האמת היא שכמו תמיד על מנת להבין את ההווה, כלומר X ואני בתחילת 2006, יש צורך לחזור מעט אחורה בזמן.
אבל קודם נחזור הרבה אחורה בזמן.
לפני כשלושים שנה הקימו כמה פעילים באנגליה עמותה שמטרתה הייתה לערוך שבוע של לימוד, בסוף ובתחילת השנה אזרחית, עבור יהודים אנגלים. שבוע הלימוד נערך באוניבסטיאות הריקות (בתקופה זו בשנה) של אנגליה.
כל מי שמשתתף בשבוע של לימוד, יכול להעביר שיעור. מי שמעביר שיעור בלימוד אנגליה זה מצוין, אבל לא פותר אותו מדמי השתתפות.
עכשיו אני מאוד גאה באמא שלי, שהיו לה הרבה מאוד הישגים בתחום החינוך היהודי, אבל אחד הדברים שאני תמיד אומר עליה זה שהיא הוזמנה ללימוד אנגליה, ושילמו לה גם את השהות וגם את כרטיס הטיסה.
פעם, בערך לפני שש שנים, כלומר כשנתיים לפני האירועים שיסופרו מייד, אמא שלי סיפרה לי שבילתה את לימוד אנגליה ביחד עם X וכל משפחתה.
היא סיפרה לי יותר על אמא של X, אבל אני הבנתי מה שרציתי להבין.
נחזור לחודש נובמבר 2005 שבו חל יום ההולדת ה 19 של X, כמה ימים לפני קבלת השבת שכבר תיארתי.
X התקשרה אלי, בעת שהייתה עם כל משפחתה בארוחת יום הולדת חגיגית, ואמרה לי שמשפחתה (הדי אמידה) החליטה להפתיע אותה ולקנות לה, לכבוד יום הולדתה, כרטיס טיסה ללימוד אנגליה שיחול בעוד חודש וקצת, האם אני, בתור ראש המכינה מאשר לה לנסוע?
גם ללא הרגשות שלי, לא יכול להגיד לה לא, כי הרי לימוד זה אמא שלי וכו'. אז אמרתי לה שכן, בטח שהיא יכולה לנסוע.
וכך אנו מגיעים ל 31 בדצמבר 2005. יום אחרי כן המכינה הייתה אמורה לצאת לסמינר של יומיים במצפה רמון. לא היה מי שילווה את המכינה מלבדי, וכך ישנתי במכינה באותו הערב.
X הגיעה משדה התעופה בערך בשעה שמונה. כולם יצאו מן הדירה לקבל את פניה חוץ ממני, אבל כשהיא נכנסה היא חייכה חיוך גדול, עם תודה גדולה במיוחד בשבילי, ופיזרה המון שוקולדים על השולחן, במתנה מאנגליה.
כמה דקות אחרי כן, יצאו רוב חברי המכינה לחגוגאת סוף 2005 באיזו מסיבה, נשארנו X, אני ועוד שני בנים.
X שלחה אותם להביא וודקה, או משהו, וכך יצא שעמדנו בערך בעשר בלילה, רק X ואני ליד דלת המכינה, ושוחחנו על נשיקות בחצות הליל, ועל שנים אזרחיות שמתחילות.
היו מעט פעמים בחיי שבהן הייתי כל-כך נרגש, או שכל-כך רציתי לנשק מישהי.
מובן שלא עשינו כלום.
יום אחרי כן, חזרתי ממצפה רמון, המכינה נשארה שם לעוד יום נוסף, והבנתי שאני לא יכול להמשיך כך. זה לא הוגן מבחינה רגשית לא לי, ולא לאשתי דאז.
אני צריך להתגרש ממנה.
