לא כל-כך קל להבין את פוקו

האמת (המצערת) היא שאפילו לא כל-כך קל להבין את ערך הויקיפדיה (בעברית) על פוקו. הנה למשל פסקה מתוך הערך אודותיו:

בשנת 1966 פרסם את ספרו המילים והדברים: ארכאולוגיה של מדעי האדם, שזכה להצלחה עצומה למרות אורכו ומורכבותו, והעלה את מחברו לדרגת כוכב בשמי האקדמיה הצרפתית. בספר, אשר נפתח בניתוח ציורו הידוע של ולסקס, לַאס מֶנינַאס, טוען פוקו כי בעידן הקלאסי, בו נעשה הציור, נותק קשר שהיה מרכזי בתפישת הידע של הרנסאנס: הקשר הישיר, הבלתי אמצעי, שבין ה"דברים" (או ה"מסומנים") שבעולם, ובין ה"מילים" (או ה"מסמנים") שמתארות אותם. הקשר הישיר הזה, כשהתקיים, גרם למסמנים ולמסומנים להיות זהים, דומים ובני החלפה עד אין-סוף. אולם, דמיון זה אבד במאה ה-17, והוחלף על ידי הייצוג. דרך ניתוח ופירוק של מערכת המבטים, ההשתקפויות, הייצוגים והפערים שנוכחים בציורו של ולסקס, חושף פוקו את העדרו של אלמנט מרכזי בייצוג החדש – העדרו של המסומן. פוקו מפתח מכאן את טיעונו הכללי, שלפיו לכל תקופה בהיסטוריה ישנם כמה תנאים בסיסיים לכינון אמת; תנאים שקובעים מה יכנס ומה לא יוכל להיכנס לתוך שיח מסוים, למשל לשיח המדעי. פוקו טוען שתנאי השיח משתנים במשך הזמן, בתנודות עמוקות ופתאומיות בדרך כלל.

באורח מוזר דווקא הויקיפדיה באנגלית, הכוללת בערך אודותיו הרבה מידע ביוגרפי, מכילה מעט הסברים על הפילוסופיה שלו, אבל, לדעתי, ההסברים הם מעט יותר בהירים.

הנה פסקה אודות ההגות שלו מן הויקיפדיה באנגלית, המצטטת אנציקלופדיה פילוסופית (תרגום שלי):

הנושא המרכזי של העבודה של פוקו הוא היחס בין כוח וידע, וכיצד הראשון משמש כדי לשלוט ולהגדיר את השני. מה שהרשויות טוענות שהוא 'ידע מדעי' הם בעצם רק אמצעים לשליטה חברתית. פוקו מראה כיצד למשל במאה השמונה עשרה 'שגעון' היה דרך לסווג ולסייג לא רק את בעלי מחלות הנפש, אלא גם את העניים, החולים, חסרי הבית, וכל מי שביטוי העצמיות שלו לא היה רצוי.

פיליפ סטוקס, פילוסופיה - 100 הוגים נחוצים, 2004.

אז מה אני רוצה מפוקו? קודם כל אני חושב שהוא טעה בקשר לנחיצות היחס הזה בין ידע לכוח. יש לי דוגמא מצויינת לכך, אלא ששולי הדף צרים מהכילה, ועל כן אסביר אותה בשבוע הבא...