סרטים, זה מקום טוב להתחיל...

תודה לאתגר קרת

בזכותו הגעתי אל האתר המופיע למעלה.
אם אתם, כמוני, מתעניינים בכל מה שקשור לצד הפיננסי של הוצאת ספרים, זה ממש מקום טוב להתחיל...

יום שלישי, 24 בפברואר 2009

מה למדתי מישי מלכוב

ישי מלכוב מנהל מסעדה עבוד גורדון רמזי.
גורדון רמזי הוא שף לונדוני כפי שמתברר מן הכתבה המופיעה בלינק.
מתברר שאפשר ללמוד מבישול, או לכל הפחות ממסעדנות על ספרות, או לכל הפחות על הוצאה לאור.
הנה מה שלמדתי מישי מלכוב:
  • יש כמה דברים שבהם המדינה כולה מתנהלת בצורה לא מקצועית.
  • צריך לעבוד קשה, הרבה שנים, לפני שאתה מתחיל להרוויח כסף.
  • אתה שם עבור הלקוח, לא עבור הכסף.
  • אוכל (או ספרות) זה לא הכל, אתה מוכר חוויה כוללת.
  • ואולי הכי חשוב - הלקוח חוזר אליך כי הוא יודע למה לצפות!

יום שני, 23 בפברואר 2009

דוח אמנסטי

אישית הדו"ח פשוט נראה לי קצר מדי, ולא משהו שאפשר ממש להתייחס אליו.
בYNET כתבו על הדו"ח כולל מה שאין בו, וגם טענו שהאשימו את הצד הישראלי בהתקפות מכוונות על אזרחים.
עד כמה שהבנתי, האשימו את הצד הישראלי בהתקפות ישירות על אזרחים.
לא בדיוק אותו דבר.
אני גם חושב ש YNET היו צריכים להפנות לדו"ח המקורי.

יום ראשון, 22 בפברואר 2009

רינגלבלום 2

לפני שבועיים בערך, רציתי לכתוב כאן שרינגלבלום היא לדעתי המסעדה הכי טובה בארץ.
היום הייתי שם שוב.
זה לא ששיניתי את דעתי, פשוט דייקתי אותה.
רינגלבלום תתן לכם את התמורה הכי טובה לכספכם בארץ, לדעתי כמובן.
עבור כמה ממנות הפסטה שלהם הייתי מוכן לשלם גם שבעים שקל, אבל הן עולות בערך שלושים.
העסקית שלהם כוללת למשל
מרק קישואים מעולה, אנטיפסטי נפלא,
סנדויצ'ים מעניינים,
וכאמור פסטות נפלאות.
היום אכלתי שם עם חברי עופר לוי (לא הזמר, המרצה לתעשיה וניהול),
שנינו אכלנו גם עוגת שוקולד נפלאה לקינוח - 22 שקל, שווה הרבה יותר.
וכל ההכנסות לילדים בסיכון.
אה, ושוב פגשתי את דויד פרץ, אלא שהפעם כולם כבר הכירו אותו, אז לא היו לי דילמות. 

יום שבת, 21 בפברואר 2009

ספרי פונר

בזמן האחרון אני חושב על ספרים בתור עסק מסחרי.
התחלתי לבדוק קצת מידע על הנושא, ומתברר שאחד הכותבים המצוינים הוא יהודי חביב ממסצ'וסטס, שהלינק לאתרו מופיע למעלה.
אם אתם רוצים לדעת על היקפי המכירות של רשתות חנויות בארצות הברית, או להכיר את דיעותיו של אותו יהודי חביב על פיננסים או על ספרים, זהו בהחלט מקום מצוין להתחיל בו!

יום שישי, 20 בפברואר 2009

לכבוד שבת

דונה אלגרה בקיץ 

בתיה בן-איון אוגוסט 2008


בכל אחרי צהריים של ימי שישיאחרי שביתה הקטןהמסויד לבןשרצפתו בטון הבהיק מניקיונוהייתה דונה אלגרה רוחצת שיערה על קרש הכביסה שבחצרמתחת לעץ התאנה.

