לא מן הנאום, שהיה לדעתי מצוין.
לא מן התגובה המצרית באולם, ובכל.
התגובה המצרית העידה על יכולת לקבל ביקורת, בצורה סובלנית ובאוזניים פקוחות.
אני מאוכזב מן התגובה שלנו...
הרי יש פה הזדמנות אמיתי לשלום.
כל מה שמבקשים כאן, הוא בערך מה שהיינו מוכנים לתת בקמפ דייויד של שנת 200, בלי כל תמורה נראית לעיין, ובלי פרטנר אמין.
אבל עכשיו?
מה התירוץ שלנו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה