התנצלות קטנה מראש

אני טס ללוס אנג'לס, לבערך שבועיים.

בדיוק כשאחזור יהיה מאוד מעניין, למשל כנראה שיהיו לנו שני ספרים חדשים ונוצצים, שממש משתוקקים להגיע אל החנויות.

לא יודע כמה מקלדות עבריות אמצא שם, ולכן לא יודע כמה אכתוב בשבועיים הקרובים.

אבל אני מבטיח להשלים כל חוסר כשאחזור...

תודה לאיתן גרינשטיין

בזכותו הגעתי אל הלינק המופיע למעלה.

אם אתם, כמוני, מתעניינים בכל הקשור לצד הפיננסי של סרטים, זה מקום טוב להתחיל...

תודה לאתגר קרת

בזכותו הגעתי אל האתר המופיע למעלה.

אם אתם, כמוני, מתעניינים בכל מה שקשור לצד הפיננסי של הוצאת ספרים, זה ממש מקום טוב להתחיל...

מה למדתי מישי מלכוב

ישי מלכוב מנהל מסעדה עבוד גורדון רמזי.

גורדון רמזי הוא שף לונדוני כפי שמתברר מן הכתבה המופיעה בלינק.

מתברר שאפשר ללמוד מבישול, או לכל הפחות ממסעדנות על ספרות, או לכל הפחות על הוצאה לאור.

הנה מה שלמדתי מישי מלכוב:

• יש כמה דברים שבהם המדינה כולה מתנהלת בצורה לא מקצועית.
  
• צריך לעבוד קשה, הרבה שנים, לפני שאתה מתחיל להרוויח כסף.
  
• אתה שם עבור הלקוח, לא עבור הכסף.
  
• אוכל (או ספרות) זה לא הכל, אתה מוכר חוויה כוללת.
  
• ואולי הכי חשוב - הלקוח חוזר אליך כי הוא יודע למה לצפות!
  

דוח אמנסטי

אישית הדו"ח פשוט נראה לי קצר מדי, ולא משהו שאפשר ממש להתייחס אליו.

בYNET כתבו על הדו"ח כולל מה שאין בו, וגם טענו שהאשימו את הצד הישראלי בהתקפות מכוונות על אזרחים.

עד כמה שהבנתי, האשימו את הצד הישראלי בהתקפות ישירות על אזרחים.

לא בדיוק אותו דבר.

אני גם חושב ש YNET היו צריכים להפנות לדו"ח המקורי.

רינגלבלום 2

לפני שבועיים בערך, רציתי לכתוב כאן שרינגלבלום היא לדעתי המסעדה הכי טובה בארץ.

היום הייתי שם שוב.

זה לא ששיניתי את דעתי, פשוט דייקתי אותה.

רינגלבלום תתן לכם את התמורה הכי טובה לכספכם בארץ, לדעתי כמובן.

עבור כמה ממנות הפסטה שלהם הייתי מוכן לשלם גם שבעים שקל, אבל הן עולות בערך שלושים.

העסקית שלהם כוללת למשל

מרק קישואים מעולה, אנטיפסטי נפלא,

סנדויצ'ים מעניינים,

וכאמור פסטות נפלאות.

היום אכלתי שם עם חברי עופר לוי (לא הזמר, המרצה לתעשיה וניהול),

שנינו אכלנו גם עוגת שוקולד נפלאה לקינוח - 22 שקל, שווה הרבה יותר.

וכל ההכנסות לילדים בסיכון.

אה, ושוב פגשתי את דויד פרץ, אלא שהפעם כולם כבר הכירו אותו, אז לא היו לי דילמות. 

ספרי פונר

בזמן האחרון אני חושב על ספרים בתור עסק מסחרי.

התחלתי לבדוק קצת מידע על הנושא, ומתברר שאחד הכותבים המצוינים הוא יהודי חביב ממסצ'וסטס, שהלינק לאתרו מופיע למעלה.

אם אתם רוצים לדעת על היקפי המכירות של רשתות חנויות בארצות הברית, או להכיר את דיעותיו של אותו יהודי חביב על פיננסים או על ספרים, זהו בהחלט מקום מצוין להתחיל בו!