יוסי ואני ואברם האילם היינו מסתתרים מאחורי האורווה בחצר ביתו של ריפה החלבן וצופים בהצגהבימות הקיץהייתה דונה אלגרה יוצאת עם הגיגית מפח בידה האחת וקרש הכביסה בידה השנייהבסביבות השעה ששזה היה האותהראשון משלושתנו שראה את דונה אלגרה מתחילה למלא את הגיגית במים מהברז שליד התאנההיה קורא לאחריםוכך בריצה בהולה ושקטההיינו מגיעיםמסתתרים היטב מאחורי קיר האורווה וצופים משתאים.


דונה אלגרה הייתה שרה שירים בלדינוהיה לה קול חם ונעים והיא שרה שירים עצוביםכששאלתי את אימא למה השירים של דונה אלגרה תמיד עצוביםהיא נאנחה ואמרה – אישה שהבטן שלה ריקהלא יכולה לשיר שירים שמחיםאני לא בדיוק הבנתי את הדברים ולא יכולתי להסביר אותם לאברם האילםיוסי אמר שאני טיפשה כי כולם יודעים שלדונה אלגרה אין ילדים משלהוהילדים בבית הם של שלמה בעלהמאשתו שמתה.


תוך כדי שירההייתה הגיגית מתמלאת במי ברזדונה אלגרה הייתה נכנסת הביתה ויוצאת עם קומקום מים חמים ומגבת גדולה אותה הניחה על אחד מענפי התאנהביד אחתלבנה וענוגה שאצבעותיה דקות וארוכות שפכה מעט מים מהקומקום ובשנייה בחשהערבבה את המים החמים בקריםואז הגיע הרגעדונה אלגרהתוך שהיא מסלסלת בגרונההתירה את קישור המטפחת עם הפרחים בסגול ולילך שלראשה וחשפה פקעת שיער שחורהאת המטפחת הניחה על הענף הקרוב לה. שיערה היה מלופף סביב קודקודה ותפוס בסיכות רבות שמהמקום בו עמדנו,בקושי הבחנו בהםעכשיו היא החלה להתיר את אותה הפקעת שעל ראשההוציאה סיכה גדולה ורחבה עורבנית כשיערה והניחה אותה על החומהבאותו הרגעמפקעת שיערה שהותרהעלו ועפו שפיריות זעירותאווריריותשקופות כנףזוהרות באור השמש המשלחת את קרניה האחרונותשבמשחקן מאירות אותן וצובעות

בתכול זהובלבן מוזהב וארגמןהשפיריות חגו רקדו סביב ראשה של דונה אלגרה ועפו ברפרוף עדין של כנפיהןגבוהה לשמים.


אני עמדתי משתאהעיני דומעות מאורן המסנוור .

היא שלפה עוד סיכה משיערה וגם משם יצאו שפיריותעוד ועוד ועודהן היו צבעוניות ויפהפיות וצבעיהן זוהרים אף יותר מהקודמותהן רפרפו בכנפיהן הדקיקותכפעיות לבה של דונה אלגרההאירו אותה באורות זוהרים וצבעוניים ואז עפו במעגליםמעלה מעלה.

כךבכל סיכה שחורה שהוציאה משיערהיצאו עוד ועוד שפיריותעד שהאשד הגדול של שערותיה השחורות משחור גלש על כתפיהעל גבה ועל אחוריה ונעצר הרבה אחרי ברכיההשיער הגלי עטף אותה כצעיף סבוךהיא נעמדה כךכששערותיה עוטפות אותהוהשפיריות מאירות אותה ואז הן נעלמו מעלה מעלה כששלושתנו מלווים אותן במבטינו.


