יום רביעי, 22 במאי 2019

העצומה הראשונה שלי


היום ישבתי בגרנד קניון בבאר שבע, כדי להימלט מהחמסין. אכלתי איזה סלט, ופתאום קראתי שהיועץ המשפטי לממשלה נתן לראש הממשלה ארכה של מספר חודשים לפני שימוע.
אני חושב שזה לתת לראש הממשלה קצת יותר מדי פריבילגיות.
אז כתבתי עצומה...


זו אולי עצומה קצת קצרה. השפה אולי קצת פשוטה, אבל אני חושב שהרעיון מובן, וגם זה משהו...


יום שלישי, 21 במאי 2019

הגזים רוגל אלפר (והאמת גם הארץ הגזימו)


שלשום בצהריים הייתי קצת רעב, אז הלכתי לאכול בפלאפל אסולין, בעיר העתיקה בבאר שבע. פתאום אני שומע את שתי המוכרות (אני חושב שהן גם בעלות הבית) מדברות. הן אמרו שזה לא בסדר מה שכתבו בעיתון 'דבר'.
אני חייב לציין שהסתקרנתי, אז שאלתי למה הן מתכוונות. הן אמרו שרוגל אלפר שכותב ב'דבר', ואז הן נזכרו שבעצם ב'הארץ', כותב דברי שנאה, וזה לא בסדר...
כתגובה אינסטינקטיבית, אמרתי שאני קורא המון דברי שנאה גם ב'ישראל היום', והייתי מאוד מרוצה מעצמי. אבל אז הלכתי הבית וקראתי מה הוא כתב תחת הכותרת: "ואם מדינת תל-אביב תפרוש מישראל?"

אני מוסיף כאן קישור אל הכתבה המלאה:

וגם את הפסקה הראשונה לטובת מי שאין לה מינוי:

ואם במקום לעזוב את הארץ יבקשו השמאלנים להתנתק מהמדינה אבל להישאר בבתיהם, בתל אביב, בחיפה, ברמת השרון? נקרא לזה אופציית "מדינת תל אביב": משיגיעו למסקנה כי אינם מוכנים עוד לממן במסיהם את החרדים ואת ההתנחלויות, להשלים עם התפנית האנטי־דמוקרטית של הרוב בחברה הישראלית ולהיות מזוהים עם הכיבוש והאפרטהייד, יתאגדו כמה מיליוני ישראלים לישות חדשה, ויפנו לקהילה הבינלאומית בבקשה לקבל הכרה ולהתקבל כחברה באו"ם. האם יש למדינת תל אביב סיכוי להפוך מאפשרות שנשמעת דמיונית למדי, הזויה אפילו, לדבר רציני וממשי?

עכשיו אני לא יודע כמה מסים משלם רוגל אלפר, כי אומרים שהמשכורות בעיתונות לא משהו לאחרונה, אבל אני בטוח שפחות משתי הגברות ששמעתי מדברות. עכשיו חוץ מזה שאני חושב שזה רעיון גרוע, ושאין לו תומכים, ושאין לרוגל אלפר רשות להציע רעיונות כל-כך מזיקים, הן למדינה, והן לסדר היום שהוא לכאורה מנסה לקדם, למה הוא רוצה להפריד ביני ובין אמא שלי?
אני ממש מציע לעיתון 'הארץ' לפטר אותו, כי הוא מזיק, ובכלל לחשוב מה הם עושים לאחרונה. לי אין מינוי, אבל לאמא שלי, ממדינת תל-אביב, דווקא כן יש...
במקום הקשקושים שלו, אני ממליץ לכולן להקשיב לשיר הבא:




יום ראשון, 19 במאי 2019

אבל איזה סוג של אנטישמים?


אני מצטט מתוך כתבה של YNET מאתמול:

"שלוש שריפות תוך פחות משבוע: הקהילה היהודית במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר מונה 227 אלף חברים, חווה בימים האחרונים מתחים וחששות בעקבות רצף של שריפות באזורם. שתי שריפות פרצו בביתו של שליח חב"ד בעיר ארלינגטון, הרב אבי בוקיאט, ואחת בבית חב"ד בעיירה הסמוכה נידהם. בכל המקרים האש כובתה מיד ולא גרמה לנזקים כבדים.
המשטרה במסצ'וסטס מעריכה כי מדובר בהצתות מכוונות ומסרה שהיא מתייחסת אל האירועים כאל "פשעי שנאה". בתוך כך, המשטרה בבוסטון מסרה כי "נפתחה חקירה מקיפה ורב-תחומית".  שוטר הוצב לאבטח את בית הרב, שאמר אמש (ו') במסיבת עיתונאים: "אנחנו פגועים. זה זיעזע את הקהילה כולה. העובדה שהילדים שלי היו בבית - הופכת את זה למפחיד הרבה יותר". 

לכתבה המלאה:

כל עוד לא יודעים מי מבצע את הפשעים הללו, אפשר להתאחד בפחד ובגינויים נגד האנטישמיות (לא שראיתי שהנושא מטריד את החדשות בישראל יתר על המידה...)
אבל יום אחרי שיתברר מיהם המציתים יש שתי אפשרויות:
או שמדובר באנטישמית 'משמאל', ואז הימין יגנה, אבל השמאל יבין מסיבותיו.
או שמדובר באנטישמיות 'מימין', ואז השמאל יגנה והימין יבין מסיבותיו.
ואני שואל, מי נגד אנטישמיות באופן כללי?




יום שלישי, 14 במאי 2019

הבלוג של סבא צבי



הערב רק משהו קצר.
היום יעל ואני חוגגים תשע שנות נישואים.
ליעל יש סבא, לא מאוד צעיר, שכותב בלוג מאוד מעניין.
אני ממליץ בחום!

יום חמישי, 9 במאי 2019

צדק חברתי נוסח אייר


אוקיי. אז לא אהבתי את התוצאות של הבחירות האחרונות.
כלומר לא הופתעתי מהתוצאות של הבחירות האחרונות, לפי ניתוחים שונים הבחירות היו דומות מאוד לבחירות של 2015, ולכן גם התוצאות לא היו מאוד שונות, ובכל זאת לא אהבתי את התוצאות של הבחירות האחרונות.
כיוון שעוד לפני הבחירות ידעתי שאני הולך לא לאהוב את התוצאות, אז ניסיתי לעשות כל מיני דברים.
אני מודה שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד אנשי הסניף, לא הלכתי לכל מיני מבצעי שטח להחתים אנשים או לשכנע אותם בטלפון, וגם עכשיו, אני לא מבין איך משכנעים בטלפון מישהי להצביע עבור מפלגה שהיא לא התכוונה להצביע עבורה, אז לא הלכתי.
מה שכן, הייתי פעיל בכל מיני קבוצות ווצפ של המפלגה. אני עדיין פעיל בכל מיני קבוצות ווצפ של המפלגה. בלי לפרט יותר מדי, אני חושב שמה שקורה ברובן זה פחות או יותר בזבוז זמן מוחלט.
אני חושב שהקבוצה לשיתוף פעולה יהודי ערבי עובדת יפה, ולשמחתי הנהגת הקבוצה הסכימה שאפתח בלוג עבור הקבוצה (קישור כאן בצד).
עוד קבוצה שעובדת יפה לדעתי היא חוג אייר. החוג חרט על דגלו את הצורך 'להתייצב על מגרש הזהות היהודית'. זה גם משהו שאני מאוד מאמין בו, וגם משהו שאני יודע איך לעשות.
אז התחלנו לעבוד. העבודה כוללת הרבה דיונים ממושכים, כדי לדייק את המסר, וכדי שלחוג כקבוצה יהיה מסר. בשל כך העבודה על הבלוגים של החוג היא אטית, אבל אני מקווה טובה.
הבלוג של צדק חברתי עלה השבוע, ואני חושב שהוא בלוג טוב...
(וגם תמיד כאן בצד...)



יום שני, 6 במאי 2019

מדוע בכל זאת אני חולק על דעתו של עמיתי המלומד, הדוקטור לפילוסופיה




מי שקראה את הפוסט שלי מאתמול, עשויה לחשוב שאני סבור שהמצב הנוכחי,הסטטוס קוו, הוא חלק מן היקום הטוב ביותר שאלוהים יכול היה ליצור (לייבניץ).
נראה כי מי שאכן סבור כך הוא השר יובל שטייניץ שהתייחס היום (ראשון) באולפן ynet להסלמה הביטחונית וטען כי "אנחנו לא נמצא פתרון לעזה, גם עוד 30 שנה נצטרך להמשיך להתמודד עם הטרור משם. אין בדברים האלה זבנג וגמרנו. יש ניהול נכון של תקיפות עם שיקול דעת". לדבריו, "אם יהיה צורך, נילחם גם ביום הזיכרון וביום העצמאות".
יש לי רושם שהבעייה בניתוח של שטייניץ, ושל כל הממשלה הנוכחית היא ההערכה שהמצב הוא אכן יציב. לעניות דעתי כמי שסופר טילים שנוחתים בבאר שבע (ובמקומות אחרים בארץ). המצב הוא לא יציב. הסטטוס קוו הוא לא טוב, ואני חושש שהוא יילך וייעשה יותר ויותר קשה.
היום התחיל חודש הרמדאן (טוב, אתמול בלילה). אני חושב שחלק מן הפתרון שעשוי להביא למצב טוב יותר עבור כולנו, הוא לברך את כל חברינו המוסלמים: "רמדאן כרים ומוברכ".
ומייד בהתקדש חג עיד אל פטר, טוב יעשה ראש ממשלתנו אם יזמין את אבו מאזן לקפה וחמגשיות בלשכתו. מה אכפת לו? זה יותר זול מטיל אחד של כיפת ברזל (ונראה לי שלא יהיה קשה למצוא מי שיממן...)

ולכולכם: כל עאם ואנתו באלף ח'יר


יום ראשון, 5 במאי 2019

בואו נניח שהצבעתי לביבי



כל מי שעוקב אחר הבלוג הזה, כבר בטח שם לב שגיא בכור עצבן אותי, ואני מבטיח להמשיך לעסוק בנושא בעתיד הקרוב. מידת הקרבה תלויה גם במצב עם עזה ובכלל, כי כשהתותחים רועמים, וכו'...
אבל בינתיים, לצערי יש שנאת ישראל גם מהצד השמאלי, או המתקרא שמאלי של המפה הפוליטית, ואיכשהו זה מתקשר ישירות לענייני עזה, אז הבה נעסוק בזה...
אלוף פיקוד הדרום לשעבר יום טוב סמיה אמר אתמול (ש') באולפן ynet כי "לתושבי הדרום יש טענות, אבל 90% בחרו באותה ממשלה שלא עשתה כלום בשבילם 11 שנה, אז אל תקטרו על המצב בעוטף עזה. תגידו שאתם מבסוטים, כולל הסבב של היום".
האמת שדבריו של האלוף (במיל') יום טוב סמיה, הם הגרסה המתונה של ה'הגות' הזאת. כביכול הייתה לתושבי הדרום (כולל אותי כמובן), איזו אופציה ברורה וטובה למי כדאי להצביע, והייתה איזו תוכנית ברורה שהיתה פותרת את המצב כבר עכשיו, כלומר שלושה שבועות לאחר הבחירות, ועוד לפני שהוקמה ממשלה.
אז ברור שלא באמת הצבעתי לביבי. לפי חשבוני הצבעתי עד היום לכנסת עשר פעמים, ועוד שלוש פעמים לראשות הממשלה. אף פעם לא הצבעתי לליכוד או ימינה ממנו, ואף פעם לא הצבעתי למועמד הימין בבחירות אישיות. ובכל זאת, יהיה לי ממש קל להסביר למה אם אני תושב הדרום שמה שמעניין אותו זה שקט, הצבעה לביבי היא דווקא צעד נבון ומתבקש.
ראשית. ביבי ראש ממשלה ברציפות כבר קצת יותר מעשר שנים. עד עכשיו היו שתי מלחמות בזמן כהונתו (האמת כולל הקודמת, אבל בוא נספור רק עשר שנים). בזמן הזה היו שני מבצעים או מלחמות (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) - עמוד ענן, וצוק איתן. זה נכון שהתוצאות של שני המבצעים (או המלחמות) הללו לא היו מלהיבות, לא בעיני השמאל ולא בעיני הימין. אבל הן היו סבירות.
לשם השוואה אהוד אולמרט (שאני מתקשה לקרוא לו איש שמאל, אבל נראה שכולם חוץ ממני מסתכלים על זה ככה), בשלוש שנות הכהונה שקדמו לכהונה הארוכה של ביבי עכשיו, הצליח לחולל שתי מלחמות או מבצעים. נראה לי שבאופן כללי קל להסכים שהן לא היו יותר מוצלחות מאלה של ביבי. כלומר ביבי הביא בהערכה גסה פי שלושה (ושליש) יותר שקט מאולמרט.
שנית, בתקופה האחרונה היו לביבי כמה וכמה הזדמנויות להכריז על מבצע בעזה. אני בטוח שהוא שילם מחיר על העובדה שהוא לא עשה כן בעיני ה'בייס' שלו. כלומר ביבי העדיף שקט ואת טובת המדינה (בעיני כאיש שמאל) על פני טובתו האישית וטובת המפלגה שלו. קשה לבקר כזה תהליך של קבלת החלטות.
שלישית, בהנחה (הסבירה בעיני) שהאלטרנטיבה העיקרית לביבי בבחירות האחרונות הייתה גנץ, קשה להאמין שמי שמנסה להצטייר כאיש שמאל, אבל מבקר את ביבי ללא הרף מימין, במיוחד על התגובות שלו כלפי עזה, היה נוהג ביותר שיקול דעת, או שהחמאס והג'יהד האיסלמי היו רואים בו יותר פרטנר.
ורביעית, שמאל הוא דרך. דרך שבעיני עצמה ובעיני אחרים היא יותר קשה, ולכן אולי גם פחות פופולרית. הדרך היחידה של שמאל להגיע לשלטון היא דרך של אמונה שקטה ומלאה, ושכנוע בגובה העיניים (ולא זלזול ריקני ומתנשא).
רוצים דוגמה? בבקשה!
הנה ציטוט מהויקיפדיה על פרופ' מיכאל הר סגור ז"ל:

"עקב השתייכותו לתנועת השומר הצעיר גזרו עליו בשנת 1942 השלטונות הפאשיסטיים ברומניה 20 שנות מאסר עם עבודת פרך. בפועל, עבד הרסגור בבית הדפוס של בית הכלא וניצל את הזמן ללימודים שונים, ביניהם לימוד השפה העברית. בשנת 1944 שוחרר ממאסרו, עמד בבחינות הבגרות והמשיך בפעולתו בתנועת הנוער."

ראשית יש פה נקודה מעניינת: דווקא הפעילות בשומר הצעיר רוממה את מיכאל הצעיר מדרגת 'סתם יהודי' לדרגת 'סוציאליסט', וייתכן שעובדה זאת הצילה בסוף את חייו.
אבל שנית, ויותר לעניין, אני זוכר אותו מספר ב'שעה היסטורית' איך הוא ניסה (והצליח) לשכנע את שומריו בבית הכלא שיש להם בעייה מעמדית, וכי עליהם להתאגד ולדרוש יותר זכויות!
אמרו מעתה: אינך איש שמאל אם אינך מסוגל לשכנע בצדקת טענותיך מתוך עמדה של נחיתות, ולא מתוך עמדה של יתרון!

נ.ב., כמובן שזה לא עוזר אם היתרון הוא רק בעיני עצמך!





יום חמישי, 2 במאי 2019

שייקספיר ביידיש - או מה למדתי מהיהודים הפרוגרסיביים?



כבר אמרתי את זה, ועוד אוסיף ואומר את זה, גיא בכור מביא לי את הקריזה.
הוא מביא לי את הקריזה בגלל שנאת ישראל שלו.
בעיני הוא אויב של העם היהודי והדת היהודית, וצריך להילחם בו - עד שיכיר בטעותו, וישנה את דעתו, ויתנצל על דברי הבלע שהוא מפיץ לכל עבר.

אחרי שהובן ההקשר ברצוני לספר על הלימודים שלי בבית הספר התיכון על שם ביאליק במונטריאול, לפני די הרבה שנים (שנת 1985).
בבוקר מרץ קר אחד (מאוד מאוד קר), מעט אחרי פורים, נחתנו בשדה התעופה מירבל הסמוך למונטריאול.
במשך כמעט חודש גרנו בבית מלון, עד שמצאנו דירה בקוט סיינט לוק, השכונה היהודית המובהקת של מונטריאול (היו עוד כמה שכונות יהודיות, יותר עשירות, ורק חצי מובהקות), אבל כבר כשבוע אחרי שנחתנו נפגשנו עם דניאל פאר ז"ל ומשפחתו (איתנו דיבר ירון פאר), שהיה אז שליח של הקרן הקיימת.
נושא השיחה עם ירון פאר היה באיזה בית ספר כדאי ללמוד. הוא עצמו מאוד המליץ על בית ספר הרצליה, שהיה בית ספר אורתודוקסי מודרני. היה ברור שבהרצליה הילדים יודעים עברית יותר טוב מאשר בביאליק, שהיה בית ספר יהודי עם רקע יותר סוציאליסטי (או שמא עלי לאמר פרוגרסיבי?)
לא יודע למה, אבל גם אני וגם אחותי העדפנו את ביאליק. בכל אופן הוא היה במרחק הליכה מהבית (הליכה מאוד קרה בחורף, אבל בכל זאת...)
היו כמה אתגרים מידיים ללימודים בביאליק, והבולט ביניהם: תלמידי בית הספר למדו ארבע שפות: אנגלית, צרפתית עברית ויידיש. בכל זאת הלכנו על זה.
הלימודים בביאליק זכורים לי כחוויה די קסומה, ואולי עוד ארחיב על כך בהמשך אבל הנה רשימה קצרה של כמה מן היתרונות:
- לימודי מתמטיקה ומדעים ברמה מצטיינת בכל היבשת הצפון אמריקאית.
- לימודי היסטוריה יהודית שכללו גם את ההיסטוריה של תחום המושב ברוסיה.
- היכרות שוויונית ומכבדת של כל הזרמים ביהדות.
- מדי שנה, ביום השני של שמחת תורה, ערכנו הפגנה מול השגרירות הרוסית, כדי לשחרר את יהדות ברית המועצות (אז ממש לא האמנתי שנצליח!)
- רוב הילדים בבית הספר הלכו לבית הכנסת לפחות בימים הנוראים, וחגגו את ליל הסדר בחיק משפחתם (פעמיים כמובן!)
- מדי שנה ערכנו בית קפה כדי לסייע ליהדות אתיופיה.
- בשנה שבה סיימתי את בית הספר (בכתה יא, כמו כולם אז ושם...) הצגנו את חלום ליל קיץ של שייקספיר. שכתבנו קצת את המחזה, ואחת מהתמונות הוצגה באנגלית במבטא יידי כבר, לשמחת הקהל.

בקיצור, למדנו איך להיות עם יהודי אחד, מאוחד, מלוכד, מודע למורשתו, ומכבד את הפרטים שבו על הבחירות שלהם. 
אני מאמין שלהיות יהודי היום צריך להיות בערך אותו דבר!
אחי ואחיותי, היהודים שעדיין מאמינים שגם ערך השוויון מצוי במקורותינו, שבכל מקום בו יש עוול יהיה יהודי שישאף לתקן אותו, שלאומיות יהודית אין פירושה דריסת כל השונה מאיתנו.
אחי ואחיותי, אני קורא לכם להצטרף אלי, לשלב מרפקים, לעמוד בשורה ארוכה, לשאוף מלוא החזה אל הריאות את האויר הטוב של ארץ אבותינו (ואימותינו), 

ולאמר לגיא בכור: 'הפשיזם לא יעבור!'




יום שלישי, 23 באפריל 2019

מחוץ לסדר הרגיל - שיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגת העבודה



לפני הבחירות האחרונות ניסיתי להיות פעיל במפלגת העבודה. אני לא יכול להגיד שהפעילות שלי (או של מישהו אחר במפלגה) הובילה לתוצאות מאוד חיוביות בינתיים, אבל אני אופטימי...
הפורום העיקרי שבו אני פעיל במפלגה הוא חוג אייר, ועוד על כך בהמשך... 
עוד פורום שבו אני פעיל הוא פורום לשיתוף פעולה יהודי ערבי במפלגה. אתמול יוניש, אחד מראשי הפורום, שלח לנו סדרה של שאלות, ובתגובה שלחתי לו תשובות. אני לא מפרסם את השאלות, כי נראה לי שאפשר להבין אותן מהתשובות.

הנה תשובותי:

ערב טוב יוניש,
אני עונה לך על השאלות לפי סדר הצגתן:
1) לדעתי צריך להיות מטה יהודי ערבי, ולא מחוז ערבי של מפלגת העבודה. אבל, וזה אבל גדול, כדי שהמטה היהודי ערבי יעבוד בצורה טובה צריכים להתקיים לפחות שני תנאים:
הראשון הוא הכרה של כל חברי המפלגה שחברים ערבים במפלגה, המקבלים עליהם את עקרונות המפלגה, הם חברים מלאים ושווי זכויות (וחובות), ויש להתחשב בדעתם בכל דבר ועניין.
השני הוא יעילות של המטה היהודי ערבי, כלומר הכרה בכל יישוב ערבי עם מי יש לעבוד, וכיצד ניתן להגיע לשיתופי פעולה פוריים, כולל יצירת 'דילים' שיחייבו את המפלגה והעומד בראשה.
2) אני חושב שאם מפלגת העבודה תפנה לציבור הערבי בצורה הנכונה, המנהיגות הצעירה והמבוגרת תתפתח מאליה. למה אני מתכוון פנייה נכונה:
- פנייה כחברים שווי זכויות וחובות.
- אי הצנעת העקרונות הציוניים של מפלגת העבודה.
- מצע כלכלי פחות סוציאל דמוקרטי (עוד על כך בהמשך).
- הבנת הגיוון האתני, הגיאוגרפי והאידיאולוגי של הציבור הערבי בישראל- אין דין דרוזים כדין כל דובר ערבית אחר, ואין דין הבעיות של כפר כמא כדין הבעיות של אם אל חיראן.
3) אני חושב שכדי לקדם מנהיגים ערביים לקדמת הבמה, המטה יהודי ערבי צריך לפקוד חברי מפלגה (יהודים וערבים), ולתת להם רשימות לקראת הפריימריז. וגם רשימות במירוץ למנהיג המפלגה, כלומר צריך לעבוד מהר!
4) אני חושב שכדי לבסס את העבודה בציבור הערבי יש לעשות לפחות שני דברים:
הראשון - לתת לכל אדם ערבי בישראל תחושה שיש לו בית במפלגת העבודה. זה אומר יחס מכבד מצד כל חברי המפלגה. זה אומר פנייה בערבית, זה אומר הבנת הגיוון של הציבור הערבי בישראל, זה אומר היכרות יותר טובה עם השפה הערבית והאיסלם (והנצרות).
השני - להבין מיהם האנשים שעשויים לרצות להצביע לעבודה בציבור הערבי. בהנחה שהקומוניסטים יצביעו למשותפת, והלאומנים הערבים יצביעו לבלד, מה שיש לנו להציע לציבור הערבי הוא ערכים ציוניים שויוניים לא לאומניים, ודווקא היכולת להתפתח מבחינה כלכלית בצורה ליברלית (למשל על ידי הקמת עסק קטן, או עיסוק חופשי, או קשיים בעבודה בחברה עסקית או ממשלתית בישראל). מי שיצביע לנו מקרב הציבור הערבי (או היהודי) הוא מי שמבין שיש לנו מה להציע לו בתחום הזה.
5) הצעה נוספת: לימודים של ערבית ואיסלם בסניפי המפלגה (גם בתשלום!). כמו כן, אני חושב שחשוב שסדר היום של המפלגה בתחום החינוך ידגיש את חשיבות לימודי הערבית והאיסלם בבתי הספר!
לילה טוב,
אורי

יום ראשון, 21 באפריל 2019

מלחמת העולם הכי שנייה





מלחמת העולם השנייה היא נושא שנמצא תמיד במודעות של רוב הישראלים, ואולי של רוב בני האדם החיים היום על כדור הארץ. ביחס לעובדה הזאת, אני מוצא שחוסר הידע בכל מה שנוגע למלחמה הוא די נרחב, ובפרט בעברית ובישראל. 
כמורה בתיכון, קשה לי למצוא תלמידים שיכולים לתאר את מהלך המלחמה בארבעה או חמישה משפטים שהם גם נכונים, וגם מספרים סיפור קוהרנטי.
ייתכן מאוד שאחת הבעיות בכל מה שנוגע לנושא הזה היא שהוא נלמד בבתי הספר בצורה חלקית, שלדעתי מקשה על ההבנה של התופעה הכוללת. בפרט הנושא שנלמד כחלק מן הבגרות בהיסטוריה הוא נושא השואה, ולא הנושא מלחמת העולם השנייה. אני מבין שהזמן העומד לרשות המורים להיסטוריה הוא מועט, ואני מבין שיש הרבה נושאים ללמוד לבגרות בהיסטוריה, ובכל זאת אני חושב שיש בעייה בכך שהשואה לא מקבלת מיסגור נכון בתוך מלחמת העולם השנייה.
החלטות או שיקולים הקשורים לשואה, או למלחמת העולם השנייה, ולגורמים שהובילו אליה, מעסיקות את ההוייה הישראלית מדי יום, ויש לדעתי טעם לפגם בכך שבעצם קשה מאוד לקבל פרספקטיבה טובה כאזרחית לעתיד, אם בית הספר לא נותן לך הקשר רחב.
לדעתי גם הערך המרכזי של הויקיפדיה בעברית על מלחמת העולם השנייה לא מספר סיפור קוהרנטי וברור על תולדות המלחמה, וגם זה לדעתי לא עוזר. הויקיפדיה בעברית לדעתי מקדישה לפחות מאות אלפי מלים לנושא מלחמת העולם השנייה, והויקיפדיה באנגלית מקדישה לדעתי מליוני מלים לנושא (שוב לדעתי, אף לא אחת מהן מיותרת).
מובן שגם אם אכתוב פוסטים ארוכים כל יום לא אוכל להוסיף משמעותית לנושא, אם אכתוב באותה רמת פירוט, ולכן אני רוצה לדבר בצורה כללית.
אני רוצה להקדיש לכך סדרה ארוכה של פוסטים, שתתחיל בדיון מלפני יותר ממאה שנה, כלומר מסוף מלחמת העולם הראשונה, והחוזים שנחתמו בעקבותיה. אבל לפני כן אני רוצה לעסוק ב'מקרה מבחן', שהוא הקרב על צרפת ותוצאותיו. ועל כך בכמה פוסטים הבאים...

יום רביעי, 17 באפריל 2019

יש לי כל מיני בעיות עם הויקיפדיה בעברית





אני רוצה להתחיל לדבר בקרוב על נושא מלחמת העולם השנייה. בנושא הזה אני רוצה להתייחס בעיקר לחומרים מהויקיפדיה באנגלית. אני יודע שיהיו לא מעט אנשים שישאלו אותי למה. אז הנה הסבר.
יש לי כל מיני סיבות אישיות לא להתפעל מדרך הפעולה של הויקיפדיה בעברית, ואולי אכתוב על כך יום אחד. כרגע אני מנסה להסביר את הבעייה שלי בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. בעצם ניתן לחלק את הבעייה לשני חלקים:
1) הויקיפדיה בעברית קצרה מדי - כשהתחלתי לעקוב אחר הויקיפדיה (אני מסתכל בצורה פחות או יותר סדירה על הויקיפדיות בעברית, באנגלית ובערבית ועל אחרות מדי פעם), השנה הייתה 2005. הויקיפדיה בעברית הייתה בת שנתיים בערך, והויקיפדיה בערבית רק נולדה. אני זוכר שהיו בויקיפדיה בעברית בערך פי עשרה יותר ערכים מאשר בויקיפדיה בערבית. נכון להיום יש בויקיפדיה בערבית יותרמפי שלושה יותר ערכים. השינוי הזה בכמות מוביל גם לשינוי באיכות, ובפרט להשקפת עולם צרה יותר.
2) הויקיפדיה בעברית היא בעלת השקפת עולם מאוד 'יהודית'. אם במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים יהודים הואשמו בקוסמופוליטיות, ובראייה רחבה מדי, אני חושב שהיום הבעייה היא הפוכה. ניתן לראות את זה למשל לפי האירועים שקרו היום בויקיפדיה באנגלית ובעברית.

אנגלית:

On this day

Artist's impression of Kepler-186f
Artist's impression of Kepler-186f
Hannah Webster Foster (d. 1840) · Neville McNamara (b. 1923) · Sean Bean (b. 1959)

יום שבת, 13 באפריל 2019

עריצה היא הלבנה


זה מאוד מצער אותי שחללית בראשית לא הצליחה לבצע נחיתה רכה על הירח. נראה שהרבה אנשים חושבים שלא ניתן היה ליצור חללית שמסתה תהיה נמוכה בהרבה מן המסה של חללית בראשית שהייתה 600 קג. 
ממה שהצלחתי לברר החלליות הראשונות שהרוסים הנחיתו נחיתה רכה על הירח בשנת 1966 היו בעלות מסה נמוכה יותר, למשל לונה 9 הייתה בעלת מסת נחיתה של 99 קג בלבד.
מעניין מה החללית הכי קלילה שאפשר להנחית על הירח, ועדיין יכולה לעשות מדידות מדעיות שימושיות...
בכל אופן אולי כדאי בפעם הבאה לחשוב דווקא קטן יותר...


יום שלישי, 9 באפריל 2019

יום הבחירות וסבתא שלי


היום היה יום הבחירות, וגם יום ההולדת ה-95 של סבתי חווה, שנפטרה לפני כמעט תשע שנים. סבתי הייתה אשה מאוד מיוחדת, והיום נפגשנו, מניין של חברי משפחה, לחגוג את יום הולדתה, וגם את יום הבחירות.
האמת שבחירת המסעדה לא הייתה קשה: סבתי, שבשנותיה האחרונות בשיא הטבעיות נפרדה מסבא שלי, אחרי שמכרו את ביתם המשותף בחיפה, ועברה לבית אבות באבן יהודה, מאוד אהבה לאכול במסעדת יונס, שהיא קרובה למדי לבית האבות שלה לשעבר. 
סבי נשאר בבית אבות בחיפה, סמוך לדירתם, אבל על כך אולי בפעם אחרת. האמת שאמי, שפעם הייתה אזרחית עובדת צה"ל בבסיס של נערי רפול בחוות השומר, הכירה היטב, עוד לפני סבתי, את הסניף של מסעדת יונס בצומת גולני, אבל על כך אולי בפעם אחרת אחרת.
בכל אופן, כפי שמקובל באירועים כאלה במשפחתנו, כל הנוכחים נשאלו אם יש להם מה לאמר על סבתא חווה. אני ביקשתי לחשוב כמה דקות, ואחרי המחשבה אמרתי בערך כך:
היום התפרסמה בעיתון הארץ כתבה שנקראת "איפה אוכלים ביום הבחירות?", בין שאר המנות שנסקרו בכתבה, הופיעו גם שתי המנות הבאות (במסעדת קמפניה):
"הכבד של של סבתא השמאלנית" - כבד קצוץ עם ביצה מפוררת, בצל פריך וקונפיטורת בצל ביתית (49 שקלים),
שווארמת הימין - בשר אנטרקוט וכבש על חצי פוקצ'ה עם פרוסת חציל קלוי, סלט פטרוזיליה, בצל עם סומק וזילוף טחינה לבנה (79 שקלים).
כלומר לדעת השף של המסעדה, השמאל מאופיין בזכרונות העבר מאירופה, ואילו הימין מאופיין בהשתלבות במרחב המזרח תיכוני.
בשלב הזה החלו כמה מבני משפחתי לנוע באי נוחות, שכן הם לא הבינו את הקשר לסבתא חווה, ולכן המשכתי:
כשסבתא חווה עלתה לארץ מהונגריה (בשנת 1946, אבל את זה לא אמרתי, כי כולם יודעים את זה במשפחה), היא לא הייתה רגילה לים (להונגריה אין חוף ים, אבל גם את זה לא הייתי צריך לאמר...) אבל היא מאוד אהבה את הים עוד לפני שהגיעה לארץ, כבר מהאניה.
היא סיפרה לי שאיש אחד באונייה דיבר איתה בעברית, והיא ענתה לו אבל התנצלה על המבטא ההונגרי שלה. האיש ענה לה: "גברת גם עוד חמישים שנה יהיה לך מבטא." (לא הייתי צריך לאמר שהוא צדק...)
בכל אופן לסבתא חווה היה אולי מבטא, ולפעמים היא אפילו הכינה כבד קצוץ (לא לעתים מאוד קרובות), אבל היא מאוד אהבה לאכול חומוס, או פול, או קובה, או למען האמת בערך כל פריט בתפריט של מסעדת יונס, או מסעדת מקסים...
סבתא חווה מאוד אהבה את הים, וכשהייתה לוקחת אותנו לים, מוקדם מאוד בבוקר, תמיד אחרי כן היינו עוצרים לאכול פלאפל (אין שווארמה בשמונה בבוקר, שהיא, לפחות לדעת כמה מחברי המשפחה, השעה הטובה ביותר לחזור מן הים).
לסבתא היה אולי מבטא הונגרי, אבל היא הגיעה לכאן, ונטעה את שורשיה כאן. היא מעולם לא התחרטה על כך, ומעולם לא הביטה אחורה בצער.



יום שני, 8 באפריל 2019

אני אוהב פייתון


נולדתי בשנת 1970. 
פעם הייתה תיאוריה כזאת, לא רק שלי, אבל בהחלט גם שלי, שכל מי שנולד בשנת 1970 יודע לתכנת - בבייסיק.
הסיבה לתיאוריה הזאת היא פשוטה, כל מי שנולד בשנת 1970 היה בן 13 בשנת 1983 שהיא השנה שבה הגיעו לארץ המחשבים הקטנים כמו אפל II, קומודור 64, ו-ZX ספקטרום (מה שהיה לי).
במחשבים החמודים הללו, שהיו מתחברים לטייפ קסטות בתור סוג של דיסק קשיח, ולטלויזיה רגילה בתור מסך, היית צריך לתת הוראות בבייסיק, גם אם רק רצית לטעון את המשחק שרצית לשחק בו...
ומכאן- כולם וכולן ידעו בייסיק - לפחות בכיתה שלי בחיפה...
זה אומר שאני יודע לתכנת, אבל לא מאוד טוב. 
למרות שאני מורה למתמטיקה, ומאוד מעריך את הרעיון של תכנות, לא ממש עסקתי בתכנות משנת 1984 נניח, ועד לפני שנה.
אבל בשנה האחרונה הכרתי את שפת פייתון ואני חושב שהיא שפה מצוינת, כי היא קלה ללימוד גם לילדים צעירים יחסית (אני מלמד אותה כעת לילדים מחוננים בכיתה ד'), וכי מבחר הדברים שניתן לעשות בעזרתה הוא באמת מסחרר.
פתחתי בלוג שעוסק בנושא, בחשבון שיש לי בבית ספר רבדים (בית הספר למחוננים בשוהם), ושם אספר על מעללי בתחום הזה, אבל ייתכן שלא אעמוד בפיתוי, ומדי פעם אגיד משהו גם כאן... :)


