יום שישי, 30 באפריל 2021

מאימתי קורין: ארבעה שנכנסו לפרדס



אזהרת ספוילר: בפוסט זה אדון בפרטי עלילה שונים מן הרומן 'קום קרא'
בפוסט הקודם בסדרה זו טענתי כי הציטוט המובא במסכת שבת דף ל' עמוד ב' ביחס לספר קהלת מבטא את 'הדרך המוצהרת' שבה חז"ל התמודדו עם קהלת. וכי דרך זאת פחות או יותר 'מטאטאת מתחת לשטיח' את כל הקשיים של קהלת.
הפעם ברצוני להביא את האגדה המפורסמת לא פחות על הארבעה שנכנסו לפרדס (הפעם אביא אותה רק מן התלמוד הבבלי, אבל בפוסטים הבאים אתייחס גם למקבילות הקיימות בתלמוד הירושלמי ובתוספתא), ואנסה להסביר (במשך כמה פוסטים) כיצד אגדה זו מבטאת התייחסות עמוקה יותר לקשיים שמעורר ספר קהלת:

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא.
אמר להם רבי עקיבא: 'כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו "מים מים" משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'
בן עזאי הציץ ומת. עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו): 'יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו'.
בן זומא הציץ ונפגע. ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז): 'דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו' .
אחר קיצץ בנטיעות.
רבי עקיבא יצא בשלום.
חגיגה יד ע"ב

אגדה תלמודית זו מופיעה בפרק השני של מסכת חגיגה. שמו של הפרק הזה הוא 'אין דורשין', והוא מתחיל במשנה הבאה:

אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשניים,
ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.
כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם:
מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור,
וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם.

המשנה מפרטת הגבלות על לימוד התורה. ישנם חלקים מסוימים של התורה המיועדים אך ורק ליחידי סגולה, ועל כן אסור ללמוד אותם כאשר מספר התלמידים גדול מדי. מתוך הנושאים ה'סודיים' הללו מעשה מרכבה הוא הנושא הסודי ביותר ואותו יש ללמוד לבד, ולהבין לבד, מתוך הדעה של התלמיד עצמו.
הפרשנות המקובלת של הכניסה לפרדס היא הלימוד של מעשה המרכבה, פרשנות זו נראית סבירה משתי סיבות: בתוך התלמוד עצמו קודמות לאגדה על הכניסה לפרדס כמה אגדות על תלמידים (מזמן קדום לדור של הנכנסים לפרדס), שדרשו במעשה מרכבה והדבר עורר שמחה גדולה והתרחשויות קוסמיות יוצאות דופן. הסיבה השנייה היא שאנחנו רואים שכל אחד מן הנכנסים לפרדס נכנס לבד לפרדס, ואף מושפע מן הפרדס בצורה שונה. בפוסטים הבאים אתעכב על כל אחד מן החכמים הנכנסים לפרדס בנפרד, ואולם כאן ברצוני להתעכב על דבריו של רבי עקיבא המהווים מעין הדרכה לנכנסים לפרדס: 'אם תגיעו אל מקום של אבני שיש טהור, אל תגידו "מים מים"'.
רבי עקיבא מצדיק את ההדרכה שלו בפסוק מסוים מתוך ספר תהילים, ובתוך כך מבהיר לנו כי פסוקים מספר תהילים יכולים לשמש גם בהקשר מאוד מסוים וספציפי: הכניסה לתוך הפרדס.
מתוך הסיפור כולו, ניתן להבין במשתמע גם משהו מהיחס של חז"ל לספר קהלת: קל מאוד לטעות בדברים מסוימים, ניתן לחשוב שאבני שיש טהור הן בעצם מים, אבל טעות כזאת היא מסוכנת מאוד בפרדס, ואכן התוצאות של הכניסה לפרדס הן טרגיות מלבד במקרה של רבי עקיבא עצמו!
כלומר, לסיכום ביניים, הפרדס מסמל את המימד המיסטי של לימוד התורה, מימד הטומן בחובו סכנות רבות. בהמשך נראה כיצד הסכנות הללו מתקשרות להבנה נכונה (לדעת חז"ל כמובן), או הבנה שגויה של ספר קהלת.
ובינתיים לרומן 'קום קרא'. המילה פרדס מופיעה ברומן פעמיים, וכאן ארצה להתייחס אל הפעם הראשונה. כדי להבין את הקשר של האזכור, יש צורך לפרט את כל רצף התמונות שמוביל אליו: בעמ' 176, נחום מקבל שיחת טלפון מתרז, דודה של אהוד, שבה היא מבשרת לו שאהוד נפצע מתאונה. נחום חושב לעצמו שטחנות הצדק טוחנות לאט, הרהור מתמיה, שקשור לזרם עומק חשוב ברומן, ונעסוק בו בהמשך הסדרה. מאידך הוא מבקש מעמירם, המפקד שלו בצבא, לצאת לבקר את אהוד. עמירם אומר שהוא ישקול את הבקשה, לא משיב לנחום, ונעלם.
נחום מוצא אותו בנשקייה בסיטואציה אינטימית עם הנשקית, ואחרי דין ודברים מסויים עמרם נותן לנחום לצאת לבקר את אהוד.
השיחה עם אהוד היא טעונה למדי, ובמסגרתה אהוד מבקש מנחום לכתוב לו שיר על הגבס. נחום כותב את השיר: "החלמה מהירה, כהות בהירה." גם בשיר הזה נדון בפוסט מאוחר יותר. בהמשך השיחה אהוד מציע לנחום ללמוד סיעוד, ואז הוא יוצר מן החדר על פי בקשתה של תרז.
תרז מתלוננת באוזני נחום על כך שאהוד הוא מניאק, כמו ההורים שלו. היא מתלוננת על עצמה שלמרות שיש לה קריירה היא עזבה הכל ובאה לטפל באהוד בגלל ערכי המשפחה. ולבסוף מכנה את אהוד 'עריץ מושתן'. ואז נותנת לנחום עצות לגבי לימודים אקדמיים.
ואז מופיע המשפט (עמ' 182): 'סקרתי שוב את החצר. עשיתי לי גנות ופרדסים חשבתי משום מה.'
הביטוי 'עשיתי לי גנות ופרדסים' מופיע בקהלת פרק ב'. בפרק מתאר קהלת את כל תפארת המקדש והעיר שבנה בעבר, ואז מסיים שכל זה הבל ורעות רוח.
לדעתי זהו ציטוט מופלא של אדף! מצד אחד המילה פרדס משמשת בספרות התלמודית לתאר עולם של חוויה מיסטית מסוכנת, ומאידך אותה מילה משמשת בקהלת לתאר יופי חיצוני מזויף שנועד אך ורק לעשיית רושם. בתוך ההקשר של הרומן הציטוט הזה מראה לנו שוב את עולם הרוח של נחום פרקש, עולם שאינו מצליח להגיע לידי מימוש פיזי כלשהו, לעומת עולם החומר של אהוד ותרז, שמקנה להם הצלחה חומרית אבל גם כוח פוליטי בעולם המעשה.
מתוך הניגוד הזה קל להבין את הלך הרוח הפסימי של נחום פרקש!
בארבעת הפוסטים הבאים ארצה להתייחס לדמותשל שמעון בן זומא ולדמות של אלישע בן אבויה. יש כמובן הרבה מה לומר גם על רבי עקיבא ועל שמעון בן עזאי, אך לצערי הפעם היריעה קצרה מדי לכך.



יום חמישי, 15 באפריל 2021

מאימתי קורין: תחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה



אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב:
"בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה,
ומפני מה לא גנזוהו?
מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.
תחילתו דברי תורה דכתיב (קהלת א, ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?
ואמרי דבי ר' ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם שמש יש לו.
סופו דברי תורה דכתיב (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם
מאי כי זה כל האדם?
אמר רבי (אליעזר) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה
ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו.
שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה.
ומאי דבריו סותרין זה את זה?
כתיב (קהלת ז, ג) טוב כעס משחוק.
וכתיב (קהלת ב, ב) לשחוק אמרתי מהלל.
כתיב (קהלת ח, טו) ושבחתי אני את השמחה.
וכתיב (קהלת ב, ב) ולשמחה מה זה עושה?
לא קשיא!
טוב כעס משחוק - טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה.
ולשחוק אמרתי מהלל זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא.
ושבחתי אני את השמחה - שמחה של מצוה.
ולשמחה מה זה עושה? - זו שמחה שאינה של מצוה.
שבת ל' ע"ב

כבר הבאתי את הציטוט הזה בפוסט קודם, אבל עתה אני מביא אותו בצורה מלאה יותר, כדי להראות כיצד חז"ל כלומר חכמי התלמוד והמשנה התמודדו עם ספר קהלת, כלומר להראות את 'הדרך המוצהרת' שבה חז"ל התמודדו עם קהלת. הדרך שפחות או יותר 'מטאטאת מתחת לשטיח' את כל הקשיים של קהלת.
לדעתי יש דרך אחרת שבה חז"ל התמודדו עם קהלת, דרך שהיא יותר פנימית ועמוקה, ואינה מיועדת לקהל הרחב, אלא אך ורק בתוך ההקשר של בית המדרש והחכמים עצמם, אבל ייקח לי יותר זמן להראות ולהסביר אותה, ואעשה כך בפוסטים הבאים.
נתחיל דווקא מסוף המאמר של חז"ל זה המסביר את הסתירות בתוך ספר קהלת. כבר הראיתי כי הסתירות, או לכל הפחות אי ההתאמות שנמצאות בספר קהלת הן מאוד מהותיות, ועוסקות בשאלות בסיסיות ביותר על החיים, ועל מעמד האל בעולם. כאן חז"ל מתייחסים רק לסתירות קטנות יחסית כמו מקומה של השמחה, או תפקידו של הכעס מול השחוק.
אני מניח שאין אף פילוסוף או מורה דרך רוחני שחושב שתמיד עדיף לצחוק, או שתמיד עדיף לכעוס, ולכן קל לחז"ל להתמודד עם הטענות של קהלת על ידי הכלי החז"לי העיקרי שהוא שימה בתוך הקשר.
הכעס של הקב"ה על הצדיקים הוא טוב יותר מאשר הצחוק שבו הוא צוחק על הרשעים. זה פתרון יפה ואפילו שירי, שאינו חורג במילימטר מ'עמדת המפלגה' של חז"ל.
'סתירת השמחה' נפתרת באותו האופן, ומכאן הדיון החז"לי מתרחב לדיון על 'שמחה של מצווה' שהוא מושג חשוב מאוד בעולמם. גם כאן הסתירה נפתרת על ידי 'שימה בתוך הקשר', וגם כאן הפתרון של חז"ל לא חורג במילימטר מעולם הערכים של חז"ל.
חז"ל מייד אחרי כן מראים כי גם ספר משלי הוא ספר מלא סתירות, ובכך הם מרוויחים שלוש פעמים. פעם אחת הם מציגים את הפרשנות שלהם על ספר קהלת, פעם שנייה הם מציגים את הפרשנות שלהם על ספר משלי, ופעם שלישית הם משווים בין שני הספרים ובכך משכננעים את הקוראים כי בעצם אין שום דבר חתרני או יוצא דופן בספר קהלת.
אבל חז"ל יודעים שהקוראים שלהם לא עד כדי כך תמימים, ולכן הם כוללים בראשית דבריהם את ההצדקה הנוספת לספר קהלת 'ראשיתו בדברי תורה וסופו בדברי תורה'. בנושא הזה טוען פירוש שטיינזלץ כי:
"יש להבין זאת ש"תחת השמש" הוא שאין לו לאדם יתרון בעמלו, אבל קודם השמש, כלומר, בעיסוק בתורה שהיא קדמה לשמש — יש לו יתרון."
כלומר שטיינזלץ מבין כי 'תחת השמש' פירושו לאחר היום הרביעי של הבריאה שבו נבראה השמש. התורה, שנבראה לפני הבריאה עצמה לדעת חז"ל קודמת ליום הרביעי, ולכן בה יש יתרון לאדם, ואלו בוודאי דברי תורה!
על כך אומר אני שזו לכל הפחות פרשנות מאוד יצירתית של דברי קהלת, שבוודאי איננה קולעת לפשט הכתוב!
לגבי סופו של ספר קהלת, שאכן כולל דברי תורה, מספר פרשנים (שהראשון שבהם הוא ככל הנראה רבי שמואל בן מאיר שנולד לפני כמעט אלף שנים!) עמדו על כך שתחילתו וסופו של ספר קהלת מדברים על קהלת בגוף שלישי, והם מנוגדים במידה מרובה לרוחו של הספר כולו. גם המערכון על קהלת מתוך היהודים באים מוחה נגד הסתירה בין הלך הרוח הכללי של קהלת ובין הסוף שלו:

https://www.youtube.com/watch?v=mCRQbS43Ndk

ברומן 'קום קרא מופיע בעמ' 100 הקטע הבא:
כשצפינו מוכטה ואני בסרט התווכחנו ארוכות על סופו. מוכטה היה מרוצה. שאני טענתי שאילו, בסוף האימונים המפרכים, בקרב האחרון בין הנער החדש, גיבור הסרט, ובין הבריון המקומי, היה הנער החדש מובס, מדדה מן הזירה בעצמות חבולות ובפנים נפוחים, היה הסרט מושלם...
הקטע הזה מדבר על הסרט קראטה קיד 1 בגרסה הישנה שבה דניאל רוסו מתמודד באליפות העמק מול ג'וני באליפות העמק. דניאל פצוע כי בשלב חצי הגמר הוא נפצע על ידי חבר אחר מהמועדון של ג'וני שנפסל בשל הפציעה, וכך דניאל הגיע לגמר. המאמן של ג'וני שהוא מאסכולה חסרת רחמים של קרטה מורה לג'וני לפגוע ברגל הפצועה של דניאל וג'וני מסרב בתחילה אבל בסוף מסכים. דניאל מנצח בקרב בזכות טכניקת העגור שאותה למד קודם לכן מן המאמן שלו מר מיאגי בזכות התעקשותו שלו.
קשה לי לראות בתור צופה בסרט המקורי בזמן דומה לאדף כיצד הסרט היה יכול להסתיים בנצחונו של ג'וני. זה נוגד את כל החוקים של כתיבת תסריט הוליוודי. אפילו סרט רוקי הראשון שהסתיים בהפסד של רוקי, ונחשב לסרט דומה מאוד לקראטה קיד, המשיך בסרט השני שבו רוקי מנצח את אותו יריב.
וכך אבחר לראות את ההתנגדות לסוף של קראטה קיד במובעת בספר, כהתנגדות לסוף של קהלת!

יום שבת, 6 במרץ 2021

פתאום הבנתי את הבעייה עם סדרות ארוכות של פוסטים



אז כמו שבטח הבנתם בזמן האחרון הבלוג הזה עסק בעיקר בסדרות די ארוכות של פוסטים (אני יודע שחלק מן הסדרות הללו התחילו ולא הסתיימו וזו בעייה אחרת, ואדבר עליה בפעם אחרת).

ואז, לפתע פתאום אתמול בבוקר הבנתי את הבעייה עם זה. הבעייה היא שאתר בלוגר (שלמיטב ידיעתי שייך לגוגל), החליט שלא משנה כמה פוסטים יש לך בעמוד הראשי, ולא משנה כל כמה זמן אתה כותב, הוא מעביר את כל הפוסטים פעם בחודש לארכיון. זה אומר שמי שיראה את הפוסטים שנכתבו לפני יותר מחודש זה רק מי שיעבור לפוסטים הישנים יותר, וגם אז הוא יראה אותם בסדר הפוך, כי זה בלוג!

לדעתי זה מאוד מקשה על הקריאה של הפוסטים, ובעיקר מקשה על המעקב אחרי חוט המחשבה של הכותב (שמתעקש גם להעיר מדי פעם כל מיני דברים בסוגריים), ועל כן החלטתי שלכל הפחות בסדרת הפוסטים שאני כותב כרגע, סדרת 'מאימתי קורין' על הספר 'קום קרא' מאת שמעון אדף, אפתח גם אתר נפרד שמציג את כל הפוסטים בסדרה לפי סדר נכון. כרגע האתר מכיל רק את שני הפוסטים הראשונים בסדרה, ויש לו עוד מה להשתפר מבחינת עימוד, אבל מבחינתי לפחות זו התחלה טובה!

אז מוזמנים עקוב אחרי הפוסטים בסדרת 'מאימתי קורין' גם כאן.




יום שישי, 26 בפברואר 2021

הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

 


אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות בקהילת אשל אברהם. אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר קהילה היה להשתתף מדי שנה (בחמש השנים האחרונות) בפורימשפיל הקהילתי.

זהו מיזם שבערך בעשר השנים האחרונות אחראי עליו לב אייזיקוביץ' (מורה ומחנך בישראל, שלצערי אני לא מוצא נוכחות שלו ברשת, אז תצטרכו להכיר אותו באופן אישי, בוידאו שאצרף מייד הוא בתפקיד המן), שגם כותב את המחזה, גם מביא חלק מבני משפחתו לשחק (אחד השומרים והמלכה אסתר בוידאו), גם מביים, וגם משחק (כאמור, המן!). אני חושב שהפורימשפיל הקהילתי שלנו (שלי לשעבר כנראה), הוא דוגמה מצוינת לעשייה התנדבותית כיפית ומשתפת שמגיעה לתוצאות מרשימות!

השנה מסיבות ברורות הפורימשפיל (וגם קריאת המגילה) שודרו בזום, ואת הפורימשפיל עצמו צילמנו מראש בוידאו. אריאל טורו (עולה חדש יחסית וגם חבר קהילה חדש יחסית) התגלה ככישרון נדיר הן כצלם, והן כעורך וידאו.

את התוצאה המלאה תוכלו לראות ביוטיוב. קצת ארוך, אבל לדעתי שווה כל דקה!