אני מסכים שהעולם לא מתנהג אלינו בצורה הוגנת.
אני מסכים שעמים אחרים ביצעו פשעים נוראים יותר ממה שעשינו או לא עשינו בעזה.
אני מסכים שאחמדינג'ד הוא לא בדיוק חתול בית מתוק.
אני אפילו מסכים שזה יהיה מאוד לא נעים אם תהיה לאירנים פצצת אטום.
אבל,
מה בדיוק חשבנו?
שאם נגיד שאנחנו מוסריים, ושאזרחים שנהרגו נהרגו בטעות, הפלסטינים והעולם יקבלו את זה בשתיקה?
שאם לא נחקור את ההתנהגות של צה"ל בעצמנו, אחרים לא יעשו את זה בשבילנו?
שאם לא נשתף פעולה עם וועדות חקירה של האו"ם הם יכתבו מה שמתאים לנו?
שנצליח להפציץ את אירן לבד?
שנצליח לעצור את התוכנית האירנית בעזרת המוסד הגאוני שלנו?
שאם נצווח אוי אוי אוי אז ישימו אלינו לב יותר?
אני חושב שהתשובה על כל השאלות הללו הייתה צריכה להיות לא מראש, ובדיעבד התברר שהיא לא גם במציאות.
ולכן אני מציע קצת יותר קור רוח.
העולם כולו נגדנו עוד לא אומר שמותר או כדאי לצפצף עליו.
זה שיש לאירנים פצצה גרעינית אומר שכדאי אולי לשתוק קצת ולתת לאירופה להזיע.
זה שהפלסטינים מנצחים אותנו בדיפלומטיה, אומר שאנחנו צריכים להחליף דיסקט.
כי מה אנחנו חושבים עכשיו, שהתביעות הללו ייפסקו? שנוכל להמשיך לנהל את הכיבוש לנצח בתנאים הולכים ומחמירים?
צריך חזון, וצריך פעולה, וצריך אופטימיות, וצריך קור רוח.
לצערי אף מפלגה לא מציעה את הסחורה הזאת כרגע.
חבל.
היי אורי,
השבמחקאני, באופן אישי, חושבת שמי שצריך להנהיג עמים הם אנשי רוח, ללא מרכאות. ולמה? כי האנושות כבר מבינה, (אולי לא כולם מראים זאת) שהאופציה של מלחמה מוצתה עד תום ושאין מנצחים באף מלחמה.גם המנהיגים שלנו, ושל כל השאר מבינים זאת, אולי מלבד כמה נחשלים (למשל אירן) שעדיין משחקים את משחק הכוח בעולם ולא מבינים שהדברים חוזרים אליהם כמו בומרנג. בקיצור האנושות הגיעה למבוי סתום כי מי שמנהיג אותה הם פוליטיקאים שמורגלים להכריע מחלוקות במלחמות. רק אם יקום איש רוח, שיצליח לסחוף אחריו את העם ואת המנהיגים, באמירה - מלחמה היא לא אופציה. בואו נוותר על האגו ונדבר עניינית. רק אחד כזה יביא לשינוי משמעותי בעולם. כי מה שמפריע להרבה מהמנהיגים מלפתור סכסוכים זה האגו, הזדהות היתר עם מדינתם מבלי לחשוב שאולי הם טעו (זה כולל אותנו הישראלים). מבתיה