לפרופ' רבקה כרמי השלום והברכה,
זכיתי לשמוע את קולך ביום חמישי האחרון בשבוע הספר בבאר שבע.
למען האמת, זו הייתה הפעם השנייה בה שמעתי את קולך. הפעם הראשונה גם היא לא קרתה מזמן. ראיתי אותך מברכת את עמוס עוז, בכנס שנערך לכבודו באוניברסיטת בן-גוריון. סבורני כי בשני המקרים הראית כי את חובבת תרבות בכלל, וספרות בפרט.
וכך, ביום חמישי האחרון, אני, שעמדתי ומכרתי ספרים בדוכני היוצרים המקומיים, זכיתי לשמוע אותך קוראת בקול רם וצלול את ספרו של מאיר שלו "הצלחת שמתחת". ציינת יפה כי את הספר אייר יוסי אבולעפיה, וכמוציא לאור שמחתי לגלות שכך ציינת. מי כמוני יודע כמה חשובה היא עבודת המאייר, ובמיוחד כשבספרי ילדים עסקינן.
למען האמת, קראתי את ספרו של מאיר שלו ברפרוף, עוד לפני ששמעתי אותך קוראת אותו בקול רם. ואולם, קריאתך הרהוטה הבהירה לי יפה את המסר של הסיפור. מיכל, הבת של המחבר המשתמע, מקפידה על השיוויון בין הצלחות בארון. נראה לה לא הוגן שהצלחת שמתחת תישאר מתחת, ולא תזכה להשתתף בארוחת הערב עם שאר הצלחות. היא מקפידה על סדר נאות, ולעתים אף מערבבת את כל הצלחות בצורה אקראית, למורת רוחן של הצלחות שהיו עד עתה עליונות.
הקפדת לקרוא רק את החלק הראשון של הסיפור, ובסוף הקריאה אמרת: "אני קוראת רק את החלק הראשון, אני מקווה שההורים יודעים מה הם צריכים לעשות כעת". ושמחתי בדברייך אלה. שבוע הספר הוא אכן חג לספר העברי, ואולם החג איננו חג אם הקוראים אינם רוכשים ספרים.
דא עקא, ספרו של מאיר שלו (באיורו הנפלא של יוסי אבולעפיה), יצא לאור בהוצאת עם עובד. והוצאת עם עובד, כמו מרבית הוצאות הספרים הגדולות בישראל, לא הקימה השנה דוכן בשבוע הספר בבאר שבע. קצפם של הקוראים יצא על אותן הוצאות, ואני בכוחותי הדלים יכולתי רק לאמר (ניסיתי לחייך): "אני מוציא לאור באר שבעי, הייתי כאן בשנה שעברה, אני כאן השנה, ואני מבטיח, ככל שהנסיבות יתירו, כי אהיה כאן גם בעתיד."
קיוויתי כי תבואי לבקר בין הדוכנים, ותראי את ספרי הילדים שאנו מציעים למכירה, כמו גם את ספריהם של אחי ליצירה המקומית, שגם בדוכניהם נערמו ספרי ילדים נאים.
אשמח מאוד אם תקראי סיפור ילדים גם בשנה הבאה בשבוע הספר, ובשם הצלחת שמתחת, אני מציע את הספר "שלושה פינגוווינים בעיר הגדולה", שכתבה מריאלה צ'נו מלכיאור, ואיירה בכישרון רב ובטוב טעם, רחל סטולרו חיים. על מנת שתביני שאני לא אובייקטיבי כלל וכלל, אציין כי הספר יצא לאור בהוצאת רסיס נהרה שהיא בבעלותי.
ובנימה אישית יותר. עד לפני שבועיים הייתי תלמיד מן המניין לדוקטורט במחלקה להנדסת תעשיה וניהול, ונרשמתי לפני כמה ימים למסלול המחקרי בתואר שני בספרות עברית. אני מעריך מאוד את המוסד האקדמי שאת מנהלת בכישרון, אך אני גם סבור כי ראוי שהאוניבסיטה תהייה בקשר הדוק יותר עם כל המתרחש בעירנו.
בברכה,
אורי מאיר
זכיתי לשמוע את קולך ביום חמישי האחרון בשבוע הספר בבאר שבע.
למען האמת, זו הייתה הפעם השנייה בה שמעתי את קולך. הפעם הראשונה גם היא לא קרתה מזמן. ראיתי אותך מברכת את עמוס עוז, בכנס שנערך לכבודו באוניברסיטת בן-גוריון. סבורני כי בשני המקרים הראית כי את חובבת תרבות בכלל, וספרות בפרט.
וכך, ביום חמישי האחרון, אני, שעמדתי ומכרתי ספרים בדוכני היוצרים המקומיים, זכיתי לשמוע אותך קוראת בקול רם וצלול את ספרו של מאיר שלו "הצלחת שמתחת". ציינת יפה כי את הספר אייר יוסי אבולעפיה, וכמוציא לאור שמחתי לגלות שכך ציינת. מי כמוני יודע כמה חשובה היא עבודת המאייר, ובמיוחד כשבספרי ילדים עסקינן.
למען האמת, קראתי את ספרו של מאיר שלו ברפרוף, עוד לפני ששמעתי אותך קוראת אותו בקול רם. ואולם, קריאתך הרהוטה הבהירה לי יפה את המסר של הסיפור. מיכל, הבת של המחבר המשתמע, מקפידה על השיוויון בין הצלחות בארון. נראה לה לא הוגן שהצלחת שמתחת תישאר מתחת, ולא תזכה להשתתף בארוחת הערב עם שאר הצלחות. היא מקפידה על סדר נאות, ולעתים אף מערבבת את כל הצלחות בצורה אקראית, למורת רוחן של הצלחות שהיו עד עתה עליונות.
הקפדת לקרוא רק את החלק הראשון של הסיפור, ובסוף הקריאה אמרת: "אני קוראת רק את החלק הראשון, אני מקווה שההורים יודעים מה הם צריכים לעשות כעת". ושמחתי בדברייך אלה. שבוע הספר הוא אכן חג לספר העברי, ואולם החג איננו חג אם הקוראים אינם רוכשים ספרים.
דא עקא, ספרו של מאיר שלו (באיורו הנפלא של יוסי אבולעפיה), יצא לאור בהוצאת עם עובד. והוצאת עם עובד, כמו מרבית הוצאות הספרים הגדולות בישראל, לא הקימה השנה דוכן בשבוע הספר בבאר שבע. קצפם של הקוראים יצא על אותן הוצאות, ואני בכוחותי הדלים יכולתי רק לאמר (ניסיתי לחייך): "אני מוציא לאור באר שבעי, הייתי כאן בשנה שעברה, אני כאן השנה, ואני מבטיח, ככל שהנסיבות יתירו, כי אהיה כאן גם בעתיד."
קיוויתי כי תבואי לבקר בין הדוכנים, ותראי את ספרי הילדים שאנו מציעים למכירה, כמו גם את ספריהם של אחי ליצירה המקומית, שגם בדוכניהם נערמו ספרי ילדים נאים.
אשמח מאוד אם תקראי סיפור ילדים גם בשנה הבאה בשבוע הספר, ובשם הצלחת שמתחת, אני מציע את הספר "שלושה פינגוווינים בעיר הגדולה", שכתבה מריאלה צ'נו מלכיאור, ואיירה בכישרון רב ובטוב טעם, רחל סטולרו חיים. על מנת שתביני שאני לא אובייקטיבי כלל וכלל, אציין כי הספר יצא לאור בהוצאת רסיס נהרה שהיא בבעלותי.
ובנימה אישית יותר. עד לפני שבועיים הייתי תלמיד מן המניין לדוקטורט במחלקה להנדסת תעשיה וניהול, ונרשמתי לפני כמה ימים למסלול המחקרי בתואר שני בספרות עברית. אני מעריך מאוד את המוסד האקדמי שאת מנהלת בכישרון, אך אני גם סבור כי ראוי שהאוניבסיטה תהייה בקשר הדוק יותר עם כל המתרחש בעירנו.
בברכה,
אורי מאיר
נ.ב. עותק זהה של מכתב זה נמסר היום ללשכת נשיא האוניברסיטה
לאורי היקר,
השבמחקאין עליך אחי. לא יכול להיות פטריוט ואוהב עירו יותר ממך ואפשר רק לקנא בך. כל הכבוד על המכתב המאלף . בזכות אנשים כמותך אפשר יהיה למנף את חיי התרבות בעיר ואת היוצרים המקומיים.
בהצלחה בהמשך, בתיה.
יפה כתבת! דווקא כאן בעיר קטנה ולצערי לא מתפתחת בקצב הנכון ראוי להבליט דברים שנעשים כאן למאיר שלו עם כל הכבוד ויש כבוד לא חסרים עידודים ומחמאות על ספריו אבל ידוע הוא שכולם רוצים להאחז בכנף בגד של גדול מהם ולהחשב מביני דבר והולכים בגדןל וחבל שכך עד כמה שניתן נעודד אותך להשאר כאן ולנוציא לאור כאן בבאר שבע.
השבמחק