היינו נפעמיםלפתע פלט אברם קול משונה של שמחהיוסי הביט בי ושנינו הבטנו באברם ובדונה אלגרה ושוב לעבר דונה אלגרהאך היא לא הבחינה בנועכשיו היא השתופפההניחה שערותיה על קרש הכביסהלקחה את מצקת הפח ויצקה מים על שערותיהבידה השנייה אחזה בסבון כביסה מרובע של "שמןוהחלה מכבסת שערותיהבכל פעם לקחה קבוצת שיערהניחה אותה על הקרש והעבירה את הסבון לאורכהעד שהגיעה לקודקוד ואז לקחה עוד קבוצה ושוב סיבנה אותה לאורכה וכך חוזר חלילהבמתינות ואריכות עד שסיימה לרחוץ ולשטוף את שיערה כולוכופפה גווה הגמיש והדק לעבר גיגית הפח והניחה לטיפות המים לטפטף כגשםבהשמיעם ניגון קצבי עליזמשפסק אותו הגשםסחטה דונה אלגרה את שיערה הארוך והרטובכסוחטת סמרטוט ריצפהאז הניחה המגבת שעל ע ף התאנה על כתפיה ובידה השניה שחררה שיערה והניחה אותו בעדינות על המגבתהתיישבה על השרפרף הנמוך למרגלות העץ וחיכתה ששיערה ייבשבוהה בעיני השקד השחורות שלההמשוכות בכחלהייתה לבושה בשמלת השבת הכחולה בעלת הנקודות הורודות קטנותשהקיפה את גופה הדקיק והנמוךבישבה כך נראתה כאחת הנערות מהשכונה.


כשסיפרתי לאימה שדונה אלגרה מכבסת את שערותיה בגיגיתעם סבון כביסהכמו שמכבסים גרבייםהיא אמרה לי שאפסיק להמציא דברים ואלך להאכיל את התרנגולות.

אבא אמר – ייתכןסבון כביסה עושה טוב לשיער.

על השפיריות לא סיפרתי להם.


כל הזכויות שמורות.





יום רביעי, 18 בפברואר 2009

אל אהרם

בלינק המופיע למעלה תוכלו למצא כתבות מעניינות ביותר ממצריים, כרגע הראשונה היא על הבחירות בישראל. ואלם, אולי מה שיותר מעניין אפילו מזה הוא העובדה שניתן עכשיו, באמצעים טכנולוגיים פשוטים למדי, כמו שימוש באתר התרגומים החדש והמגניב של גוגל, לקרוא את אל אהרם האמיתי, היומי, שמופיע בשפה הערבית, באינטרנט, ואפילו להבין אותו.
צפו כאן להתפתחויות מרגשות ודיווחים חדשותיים מרעישים בהמשך...
לצערנו, רק הבלוג הזה יספק לכם מידע על אל אהרם, לא תוכלו לקרוא עוד דיווח על המתרחש במצרייםפ בכלי התקשורת הישראליים.
למה?
לא יודע!

יום שלישי, 17 בפברואר 2009

כל הכבוד ליעל משאלי

עצוב שכל מיני חכמים מטעם עצמם, וחילונים למהדרין פוסקים פסיקות הלכתיות חילוניות שאמורות לחייב אותי!
ולעומת זאת אני כן בעד פעילות תרבותית בשבת, רק בלי כפייה, ובלי הכתרת עצמך לבר סמכא מטעם עצמך...
תחי השבת החופשית!

יום ראשון, 15 בפברואר 2009

רסיס נהרה

מעכשיו אתר הבית של הוצאת רסיס נהרה הוא עוד בלוג כאן בבלוגספוט.
לכל מי שרצה לדעת מה קורה עם הספרים שלנו...

יום שבת, 14 בפברואר 2009

על ספרות ואחריות

לפני כמה זמן חשבתי שז'ן פול סרטר טועה לחלוטין, ואין שום קשר, ול צריך להיות, בין ספרות ואחריות חברתית. זה לא שבדיוק שינית את דעתי, אבל לפעמםי נראה לי שיש דברים שצריכים להיאמר, ואם אתה יכול לאמר אותם, ולא אומר אותם, אז זה חוסר אחריות.

למרות הלינק, אני מוסיף את המלים גם כאן, כי יעקב רוטבליט, ואריק איינשטיין פשוט אומרים את זה יותר טוב...

קפה טורקי
ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: מיקי גבריאלוב
הבטיח לשלוח שירים למוסף,
אבל אין לו כח, לא בא לו עכשיו.
נסגר לו בחדר, ספר עד שלוש,
הוריד את הסוודר, שבר את הראש.
פתח את הדלת, חלם על נשים,
קיבה מקולקלת ושקט נפשי.

אז תשתה קפה טורקי ותתעורר,
אתה המשורר.
אז תשתה קפה טורקי, זה עולמי
אם לא תשיר, אז מי ישיר, אז מי?

חשב על בלדה לארץ אבות,
נפשו בו רעדה, נזכר בחובות.
תמיד הם קוראים לו נושא הבשורה,
אבל משלמים לו לפי השורה.
הרכיב משקפיים לקרוא בעיתון,
כסס ציפורניים הביט בשעון.

אז תשתה קפה טורקי...

נגע בקרחת ולא האמין,
נכנס למקלחת לקח אספירין.
אשתו מפהקת, ראשה על הכר,
ישב לו בשקט, הביט בנייר.
מדוע לא בא לו, חשב שיבכה,
כי מה זה היה לו, העם מחכה...

אז תשתה קפה טורקי...




יום רביעי, 11 בפברואר 2009

רינגלבלום 1

היום ישבתי עם יעל ברינגלבלום.
זו כבר פעם שנייה שאנחנו שם, ובשתי הפעמים נהנינו מאוד.
מחר על החוויה הקולינרית.
לפני ומאחורי יעל ישב דוד פרץ.
ולידנו ישבה קבוצה של אמריקאים, כנראה סטודנטים. באחד מרגעי השיחה הסבירה אחת מן הסטודנטיות לרעיה על שירת ההייקו. שקלתי לקום ולאמר להן שמחבר ההיקו בלוז, אחד הזמרים והמוזיקאים המקוריים ביותר, דוד פרץ נמצא אתם במסעדה כרגע, אבל לא היה לי אומץ.
אשמח לשמוע תגובות בשאלה אם הייתי צריך לעשות זאת, על מנת לשווק את התרבות הישראלית טוב יותר בחו"ל...

לפעמים צריך לדעת להגיד כל הכבוד

אז כל הכבוד YNET. מפת ההצבעה השכונתית שלכם היא כלי רציני, וחדשות מעניינות מאוד.
עכשיו אולי אפשר לנתח את התוצאות ולהקי מפלגה חדשה...
ובאשר למדגם הטלויזיוני מאתמול, זה אחד הדברים היפים בחדשות, כל הזמן אתה חש שנוסף לך ידע, ובכל זאת אין לך ידע מספיק...

יום שלישי, 10 בפברואר 2009

קצת אידיוטי אבל...

כשתי דקות לפני המדגם אני כותב את הפוסט הזה.
זה בטח יהיה מצחיק להביט בו עוד כמה דקות, או עוד כמה שנים, להיזכר מה חשבתי או מה קיוויתי לפני שידעתי את תוצאות האמת.
כולם לעצום עיניים חזק חזק ולקוות, כי עוד כמה דקות המדגם!

יום ראשון, 8 בפברואר 2009

והנה סיפור קצר

דיאלוג על מלחמה – ינואר 2009


בתיה- בן איון




"נו תגידי בתיה, מה יהיה ברצועה?"

"מה זה מה יהיה, יש. יש מלחמה" השבתי

"כן אבל איך זה יסתיים, את יכולה לראות כיוון"

"לא יודעת, אתמול התפטרתי מתפקיד הנביא, אני יכולה רק לשער"

"זה בדיוק מה שלא ביקשתי, לשער. גם אני יכול לשער. תעשי לי איזה תקשור קטן ותבדקי מה קורה. מה יהיה עם עזה. קטן עליך"

"דודי חמודי" אני משיבה "למה שלא תעשה בעצמך? לשם מה לימדתי אותך לתקשר? קטן עליך"

"נו בחייך, מה את מתחשבנת איתי עכשיו, כבר חמש שנים את מתקשרת לי, עוד כשהייתי סטודנט, שכן שלך ל"בית הרוחני" ודווקא עכשיו שזה דחוף לי את מתחשבנת איתי"

אני מתאפקת לא להתפרץ, מנסה להסביר, כשברקע יש לי הרגשה שמי שחי בגני-תקווה עם אשתו הטריה , ושוקד בשקט ושלוה על הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה קלינית, לא יוכל להבין את מה שעובר עלי כרגע, למרות הקרבה, והשנים הרבות של ידידות ושיחות נפש

"דודי, אתה יודע שכלל ראשון בתקשור זה להיות בגלי אלפא כלומר, שקט מוחי, ראש נקי ממחשבות שווא, מצב של טרום שינה. אתה יודע שנופלים גראדים על באר-שבע כבר שבועיים – מה נראה לך, באיזה גלים אני נמצאת כרגע? בלילה היו שתי אזעקות ונפילה אחת חזקה שהרעידה את כל החלונות בבית, כשכבר הצלחתי סוף סוף להירדם, היתה עוד אזעקה – שווא הפעם, ואז עד הבוקר כבר לא הצלחתי להירדם.."

"בתיה, את יודעת מה ההסתברות שגראד יפגע בך או בבית שלך? זה אחד לכמה מליונים. את הרי יודעת שלכל אחד יש קרמה ומסלול חיים.."

"אוי דודי, באמא שלך תעזוב אותי עכשיו מסטטיסטיקות ומקרמה. אולי טיל לא יפול עלי כי אני לא בסטטיסטיקה אבל יש לך מושג כמה זה מפחיד לשמוע את הנפילה? בכל פעם שאנחנו במקלט, בעיקר בשעות הערב הבנים שלי עושים טוטו אם זה היה נפילה סתם או נפילה פגיעה. אתה קולט

באיזו מציאות הזוייה אנחנו חיים כאן"

"ראית אתמול בחדשות את האשה מעזה עם השש בנות שלה. ראית את הבת הקבורה בין ההריסות ורק הראש שלה מציץ? ראית?"

"ראיתי ואני גם קולטת את התוכחה הסמויה שלך. נכון גראד זה לא פצצת טון שנוחתת על אנשים בלי מקלט אבל עזוב אותי, הלב שלי מלא ברחמים על השדרותניקים, ובפרט על הבן שלי שכבר היה צריך לעבור לעבוד בתל-אביב, וברגע האחרון הכניסו לו למלא מקום בבנק בשדרות, כל יום הוא נוסע לשם בשעות הכי חמות מבחינת הנפילות, וחוזר בשעות הכי חמות של הנפילות. אמא שלי בבית אבות, פוחדת להיות שם ופוחדת לעבור את הנסיעה של 3 ק"מ עד הבית שלי, בכל אזעקה אני לא יודעת על מי לחשוב קודם – על אמא שלי, הבן שלי, על עצמי, וכן גם על העזתים המסכנים . כאב הוא כאב ודם הוא דם, חבל שראיתי בכלל טלויזיה עם כל המראות המזעזעים של שני הצדדים. איך הייתי רוצה לגור עכשיו בשוויץ,

לראות פרות שמנות רועות באחו, לאכול כל היום שוקולד, כאילו אין מחר ואין אולקוס – למה בקרמה שלי לגור פה למה? לא מתאים לי בכלל הרג תוקפנות, אגו טריפ, פוליטיקאים, מתחסדים – די נמאס לי מהכל, אני על סף שבירה.

"היית צריכה לראות אתמול את העזתי שדיבר בטלויזה נגד החמאס. ראית? לא? חבל את מפסידה את כל הדברים הטובים. הוא ישב שם ודיבר עליהם על איך הם לא חושבים ולא מתחשבים באזרחים שלהם, איך הם מתחבאים במרתפים של בתי-החולים , יו זה היה מאלף"

"אתה יודע במלחמה הזאת, בפעם הראשונה בחיי, הייתי שלמה עם מה שהממשלה עשתה. אי אפשר שקומץ אנשים שמחוברים לחושך ולרע יעשו חיים קשים למדינה שלמה, וגם לאנשים שלהם, בעצם. אתה יודע שלא כולם בעזה חמסניקים. הנושא מזמן יצא מהגדרה של לאום, דת, מדינה, אם תסתכל על זה

מבחינה רוחנית, מדובר פה בכוחות רשע וחושך מול כוחות האור. מי שרוצה הרג ורצח מתוך נקמה וקנאה ואולי ייאוש מול מי שרוצה לחיות את החיים האלה בשקט, ואולי באושר"

"בתיה, פרשנויות יש בטלוויזיה כל היום. מה שאני צריך ממך זה תקשור"


"דודי, אתה עקשן גדול, אבל מאחר וכבר פרקתי את רוב המשא שעל ליבי, אני אנסה לתקשר לך, קרציה אחת." אני מתרצה ומתקשרת. לא יודעת עם מי. כשאני מתקשרת לאנשים, על עתידם, כיון מקצועי, בחירת בנזוג ,אני עושה זאת עם המדריכים הרוחניים שלהם, פה , עם מי אני אעשה את התקשור. זאת עוד סיבה לכך שניסיתי בכל כוחי למנוע את התקשור. אני מבקשת מהעוזרת לשאוב קודם את החדרים, להיות לבד בסלון. אני אומרת לו מה שאומרת, הרבה מעבר לשתי דקות, והוא מתמוגג

"וואי איזה יופי, ראית שאת יכולה? את סתם מגמדת את עצמך. טוב אז תודה וכל טוב. ותנסי לשמור על מצב רוח. פחות לחץ, כל הכאבי ראש שלך הם מלחץ"

"איזו תגלית" אני משיבה בציניות

"טוב נו, נדבר מחר, שיהיה לכם לילה שקט"

"כשאתה אומר את זה ככה, אני יכולה לחשוב רק על גראדים"

"מצטער, לא יודע איך לברך במצב כזה"

"נו טוב"


סצנה 2


"בתיה, את גדולה. התקשור שלך היה נכון אחד לאחד"

"בוקר טוב גם לך. מה שלומך"

"נו די אל תהיי לי פורמאלית פתאום. התקשור הצליח לך, למרות הכל.

"מה בכלל אמרתי בתקשור? אתה יודע שאני לא זוכרת תקשורים שלי. מה אמרתי?

הוא אומר לי במשך חמש דקות מה שאמרתי. אומר מהר, אני מקשיבה לאט

"אבל תקשיבי, דבר אחד שאמרת, ממש הדהים אותי, אמרת שאחרי המלחמה המנהיגים יהיו רוחניים יותר. שמעת את הנאום של אולמרט אתמול?"
"לא"

"מה לא שמעת?" הוא נדהם

"לא"

"מילא. פיספסת. הוא סיכם כל מיני דברים על המלחמה ובסוף הוא אמר – אנו מבקשים סליחה מהעם הפלסטיני על הסבל והכאב שנגרמו להם"
"וואו, באמת?"

"כן, ראית איזה יופי"

"באמת יפה"

"יש גם צדדים יפים במלחמה" הוא מסכם

"אכן" אני אומרת עייפה מכל השיחה, ובליבי חושבת – בוא לגור בבאר-שבע, לשמוע את המטוסים הממריאים כל היום והלילה, בעיקר הלילה, מכנף 6. בוא לשמוע אזעקות מפלחות את השמיים במשך דקות ארוכות ארוכות... נשמעות כמו חיה ענקית פצועה או משחרת לטרף ואז תספר לי מה דעתך על מלחמות, חושבת והולכת להתקלח, כי בצהריים בדרך כלל אין נפילות גראדים. ליתר ביטחון מכינה על הקולב את המגבת הלבנה הגדולה ביותר שיש לי, ונעלי בית חמות. פותחת את ברז המים החמים, שרה בקול את שיר המעלות. אולי זה יעצור את הגראדים.

יום שישי, 6 בפברואר 2009

צו ח'

ותודה לאתר YNET ועיתון בלייזר על ההקלה בהתלבטות.
רציתי לספר לכם על ח' כבר מזמן.
ח' לומדת אתי בקורס על נתן זך של פרופ' נסים קלדרון, וגם עובדת בצומת ספרים.
מתישהו נתתי לה כמה ספרי 'כתר מלכות' לחלק לעובדים בביג ובקניון.
מתישהו אחר-כך, בזמן המלחמה, הלכתי לבקר בסניף של הביג, וגיליתי שהסניף של הקניון סגור, חלק מהעובדים של הקניון עברו לביג,  אבל דווקא ח' לא הייתה שם.
היא הייתה בצו 8.
ח' היא לא האשה היחידה ששמעתי עליה שהייתה בצו 8 במלחמה האחרונה. לשם השוואה לא זוכר מקרים כאלה מ 2006.
אנא האמינו לי, קוראי שורות אלה, ח' נראית כמו אשה מאוד נשית, ומאוד נעימה, ואם לא הייתה לי חברה...
אחרי המלחמה שוחחתי אתה, היא אמרה שהיה מאוד מעניין במקום שבו שירתה (סודי מצטער), ושגם החבר שלה היה בצו שמונה.
עכשיו היא מאורסת...

יום שלישי, 3 בפברואר 2009

תודה לעזר על הדוגמא

הנה השיר של עזר, פעם אחת במקור, ופעם אחת אחרי עריכה בכיתה של פרופ' אורי ברנשטיין:

לפני

סימנים
אור מנורת הלילה משתקף על ראשך הקירח.
זה כח מיני אומר חבר.
אני אוהבת את מצחך הקרוח, אומרת היא וצוחקת.
צחוק אחר.

בנעוריך אתה עוד מסלסל בשערך
הנופל על כתפיים רחבות.
טיפות נושרות ממצחך הקודח
כשאתם מטובעים אחד בשני.
אני אוהבת אותך שפתיה פוסקות.

בתהליך המנשיר סימנים שהיית
שומר, אתה מכבה את האור
על זיכרון, לפחות אחד, שהיית מוותר.

ואחרי

סימנים
אור מנורת הלילה משתקף בראשך הקירח.
זה כח מיני אומר חבר.
אני אוהבת את מצחך הקרוח, היא צוחקת
בצחוק אחר.

בנעוריך עוד סלסלת בשערך
שנפל על כתפיים רחבות.
כשהייתם מטובעים אחד בשני.

בתהליך המנשיר סימנים שהיית
שומר, אתה מכבה את האור
על זיכרון, אחד לפחות, שהיית מוותר.


מה זאת עריכה?

הלינק מפנה הפעם לתקנון של פרס גפן, אבל אני מוסיף את הציטוט הרלוונטי למען הנוחות:
ז. על הפרסים ליצירות המקור זכאיות להתמודד אך ורק יצירות אשר עברו עריכה מקצועית. לוועדת הפרס נתונה הסמכות לדחות יצירות מטעמי רמת הפקה ועריכה בלתי מספקת.
אני לא חושב כמו מנסחי התקנון של פרס גפן. לדעתי יש דרכים רבות כל-כך לערוך טקסט 'בצורה מקצועית' עד שאין לבקשה המופיעה בתקנון משמעות ממשית.
מייד אפרסם דוגמא לסגנון עריכה אחד. אנסה לפרסם דוגמאות אחרות בהמשך...

אל אל אל רכבת ישראל 2

שלחתי את המכתב וקיבלתי תשובה אוטומטית המודה לי על הפנייה.

אני לא מביא את נוסח המכתב האוטומטי במדויק כי זה היה כתוב בסופו:

IMPORTANT(2): The contents of this email and any attachments are confidential. They are intended for the named recipient(s) only.
If you have received this email in error, please notify the system manager or the sender immediately and do not disclose the contents to anyone or make copies thereof.


ובתרגום חופשי תוכן המכתב האוטומטי המודה לי על הפנייה הוא חסוי.
אני מקווה שלא עברתי על חוקי בטחון שדה בעצם הפרסום כאן...
ואף על פי כן - אעדכן.



אל אל אל רכבת ישראל

הנה מכתב ששלחתי בדואר אלקטרוני לרכבת ישראל לפני כמה דקות:

למחלקת הפניות של רכבת ישראל השלום והברכה,
 שמי אורי מאיר ואני אב גרוש לשני ילדים.
ילדי גרים במודיעין, ואילו אני מתגורר בבאר שבע.
מדי יום שני אני עולה על הרכבת היוצאת מתחנת באר שבע צפון בשעה 12:34
אני צריך לנסוע עד לתחנת תל-אביב ההגנה, ואחרי כן להחליף רכבת ולנסוע למודיעין.
בדרך כלל הרכבת מגיעה לתחנת תל-אביב ההגנה בשעה 13:50, וכך אני יכול לעלות על הרכבת למודיעין בשעה 13:56.
לעתים מזומנות אני לוקח את בתי שירה מן הצהרון שלה סמוך לשעה שלוש, ואנו הולכים בצוותא אל הגן של בני נעם, וכך מגיעים לגן סמוך לשעה ארבע.
גם אתמול התכוונתי לעשות כן, אלא שהרכבת מבאר שבע אחרה, וכך הגעתי לתחנת מודיעין  מרכז באיחור של כארבעים דקות.
למרות בקשותי בתל אביב ובמודיעין לא קיבלתי כרטיס פיצוי.
למותר לציין שהייתי צריך להזמין מונית על מנת להגיע לגן של בני בזמן.
למרות ההודעות התכופות, ואם יורשה לי לאמר המטרידות, הנשמעות בזמן נסיעת הרכבת, לא היתה התנצלות על האיחור
ניסיתי לברר את סיבת האיחור בתחנת תל-אביב ההגנה, אך איש לא יכול היה לענות לי או אפילו לספק את מספר הטלפון לפניות.
אחרי שנזכרתי שיש לי את מספר הטלפון, התקשרתי אל מחלקת הפניות שלכם, אך גם הם לא הצליחו לענות לי מדוע איחרה הרכבת.
בתחנת מודיעין מרכז נאמר לי שלו הייתי מגיע מחיפה למשל, הרכבת למודיעין הייתה מחכה לי, והייתי מקבל פיצוי על הנזק שנגרם לי.

והנה מספר שאלות:
האם אכן לא מגיע לי פיצוי?
מדוע איחרה הרכבת?
מדוע רכבת ישראל לא מקלה על הפניות אליה?
האם אכן יש אפליה לרעת תושבי הדרום ברכבת ישראל?

אודה על תשובתכם המהירה,
אורי מאיר


אני מבטיח לעדכן כאן על ההתפתחויות בפרשה
ועד אז

הטלפון של רכבת ישראל: , שם יגידו לכם לשלוח מייל 03-6937409
המייל לפניות: pniyot@rail.co.il


יום ראשון, 1 בפברואר 2009

חבל אבל

פדרר הפסיד לנדל בגמר.
אותי באופן אישי זה מצער, אבל היה משחק טוב.
הצפייה במשחק, בלובי של בית הסטודנט, גרמה לי לשאול את עצמי משהו.
למה כל הקהל, כולל אותי, מעדיף את פדרר?
את המערכה האחרונה ראיתי על המחשב בבית, ובדקתי את תגובות הגולשים בזמן המשחק.
נראה שבעולם אוהבים את נדל קצת יותק מאשר את פדרר.
אז למנה כל הסטודנטים בבן גוריון מעדיפים את פדרר?
האם יש משהו בסגנון שלו שמתאים לאופי המזרח תיכוני?
אשמח לכל תגובה בנושא...

הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

  אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות ב קהילת אשל אברהם . אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר ...