בזמן מלחמת העולם השנייה היו לגרמניה הנאצית תוכניות פלישה מפורטות לתוך שוייץ, עם זאת הן לא התבצעו מעולם. העצמאות של שוייץ נשמרה בזכות סדרה של ויתורים כלכליים למשטר הנאצי, חוסר פעילות צבאית נגדו, וגם בגלל מהלך המלחמה הכולל שלא אפשר פלישה לשוייץ. במהלך המלחמה כספים של הנאצים הופקדו בשוייץ, ובכלל זה כספים שנלקחו מיהודים שמתו בידי הנאצים.
הבמלפגה השוייצית הנאצית ניסתה להשיג אנשלוס, כלומר סיפוח לגרמניה הנאצית, אך ללא הצלחה וזאת בגלל המורשת הדמוקרטית השוייצרית, זהותה הרב לאומית, ותחושה לאומית שוייצרית גאה. הבעיתונות השוייצרית ביקרה את המשטר הנאצי, ולעתים הרגיזה את ראשיו. המילואים השוייצריים הוצבו בגבולות בעמדות מבוצרות, וכך הבהירו לנאצים כי פלישה לשוייץ תהיה יקרה מדי.
כמדינה נייטרלית הסמוכה לגרמניה הנאצית, יהודים רבים פנו לשוייץ בבקשת הגירה, ואולם מדיניות ההגירה אל שוייץ בשנים 1933-1945 הייתה שרק אנשים שנרדפים אישית, מסיבות פוליטיות רשאים להגר לשוייץ, ולא אנשים שרוצים להגר מסיבות של רדיפה על רקע דת, גזע, או לאום. על בסיס זה שוייץ נתנה אשרות כניסה ל644 אנשים בתקופה זאת, ומתוכם 252 במהלך מלחמת העולם השנייה. קנטונים אינדיבידואלים בשוייץ אישרו כניסה לעוד כשלוש מאות אלף פליטים, ומתוכם כעשרים ושישה אלף יהודים. פליטים לא הורשו לעבוד, וזכויותיהם הוגבלו בצורות שונות. הכניסה לא אושרה לבערך עשרים וארבעה אלף יהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה