יום ראשון, 21 בפברואר 2010

ספר למכינה בצורה מסודרת

האמת היא שלא היו לי בכלל בעיות עם אשתי לשעבר.
אני חושב שאחרי שאמרתי לה שאני רוצה להתגרש, היא הבינה שזה הדבר הטוב ביותר עבור שנינו.
כמעט מייד התחלנו תהליך של גישור, ומהר מאוד הגענו למסקנות איך לחלק את הרכוש וכו', איך לראות את הילדים וכו', ואיך לספר לבתנו הגדולה, שהייתה אז בת ארבע.
היום, ארבע שנים אחרי הגירושין, אני חושב שאנחנו מסתדרים יפה מאוד יחסית לזוג גרוש. אבל לא על זה רציתי לספר.
מובן שהייתי צריך לספר על ההחלטה להתגרש גם למנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת, הבוס הישיר שלי, וגם לראש המסלול ללימודי רבנות דאז. שניהם גילו המון סימפתיה, ורק ביקשו שאספר למכינה, ולאחי לליומדי הרבנות בצורה מסודרת.
עכשיו, היה במכינה מוסד של חניכים תורנים, ובסוף ינואר 2006, X הייתה חניכה תורנית. זה היה סוף שבוע בתל-אביב, עם תלמידי י"ב שרצו להגיע למכינה, ואמרתי לה שאני רוצה לספר משהו למכינה, אבל לא בנוכחות תלמידי י"ב.
X הייתה מאוד נרגשת, וניסתה כל הזמן לנחש על מה מדובר.
כשסיפרתי למכינה, כולם ההיו עצובים, וחלקם, ילדים להורים גרושים, אמרו שישמחו לדבר אתי על הנושא...

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

X ואני ותחילת 2006

האמת היא שכמו תמיד על מנת להבין את ההווה, כלומר X ואני בתחילת 2006, יש צורך לחזור מעט אחורה בזמן.
אבל קודם נחזור הרבה אחורה בזמן.
לפני כשלושים שנה הקימו כמה פעילים באנגליה עמותה שמטרתה הייתה לערוך שבוע של לימוד, בסוף ובתחילת השנה אזרחית, עבור יהודים אנגלים. שבוע הלימוד נערך באוניבסטיאות הריקות (בתקופה זו בשנה) של אנגליה.
כל מי שמשתתף בשבוע של לימוד, יכול להעביר שיעור. מי שמעביר שיעור בלימוד אנגליה זה מצוין, אבל לא פותר אותו מדמי השתתפות.
עכשיו אני מאוד גאה באמא שלי, שהיו לה הרבה מאוד הישגים בתחום החינוך היהודי, אבל אחד הדברים שאני תמיד אומר עליה זה שהיא הוזמנה ללימוד אנגליה, ושילמו לה גם את השהות וגם את כרטיס הטיסה.
פעם, בערך לפני שש שנים, כלומר כשנתיים לפני האירועים שיסופרו מייד, אמא שלי סיפרה לי שבילתה את לימוד אנגליה ביחד עם X וכל משפחתה.
היא סיפרה לי יותר על אמא של X, אבל אני הבנתי מה שרציתי להבין.
נחזור לחודש נובמבר 2005 שבו חל יום ההולדת ה 19 של X, כמה ימים לפני קבלת השבת שכבר תיארתי.
X התקשרה אלי, בעת שהייתה עם כל משפחתה בארוחת יום הולדת חגיגית, ואמרה לי שמשפחתה (הדי אמידה) החליטה להפתיע אותה ולקנות לה, לכבוד יום הולדתה, כרטיס טיסה ללימוד אנגליה שיחול בעוד חודש וקצת, האם אני, בתור ראש המכינה מאשר לה לנסוע?
גם ללא הרגשות שלי, לא יכול להגיד לה לא, כי הרי לימוד זה אמא שלי וכו'. אז אמרתי לה שכן, בטח שהיא יכולה לנסוע.
וכך אנו מגיעים ל 31 בדצמבר 2005. יום אחרי כן המכינה הייתה אמורה לצאת לסמינר של יומיים במצפה רמון. לא היה מי שילווה את המכינה מלבדי, וכך ישנתי במכינה באותו הערב.
X הגיעה משדה התעופה בערך בשעה שמונה. כולם יצאו מן הדירה לקבל את פניה חוץ ממני, אבל כשהיא נכנסה היא חייכה חיוך גדול, עם תודה גדולה במיוחד בשבילי, ופיזרה המון שוקולדים על השולחן, במתנה מאנגליה.
כמה דקות אחרי כן, יצאו רוב חברי המכינה לחגוגאת סוף 2005 באיזו מסיבה, נשארנו X, אני ועוד שני בנים.
X שלחה אותם להביא וודקה, או משהו, וכך יצא שעמדנו בערך בעשר בלילה, רק X ואני ליד דלת המכינה, ושוחחנו על נשיקות בחצות הליל, ועל שנים אזרחיות שמתחילות.
היו מעט פעמים בחיי שבהן הייתי כל-כך נרגש, או שכל-כך רציתי לנשק מישהי.
מובן שלא עשינו כלום.
יום אחרי כן, חזרתי ממצפה רמון, המכינה נשארה שם לעוד יום נוסף, והבנתי שאני לא יכול להמשיך כך. זה לא הוגן מבחינה רגשית לא לי, ולא לאשתי דאז.
אני צריך להתגרש ממנה.

יום ראשון, 7 בפברואר 2010

וחוץ מזה גם התחלתי ללמוד רבנות

אודה ולא אבוש. בתחילת לימודי הרבנות שלי בהיברו יוניון קולג' נהניתי מאוד.
נהניתי מאוד, ולמדתי הרבה דברים.
בעצם, לא התחלתי ללמוד רק רבנות רפורמית באותה שנה גורלית של המכינה השלישית. גם התחלתי ללמוד פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן. כיון שהקולג' לא יכול היה באותו שלב להעניק תואר שני (ולמיטב ידיעתי עדיין לא יכול), הוא ביקש שנלמד תואר שני במוסד אקדמי אחר, בתחום מדעי הרוח, ואני בחרתי בתוכנית לפרשנות ותרבות של אוניברסיטת בר אילן.
שוב אקדים מעט את המאוחר. למרות שבשלב מסוים בלימודי הרבנות ביקשו ממני בנימוס לא המשיך את הלימודים בשנה הבאה. סיימתי את שנת הלימודים הראשונה שלי בהיברו יוניון קולג' (וכנראה היחידה) ביחד עם כולם. כן סיימתי גם את לימודי הפרשנות והתרבות בבר אילן בסוף השנה, למרות שמעולם לא הגשתי את העבודות.
אז מה למדתי?
בקולג' זכיתי ללמוד אצל פרופסור חנה ספראי (שנפטרה מאז במפתיע)- אומר רק שבזכות שיעוריה לא אסתכל יותר על המשנה לעולם באותה צורה.
זכיתי ללמוד אצל דר' אדולפו רויטמן (האוצר של היכל הספר), ובזכותו אני מתעניין בספרות חיצונית בכלל, ובכת מדבר יהודה בפרט.
זכיתי ללמוד אצל פרופ' דייויד לוין, שלמרות שהכרתי אותו קודם לכן, הוא חידש לי רבות בהבנת התלמוד הבבלי וגם הירושלמי.
למדתי גם דברים מעניינים מפי פרופ' משה אידל ועוד רבים אחרים ותקצר היריעה...
באוניברסיטת בר-אילן למדתי מפי פרופ' אריאלה אזולאי על רוב ההגות הפוסט מודרנית, ובזכותה אני מחבב עד היום את ז'ק דרידה.
וכן למדתי מפי פרופ' מירון איזקסון שהכיר לי את רוב הסופרים והמשוררים החיים בישראל בקורס שלו 'בימת היוצר'.
כך שהשנה התחילה בעבורי בצורה חיובית מאוד, עם המון לימודים רעננים ומעניינים בתחומים שלא הכרתי. כמה חבר שעיקר הזכרונות שלי מהיברו יוניון קולג' אינם אפופים באותה נימה חיובית ומרחיבת דעת...

יום שני, 1 בפברואר 2010

תחילת השנה עם X במכינה

X היא לא רק בחורה מאוד יפה. היא הייתה גם מאוד מינית בהתנהגות שלה. בתחילת השנה כל פעם שהייתי רואה אותה, וראיתי אותה הרבה היא הייתה עם חולצה מאוד קצארה, ומכנסיים מאוד קצרים. לעתים X וחברה שלה Y, בחורה מאוד יפה ומוד מינית בפני עצמה היו מתגפפות על הספה במכינה.
עכשיו בתור מדריך (רכז, ראש מכינה, מה שלא יהיה...), יש לך בעייה כשכזה דבר קורה כי:
אם שמת לב ואמרת משהו, אז סימן שזה מפריע לך, אז סימן שזה עובד, וזו בעייה, נכון?
אם עשית את עצמך כאילו אתה לא שם לב, אז הן ימשיכו, ואתה...
לאט לאט, מבלי לדווח לעצמי הרגשתי שאני הולך ומתאהב בX.
ואז יום אחד, בסוכות, הייתי בבית, חברי המכינה היו בחופשה וX התקשרה אלי, סתם לשאול מה נשמע, ולדבר על החיים, ולבקש שאשלח לה את הספםר 'חידת אבן השתייה'. שלחתי לה את הספר בדואר אלקטרוני. אני לא מאוד גאה בזה אבל זו עובדה, כשסיימנו את השיחה הייתי זקוף למדי.
ואז, אחרי סוכות היה איזה משבר במכינה. הם טענו שלומדים יותר מידי, ובכלל שהחיים שלהם קשים מידי. אחרי התייעצות עם הצוות, הוחלט שהמכינה תצא לשבוע בערד.
באתי לבקר אותם בערד, וסיכמנו שנעשה שבת במכינה. אז קניתי המון חומוסים ופלאפלים באבו גוש, ועשינו פיקניק על חוף הים ביפו, ואחרי כן קבלת שבת במכינה, באחריות X. כל אחד סיפר על קטע שהוא אוהב מקבלת השבת בבית. כשסיימנו היה עשר בליל (רפורמים...), וX הציעה שנעשה מסיבת קריקודים. נשארתי גם לזה. היינו בשלב הזה רק בערך שמונה אנשים, ורקדנו במעגל. X עמדה באמצע המעגל, ורמזה לי להתקרב, כשעשיתי צעד לעברה היא דחפה אותי אחורה, חזק, וחייכה.
בשלב הזה כבר הייתי די אבוד. איש נשוי, ילדה ותינוק בבית, ומאוהב בחברת מכינה שלפני כמה ימים מלאו לה 19...

הפורימשפיל של קהילת אשל אברהם בגרסת הוידאו

  אז לפני שעברתי למדרשה בקיץ האחרון, הייתי חבר די פעיל במשך כמה שנים טובות ב קהילת אשל אברהם . אפילו הייתי בוועד של הקהילה. אחד הדברים כחבר ...