ראשית אפתח בהתנצלות קצרה: בדרך כלל אני כותב בבלוג זה מדי שבוע, ואם אני מושך ידי מכתיבה זו, הרי שאני משתדל להודיע על כך מראש, והנה זה עתה לא כתבתי בבלוג שבועיים. הבה נניח כי יצאתי לחופשת קיץ לא צפויה, וכי עתה שבתי, ונפנה לעניינינו...
לפני שלושה שבועות כתבתי על כתבה של עתון הארץ בשם 'הסיבות שבגינן צריך להיפטר מאלוהים'. והנה אני רואה שיש לי עוד כמה דברים לומר בעניין זה.
הכתבה אינה טוענת במפורש כי האתיאיזם מוביל לחופש גדול יותר לאדם, אבל זוהי בהחלט הרוח של דבריהם של חלק מן המרואיינים בכתבה. כך למשל טוען יהושע סובול:
"אחד הדברים שלמדתי הוא שאם אתה לא מרחיב את תחומי החופש, אז החופש הולך ומצטמצם. אם אתה לא מגייס עוד ועוד אנשים להבין שהחירות האנושית היא הדבר הנפלא ביותר שאפשר לקבל בחיים האלה - מעגלי החופש ילכו ויצטמצמו. בארץ ויתרנו על המאבק להרחיב את מעגלי החופש, בעוד שאנחנו צריכים לצאת מחוץ לגבולות הגדר ולהילחם".
אני מסכים עם דבריו של סובול על הצורך להרחיב את גבולות החופש, אני חולק על ההשתמעות של דבריו כי הדרך להגדיל את החופש היא אתיאיזם.
כותרת המשנה של הכתבה אומרת כי 'הפילוסופים הרגו אותו' (ביחס לאלוהים). הדברים מרמזים לאמירה הידועה של פרידריך ניטשה כי 'האלוהים מת'.
ניטשה הוא בעיני דוגמה מצוינת לעריצות של האתיאיזם המתיימר להוביל לחופש. לפי התורה של ניטשה הדבר המנחה את בני האדם הוא הרצון לעוצמה, ומותר, ואף רצוי, כי כל אחד מאיתנו לא יהיה מוגבל ב'חוקי מוסר של עבדים' בבואו לברוא את עצמו כ'על אדם'.
במלים אחרות, לכאורה, חופש מוחלט. אלא שלא כולנו נולדנו בעלי משאבים שווים. ניטשה עצמו נולד למעמד הגבוה בפרוסיה, וכמו חברו האחר בן המעמד הגבוה ווגנר, הוא אולי גילה אמפתיה ל'גרמני הפשוט', אך לא בהכרח לשאר בני המיעוטים בארצו או בעולם בכלל. המערכת שניטשה יצר בפילוסופיה שלו היא מערכת היררכית אכזרית, שלעניות דעתי היא רחוקה מאוד מ'הרחבת גבולות החופש'.
לצערי גם מערכות אתיאיסטיות אחרות כמו התיאוריות הפילוסופיות של אדורנו, רק מתיימרות להוביל לחופש גדול יותר, ובעצם הם מייצרות מערכת היררכית קשוחה של כללים אסתטיים, שקשה לקבל את העריצות שלה. דומה שבני ציפר בכבודו ובעצמו ניסה להסביר את הכללים של מערכת היררכית כזו לפני מספר שבועות.
לעומת זאת הדת היהודית על מגוון סייגיה, חרמותיה ונידוייה, תמיד קורצת לנו בדמותו של משה רבנו למשל, האומר לנו:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה