ביום שלישי ה-24/3 הייתי בערב על ספרו של עמוס עוז "תמונות מחיי הכפר" במשכן החדש לאומנויות הבמה שלנו. בערב השתתפו ערן צור, יהלי סובול, אפרת בן צור, קרני פוסטל ועודד קוטלר, פרופסור ניסים קלדרון ועמוס עוז, והוא כלל קטעים שהוקראו מהספר בליווי מוסיקלי, שירים שנבחרו בהשראת הספר, דברים שסיפר עמוס עוז על הספר ועל כתיבתו, כל זאת בהנחייתו של פרופ' ניסים קלדרון.
הערב היה יפה, ההקראה יחד עם הליווי המוסיקלי יצרו דבר מעניין, והכניסו לפחות אותי כמאזינה אל תוך הטקסט. בין השירים שבוצעו בהשראת הטקסט, אהבתי במיוחד את השיר שביצעו יחד קרני פוסטל ואפרת בן צור.
עכשיו עלי להודות שלא קראתי את הספר, ושלמרות הערב שהיה באמת מאוד יפה ושחלקים בו נגעו לליבי, ואולי קצת בגללו, אין בכוונתי לקרוא את הספר. גם ניסים קלדרון וגם עמוס עוז דיברו על החללים הריקים בסיפור. אני יכולה להתחבר לתחושת החלל, מתוך ההאזנה ומתוך החוויה שלי. גם אני חשתי לא פעם חללים, לפעמים במציאות, וודאי בחלומות. אבל אמן, אני מרגישה, לא די שיביא את החללים הללו ואת משמעותם, ואני מבקשת מיצירת אומנות שמעבר להצהרת האין, תציע גם יש. ובעולם שלנו, אני מאמינה, לא די ב-אֵיינים, וכך לכולנו, אמנים, אנשי אקדמיה, עובדים סוציאליים... יש גם אחריות לנסות וליצור יֵשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה