ובכל זאת התגנבה ללבי בזמן הקריאה תחושה מטרידה, כמעט מאיימת. לא בגלל המוסף אלא בגללי.
פשוט שאלתי את עצמי מהו הספר שממנו אני הכי נהניתי בשנה האחרונה, וידעתי שזה לא ספר בעברית. הספר שאני הכי אהבתי בשנה החולפת הוא NATION של טרי פראצ'ט (מופיע בלינק של הכותרת, באמזון הבריטי).
וכך, במשך שלושה ימים הסתובבתי עם תחושה לא נוחה בבטן, תחושה שאני בוגד בספרות העברית עם ספרויות זרות.
אתמול הייתי בשבוע הספר בתל-אביב. בדרך כלל אני מוכר ספרים בבאר שבע בשבוע הספר (למשל הערב), אבל יום אחד בכל שבוע ספר מוקדש לילדים. הלכנו אתמול בין הדוכנים, והודות לאמי, שהסכימה להחזיר אותם למודיעין בלעדי, הספקתי לראות כמה מהדוכנים גם אחרי כן.
בפרט, הספקתי לדבר עם הנרי, ועם יונתן בר מהוצאת קדמת עדן. אמרתי להם שאני מתוסכל מכך שהם מתרגמים את פראצ'ט ולא אני (אבל גם שאני שמח, כי כך מצאתי את ג'ים היינס), ותוך כדי שאלתי מה תוכניותיהם לעתיד.
הם אמרו ש'אומה' הוא הספר הבא. הם רק עובדים עוד על הכריכה, כי הם לא אוהבים את הכריכה באנגלית. (גם אני לא מת עליה, ובוודאי לא בהשוואה לספרים הקודמים והבאים של פראצ'ט).
שמחתי מאוד. שלוש פעמים.
פעם אחת כי אני לא כזה בוגד.
פעם שנייה כי סוף סוף אפשר היה לדבר על פראצ'ט. (והם גם נתנו לי ספרים למכור היום כאן).
ופעם שלישית כי לפעמים תרגום הוא מדויק כמו מתימטיקה. לו אני הייתי מתרגם את שם הספר, גם הייתי קורא לו 'אומה', ולו אני הייתי מתרגם את WINTERSMITH, גם הייתי קורא לו 'חרש החורף'.
אני מקווה שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה