פעם רובה של רנו, חברת המכוניות, הייתה שייכת לממשלת צרפת. היום זה לא ככה. ליתר דיוק מ-1996, שבה נמכר גרעין שליטה של חברת רנו לחברת ניסן, ושאר החברה נמכר לציבור הרחב, השליטה היא כבר לא של ממשלת צרפת. כיום לממשלת צרפת יש כ 15%, לניסן גם כ 15%, ולציבור הרחב קצת יותר מ 60%.
מובן שמחינת אידיאולוגיה של הפרטה, קשה לחשוב על מקרה יותר 'קלאסי' מאשר חברת רנו, שכן גם אבירי הצדק החברתי והזכויות הסוציאליות לא טוענים שהממשלה, איזושהי ממשלה, צריכה להתעסק בייצור מכוניות.
כיוון שזה קרה לפני קצת יותר מחמש עשרה שנים, ניתן לבחון את תוצאות ההפרטה לטווח ארוך יחסית.
אם נעיין למשל בערך הויקיפדיה על חברת רנו, נראה כי הוא מזכיר את ההפרטה אך ורק בקונטקסט חיובי; כמה שאפשר את ההתרחבות הגלובלית של החברה.
אם נעיין בגרף המנייה מ 1999 (משום מה זה הגרף הארוך ביותר שהצלחתי להשיג...), נראה כי המנייה עלתה מאז (אולי מיום ההנפקה) בערך בחמישה אחוזים. לא בחמישה אחוזים לשנה, אלא לכל התקופה!
אז נכון שגם חברות מכוניות אחרות לא מאוד הצליחו באותה תקופה, ונכון גם שאולי תחת ההנהלה הממשלתית הקודמת החברה הייתה מצליחה עוד פחות, ובכל זאת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה