- נורית גרץ, מחברת הספר "על דעת עצמו" (עם עובד);
- אמנון דנקנר, מחבר הספר "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" (אחוזת בית);
- אלון חילו מחבר הספר "אחוזת דג'אני" (ידיעות ספרים);
- רונית מטלון מחברת הספר "קול צעדינו" (עם עובד);
- איריס לעאל מחברת הספר "אש בבית" (כנרת-זב"ם-דביר).
אני חושב שאני בעד דנקנר, בעד מי אתם?
היי אורי,
השבמחקקראשתי את הבחקורות לכל הספרים המועמדים לפרס ולדעתי אלון חילו עם ספרו אחוזת דג'אני, הוא הראוי לקבל את הפרס. ולמה? א. המניע לכתיבה - לפי ראיון איתו הוא הרצון להכיר ולדעת את התקופה והאנשים שחיו ופעלו בתל-אביב בראשיתה. זו סיבה "נכונה" לכתוב. ב. היסודיות והרצינות - במשך שנתיים הוא בדק את ההיסטוריה, השפה המדוברת (שתי השפות אבל בעיקר העברית העתיקה) המלבושים והמנהגים
ג.החשוב מכל - לפי כל הביקורות , הוא בנה רומן אמיתי משכנע ומרגש ושמר על מרווח כזה שמאפשר לקורא לגבש את עמדתו בקשר לפלסתינים ולנו. כלומר הוא אינו מטה את הרומן לכאן או לכאן. איש אינו צודק ואיש אינו אשם. בקיצור מסקרן אותי לקרוא. ביי, בתיה
מסקרן לקרוא זה דבר אחד, ואהבתי את הספר זה דבר אחר.
השבמחקאני לא יודע...
ניסיתי לקרוא אותו, יש בו משהו קצת...
אולי מלאכותי?
איכשהו זה לא מתחבר לי לתחושה של מה היה לפני מאה שנה...
הספר של אלון חילו הכי מוצלח
השבמחקhttp://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2187.htm