יום חמישי, 4 באפריל 2019

אז מה עשיתי בשנים האחרונות?


לדעתי פתחתי את הבלוג הזה לפני משהו כמו עשר שנים.

הרעיון בפתיחת הבלוג היה כפול:
* לכתוב כל יום, או לפחות פעם בשבוע, כדי לתרגל כתיבה, כי חשבתי שאני רוצה להיות סופר מקצועי, וסופר מקצועי כותב כל יום.
* לקדם את עבודת ההוצאה לאור.

הרעיון היה טוב, אבל בשלב מסוים (נניח בקיץ של 2012) התברר לי שלא אוכל להתפרנס רק, או בעיקר מכתיבה. ולכן (סליחה על הקלישאה), נאלצתי לחשב מסלול מחדש...
החלטתי להפוך להיות מורה ומחנך בישראל, וכתבתי על זה קצת כאן, אבל לא בצורה מסודרת. אני נהנה מאוד מהוראה, ואחרי משהו כמו שש שנים של העיסוק הזה, אני מוצא שאני יכול גם להיתו מורה, וגם להקדיש קצת זמן לכתיבה, ואולי עוד כמה דברים, שאכתוב עליהם כאן בהמשך...

על אחד מהם אני מבטיח לכתוב ממש בקרוב. (רמז, ניתן למצוא את הנושא ברשימת הבלוגים כאן מימין...)



יום שישי, 29 במרץ 2019

כמובן סליחה שלא כתבתי הרבה זמן

יש פרויקט חדש ומאוד מלהיב באופק.
אם הוא יצליח, זה אומר שאפרסם בעיקר בבלוג אחר, לא שלי. וזה דבר טוב לדעתי...
וכן, אם הוא יצליח, יהיה צורך בסוג של גיבוי או רקע גם בבלוג הזה....
בקיצור, זה ייתכן, ואפילו אפשרי, שאכתוב פה די הרבה בזמן הקרוב...



יום רביעי, 30 במאי 2018

בינתיים יש הפסקת אש...



שמחתי לשמוע הבוקר שיש הפסקת אש עם עזה. זה טוב שיש הפסקת אש עם עזה. זה טוב שאנחנו מנהלים משא ומתן עם החמאס והג'יהד האיסלמי על מנת להשיג הפסקת אש בעזה.
מה שלא טוב הוא המצב הכללי שלנו. המצב שבו למרות המון הצלחות של המדיניות הישראלית בזמן האחרון, אין שום דבר טוב שאנחנו יכולים לצפות לו, ולמען האמת יש לא מעט דברים רעים שעלולים לקרות בהסתברות גבוהה יחסית. 
כמו למשל מלחמה ישירה עם אירן...
אני חושב שיכול היה להיות אחרת. שיכולנו להיות במצב טוב הרבה יותר אם היינו חושבים לטווח ארוך יותר, ואם היינו חושבים על הסכמי שלום, ולא על הפסקות אש שמבוססות על הרתעה הדדית.
אלא שנראה שבזמן האחרון הימין אינו מעוניין במשא ומתן להשגת שלום, וגם חלקים בשמאל (כמו איתן כבל), איבדו תקווה.
אני חושב שאפשר.
אני חושב שניתן היה וניתן עכשיו להשיג שלום עם שכנינו, ולשפר את יחסינו באזור באופן כללי.
אני חושב שאפשר להתחיל בכך כבר מחר בבוקר, אבל אף אחד כנראה לא יתחיל בכך מחר בבוקר, כי לא מספיק אנשים מאמינים שזה אפשרי.
אז בשבועות הקרובים אנסה לפרט למה ואיך אני חושב שזה אפשרי.

יום ראשון, 13 במאי 2018

לכבוד יום ירושלים

לכבוד יום ירושלים אני מוסיף את השיר הזה שמרגש אותי כל פעם מחדש:


ומזכיר לכולנו את הגיוון של ירושלים, כמו גם את הטרגיות של הכיבוש.

יום ראשון, 10 בדצמבר 2017

ירושלים האחרת

בתוך כל ההמולה הכללית רציתי רק לומר שאולי אפשר גם אחרת...
אולי אפשר גם שלום, וגם ירושלים...
אולי אפשר להקשיב לעוד קולות...


חוזר לכתוב

לא מבטיח שום דבר, אבל אני רוצה לחזור לכתוב כאן.
בהחלט הגיע הזמן...

Image result for back to writing