עכשיו אני סטודנט לתואר שני בספרות עברית, אבל כשהגעתי לאוניברסיטת בן גוריון לפני חמש שנים בערך, הייתי קודם כל סטודנט להנדסת תעשייה וניהול.
אחרי בערך שלוש שנים של לימודים, ביקשו ממני המנחים שלי להפסיק את לימודי הדוקטורט שלי, כיוון שהם טענו שלא הקדשתי מספיק תשומת לב ללימודי, ושאני מקדיש יותר מדי תשומת לב לספרים שאני כותב ומוציא לאור.
צר לי לאמר, או אולי בעצם זה סתם כנראה נכון לאמר, שהייתה מידה לא קטנה של צדק בדבריהם. אז הלכתי ולמדתי ספרות, כדי למסד את מערכת היחסים שלי עם המקצוע.
אבל זה לא אומר ששכחתי את כל מה שלמדתי בהנדסת תעשייה וניהול.
מחלקות להנדסת תעשיייה וניהול בארץ, לכל הפחות גם זו שבטכניון (גם בה למדתי, תואר שני בכלכלה), וזו שבאוניברסיטת בן-גוריון, הן לרוב מחלקות מאוד מעורבבות. למשל בטכניון ניתן ללמוד גם פסיכולוגיה תעשייתית וגם תורת המשחקים במחלקה, ובאוניברסיטת בן גוריון, המחלקה משמשת גם כמחלקה לסטטיסטיקה, וכמובן יש לה עניין רב ברובוטיקה.
הנה סרטון יוטיוב שמדגים את תרומתה של יעל אידן ושל המחלקה לתחום.
מעבר לרובוטיקה עצמה, מה שאהבתי במחלקה להנדסת תעשייה וניהול הוא הכבוד לחומר.
מדעי הרוח נתפסים לעתים לאיזה עיקרון אחד, וחושבים שבעזרתו אפשר לארגן את כל העולם, אבל החומר, למשל הרובוט, לא נותן לך לשגות באשליות כאלה. צריך להבין הרבה מאוד גורמים כדי שהוא יוכל לעשות משהו, וגם אז הוא לא תמיד עושה את זה טוב...
זה לקח חשוב לחיים.
אני מנסה לזכור אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה