איך אומרים אנעל אם אם אם אם אמא שלכם ביידיש?

בלינק המופיע למעלה, גלעד צוקרמן, שחיבר את הספר 'ישראלית שפה יפה', עונה למבקריו. קראתי את התשובה לביקורת, ואתמול, במשך כמה שעות, קראתי גם את הספר בצומת ספרים (תודה צומת, לא יפה אבל מאוד שימושי...)

גלעד צוקרמן טוען כי גם היידיש וגם העברית לדורותיה יצרו שפה חדשה בישראל: ישראלית.

הוא גם טוען כי הוא הממוצע בין הטוענים שאנו מדברים בעברית שהוחייתה, לבין הטוענים שאנו מדברים יידיש עם אוצר מלים אחר.

חשבתי על הטענות, ואני עדיין חושב שאני מדבר עברית. הנה כמה סיבות לכך:

זה נכון שאין קשר גנטי בין דוברי עברית ילידיים במאה השנים האחרונות, ולפני כן, אבל זה דווקא מקל על הקשר עם רבדי הלשון בעבר. ישנם קטעים בתנ"ך שנכתבו לפני שלושת אלפים שנה, ועדיין דובר שפה ילידי ממוצע יבין אותם טוב יותר משיבין דובר אנגלית ממוצע את צ'וסר שנכתב לפני פחות מאלף שנה, וצ'וסר הוא לא האנגלית המוקדמת ביותר.

נכון שסדר המשפט הנפוץ ביותר בעברית מודרנית הוא נושא פועל מושא, אבל דוברים ילידיים לא יתקשו עם סדרים אחרים (המאפיינים לדעת גלעד צוקרמן את העברית).

התחביר של העברית המדוברת כולל גם אימוצים משפות שמיות אחרות, ולא רק מיידיש, כך למשל שרשור התארים בסמיכות בכותרת.

חוץ מכל זה, אני חושב שאם גלעד צוקרמן צודק בתיאורו את הבלשנות בישראל היום, אז כל הבלשנים מפספסים בגדול את תרומתה של הערבית להתפתחות העברית המדוברת. הנה כמה דברים שכדאי לדעתי לשקול:

הערבית, על הדיאלקטים השונים שלה, תרמה ותורמת הרבה מאוד מלים לעברית המדוברת: חומוס, מסבחה, אהלן, מסטול, על הכיפאק, אחלה, פרחה, רשמי, דפתר, קוטר, אלגברה.

כפי שניתן לראות לעיל, תרומתה של הערבית לעיצוב העברית היא רבת שנים. אולי ראוי לציין כאן כי השפה הארמית, שחייתה במשך מאות שנים לצד העברית היא קרובת משפחה קרובה של הערבית, ולכן ייתכן שכדאי לשקול את תרומתן ביחד, או לפחות בסמיכות.

ישנן תרומות של הערבית לעיצודב מבנה המשפט ולתחביר, כמו למשל שרשור התארים בסמיכות; גזירת פעלים ושמות תואר מאותו שורש: מסטול, התמסטל, סטלן; או גזירת תארים כגון אבו ארבע, או אחול שקשוק, וכן גזירת תארים כמו: אחלה, אכבר.

ישנם משפטים שלמים שנאמרים בהגייה ערבית כגון: "אמרה לי זאת, אני פרחה, עשיתי לה, אני פרחה? את כל השכונה אני אביא עלייך". אני לא יודע, אבל אני משער שהמשפט הקודם גם מכיל תרגומי בבואה רבים מדיאלקטים שונים בערבית.

תרומתה של הערבית לעיצוב סוגות ספרותיות בעברית היא ניכרת, ובמיוחד בתקופת תור הזהב בספרד.

נקודה חשובה נוספת ומצערת היא זאת. עד כמה שנרצה שההיפך יהיה נכון, היידיש היא שפה גוססת במצב אנוש. יהיה מעניין לחקור מהי גודל אוכלוסיית דוברי הייידיש היום, אבל אני בטוח שגם בימים אלה היא מצטמצמת במהירות. שפה היא יצור מתפתח, ולכן, גם אם תרומתה של היידיש בתקופת החייאת השפה העברית הייתה מכרעת, הרי שהערבית החיה משפיעה ותשפיעה בעתיד יותר מן היידיש הגוססת, או רחמנא לצלן, המתה.