אבל אם אכן זה נכון, לא הצלחתי להבין את המוטיבציה שלו. חשבתי על זה שעות רבות אתמול ולא הצלחתי להבין למה.
למה?
מטבע הדברים, אם אדם אכן מזמין תקיפות, והוא טוען לחפותו, הוא לא יסביר את המוטיבציה שלו.
ואז מצאת את הוידאו המופיע פה בלינק. בשיחה דנים דודו טופז ואורן סושרד בשאלה מדוע תקף את מאיר שניצר. דודו מביע חרטה על כך שלא היכה אותו, אלא רק תלש את משקפיו, וכאן עולה הצד הבריוני של דודו טופז. צד שכולנו הכרנו.
אבל זה לא נראה לי לב העניין. בקטע אחר, כאוב ומהורהר יותר, דן דודו טופז באנשים שלא מחזירים טלפונים.
ואכן, קשת לא החזירה לדודו טלפונים. אחרי שהביא להם שיאי רייטינג, הם התנערו ממנו, כדי לשדר תדמית של איכות וממלכתיות.
כאמור, אני לא יודע אם דודו טופז הזמין את התקיפות. ואני בשום אופן לא חושב שהתנהגותו הבריונית היא מודל לחיקוי, אבל, וזה אבל גדול, יש משהו מאוד לא הוגן באופן ההתנהלות של הטלויזיה בישראל.
סטנדרטים של הגינות וחברות צריכים גם הם להיות חלק מן המשחק, ולא רק שיקולים של דיפלומטיה וממלכתיות.
אם מישהו הוא טוב כדי להתפרנס ממנו אתמול, צריך, לכל הפחות, להחזיר לו טלפון היום. אם לא עושים זה זה, קשה להציג את עצמך אחרי כן כאדם הוגן. זה פוגע בתחושה שאתה ערוץ ממלכתי, ובסופו של דבר, זה גם פוגע ברייטינג.
היי אורי
השבמחקאני חושבת שאתה בהחלט צודק. אנשים היום מסתכלים רק על כסף או - מה ייצא לי ממך. בעיקר הגישה הזאת רווחת בטלויזיה בהיותה "מפעל" כלכלי. כל דבר שמוצג בטלויזיה חייב לתת תמורה כספית ולא - הוא עף מהמסך הבעיה היא שאנו דנים בבני אדם. מאוד לא נעים לאדם (גם אם יש לו אגו מנופח כמו דודו) להיתקל באדישות ברגע שהוא כבר לא מספק את אותם אחוזי רייטינג להם הם מייחלים.
אני גם חושבת שזה לא צריך להגיע לבריונות אבל הלב נכמר ויש בכל זאת איזה שהיא סימפטיה לדודו או אולי רחמים היא המילה המתאימה יותר. נקווה שמישהו יפיק אל הלקחים.