יום חמישי, 25 ביולי 2019

יותר מדרך אחת - סדרת פוסטים על הספר 'חזרה בלי תשובה'



סיימתי לקרוא את הספר 'חזרה בלי תשובה. הספר עוסק בנושא שמאוד מעניין אותי ושאני מגדיר אותו כ'הדרך לחיים יהודיים טובים בישראל'. יש לי כמה מחשבות על הנושא הזה בעצמי, וחלקן עולות בקנה אחר עם המחשבות של גודמן. בכל זאת - הרבה מהתיאורים של המצב היום ובעבר בספר, והרבה מן הפתרונות המוצעים בספר הפריעו לי.
לא אוכל לפרט הכל בפוסט אחד, ולכן אקדיש לנושא סדרה של פוסטים. אבל בתור סיפתח, הנה ציטוט מראיון עם גודמן שהופיע בעיתון מקור ראשון, ומופיע בניסוח דומה בפרק הראשון של הספר. אשמח לשמוע את מחשבותיכן בתגובות...

ההבטחה שהופרה
בפתח ספרו הבא, שנמצא בשלבי טיוטה אחרונים, מקדיש גודמן פרק מיוחד לתיאור כישלון הדתיות וכישלון החילוניות בהיותם מגזרים נפרדים. חלק מהפרמטרים שהוא בודק ביחס לאג'נדה החילונית הוא מבחן האושר.

"הדרך להעביר ביקורת על תופעה היא רק באמצעות קנה המידה של אותה תופעה. אם אבוא למעבדה ואגיד 'אילו ספורטאים גרועים המדענים האלה' – זו לא ביקורת. הפרויקט המודרני הבטיח, בין השאר, שהשחרור מהמסורת, האינדיבידואליזם המוקצן והשוק החופשי יביאו בסוף ליותר אושר ומה שמכונה 'well being'.

"בואו נבחן אם הם אכן יותר מאושרים. הסטטיסטיקות שנעשו בהרווארד מצביעות על כך שאנשים בארה"ב שפוקדים בית תפילה פעם בשבוע מאושרים בממוצע יותר מאלו שלא. אגב, הם גם נותנים יותר צדקה ומעורבים יותר חברתית. הטענה של המחקר היא לא שהם מאושרים יותר כי האמונה מנחמת – הם מאושרים יותר כי הקהילה מנחמת. כשאתה מחובר לקהילה חייך טובים יותר".

באיזה מובן?
"קהילה הופכת כל אירוע רע לנסבל, וכל אירוע טוב ליותר טוב. תיזכרי בפעמים שראית סרטון מצחיק לבד, וכשראית אותו עם החבר'ה. כשאתה חי בקהילה, מה שמצחיק יותר מצחיק, מה שטוב יותר טוב, ומה שרע פחות רע. המודרניות נוטה לפרק את החיים הקהילתיים. ולכן, אם החילוניות ידידותית פחות לחיים קהילתיים ואם חיים קהילתיים מנבאים חיים מאושרים יותר, זה לא באמת מפתיע שאנשים חילונים בממוצע פחות מאושרים מדתיים".

ואם זה היה הפוך?
"זה בדיוק העניין. אם זה היה הפוך, נניח שמדעי החברה היו מגלים שדתיים פחות מאושרים מחילונים, לדתיים לא הייתה שום בעיה עם המסקנה הזו. הם היו אומרים – אנחנו עובדים את א־לוהים ומוכנים להקריב את האושר שלנו בעבורו. אבל בעבור מה חילוני מקריב את האושר שלו? המעבר לעצמך פגע בעצמך, וזה כשל בלב המודרניות החילונית".

2 תגובות:

  1. הציטוט הזה מציג גרסה מאוד אמריקאית של ליברליזם, שמדגישה את המרכזיות של ה'מרדף אחר האושר' (pursuit of happiness). מסכים איתך שזו לא חזות הכול. (הבהרה - לא קראתי את הספר.)
    יחד עם זאת, זה רעיון יפה בעיניי - למדוד את קיומם של ערכים חילוניים כ"מידה של עצמם", בהשוואה עד כמה שניתן בין קהילחת ופרטים דתיים לכאלה שאינם - אבל אז לא הייתי עוצר במדידת אושר: האם החיים החילוניים נותנים ליותר בני אדם חירות, חיים, ביטחון ושלמות הגוף (גם זה נכנס תחת wellbeing), שוויון הזדמנויות, אוטונומיה... אני חושב שברוב השאלות הללו התשובה היא כן, אבל אם יש דרך למדוד אותם - זה דווקא אחלה רעיון.
    חוץ מזה, הצפת המורכבות בכך שתהליך החילון הפך בסופו של דבר לתהליך מנתץ-קהילות רלוונטית למדיי לשאלה הזו. כמו שאריך פרום מראה ב'מנוס מחופש', לעתים חירות מייצרת בדידות וחוסר יציבות, ודווקא פוגעת ביכולת שלנו להתבטא בחופשיות ולהיות בני חורין באמת.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון. אני רק טוען שזו לא רק חירות לשם חירות, אלא גם ערכים מסוימים...
      אם רוצים להציע לחילונים להצטרף לקהילות, לעניות דעתי צריך ראשית חכמה לכבד אותם ואת ערכיהם...

      מחק

עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...