יום שני, 26 בנובמבר 2012

ידע במתימטיקה, במדעים ובאנגלית



מבחני המיצ"ב נערכים בארבעה מקצועות עיקריים: שפת אם (עברית או ערבית), מתימטיקה, מדע וטכנולוגיה, ואנגלית. מלבד הידע בשפת אם, כל התחומים הללו נבדקים גם במבחנים בינלאומיים, ומושווים בין ישראל למדינות אחרות ב-OECD למשל. למרות שמשרד החינוך לא מצהיר בצורה מפורשת שמבחני המיצ"ב נועדו לשפר את הביצועים של ישראל (גם) במבחנים בינלאומיים, לי, באופן אישי, אין ספק בכך.
אני מסיק זאת הן מן המקצועות הנבדקים במבחני המיצ"ב, והן מן העיתוי בו החלו מבחני המיצ"ב (לאחר שישראל לא הצליחה מספר שנים במבחנים בינלאומיים, וסמוך לכניסת ישראל לארגון ה-OECD).
מכאן שלמרות שמבחני המיצ"ב היו יזמה של משקד החינוך, לא ברור שמשרד החינוך הוא ה'ממשלה' שבאמת מעוניינת בציונים הללו מלכתחילה.
מצד שני, לא נוכל לטעון שארגונים בינלאומיים מנסים להשליט את מרותם על ישראל דרך מבחני המיצ"ב.
נראה יותר סביר לטעון שאפילו אם המדע והטכנולוגיה (והשפה האנגלית, ואפילו המתימטיקה) משתנים ללא הרף, עדיין יש 'גוף ידע אובייקטיבי', שנשאר במידה מרובה סטטי לאורך השנים, ואפשר ללמד אותו ללא חשש של 'השפעה פוליטית' ברחבי העולם.
הבעייה העיקרית של המודל של פוקו על ייצור הידע היא שכמורים וכתלמידים, הוא משאיר אותנו ללא אופציות ממשיות לפעולה, או לכל הפחות לפעולה שהיא פחות או יותר הוגנת, ופחות או יותר אפקטיבית.
ההצלחה של בתי ספר מסוימים בישראל (ברחובות ובחיפה), מראה לנו כי ה'ידע האובייקטיבי' בישראל לא מועבר אוטומטית לבעלי ההון. לראייה, בתי הספר שהצליחו ביותר במיצ"ב, הם לאו דווקא באיזורים העשירים ביותר בישראל. עובדה זו, בצירוף כל הטיעונים עד כה, עשויה לעודד אותנו. אם נלמד את ילדינו מתימטיקה, מדעים וטכנולוגיה ואנגלית (וגם שפת אם), אנחנו לא מלמדים אותם אך ורק, או בעיקר, ידע שיוצר על ידי הממשלה על מנת להאדיר את כוחה, אלא ידע שיש עליו הסכמה עולמית שהוא מועיל.
העובדה שעדיין יש פערים בין עשירים ועניים בהצלחה במבחני המיצ"ב, נותנת לנו מטרה ראויה בהשגת צדק חברתי - שיפור הישגי המיצ"ב לכולם!

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

לפחות שני סוגים של ידע


בזכות החמאס היה לי אתמול קצת זמן לחשוב על הבלוג הזה, וגם כן בזכות החמאס, הייתי ליד בית ספר בכור לוי ברחובות (לא אספר כאן היכן הוא בדיוק, ואסתפק רק באמירה שהוא סמוך לבית של הוריה של אשתי, ברחובות).
ובכן, רצה הגורל, ובכור לוי הוא בית הספר המצטיין בכל ישראל במבחני המיצ"ב (אני חושב שהכוונה למבחני העברית של כתה ה' במקרה הזה, לצערי זה לא ברור מן התמונה...)
מה שברור מן התמונה הזאת הוא שני דברים:
  • יש ערך ממשי להצלחה במבחני המיצ"ב. תלמיד שהצליח במבחנים הוא בעל 'ידע ממשי' מסוים, ובית ספר שהצליח במבחנים כנראה מקנה לתלמידיו ידע ממשי (ייתכן שהם רוכשים חלק ניכר מן הידע בבית, ולא בבית הספר, אבל הבה נניח לכך לפי שעה).
  • יש ערך ממשי בידע אילו בתי ספר (כיתות, מחוזות, ערים) מצליחים במבחני המיצ"ב, הן כהורים (המנסים למקסם את הישגי ילדיהם), והן כמערכת (המנסה למקסם את הישגי המערכת בכלל).

הנקודה היא ששתי פיסות המידע (הידע שמאפשר לתלמיד להצליח במיצ"ב, והידע שבית ספר מסוים מצליח במיצ"ב) שייכות לשני סוגים שונים של ידע.
למרות הטענות על יחסיות תרבותית וכו', מטרתם של מבחני המיצ"ב היא להעלות את ההישגים של תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים (לפחות זו אחת המטרות העיקריות), הבוחנים בד"כ ידע במתימטיקה, במדעים, ובאנגלית. הידע במתימטיקה ובמדעים הוא לא רק 'מערבי', ובשנים האחרונות ניתן למצוא הרבה מדינות כמו: טורקיה, דרום קוריאה, פקיסטן ואירן במדינות המצטיינות בתחומים אלה.
מבלי לפרט עוד, נניח שהידע הזה הוא ידע 'נאור' כלומר ידע שאנחנו כחברה טוענים שהוא מועיל לבעליו באופן כללי והוא אף בעל ערך כלכלי (לבעליו, ולשותפים של בעליו).
הידע על בתי הספר המצטיינים במיצ"ב הוא ידע שנוצר כתוצאה ממערכת של כוח, אבל, כפי שכבר הראינו, גם ידע כזה יכול 'לעבור בעלות', ולשמש כנגד מי שייצר אותו מלכתחילה (עובדה שמשרד החינוך שוקל לבטל את מבחני המיצ"ב).
על ידע מסוג זה ניתן להחיל את כל הביקורות של פוקו, אך אני טוען שזה לא יועיל להפעיל אותן על הידע מן הסוג הראשון.
ושוב, אפרט עוד בשבוע הבא...


יום שבת, 10 בנובמבר 2012

ובחזרה למבחני המיצ"ב


עד עכשיו אמרתי שמבחני המיצ"ב לא נענים לתיאוריה של פוקו על היחס בין ידע וכוח מפני שהתלמידים הנבחנים במיצ"ב הם לא תמיד בעלי אותם אינטרסים כמו המורים, בתי הספר, המחוזות, והמגזרים שאותם מנסים מבחני המיצ"ב להעריך.
זוהי אכן הפרכה מסוימת לתיאוריות של פוקו, אבל לא ההפרכה החזקה ביותר.
ההפרכה החזקה ביותר לדעתי היא ההחלטה של בג"ץ כי אם משרד החינוך בוחן את התלמידים, הרי שיש להורים זכות מלאה לגשת אל המידע הזה.
טענות משרד החינוך כי בעצם אין למבחנים תוקף, וכי ישנם בתי ספר המרמים במבחנים (ואפילו הפסילה של מקצוע שלם בשל סיבות אלה), לא עמדו למשרד החינוך בבית המשפט, וכעת ניתן למצוא את תוצאות המבחנים על פי בתי ספר באתר של הרשות הארצית למדידה והערכה.
לא ברור לי שמבחני המיצ"ב הם תופעה טובה, ולא ברור לי שמשרד החינוך מרוצה מן המבחנים, או מן העובדה שהתוצאות יהיו חשופות להורים.
זו לא השאלה שאני מטפל בה. השאלה שמעניינת אותי היא מערכת היחסים בין ידע וכוח. המקרה של מבחני המיצ"ב מראה כי מי שיזם את הידע (משרד החינוך) הוא לא תמיד מי שמעוניין בשימורו והפצתו וב"משטור" שלו. לידע יש כוח שהוא מעבר לכוח של מי ש'ייצר' אותו.
למה השאלה הזאת מעניינת אותי? בשבוע הבא אפרט!

הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

  אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות ב קהילת אשל אברהם . אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר ...