עם זאת מציינת יולי תמיר (בלינק למעלה), כי הישגי הסטודנטים הישראליים הם גבוהים במיוחד.
חשבתי לתרום משהו לדיון הזה.
בתי הספר בישראל מלמדים מגוון גדול של מקצועות. בישראל מלמדים יותר היסטוריה ויותר גיאוגרפיה מאשר ברוב המדינות, וכן מלמדים כמויות גדולות למדי של יהדות, גם בבתי הספר הממלכתיים.
חלק מן המדינות המצטיינות בהישגים בינלאומיים גבוהים במיוחד (כמו סינגפור), מלמדות מגוון מקצועות קטן בהרבה, למשל רק אנגלית מתימטיקה ומדעים.
האם שווה לנו ללמד יותר במחיר הישגים נמוכים יותר במבחנים בינלאומיים?
לא יודע, אבל זה לדעתי לפחות הניסוח הנכון של הדילמה.
שלום לאורי, אני חושבת שאתה בהחלט צודק. הייתי תקופה קצרה במערכת החינוך כמורה מחליפה לאומנות. החומר שהיינו אמורים להעביר לתלמידי כתה ו, במקרה ההוא, היה כל כך גדול, אי אפשר להקיף אותו אפילו בשנתיים, וזה רק החומר העיוני של האומנות שהוא תלדות האומנות. מה שקורה במצב כזה הוא - לא מספיקים ללמד את כל החומר, פוחדים מהביקורת או מביקורי הפתע של המפקחת, ואז מחפפים. לומדים על ואן גוך למשל, שיעור קצר, לא ממצה, לא מספק - העיקר שהתלמידים ידעו מי זה וואן גוך. אני יודעת ממורות למקצועות אחרים שגם שם קיימת אותה הבעיה. יש תוכנית לימודים למשך השנה שאפילו המורה הטוב ביותר בארץ, בכיתת התלמידים הכי טובים בארץ (מקשיבים, מכינים שעורי בית וכו} לא יספיק להעביר לתלמידים ואז מתחילים לחפף, ובמדינה שלנו, גם בתחומים אחרים מחפפים - וכך אנו נראים ונשמעים. בתיה.
השבמחק