לכבוד שבת

דונה אלגרה בקיץ 

בתיה בן-איון , אוגוסט 2008

בכל אחרי צהריים של ימי שישי, אחרי שביתה הקטן, המסויד לבן, שרצפתו בטון הבהיק מניקיונו, הייתה דונה אלגרה רוחצת שיערה על קרש הכביסה שבחצר, מתחת לעץ התאנה.

יוסי ואני ואברם האילם היינו מסתתרים מאחורי האורווה בחצר ביתו של ריפה החלבן וצופים בהצגה. בימות הקיץ, הייתה דונה אלגרה יוצאת עם הגיגית מפח בידה האחת וקרש הכביסה בידה השנייה, בסביבות השעה שש. זה היה האות. הראשון משלושתנו שראה את דונה אלגרה מתחילה למלא את הגיגית במים מהברז שליד התאנה, היה קורא לאחרים, וכך בריצה בהולה ושקטה, היינו מגיעים, מסתתרים היטב מאחורי קיר האורווה וצופים משתאים.

דונה אלגרה הייתה שרה שירים בלדינו. היה לה קול חם ונעים והיא שרה שירים עצובים. כששאלתי את אימא למה השירים של דונה אלגרה תמיד עצובים, היא נאנחה ואמרה – אישה שהבטן שלה ריקה, לא יכולה לשיר שירים שמחים. אני לא בדיוק הבנתי את הדברים ולא יכולתי להסביר אותם לאברם האילם. יוסי אמר שאני טיפשה כי כולם יודעים שלדונה אלגרה אין ילדים משלה, והילדים בבית הם של שלמה בעלה, מאשתו שמתה.

תוך כדי שירה, הייתה הגיגית מתמלאת במי ברז. דונה אלגרה הייתה נכנסת הביתה ויוצאת עם קומקום מים חמים ומגבת גדולה אותה הניחה על אחד מענפי התאנה. ביד אחת, לבנה וענוגה שאצבעותיה דקות וארוכות שפכה מעט מים מהקומקום ובשנייה בחשה, ערבבה את המים החמים בקרים. ואז הגיע הרגע. דונה אלגרה, תוך שהיא מסלסלת בגרונה, התירה את קישור המטפחת עם הפרחים בסגול ולילך שלראשה וחשפה פקעת שיער שחורה. את המטפחת הניחה על הענף הקרוב לה. שיערה היה מלופף סביב קודקודה ותפוס בסיכות רבות שמהמקום בו עמדנו,בקושי הבחנו בהם. עכשיו היא החלה להתיר את אותה הפקעת שעל ראשה. הוציאה סיכה גדולה ורחבה עורבנית כשיערה והניחה אותה על החומה. באותו הרגע, מפקעת שיערה שהותרה, עלו ועפו שפיריות זעירות, אווריריות, שקופות כנף, זוהרות באור השמש המשלחת את קרניה האחרונות, שבמשחקן מאירות אותן וצובעות

בתכול זהוב, לבן מוזהב וארגמן. השפיריות חגו רקדו סביב ראשה של דונה אלגרה ועפו ברפרוף עדין של כנפיהן, גבוהה לשמים.

אני עמדתי משתאה, עיני דומעות מאורן המסנוור .

היא שלפה עוד סיכה משיערה וגם משם יצאו שפיריות, עוד ועוד ועוד. הן היו צבעוניות ויפהפיות וצבעיהן זוהרים אף יותר מהקודמות. הן רפרפו בכנפיהן הדקיקות, כפעיות לבה של דונה אלגרה, האירו אותה באורות זוהרים וצבעוניים ואז עפו במעגלים, מעלה מעלה.

כך, בכל סיכה שחורה שהוציאה משיערה, יצאו עוד ועוד שפיריות, עד שהאשד הגדול של שערותיה השחורות משחור גלש על כתפיה, על גבה ועל אחוריה ונעצר הרבה אחרי ברכיה. השיער הגלי עטף אותה כצעיף סבוך. היא נעמדה כך, כששערותיה עוטפות אותה, והשפיריות מאירות אותה ואז הן נעלמו מעלה מעלה כששלושתנו מלווים אותן במבטינו.

היינו נפעמים, לפתע פלט אברם קול משונה של שמחה. יוסי הביט בי ושנינו הבטנו באברם ובדונה אלגרה ושוב לעבר דונה אלגרה, אך היא לא הבחינה בנו. עכשיו היא השתופפה, הניחה שערותיה על קרש הכביסה. לקחה את מצקת הפח ויצקה מים על שערותיה. בידה השנייה אחזה בסבון כביסה מרובע של "שמן" והחלה מכבסת שערותיה. בכל פעם לקחה קבוצת שיער, הניחה אותה על הקרש והעבירה את הסבון לאורכה, עד שהגיעה לקודקוד ואז לקחה עוד קבוצה ושוב סיבנה אותה לאורכה וכך חוזר חלילה, במתינות ואריכות עד שסיימה לרחוץ ולשטוף את שיערה כולו. כופפה גווה הגמיש והדק לעבר גיגית הפח והניחה לטיפות המים לטפטף כגשם, בהשמיעם ניגון קצבי עליז. משפסק אותו הגשם, סחטה דונה אלגרה את שיערה הארוך והרטוב, כסוחטת סמרטוט ריצפה. אז הניחה המגבת שעל ע ף התאנה על כתפיה ובידה השניה שחררה שיערה והניחה אותו בעדינות על המגבת. התיישבה על השרפרף הנמוך למרגלות העץ וחיכתה ששיערה ייבש. בוהה בעיני השקד השחורות שלה, המשוכות בכחל. הייתה לבושה בשמלת השבת הכחולה בעלת הנקודות הורודות קטנות, שהקיפה את גופה הדקיק והנמוך. בישבה כך נראתה כאחת הנערות מהשכונה.

כשסיפרתי לאימה שדונה אלגרה מכבסת את שערותיה בגיגית, עם סבון כביסה, כמו שמכבסים גרביים, היא אמרה לי שאפסיק להמציא דברים ואלך להאכיל את התרנגולות.

אבא אמר – ייתכן, סבון כביסה עושה טוב לשיער.

על השפיריות לא סיפרתי להם.

כל הזכויות שמורות.

אל אהרם

בלינק המופיע למעלה תוכלו למצא כתבות מעניינות ביותר ממצריים, כרגע הראשונה היא על הבחירות בישראל. ואלם, אולי מה שיותר מעניין אפילו מזה הוא העובדה שניתן עכשיו, באמצעים טכנולוגיים פשוטים למדי, כמו שימוש באתר התרגומים החדש והמגניב של גוגל, לקרוא את אל אהרם האמיתי, היומי, שמופיע בשפה הערבית, באינטרנט, ואפילו להבין אותו.

צפו כאן להתפתחויות מרגשות ודיווחים חדשותיים מרעישים בהמשך...

לצערנו, רק הבלוג הזה יספק לכם מידע על אל אהרם, לא תוכלו לקרוא עוד דיווח על המתרחש במצרייםפ בכלי התקשורת הישראליים.

למה?

לא יודע!

כל הכבוד ליעל משאלי

עצוב שכל מיני חכמים מטעם עצמם, וחילונים למהדרין פוסקים פסיקות הלכתיות חילוניות שאמורות לחייב אותי!

ולעומת זאת אני כן בעד פעילות תרבותית בשבת, רק בלי כפייה, ובלי הכתרת עצמך לבר סמכא מטעם עצמך...

תחי השבת החופשית!

רסיס נהרה

מעכשיו אתר הבית של הוצאת רסיס נהרה הוא עוד בלוג כאן בבלוגספוט.

לכל מי שרצה לדעת מה קורה עם הספרים שלנו...

על ספרות ואחריות

לפני כמה זמן חשבתי שז'ן פול סרטר טועה לחלוטין, ואין שום קשר, ול צריך להיות, בין ספרות ואחריות חברתית. זה לא שבדיוק שינית את דעתי, אבל לפעמםי נראה לי שיש דברים שצריכים להיאמר, ואם אתה יכול לאמר אותם, ולא אומר אותם, אז זה חוסר אחריות.

למרות הלינק, אני מוסיף את המלים גם כאן, כי יעקב רוטבליט, ואריק איינשטיין פשוט אומרים את זה יותר טוב...

קפה טורקי ביצוע: אריק איינשטיין מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: מיקי גבריאלוב

הבטיח לשלוח שירים למוסף, אבל אין לו כח, לא בא לו עכשיו. נסגר לו בחדר, ספר עד שלוש, הוריד את הסוודר, שבר את הראש. פתח את הדלת, חלם על נשים, קיבה מקולקלת ושקט נפשי. אז תשתה קפה טורקי ותתעורר, אתה המשורר. אז תשתה קפה טורקי, זה עולמי אם לא תשיר, אז מי ישיר, אז מי? חשב על בלדה לארץ אבות, נפשו בו רעדה, נזכר בחובות. תמיד הם קוראים לו נושא הבשורה, אבל משלמים לו לפי השורה. הרכיב משקפיים לקרוא בעיתון, כסס ציפורניים הביט בשעון. אז תשתה קפה טורקי... נגע בקרחת ולא האמין, נכנס למקלחת לקח אספירין. אשתו מפהקת, ראשה על הכר, ישב לו בשקט, הביט בנייר. מדוע לא בא לו, חשב שיבכה, כי מה זה היה לו, העם מחכה... אז תשתה קפה טורקי...

רינגלבלום 1

היום ישבתי עם יעל ברינגלבלום.

זו כבר פעם שנייה שאנחנו שם, ובשתי הפעמים נהנינו מאוד.

מחר על החוויה הקולינרית.

לפני ומאחורי יעל ישב דוד פרץ.

ולידנו ישבה קבוצה של אמריקאים, כנראה סטודנטים. באחד מרגעי השיחה הסבירה אחת מן הסטודנטיות לרעיה על שירת ההייקו. שקלתי לקום ולאמר להן שמחבר ההיקו בלוז, אחד הזמרים והמוזיקאים המקוריים ביותר, דוד פרץ נמצא אתם במסעדה כרגע, אבל לא היה לי אומץ.

אשמח לשמוע תגובות בשאלה אם הייתי צריך לעשות זאת, על מנת לשווק את התרבות הישראלית טוב יותר בחו"ל...

לפעמים צריך לדעת להגיד כל הכבוד

אז כל הכבוד YNET. מפת ההצבעה השכונתית שלכם היא כלי רציני, וחדשות מעניינות מאוד.

עכשיו אולי אפשר לנתח את התוצאות ולהקי מפלגה חדשה...

ובאשר למדגם הטלויזיוני מאתמול, זה אחד הדברים היפים בחדשות, כל הזמן אתה חש שנוסף לך ידע, ובכל זאת אין לך ידע מספיק...

קצת אידיוטי אבל...

כשתי דקות לפני המדגם אני כותב את הפוסט הזה.

זה בטח יהיה מצחיק להביט בו עוד כמה דקות, או עוד כמה שנים, להיזכר מה חשבתי או מה קיוויתי לפני שידעתי את תוצאות האמת.

כולם לעצום עיניים חזק חזק ולקוות, כי עוד כמה דקות המדגם!

והנה סיפור קצר

דיאלוג על מלחמה – ינואר 2009

בתיה- בן איון

"נו תגידי בתיה, מה יהיה ברצועה?"

"מה זה מה יהיה, יש. יש מלחמה" השבתי

"כן אבל איך זה יסתיים, את יכולה לראות כיוון"

"לא יודעת, אתמול התפטרתי מתפקיד הנביא, אני יכולה רק לשער"

"זה בדיוק מה שלא ביקשתי, לשער. גם אני יכול לשער. תעשי לי איזה תקשור קטן ותבדקי מה קורה. מה יהיה עם עזה. קטן עליך"

"דודי חמודי" אני משיבה "למה שלא תעשה בעצמך? לשם מה לימדתי אותך לתקשר? קטן עליך"

"נו בחייך, מה את מתחשבנת איתי עכשיו, כבר חמש שנים את מתקשרת לי, עוד כשהייתי סטודנט, שכן שלך ל"בית הרוחני" ודווקא עכשיו שזה דחוף לי את מתחשבנת איתי"

אני מתאפקת לא להתפרץ, מנסה להסביר, כשברקע יש לי הרגשה שמי שחי בגני-תקווה עם אשתו הטריה , ושוקד בשקט ושלוה על הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה קלינית, לא יוכל להבין את מה שעובר עלי כרגע, למרות הקרבה, והשנים הרבות של ידידות ושיחות נפש

"דודי, אתה יודע שכלל ראשון בתקשור זה להיות בגלי אלפא כלומר, שקט מוחי, ראש נקי ממחשבות שווא, מצב של טרום שינה. אתה יודע שנופלים גראדים על באר-שבע כבר שבועיים – מה נראה לך, באיזה גלים אני נמצאת כרגע? בלילה היו שתי אזעקות ונפילה אחת חזקה שהרעידה את כל החלונות בבית, כשכבר הצלחתי סוף סוף להירדם, היתה עוד אזעקה – שווא הפעם, ואז עד הבוקר כבר לא הצלחתי להירדם.."

"בתיה, את יודעת מה ההסתברות שגראד יפגע בך או בבית שלך? זה אחד לכמה מליונים. את הרי יודעת שלכל אחד יש קרמה ומסלול חיים.."

"אוי דודי, באמא שלך תעזוב אותי עכשיו מסטטיסטיקות ומקרמה. אולי טיל לא יפול עלי כי אני לא בסטטיסטיקה אבל יש לך מושג כמה זה מפחיד לשמוע את הנפילה? בכל פעם שאנחנו במקלט, בעיקר בשעות הערב הבנים שלי עושים טוטו אם זה היה נפילה סתם או נפילה פגיעה. אתה קולט

באיזו מציאות הזוייה אנחנו חיים כאן"

"ראית אתמול בחדשות את האשה מעזה עם השש בנות שלה. ראית את הבת הקבורה בין ההריסות ורק הראש שלה מציץ? ראית?"

"ראיתי ואני גם קולטת את התוכחה הסמויה שלך. נכון גראד זה לא פצצת טון שנוחתת על אנשים בלי מקלט אבל עזוב אותי, הלב שלי מלא ברחמים על השדרותניקים, ובפרט על הבן שלי שכבר היה צריך לעבור לעבוד בתל-אביב, וברגע האחרון הכניסו לו למלא מקום בבנק בשדרות, כל יום הוא נוסע לשם בשעות הכי חמות מבחינת הנפילות, וחוזר בשעות הכי חמות של הנפילות. אמא שלי בבית אבות, פוחדת להיות שם ופוחדת לעבור את הנסיעה של 3 ק"מ עד הבית שלי, בכל אזעקה אני לא יודעת על מי לחשוב קודם – על אמא שלי, הבן שלי, על עצמי, וכן גם על העזתים המסכנים . כאב הוא כאב ודם הוא דם, חבל שראיתי בכלל טלויזיה עם כל המראות המזעזעים של שני הצדדים. איך הייתי רוצה לגור עכשיו בשוויץ,

לראות פרות שמנות רועות באחו, לאכול כל היום שוקולד, כאילו אין מחר ואין אולקוס – למה בקרמה שלי לגור פה למה? לא מתאים לי בכלל הרג תוקפנות, אגו טריפ, פוליטיקאים, מתחסדים – די נמאס לי מהכל, אני על סף שבירה.

"היית צריכה לראות אתמול את העזתי שדיבר בטלויזה נגד החמאס. ראית? לא? חבל את מפסידה את כל הדברים הטובים. הוא ישב שם ודיבר עליהם על איך הם לא חושבים ולא מתחשבים באזרחים שלהם, איך הם מתחבאים במרתפים של בתי-החולים , יו זה היה מאלף"

"אתה יודע במלחמה הזאת, בפעם הראשונה בחיי, הייתי שלמה עם מה שהממשלה עשתה. אי אפשר שקומץ אנשים שמחוברים לחושך ולרע יעשו חיים קשים למדינה שלמה, וגם לאנשים שלהם, בעצם. אתה יודע שלא כולם בעזה חמסניקים. הנושא מזמן יצא מהגדרה של לאום, דת, מדינה, אם תסתכל על זה

מבחינה רוחנית, מדובר פה בכוחות רשע וחושך מול כוחות האור. מי שרוצה הרג ורצח מתוך נקמה וקנאה ואולי ייאוש מול מי שרוצה לחיות את החיים האלה בשקט, ואולי באושר"

"בתיה, פרשנויות יש בטלוויזיה כל היום. מה שאני צריך ממך זה תקשור"

"דודי, אתה עקשן גדול, אבל מאחר וכבר פרקתי את רוב המשא שעל ליבי, אני אנסה לתקשר לך, קרציה אחת." אני מתרצה ומתקשרת. לא יודעת עם מי. כשאני מתקשרת לאנשים, על עתידם, כיון מקצועי, בחירת בנזוג ,אני עושה זאת עם המדריכים הרוחניים שלהם, פה , עם מי אני אעשה את התקשור. זאת עוד סיבה לכך שניסיתי בכל כוחי למנוע את התקשור. אני מבקשת מהעוזרת לשאוב קודם את החדרים, להיות לבד בסלון. אני אומרת לו מה שאומרת, הרבה מעבר לשתי דקות, והוא מתמוגג

"וואי איזה יופי, ראית שאת יכולה? את סתם מגמדת את עצמך. טוב אז תודה וכל טוב. ותנסי לשמור על מצב רוח. פחות לחץ, כל הכאבי ראש שלך הם מלחץ"

"איזו תגלית" אני משיבה בציניות

"טוב נו, נדבר מחר, שיהיה לכם לילה שקט"

"כשאתה אומר את זה ככה, אני יכולה לחשוב רק על גראדים"

"מצטער, לא יודע איך לברך במצב כזה"

"נו טוב"

סצנה 2

"בתיה, את גדולה. התקשור שלך היה נכון אחד לאחד"

"בוקר טוב גם לך. מה שלומך"

"נו די אל תהיי לי פורמאלית פתאום. התקשור הצליח לך, למרות הכל.

"מה בכלל אמרתי בתקשור? אתה יודע שאני לא זוכרת תקשורים שלי. מה אמרתי?

הוא אומר לי במשך חמש דקות מה שאמרתי. אומר מהר, אני מקשיבה לאט

"אבל תקשיבי, דבר אחד שאמרת, ממש הדהים אותי, אמרת שאחרי המלחמה המנהיגים יהיו רוחניים יותר. שמעת את הנאום של אולמרט אתמול?"

"לא"

"מה לא שמעת?" הוא נדהם

"לא"

"מילא. פיספסת. הוא סיכם כל מיני דברים על המלחמה ובסוף הוא אמר – אנו מבקשים סליחה מהעם הפלסטיני על הסבל והכאב שנגרמו להם"

"וואו, באמת?"

"כן, ראית איזה יופי"

"באמת יפה"

"יש גם צדדים יפים במלחמה" הוא מסכם

"אכן" אני אומרת עייפה מכל השיחה, ובליבי חושבת – בוא לגור בבאר-שבע, לשמוע את המטוסים הממריאים כל היום והלילה, בעיקר הלילה, מכנף 6. בוא לשמוע אזעקות מפלחות את השמיים במשך דקות ארוכות ארוכות... נשמעות כמו חיה ענקית פצועה או משחרת לטרף ואז תספר לי מה דעתך על מלחמות, חושבת והולכת להתקלח, כי בצהריים בדרך כלל אין נפילות גראדים. ליתר ביטחון מכינה על הקולב את המגבת הלבנה הגדולה ביותר שיש לי, ונעלי בית חמות. פותחת את ברז המים החמים, שרה בקול את שיר המעלות. אולי זה יעצור את הגראדים.

צו ח'

ותודה לאתר YNET ועיתון בלייזר על ההקלה בהתלבטות.

רציתי לספר לכם על ח' כבר מזמן.

ח' לומדת אתי בקורס על נתן זך של פרופ' נסים קלדרון, וגם עובדת בצומת ספרים.

מתישהו נתתי לה כמה ספרי 'כתר מלכות' לחלק לעובדים בביג ובקניון.

מתישהו אחר-כך, בזמן המלחמה, הלכתי לבקר בסניף של הביג, וגיליתי שהסניף של הקניון סגור, חלק מהעובדים של הקניון עברו לביג,  אבל דווקא ח' לא הייתה שם.

