יום שבת, 14 בספטמבר 2019

קמפיין הגעוואלד של אורי מאיר


חברים וחברות יקרים,
בעוד פחות מ-48 ייפתחו הקלפיות, ותתבקשו להצביע בפעם השנייה או השלישית השנה.
אני מבקש מכולן, אנא שיקלו להצביע למפלגת העבודה!
מפלגת העבודה היא המפלגה שהקימה את המדינה!
מפלגת העבודה העמידה מנהיגים רבים וחשובים במשך השנים!
מפלגת העבודה קיימת שנים רבות!
מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה כרגע שיש לה מדיניות חברתית ברורה!
זה יהיה יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית, אם מפלגת העבודה תחדל, חלילה, מלהתקיים!




יום שבת, 31 באוגוסט 2019

יותר מדרך אחת - הראיות על ביקורת המקרא





הערה: סדרת הפוסטים 'יותר מדרך אחת' התחילה בתור תגובה מתמשכת לספרו של דר' מיכה גודמן 'חזרה בלי תשובה'. בעקבות שיחות עם חברי תמיר מנצור החלטתי לפרוש את דברי מכאן ואילך בפני עצמם ולא כהתייחסות לספר.

ראשית 
לפני כשערים שנה התפרסה בעיתון הארץ (אז עוד קראתי עיתונים מעל נייר...) כתבה בשם -התנ"ך - אין ממצאים בשטח. אני זוכר שקראתי את הכתבה בעניין רב, והיא הדריכה את מנוחתי. אני מאוד אוהב תנך, ומגיל צעיר קראתי גם ספרי ארכיאולוגיה שניסו להסביר את התנך. הייתכן שכולם שגו? אני חושב שניתן לאמר בקלות שזה הנושא העסיק אותי בענייני יהדות בצורה האינטנסיבית ביותר בעשרים השנים האחרונות. התחלתי בתור 'מקסימליסט', והיום אני די 'מינימליסט'. כלומר אני חושב שרבות מהעובדות המופיעות בתנך אינן עובדות היסטוריות, ובפרט בכל מה שנוגע לסדר האירועים מבריאת העולם ועד לפחות התפצלות המלוכה. יתרה מזאת, אני חושב שדווקא העובדה הזאת, כלומר שהתנך בחלקים רבים הוא לא ספר היסטוריה, היא עובדה מאוד מעודדת, על כך אפרט בהמשך. היום אני רק רוצה להציג את הראיות שגורמות לי לחשוב כך.

מי כתב את התנך
מי כתב את התנך הוא ספר מאת ריצ'רד פרידמן שיצא לאור בישראל בשנת 1995. אני חושב שקראתי אותו רק בשנת 2001 או 2002. אז חשבתי שהוא ספר מאוד טוב שהצליח להסביר בצורה נהירה וטובה את 'תורת התעודות' תורה מן המאה ה-19 הטוענת כי ניתן לחלק את ספר התנ"ך לארבעה מקורות E,J P ו-D. וכן R שערך את כולם ביחד. היום הספר נראה מעט מיושן, ובפרט קשה לי היום לחשוב שיש כותב אחד ל-D למשל...
בכל זאת אני זוכר לספר 'חסד נעורים' ובפרט הדגמה מרשימה של הפרק על נח, המחולק לשני מקורות. הכל מסתדר, כלומר ממש ניתן לראות איך שני מקורות שונים כתבו סיפורים דומים, כל אחד הגיוני בפני עצמו, ועורך מאוחר יותר חיבר ביניהם.
מסיבות שונות (כמו זכויות יוצרים) אני לא מביא את ההדגמה הזאת , אז אם זה מעניין, רכשו את הספר!

ארץ העברים
ארץ העברים הוא בלוג (מעניין מאוד) בהעוסק בענייני יהדות, אמונה, פוליטיקה ועוד. בפוסט משנת 2014 מראה המחבר את הסתירות הרבות שבסיפור מתן תורה. לדעת המחבר, שהוא ללא ספק איש שומר מצוות, מספיק הקטע הזה לבדו כדי להראות שהתורה לא ניתנה מן השמיים. גם המחבר הוא אופטימי ביחס למסקנה זו, ואומר שהכרה בעובדה הזאת עשויה להביא לשיתוף פעולה טוב יותר בין חילוניים ודתיים.

גן הקיפוד הוורוד
מצאתי את המאמר הזה כשחיפשתי חומר עכשיו לקראת הפוסט הנוכחי. גן הקיפוד הוורוד הוא משל של כותב הפוסט על מה נמצא ולא נמצא מתוך הטענות של התנך. אני יודע שהרשימה עלולה להיראות מרתיעה, וכי המטרה של הכותב היא התנגחות, ובכל זאת היא מאירת עיניים בעיני. גן הקיפוד הוורוד חלק ב'.

ישראל פינקלשטיין
אני אוהב את ישראל פינקלשטיין. הוא נראה לי איש נחמד. אבל יותר מכל אני אוהב את חריצותו הבלתי נלאית, ואת רצונו הכן לא רק לסתור את הסיפור המקראי, אלא גם להגיע להבנה אמתית של 'מה באמת התרחש' בתקופת התנך. הנה מספר עשרות הרצאות.

ישראל קנוהל 
ישראל קנוהל הוא חוקר מקרא שומר מצוות שבסדרת ספרים מבריקים הציג את התזות שלו לגבי ראשית ישראל מתוך חקר של התעודות בלבד, ללא ארכיאולוגיה כמעט. אני חושב שמדובר בהישג אינטלקטואלי נדיר! ממליץ בחום ובעיקר על ספרו האחרון- איך נולד התנך!

אביגדור שנאן ויאיר זקוביץ'
אביגדור שנאן ויאיר זקוביץ' שנים אנשי רוח משכמם ומעלה. בשנת 2005 הם כתבו ספר שנקרא 'לא כך כתוב בתנך' המציג כמה גרסאות שונות לסיפורי תנך ידועים. שניהם ממשיכים לעסוק בנושאים אלה ודומיהם, אך הם אינם מציגים תזה שיטתית, אלא מתענגים על הגיוון התנכי, וגם התלמודי וכו'.








יום שבת, 10 באוגוסט 2019

יותר מדרך אחת: על תורת האבולוציה




כדי לכתוב על תורת האבולוציה בצורה משכנעת, קראתי קצת ספרות עכשווית (מהאינטרנט). נראה שעדיין הספר של ריצ'רד דוקינס הוא הספר הטוב ביותר שנכתב ל'אנשים מן השורה' בנושא. כתבתי עליו ביקורת בעבר, ועכשיו אני מצטט ממנה ומרחיב בקטעים הרלוונטיים.
הגדולה של הספר של דוקינס היא שהוא מסביר מייד בראשיתו כי השם (באנגלית) 'תיאוריית האבולוציה' הוא שם מטעה, שכן תורת האבולוציה (בעברית זה נשמע יותר טוב), היא תיאוריה מדעית מוצקה מאוד המגובה בהררי ראיות. כל אחד מהפרקים בספר עוסק באחת מן הראיות הללו, ולעניות דעתי כל אחת מן הראיות היא משכנעת בנפרד, כלומר כל אחת מהן לבדה מספיקה כדי לאשש את התיאוריה בעיני:

הפרק הראשון מסביר כי האבולוציה היא תיאוריה יציבה – עובדה.
הפרק השני מביא ראיות לחיזוק האבולוציה מתחום הרביה הסלקטיבית של בהמות וחיות בית - כלומר בני אדם ידעו ויודעים לחולל אבולוציה. דוגמה נחמדה נמצאת דווקא בספר בראשית (יעקב אבינו וסיפור הכבשים העקודים והטלואים).
הפרק השלישי עוסק בראיות לאבולוציה מתחום הפיזיקה הגרעינית והתיארוך הרדיואקטיבי- כלומר עצם העובדה שכדור הארץ הוא עתיק, מה שניתן לתמוך על ידי הפיזיקה הגרעינית, היא כבר ראייה חזקה לאבולוציה.
הפרק הרביעי מדבר על גיאולוגיה ועל גילו של כדור הארץ- כנ"ל ניתן לתמוך את תורת האבולוציה מכל מה שידוע לנו על גיאולוגיה, שמגובה גם כן בידע שלנו מתחומי הפיזיקה והכימיה.
הפרק החמישי דן במקרים בהם חלה אבולוציה מהירה שתועדה על ידי ביולוגים בזמן התרחשותה.
הפרק הששי דן ב’חתיכות החסרות’. דוקינס טוען שאין לנו שום זכות לצפות ל’חתיכות חסרות’ (כמו הדג בעל ארבע הרגליים), אבל שבכל זאת ניתן למצוא הרבה דוגמאות כאלה, הן מאובנות, והן חיות.
הפרק השביעי עוסק באבולוציה אנושית ובעובדה שגם כאן לא חסר דבר בתחום המאובנים.
הפרק השמיני עוסק בהתפתחות העובר בזמן ההריון, וההקבלה של זאת לאבולוציה הכללית.
הפרק התשיעי עוסק בנדידת יבשות – הקרבה הביולוגית בין שני עברי ה’תהום’.
הפרק העשירי עוסק בנקודות משותפות בין חיות שונות – הומולוגיה. כמובן שאם למשל ניתן למוא אצבעות בכנף העטלף, ואנחנו יודעים שהעטלף הוא יונק, אז זה מחזק את תורת האבולוציה שגם מבנה האצבעות ביד דומה.
הפרק האחד עשר עוסק ב’טעויות’ אבולוציוניות המצויות בחיות שונות ובבני אדם (תכנון לא אינטליגנטי). דוגמה שעד היום זכוה לי היא עצב מסוים בצואר של הג'ירפה, שהתארך עם התארכות הצאר שלה, וכך אורכו היום כשעה מטרים בעוד שכחמישה עשר סנטימטרים היו מספיקים...
הפרק השניים עשר עוסק בהתפתחות אבולוציונית מקבילה (מרוץ חימוש אבולוציוני).
הפרק השלושה עשר והאחרון, המבוסס על מוצא המינים של דרוין, מראה לנו את הטבע ואת המגוון הביולוגי בכל גדולתו.

אם כך, הרצון שלי להאמין באמת, מוביל אותי לחשוב שתורת האבולוציה היא תורה מדעית מוצקה. זה כשלעצמו גורם לי לשאול איך היהדות נפגשת עם תורת האבולוציה. זה לא שלא ניתן לגשר על הפערים (למשל לאמר שכל התהליך המתואר בראשית ספר בראשית הוא מטאפורי), אלא שהגישור על הפערים הללו דורש חשיבה, והכרה בבעייה או הבעיות שמציבה בפנינו תורת האבולוציה כאשר אנחנו רוצים להציג את המסורת היהודית בפני אדם חילוני ומשכיל מדעית.
מיכה גודמן לא מתייחס לבעיות הללו בספרו, אבל למען האמת מעט מאוד הוגים דתיים (כולל מן היהדות הליברלית) התייחסו לנושא בצורה רצינית ושיטתית.
נראה שזו מלאכה שנותרה לנו...


יום שבת, 3 באוגוסט 2019

יותר מדרך אחת: הרמבם לבד לא יספיק



בעמוד 122 בספר של גודמן (אני משתמש במהדורה אלקטרונית של הספר שיש בה 199 עמודים, אם זה לא העימוד של הספר בדפוס סליחה, אבל אני לא יודע מה לעשות בעניין...) הוא מדבר על כמה פילוסופים יהודיים מימי הביניים, ועל המופת שהם מהווים עבורנו: "הפתיחות של הרמב"ם ושל אבן פלקירה נבעה מתפיסת עולם רחבה יותר. שניהם האמינו שמתוך כל חלקי נפש האדם, דווקא השכל הוא החלק האלוהי שבו... עמדה המקנה ערך דתי לתבונה, מצמיחה גם עמדה דתית לא מסתגרת. התבונה הרי איננה איכות יהודית, אלא איכות אנושית, לכן האדרת התבונה היא גם האדרה של החלק המשותף לכל בני האדם..."
גודמן מתאר מאבק בין ההוגים הרציונלסטיים האוניברסליים בימי הביניים, לבין ההוגים הפרטיקולריסטיים והמסתגרים. מובן שאם זה הויכוח, אני מצדד ברמבם ובחבורתו, ומובן שזה לצערי שם אותי בעמדת מיעוט במדינת ישראל, ובוודאי בין האנשים שיש להם זיקה כלשהי למסורת ישראל בתוכה, ובכל זאת אין בכך די!
בפירוש של הרמבם למעשה בראשית, המופיע בספרו 'מורה נבוכים' הוא מתייחס לשאלה ששאל אותו פעם מישהו, כיצד ייתכן שאדם הראשון 'הרוויח' ידע מתוך אכילת עץ הדעת, כלומר מתוך חטא. תשובתו של הרמבם מפתיעה. הוא אומר שאדם הראשון ידע להבחין בין אמת ושקר עוד קודם לאכילת פרי עץ הדעת. חכמה זו, הנעלה יותר לדעת הרמב"ם נקראת 'המושכלות'. לדעת הרמבם, אדם הראשון וחווה, 'הרוויחו' רק את ידיעת המפורסמות, חוקי הטוב והרע הנוהגים בעולמנו, כלומר בעצם הבנה פחותה בהרבה!
כלומר הרמבם מחשיב את האמת כערך, ואולי אף כערך החשוב ביותר, או הנעלה ביותר בעולמנו. על כך, מובן שלא אתווכח אתו!
אז מה הבעייה?
הרמבם בכל זאת נפטר לפני יותר מ-800 שנה. הרבה דברים התחדשו בעולם מאז. הנה למשל תיאור של הרמבם ל'מערכת השמש' (מתוך הלכות יסודי תורה פרק ג'):

"הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות והם תשעה גלגלים.
גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח,
והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב,
וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה,
...
כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם. והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים. וכשם שמכירין הקב"ה כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן. ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.
...
נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל. הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש, למטה ממנו גוף הרוח, למטה ממנו גוף המים, למטה ממנו גוף הארץ, ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל."

מובן שזה לא דומה לתיאוריה שלנו על מערכת השמש!
הנה כמה הבדלים חשובים, בין דברי הרמבם, לבין התיאוריה הנוכחית:
- אצלנו השמש נמצאת במרכז מערכת השמש.
- מסלולי כוכבי הלכת הם אליפטיים ולא עגולים.
- כוכבי הלכת, כדור הארץ והשמש תלויים בריק.
- אין לכוכבים דעה.
- החומר הכוכבי זהה לחומר הארצי והחומרים הללו בנויים מאטומים ולא מארבעה יסודות.
- החקירה המדעית בימינו מתבססת על ניסויים, ולא על עיון פילוסופי!

לעניות דעתי, הרמבם עצמו היה רוצה שנמשיך לפתח את ידיעת האמת עד למדרגה שאליה הגענו עד כה, ולא ש'נסמוך עליו'. חקירת האמת שלנו מחייבת אותנו לקחת את המחקר המדעי מאוד ברצינות, הן כערך חילוני, והן כערך דתי, אם ברצוננו לסמוך על הרמב"ם!

תוצאת תמונה עבור ‪aristotelian universe‬‏



יום שני, 29 ביולי 2019

מצטערים חבוב -שיר מאת דוד קהירי


אז פגשתי את חבר שלי דוד קהירי בגרנד קניון של באר שבע, ביום ששי בבוקר, והוא אמר לי שהוא כתבשיר, אז אמרתי לו תשלח לי, אז הוא שלח לי, אז אני מפרסם...


מצטערים חבוב
השיר נכתב בעקבות מקרה בו צעיר ממוצא אתיופי, סלמון טקה, נורה למוות על ידי שוטר.
מקרה זה העלה לתודעה מחדש את היחס המפלה כלפי עליה זו.

גם אם תתגבר על קשיי הקליטה
ותתערה בחברה,
למרות צבע עורך.
גם אם תהיה כמונו, כמעט.
תחשוב כמונו, כמעט.
תדבר כמונו, כמעט.
גם אם תקריב את חייך,
אם תתנפל על מחבל מתאבד
ותתפוצץ.
ואוטובוס שלם ינצל.
לא נוכל בהספד
להגיד שאתה
מלח הארץ.

הבן
מלח לבן מטבעו
ואתה,
לא.

דוד קהירי
© כל הזכויות שמורות למחבר
09.07.2019


יום שבת, 27 ביולי 2019

יותר מדרך אחת: על אבי ועל יצחק



בהמשך לפוסט הקודם. אותי זה מאוד מקומם שמיכה גודמן חושב שלחילונים אין כל עולם ערכים, ולכן המדדים היחידים שעל פיהם החילונים אמורים לשפוט הצלחה הם: אינדיבידואליזם מוקצן, שחרור ממסורת, ושוק חופשי שאמורים להוביל ליותר אושר.
אני לא רואה את עצמי כחילוני (וגם לא כדתי, מה שאומר שאין לי מקום בכלל בספר של גודמן, אבל על כך בפוסט אחר) אבל לצורך סדרת הפוסטים הקרובה, שאוכל לכנות אותה 'ערכים חילוניים', אאמץ עמדה חילונית. בפוסטים אלה אציג ערכים חילוניים שונים, שחשובים לי אישית. אין אני טוען שהערכים הללו חשובים לכל החילונים, וכן אין אני טוען שאלה הערכים החילוניים היחידים. להפך, אני בטוח שיש עוד המון ערכים חילוניים. אני רק אומר כמה שחשובים לי במיוחד.
אולי זה כל העניין בלהיות חילוני, בחירה אישית של ערכים...
היום גם לא אתייחס לערך המסוים שאציג בהקשר של יחס למסורת, אלא כשהוא לעצמו.
מספיק הקדמות, וניגש לסיפור: בחודש אוקטובר בשנת 1992 התחלתי את לימודי האקדמיים באוניברסיטה העברית לקראת תואר ראשון. היינו קבוצה של שבעה סטודנטים שהתחילו את הלימודים ביחד. כולנו בוגרי תנועת הנוער נועם, חלקנו בני אותו גרעין. מתוך השבעה, שישה החלו ללמוד בהר הצופים משהו ומחשבת ישראל, ואני התחלתי ללמוד בגבעת רם כלכלה ומתמטיקה. מאוחר יותר בתואר, למדתי גם בהר הצופים, אבל באותה שנה יכולתי ללמוד רק בגבעת רם.
הפרדה מכל החבורה העליזה הייתה לי קשה, ולכן החלטתי לבוא ולשמוע, כשומע חופשי, את הקורס 'מבוא למחשבת ישראל' בהר הצופים, שאותו למדו כל שאר בני הקבוצה.
באחד השיעורים הציג פרופסור רביצקי את הפרדוקס על אכילס והצב (פרדוקס שהוצג לראשונה על ידי זנון, פולוסוף יווני שקדם לסוקרטס): נניח שהצב מתחיל עשרה מטרים לפני אכילס, ואכילס נע פי עשרה יותר מהר מהצב. אם כך, כאשר אכילס יעבור את המרחק של עשרת המטרים החוצצים ביניהם בהתחלה, יעבור הצב מטר אחד. כאשר יעבור אכילס את המטר הזה, יעבור הצב עשרה סנטימטרים וכן הלאה. ועל כן אכילס לעולם לא ישיג את הצב.
בכך סיים פרופ' רביצקי את הצגת הנושא, ועבר לנושא אחר. בסוף השיעור ניגשתי לפרופסור רביצקי, והסברתי לו שאכילס כן ישיג את הצב. הוא אמר שכמובן שאכילס ישיג את הצב - זה הפרדוקס! אמרתי לו שהפרדוקס הזה נפתר כיוון שמדובר בטור מתכנס. כלומר סכום הזמנים שבהם אכילס צריך לעבור את כל המרחקים הוא סופי!
פרופסור רביצקי מאוד התפלא. הוא לא הכיר את הפתרון הזה...
רק עכשיו, אחרי שהתחלתי להרהר בספרו של גודמן הבנתי את המשמעות שאני מייחס לסיפור הזה. המשמעות היא שלפי הבנתי אנחנו במחלקה למתמטיקה עסקנו בחקר האמת בצורה מחמירה יותר, וכי לנו שינה מה פרדוקס ומה לא בצורה עמוקה יותר.
מובן שמייד יהיו קוראים שיקפצו ויאמרו 'ומה בכך? הרי יש גם מתמטיקאים דתיים!" בהחלט יש!אבל היום עסקנו בשאלה אם יש ערכים חילוניים, ויש! אמירת אמת, וחיפוש האמת הוא ערך חילוני! 
וכדי להביא דברים בשם אומרם, נציג את ניוטון, שהתחיל (לא לבד) את החשבון האינפיניטיסימלי.


יום חמישי, 25 ביולי 2019

יותר מדרך אחת - סדרת פוסטים על הספר 'חזרה בלי תשובה'



סיימתי לקרוא את הספר 'חזרה בלי תשובה. הספר עוסק בנושא שמאוד מעניין אותי ושאני מגדיר אותו כ'הדרך לחיים יהודיים טובים בישראל'. יש לי כמה מחשבות על הנושא הזה בעצמי, וחלקן עולות בקנה אחר עם המחשבות של גודמן. בכל זאת - הרבה מהתיאורים של המצב היום ובעבר בספר, והרבה מן הפתרונות המוצעים בספר הפריעו לי.
לא אוכל לפרט הכל בפוסט אחד, ולכן אקדיש לנושא סדרה של פוסטים. אבל בתור סיפתח, הנה ציטוט מראיון עם גודמן שהופיע בעיתון מקור ראשון, ומופיע בניסוח דומה בפרק הראשון של הספר. אשמח לשמוע את מחשבותיכן בתגובות...

ההבטחה שהופרה
בפתח ספרו הבא, שנמצא בשלבי טיוטה אחרונים, מקדיש גודמן פרק מיוחד לתיאור כישלון הדתיות וכישלון החילוניות בהיותם מגזרים נפרדים. חלק מהפרמטרים שהוא בודק ביחס לאג'נדה החילונית הוא מבחן האושר.

"הדרך להעביר ביקורת על תופעה היא רק באמצעות קנה המידה של אותה תופעה. אם אבוא למעבדה ואגיד 'אילו ספורטאים גרועים המדענים האלה' – זו לא ביקורת. הפרויקט המודרני הבטיח, בין השאר, שהשחרור מהמסורת, האינדיבידואליזם המוקצן והשוק החופשי יביאו בסוף ליותר אושר ומה שמכונה 'well being'.

"בואו נבחן אם הם אכן יותר מאושרים. הסטטיסטיקות שנעשו בהרווארד מצביעות על כך שאנשים בארה"ב שפוקדים בית תפילה פעם בשבוע מאושרים בממוצע יותר מאלו שלא. אגב, הם גם נותנים יותר צדקה ומעורבים יותר חברתית. הטענה של המחקר היא לא שהם מאושרים יותר כי האמונה מנחמת – הם מאושרים יותר כי הקהילה מנחמת. כשאתה מחובר לקהילה חייך טובים יותר".

באיזה מובן?
"קהילה הופכת כל אירוע רע לנסבל, וכל אירוע טוב ליותר טוב. תיזכרי בפעמים שראית סרטון מצחיק לבד, וכשראית אותו עם החבר'ה. כשאתה חי בקהילה, מה שמצחיק יותר מצחיק, מה שטוב יותר טוב, ומה שרע פחות רע. המודרניות נוטה לפרק את החיים הקהילתיים. ולכן, אם החילוניות ידידותית פחות לחיים קהילתיים ואם חיים קהילתיים מנבאים חיים מאושרים יותר, זה לא באמת מפתיע שאנשים חילונים בממוצע פחות מאושרים מדתיים".

ואם זה היה הפוך?
"זה בדיוק העניין. אם זה היה הפוך, נניח שמדעי החברה היו מגלים שדתיים פחות מאושרים מחילונים, לדתיים לא הייתה שום בעיה עם המסקנה הזו. הם היו אומרים – אנחנו עובדים את א־לוהים ומוכנים להקריב את האושר שלנו בעבורו. אבל בעבור מה חילוני מקריב את האושר שלו? המעבר לעצמך פגע בעצמך, וזה כשל בלב המודרניות החילונית".

יום חמישי, 20 ביוני 2019

כיף להיות יהודי בארץ ישראל - המקרה של חג השבועות



שבועות

לחג שבועות יש כמה שמות, שניים מהם:חג הביכורים

חג מתן תורה
חג הביכורים

מובן שכאשר יהודי אינו חי בארץ ישראל, הוא לא מרגיש את זרימת הזמן הישראלית, ואת ההבדלים הניכרים בין השעורה המבשילה בראשית ניסן בנגב, ובין הענבים המבשילים בקיץ ובסתיו בגולן ובגליל העליון.
כאשר המשנה מנסה לקבוע גדרות לביכורים, היא מסבירה גם את התהליך שהחקלאי אמור לעבור בזמן הבשלת הפרות או הזרעים המוקדשים לביכורים, וגם לקבוע גדרות בזמן לכך. היא קובעת כי ניתן להביא ביכורים מחג השבועות ועד לחג הסוכות. כלומר בעצם השם של חג השבועות לא צריך להיות חג הביכורים, אלא חג ראשית הביכורים.

חג מתן תורה
הקשר בין חג הביכורים ובין חג מתן תורה היה נפוץ כבר בימי הבית שני, ועד היום חג השבועות מציין את שניהם. הביכורים הם אירוע חקלאי החוזר מדי שנה, ואילו מתן תורה מאז ומתמיד נתפש כאירוע חד פעמי דרמטי, שיש לו השלכות נצחיות.
היום היהדות הרבנית חוגגת את חג השבועות בו' סיון. גרסאות אחרות של היהדות חגגו, וחוגגות אותו בזמנים אחרים.
כל הויכוח נסוב על הפסוק: 'וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃'

לדעת היהדות הרבנית השבת היא החג הראשון של פסח.
לדעת הבייתוסים והקראים הכוונה היא לשבת חול המועד פסח.
לדעת ביתא ישראל הכוונה היא ממרחת שביעי של פסח.
לדעת ספר היובלים (של כת מדבר יהודה) מדובר בשבת שלאחר שביעי של פסח.

נציין רק כי לשיטת ספר היובלים כל חגי ישראל חלים בימים קבועים בשבוע. חג הפסח חל תמיד ביום ד', וכך לפי שיטה זו חג השבועות יחול תמיד ביום א', ותמיד בטו' בסיון, כלומר באמצע החודש.
נשים לב שרוב החגים היהודיים (סוכות, טו בשבט, פורים ופסח) חלים בטו' בחודש.
אבל חג השבועות הוא גם חג מתן תורה, אז איך מצדיקים זאת בעלי ספר היובלים?
'ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש השלישי בשישה עשר בו, וידבר אל משה לאמור. 'עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שני לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם'.
ספר היובלים א ב'
זו כמובן לא גרסת המקרא לסיפור הזה, ולכן ניתן להניח שהיו לכת מדבר יהודה גרסאות אחרות במקצת לספר בראשית וספר שמות.
ומאידך גיסא, איך מצדיק התלמוד את התארוך שלנו לחג השבועות?
'רבי יוסי אומר בשני עלה משה וירד בשלישי עלה וירד בד' ירד ושוב לא עלה ומאחר שלא עלה מהיכן ירד אלא ברביעי עלה וירד בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן בששי לא היה לו פנאי'
שבת פח עא
איזה בלגן!
כלומר ניתן אולי לאמר שריבוי השיטות לזמן מתן התורה המתבטא בהיסטוריה ובהווה של ארץ ישראל מבטא גם את גיוון הזמנים של הביכורים, ומאפשר לנו להבין את החשיבות של הזמן בדרכים שונות. גיוון זה לא התאפשר באף אחד מן המקומות שבו חיו וחיים יהודים מלבד ארץ ישראל.
כיף להיות יהודי בארץ ישראל!




יום שני, 17 ביוני 2019

מכתב נוסף לגלי צה"ל


עבור מפקד גלי צהל, מר שמעון אלקבץ,

העתק: מועצת העיתונות

מכובדי,

לפני מספר שבועות, ובעקבות דבריה של עירית לינור על הח"כ הנבחר איימן עודה, פניתי אל מערכת המילה האחרונה, בנדון זה, ונעניתי כי דבריה של לינור מייצגים את דעתה האישית. כן ענתה לי הגברת לינור כי לדעתה האישית חבר הכנסת הנבחר הוא טרוריסט, ולכן דבריה היו מוצדקים.

לדעתי דבריה של לינור הם בגין העלבת עובד ציבור. וכן, הדעות המובעות בתוכנית המילה האחרונה מייצגות אך ורק את הצד הימני של המפה הפוליטית בישראל.

לעניות דעתי זו בעייה, שכן תחנת רדיו שמדברת בשם צבא העם אמורה לייצג בצורה הוגנת את כלל הדעות בעם.

בלב כבד קראתי את הכתבה שהתפרסמה אודות ירון דקל במוסף הארץ האחרון. מן הכתבה עולה הן שדקל פעל על מנת להוסיף תכנים ימניים או אוהדים לימין לתוכניות שונות, ובכלל זה לתוכנית של ערן סבג, וכן שפעל על מנת שרעיית ראש הממשלה תקבל זמן אוויר כדי שלתחנה יהיו אוהדים במשפחת השלטון.

ואני שואל, האם חוסר האיזון של התחנה מקובל עליך? האם חשוב יותר לקבל את אהדת השלטון, או להוות אמצעי תקשורת הוגן?


בברכה,

אורי מאיר

מורה למתמטיקה

נ.ב. את המכתב פרסמתי גם בבלוג 'מגיבים לתקשורת' , כאן מימין. מעכשיו אפרסם מכתבים לתקשורת שם...




יום שבת, 15 ביוני 2019

תשובתה של שלי יחימוביץ'


שלום אורי,



תודה רבה על המייל ששלחת לחה"כ שלי יחימוביץ.

כל הכבוד, ויישר כוח, על תרומתך לקמפיין שלנו ברשתות החברתיות.

שיהיה לך בהצלחה וירבו העוקבים אחריך. והעקר שתשפיע.



באשר להצדקת המו"מ של אבי גבאי (ללא התייעצות עם חבריו במפלגה),

כאן חה"כ לא תסכים אתך. אז אנחנו מדברים על חלב שנשפך, אבל עשה הרבה נזק בדרך.



בברכה,

גדעון אשל,

מתנדב בלשכת חה"כ שלי יחימוביץ.



יום שני, 10 ביוני 2019

ביקורת ספר - המורה לעברית מאת מאיה ערד




וואו. כמה זמן לא קראתי ספר! המון.. לא נעים לי לומר כמה המון, ויוליסס לא נחשב...
בכל אופן לא קראתי את כל מה שמאיה ערד כתבה, אבל בהחלט קראתי משהו. "מקום אחר ועיר זרה" היה רומן מפתיע ומרענן, שדומה בצורה יוצאת דופן לחיים של מישהי שאני מכיר. "אומן הסיפור הקצר" בהחלט היה ספר טוב, אבל הרגיז אותי בגלל היחס שלו לעיר באר שבע, גם אם זה בעצם היחס של אחת מהדמויות בסיפור. "מקום הטעם" שערד כתבה עם בן זוגה רויאל נץ, הוא ספר ביקורת מבריק!
בכל אופן אני שמח לדווח שקראתי את הספר תוך פחות מעשרים וארבע שעות, הספר הוא לדעתי יצירת מופת!
הנה תמצית הספר מאתר עברית:

והנה כמה קישורים לביקורות:


עד כמה שהבנתי כל שלוש הביקורות טוענות כי ערד מזלזלת בדמויות שלה, שהיא צינית, אכזרית, מלגלגת ואפילו סדיסטית. על כל הפשעים הללו אמורה לכסות איכות הכתיבה.
אני לא חולק על הביקורות בנוגע לאיכות הכתיבה. כך למשל נפתח הספר:


It wasn’t a very good time for Hebrew.
היא גמרה להקליד את המילים שהתרוצצו בתוכה משך שבועות. עכשיו הביטה בהן ולא הייתה מרוצה. זה בסדר? ככה כותבים?
It was not a very good time for Hebrew, ניסתה שוב. עכשיו הייתה מבולבלת ולא יכלה להחליט. מה יותר טוב? איך אומרים? כמעט ארבעים וחמש שנה היא חיה כאן ועדיין היא לא יכולה לכתוב משפט פשוט. 


ככה פשוט. (סליחה על זה, אבל הייתי חייב לצחוק על אלדד יניב בדרך, כי גם אני מרושע).
וברצינות. יש לנו מורה לעברית, שחושבת איך לכתוב על הוראת העברית באנגלית. המלים אולי פשוטות, גם בעברית וגם באנגלית, אבל כל מילה היא כמו תו מדויק ביותר!
קחו את המילה 'יכלה' (שורה רביעית). הרי ברור שערד יודעת שיש לומר 'יכולה הייתה'. היא גם יודעת שהדמות שלה יודעת את זה, כי היא מורה לעברית. אבל השימוש במילה הוא מדויק כי הוא מבטא את שפת החשיבה האינטימית של המורה לעברית.
הרי ברור שבסביבה החברתית של ערד, המורה לעברית היא טיפוס מאוס ובלוי, ומי שמגיע לו כל קרדיט הוא הפרופסור יועד ברגמן הררי. ובכל זאת ערד יוצרת כאן אמפתיה דווקא אל השולי, הנידח, המהוה, ומצליחה להראות לנו את הגיחוך והרשעות דווקא של מי שקרובים אליה גם חברתית וגם אידיאולוגית.
אני חושב שזו יצירת מופת!
נ.ב., אשמח מאוד לכל תגובה, אבל בפרט אשמח לתגובות מאחי אנשי המדע הבדיוני והפנטזיה. 
האם הסיפור השלישי הוא שלנו?



יום חמישי, 6 ביוני 2019

תמונות עיד אל פטר


בשנים האחרונות אני נחשף ללא מעט גרפיקה מוסלמית, אבל התמונות שקיבלתי ושראיתי לעיד אל פטר השנה, היו חמודות במיוחד...


תוצאת תמונה עבור ‪eid ul fitr‬‏


זה רק אני, או שיש בתמונות הללו משהו מעודד?


יום שני, 3 ביוני 2019

מכתב לשלי יחימוביץ'


את המכתב שכאן למטה, שלחתי לשלי יחימוביץ' אתמול בערב:


2.6.2019
עבור חברת הכנסת שלי יחימוביץ',
מכובדתי,
אני שמח לומר כי בימים האחרונים פתחתי חשבון טוויטר, וכבר יש לי מספר עוקבים!
כחבר פעיל במפלגת העבודה (התפקדתי בזכותך!) חשבתי בעיקר להקדיש את עתותיי ברשת חברתית זו, למאבק באנשי ימין, ואכן אני עוקב אחרי כמה עשרות מהם, ומגיב לעתים קרובות.
הבוקר ראיתי כי כתבת בטוויטר: "הנסיון להתנער מחרפת המו"מ הסודי המביש עם ביבי ע״י שקרים כאילו גם ח״כים אחרים ״שקלו״, הוא עלוב. אני עניתי ״לא״ מיידי ומוחלט, ובטוחה שגם חברי. הרקורד שלי בעניין די מספק. נימקתי מוסרית, פוליטית, ומתחתי ביקורת אישית נוקבת בפניו של המציע על החוצפה שבלקושש לעצמו תיק בכיר מתוך ההריסות."
אין לי ספק שאכן ענית לא להצעה להצטרף לממשלה, אבל אני חושב שטוב עשה אבי גבאי ששקל את ההצעה לפני שגם הוא סרב לה, וזאת לפחות משלושה טעמים:
א) גם את טענת (ובצדק רב!) כי מערכת בחירות נוספת היא הפקרות ציבורית, הן מבחינה נורמטיבית, והן מבחינה תקציבית – לפיכך ראוי היה לעשות מאמצים כנים להימנע מכך.
ב) אם יש למפלגת העבודה אידיאולוגיה ודרך למימוש האידיאולוגיה (ואני מניח שתסכימי שיש), ואם את מאמינה שניתן לממש אידיאולוגיה זו טוב יותר מספסלי הממשלה (ואני מניח שתסכימי גם לזאת) -ראוי היה לנסות לממש את דרכנו מספסלי הממשלה.
ג) לצערי הרב (ואני מניח שגם לצערך) ראש ממשלת ישראל משסה ללא הרף, זה כעשור, את השבטים השונים של העם היושב בציון אלה כנגד אלה. לטעמי, דווקא משום כך ראוי היה להראות שאנחנו לא פוסלים אותו כאדם וכפוליטיקאי, כדי להראות שדווקא לנו כן חשובה האחדות בעם!
למרות כל האמור לעיל, ובלי קשר, אני חושב שאבי גבאי כשל במילוי התפקיד העיקרי שהוא התיימר לבצע, ולפיכך הוא צריך לפנות את מקומו, אך אני חושב שהוא צריך לעשות זאת ברוח חברית ואוהדת, רוח שחסרה לצערי במפלגתנו, ולטעמי רק היא באמת יכולה לקדם אותנו.
כיוון שאני סבור שגבאי אכן יפנה את מקומו לחבר או חברה טובים ממנו, ראוי שנלמד לא לסנדל את עצמנו להבא, ולתת גיבוי לכל מנהיגה שתיבחר!
אני מקווה שבמוצאי יום ירושלים יקוים בנו הכתוב: "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים"!

בברכה,
אורי מאיר,
מורה למתמטיקה.


אם וכאשר אקבל תשובה, אני מבטיח לעדכן...

יום ראשון, 2 ביוני 2019

שיר ליום ירושלים - מעל פסגת הר הצופים


בימים אלה של פלגנות, אני חושב שזה השיר המתאים והנכון, לירושלים ובכלל...

מילים: אביגדור המאירי
לחן: סטניסלב מוניושקו
כתיבה: 1928

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
אֶשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אַפַּיִם.
מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם.
מֵאָה דּוֹרוֹת חָלַמְתִּי עָלַיִךְ
לִזְכּוֹת, לִרְאוֹת בְּאוֹר פָּנַיִךְ.
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,
הָאִירִי פָּנַיִךְ לִבְנֵךְ!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
מֵחָרְבוֹתַיִךְ אֶבְנֵךְ!

בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?
סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים, תֵּימָנִים, פָלָשִׁים
אוּרְפָלִים וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחָפְשִׁים
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!

עִיר-פְּרָזוֹת הָיִית עִיר קָדְשִׁי
נִשְׁבַּר בָּךְ כָּל בָּרִיחַ;
אַךְ עוֹד נִשְׁאַר בָּךְ שַׁעַר סָגוּר,
זֶה שַׁעַר הַמָּשִׁיחַ.
רִבְבוֹת בָּנַיִךְ שְׁלָחוּנִי אֵלַיִךְ
לִמְסֹר לְיָדִי אֶת מַפְתְּחוֹתַיִךְ.
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
נִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁם אֲדֹנָי:
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
הָאִירִי פָּנַיִךְ אֵלַי!

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם
אַלְפֵי גּוֹלִים מִקְּצוֹת כָּל תֵּבֵל
נוֹשְׂאִים אֵלַיִךְ עֵינַיִם
בְּאַלְפֵי בְּרָכוֹת הֲיִי בְּרוּכָה
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ, עִיר מְלוּכָה
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי לֹא אָזוּז מִפֹּה!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא!


יום חמישי, 30 במאי 2019

אין עם מי לדבר בגלי צה"ל


ביום שני שלחתי מכתב לגלי צה"ל:

עבור הסופרת ומגישת הרדיו הגברת עירית לינור,
ראשית ברצוני לציין שאני מעריך אותך כסופרת, וכמתרגמת, ואני חושב שהרמת תרומה משמעותית לקידום התרבות בישראל.
שנית, נמסר לי ממקורות יודעי דבר כי ביחס לנאומו של חבר הכנסת איימן עודה, ראש רשימת חד"ש תע"ל, בהפגנה ברחבת מוזיאון תל אביב במוצאי שבת האחרונה, אמרת ש:"היה עדיף לעבור בילו הקרוב, לקחת שני מתדלקים, שיבואו בתור נציגים של הציבור הערבי."
אם יורשה לי להחמיא מעט לעצמי, אני קורא ספרות מתוחכם יחסית, ואני חושב שהבנתי שכאשת ספרות את מדברת בשפה מוצפנת וכי כוונתך הייתה לומר שהעוול שנגרם לציבור הערבי בישראל בשל תת ייצוג יכול להיות מתוקן רק על ידי ייצוג גבוה יותר של דוברי ערבית, ולו במחיר של בחירה אקראית, והעדפתה על פני הנציגות הנבחרת של חלק מציבור זה.
האם הבנתי נכון? או שמא כוונתך הייתה יותר נסתרת אפילו מזה?
מצפה בכיליון עיניים לתשובתך,
אורי מאיר,
מורה למתמטיקה 


קיבלתי תשובה מערן אלקיים:

אורי שלום,
תודה על פנייתך.
אעביר את הודעתך אל עירית לינור.
אציין שבתכנית ביום ראשון התקיים דיון בין המגישים, עירית לינור ואיתן כבל, על אודות ההפגנה שהתקיימה ערב קודם לכן בתל אביב.
המגישה ציינה כי נחשפה לציוצים רבים בטוויטר שקראו למארגני ההפגנה לצרף לנואמים "ערבי" כלשהו. המגישה העבירה ביקורת על כך שנבחר לבסוף ח"כ איימן עודה, שלדעתה אינו מייצג שותפות יהודית-ערבית, וכן ציינה שהיתה מעדיפה נציגים אחרים, והביאה כדוגמה דימוי לאדם הפשוט בחברה.
לא היתה באמירה זו כוונה לפגוע באיש, והמגישה הבהירה את דבריה שוב בתכנית למחרת.

בברכה,
ערן אליקים
מנהל מחלקת השידורים
והממונה על פניות הציבור
גלי צה"ל / גלגלצ


עניתי לערן אלקיים:

תודה על תשובתך,
האזנתי לתוכנית גם אתמול וגם היום.
לדעתי אין בתכנית ייצוג לדעות שהן שמאלה מהליכוד, וזה לא טוב בעיני.
אני מכיר אנשים רבים שחושבים הפוך מהגברת לינור בעניין חבר הכנסת עודה. חבל שאין מקום בתוכנית לדעות כאלה שקיימות בציבור הישראלי, ומיוצגות לכל הפחות על ידי מיעוט משמעותי...
בברכת כל טוב,
אורי מאיר


קיבלתי גם תשובה מעירית לינור (דרך ערן אלקיים):

אורי יקר, 
אני משוכנעת שאתה אכן קורא מתוחכם, ואף מגיב מתוחכם, אך אין שום צורך בתחכום כדי להבין אותי, אלא פשוט להאזין לקטע במלואו במקום להתייחס למשפט אחד שנראה כמו קולב מוצלח לתלות עליו התמרמרות עממית. אקצר לך: מארגני ההפגנה חיפשו ערבי גנרי, לא חשוב מי, ובסופו של דבר הביאו את תומך הטרור איימן עודה. מבחינה פוליטית, מתדלקים מילו היו עדיפים.

בברכה,
עירית לינור


עניתי לערן אלקיים:

תודה רבה.
אני חושב שמה שכתבתי לך עדיין נכון...


לצערי אני חושב שהדיאלוג הזה מעיד שבעצם לא זו בלבד שדעות שהן שמאלה מהליכוד (כולל ליברמן?) לא מיוצגות בגלי צה"ל, גם אין עם מי לדבר בגלי צה"ל...

נ.ב., אני חושב שעירית הרוויחה ביושר מקום בבלוג הממים כאן מימין. צפו לכך בשבוע הבא...

יום שלישי, 28 במאי 2019

אז כמה אנשים היו בהפגנות במוצאי שבת?



לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני מכיר די הרבה אנשים שהלכו להפגנה במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב.
מייד אחרי ההפגנה, התחיל הויכוח, כאשר גם בעיתונות (ישראל היום, ידיעות) וגם בכאן 11 (יואב קרקובסקי), המעיטו ממספר המפגינים שהיו בפועל.
איך אני יודע?
מסתבר שהיום ידיעות התנצלו על המספר הלא נכון...
אבל מלבד זאת אצטט שתי נשות חינוך שאני מאוד מעריך. נכנה אותן א' מהמרכז, וא' מהדרום. שתיהן נשות חינוך מובילות.
א' מהמרכז זעמה מאוד על המספרים שפורסמו בעיתונים ביום ראשון, היא אמרה שזו שערוריה...
א' מהדרום אמרה שכל הרחובות מסביב לכיכר היו כה עמוסים, שזו נראתה לה סכנה בטיחותית, ושהיא לא הייתה מאשרת כזה דבר כאשת חינוך (מבחינה בטיחותית).
המסקנה לדעתי היא אחת: לא זו בלבד שהתקשורת ימנית, המצב היא חסר תקנה!
מישהי אמרה בלוגים?
והייתה עוד הפגנה הרבה יותר קטנה בבאר שבע.
היינו כחמישה עשר אנשים, ובוא נראה מישהו מהתשקורת אומר שלא!


Image may contain: 2 people, people standing and outdoor

יום שישי, 24 במאי 2019

בלוג הממים


בהתחלה חשבתי לפתוח בלוג ממים רק לכבוד גיא בכור.

השבוע החלטתי שבהחלט אפשר להוסיף גם את רוגל אלפר.

מי יודע מה יקרה בעתיד?

בכל מקרה, קבלו את בלוג הממים:

תמיד יש קישור גם פה בצד...


יום רביעי, 22 במאי 2019

העצומה הראשונה שלי


היום ישבתי בגרנד קניון בבאר שבע, כדי להימלט מהחמסין. אכלתי איזה סלט, ופתאום קראתי שהיועץ המשפטי לממשלה נתן לראש הממשלה ארכה של מספר חודשים לפני שימוע.
אני חושב שזה לתת לראש הממשלה קצת יותר מדי פריבילגיות.
אז כתבתי עצומה...


זו אולי עצומה קצת קצרה. השפה אולי קצת פשוטה, אבל אני חושב שהרעיון מובן, וגם זה משהו...


יום שלישי, 21 במאי 2019

הגזים רוגל אלפר (והאמת גם הארץ הגזימו)


שלשום בצהריים הייתי קצת רעב, אז הלכתי לאכול בפלאפל אסולין, בעיר העתיקה בבאר שבע. פתאום אני שומע את שתי המוכרות (אני חושב שהן גם בעלות הבית) מדברות. הן אמרו שזה לא בסדר מה שכתבו בעיתון 'דבר'.
אני חייב לציין שהסתקרנתי, אז שאלתי למה הן מתכוונות. הן אמרו שרוגל אלפר שכותב ב'דבר', ואז הן נזכרו שבעצם ב'הארץ', כותב דברי שנאה, וזה לא בסדר...
כתגובה אינסטינקטיבית, אמרתי שאני קורא המון דברי שנאה גם ב'ישראל היום', והייתי מאוד מרוצה מעצמי. אבל אז הלכתי הבית וקראתי מה הוא כתב תחת הכותרת: "ואם מדינת תל-אביב תפרוש מישראל?"

אני מוסיף כאן קישור אל הכתבה המלאה:

וגם את הפסקה הראשונה לטובת מי שאין לה מינוי:

ואם במקום לעזוב את הארץ יבקשו השמאלנים להתנתק מהמדינה אבל להישאר בבתיהם, בתל אביב, בחיפה, ברמת השרון? נקרא לזה אופציית "מדינת תל אביב": משיגיעו למסקנה כי אינם מוכנים עוד לממן במסיהם את החרדים ואת ההתנחלויות, להשלים עם התפנית האנטי־דמוקרטית של הרוב בחברה הישראלית ולהיות מזוהים עם הכיבוש והאפרטהייד, יתאגדו כמה מיליוני ישראלים לישות חדשה, ויפנו לקהילה הבינלאומית בבקשה לקבל הכרה ולהתקבל כחברה באו"ם. האם יש למדינת תל אביב סיכוי להפוך מאפשרות שנשמעת דמיונית למדי, הזויה אפילו, לדבר רציני וממשי?

עכשיו אני לא יודע כמה מסים משלם רוגל אלפר, כי אומרים שהמשכורות בעיתונות לא משהו לאחרונה, אבל אני בטוח שפחות משתי הגברות ששמעתי מדברות. עכשיו חוץ מזה שאני חושב שזה רעיון גרוע, ושאין לו תומכים, ושאין לרוגל אלפר רשות להציע רעיונות כל-כך מזיקים, הן למדינה, והן לסדר היום שהוא לכאורה מנסה לקדם, למה הוא רוצה להפריד ביני ובין אמא שלי?
אני ממש מציע לעיתון 'הארץ' לפטר אותו, כי הוא מזיק, ובכלל לחשוב מה הם עושים לאחרונה. לי אין מינוי, אבל לאמא שלי, ממדינת תל-אביב, דווקא כן יש...
במקום הקשקושים שלו, אני ממליץ לכולן להקשיב לשיר הבא:




יום ראשון, 19 במאי 2019

אבל איזה סוג של אנטישמים?


אני מצטט מתוך כתבה של YNET מאתמול:

"שלוש שריפות תוך פחות משבוע: הקהילה היהודית במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר מונה 227 אלף חברים, חווה בימים האחרונים מתחים וחששות בעקבות רצף של שריפות באזורם. שתי שריפות פרצו בביתו של שליח חב"ד בעיר ארלינגטון, הרב אבי בוקיאט, ואחת בבית חב"ד בעיירה הסמוכה נידהם. בכל המקרים האש כובתה מיד ולא גרמה לנזקים כבדים.
המשטרה במסצ'וסטס מעריכה כי מדובר בהצתות מכוונות ומסרה שהיא מתייחסת אל האירועים כאל "פשעי שנאה". בתוך כך, המשטרה בבוסטון מסרה כי "נפתחה חקירה מקיפה ורב-תחומית".  שוטר הוצב לאבטח את בית הרב, שאמר אמש (ו') במסיבת עיתונאים: "אנחנו פגועים. זה זיעזע את הקהילה כולה. העובדה שהילדים שלי היו בבית - הופכת את זה למפחיד הרבה יותר". 

לכתבה המלאה:

כל עוד לא יודעים מי מבצע את הפשעים הללו, אפשר להתאחד בפחד ובגינויים נגד האנטישמיות (לא שראיתי שהנושא מטריד את החדשות בישראל יתר על המידה...)
אבל יום אחרי שיתברר מיהם המציתים יש שתי אפשרויות:
או שמדובר באנטישמית 'משמאל', ואז הימין יגנה, אבל השמאל יבין מסיבותיו.
או שמדובר באנטישמיות 'מימין', ואז השמאל יגנה והימין יבין מסיבותיו.
ואני שואל, מי נגד אנטישמיות באופן כללי?