היא הייתה בצו 8.

ח' היא לא האשה היחידה ששמעתי עליה שהייתה בצו 8 במלחמה האחרונה. לשם השוואה לא זוכר מקרים כאלה מ 2006.

אנא האמינו לי, קוראי שורות אלה, ח' נראית כמו אשה מאוד נשית, ומאוד נעימה, ואם לא הייתה לי חברה...

אחרי המלחמה שוחחתי אתה, היא אמרה שהיה מאוד מעניין במקום שבו שירתה (סודי מצטער), ושגם החבר שלה היה בצו שמונה.

עכשיו היא מאורסת...

תודה לעזר על הדוגמא

הנה השיר של עזר, פעם אחת במקור, ופעם אחת אחרי עריכה בכיתה של פרופ' אורי ברנשטיין:

לפני

סימנים

אור מנורת הלילה משתקף על ראשך הקירח.

זה כח מיני אומר חבר.

אני אוהבת את מצחך הקרוח, אומרת היא וצוחקת.

צחוק אחר.

בנעוריך אתה עוד מסלסל בשערך

הנופל על כתפיים רחבות.

טיפות נושרות ממצחך הקודח

כשאתם מטובעים אחד בשני.

אני אוהבת אותך שפתיה פוסקות.

בתהליך המנשיר סימנים שהיית

שומר, אתה מכבה את האור

על זיכרון, לפחות אחד, שהיית מוותר.

ואחרי

סימנים

אור מנורת הלילה משתקף בראשך הקירח.

זה כח מיני אומר חבר.

אני אוהבת את מצחך הקרוח, היא צוחקת

בצחוק אחר.

בנעוריך עוד סלסלת בשערך

שנפל על כתפיים רחבות.

כשהייתם מטובעים אחד בשני.

בתהליך המנשיר סימנים שהיית

שומר, אתה מכבה את האור

על זיכרון, אחד לפחות, שהיית מוותר.

מה זאת עריכה?

הלינק מפנה הפעם לתקנון של פרס גפן, אבל אני מוסיף את הציטוט הרלוונטי למען הנוחות:

ז. על הפרסים ליצירות המקור זכאיות להתמודד אך ורק יצירות אשר עברו עריכה מקצועית. לוועדת הפרס נתונה הסמכות לדחות יצירות מטעמי רמת הפקה ועריכה בלתי מספקת.

אני לא חושב כמו מנסחי התקנון של פרס גפן. לדעתי יש דרכים רבות כל-כך לערוך טקסט 'בצורה מקצועית' עד שאין לבקשה המופיעה בתקנון משמעות ממשית.

מייד אפרסם דוגמא לסגנון עריכה אחד. אנסה לפרסם דוגמאות אחרות בהמשך...

אל אל אל רכבת ישראל 2

שלחתי את המכתב וקיבלתי תשובה אוטומטית המודה לי על הפנייה.

אני לא מביא את נוסח המכתב האוטומטי במדויק כי זה היה כתוב בסופו:

IMPORTANT(2): The contents of this email and any attachments are confidential. They are intended for the named recipient(s) only.
If you have received this email in error, please notify the system manager or the sender immediately and do not disclose the contents to anyone or make copies thereof.

ובתרגום חופשי תוכן המכתב האוטומטי המודה לי על הפנייה הוא חסוי.

אני מקווה שלא עברתי על חוקי בטחון שדה בעצם הפרסום כאן...

ואף על פי כן - אעדכן.

אל אל אל רכבת ישראל

הנה מכתב ששלחתי בדואר אלקטרוני לרכבת ישראל לפני כמה דקות:

למחלקת הפניות של רכבת ישראל השלום והברכה,

 שמי אורי מאיר ואני אב גרוש לשני ילדים.

ילדי גרים במודיעין, ואילו אני מתגורר בבאר שבע.

מדי יום שני אני עולה על הרכבת היוצאת מתחנת באר שבע צפון בשעה 12:34

אני צריך לנסוע עד לתחנת תל-אביב ההגנה, ואחרי כן להחליף רכבת ולנסוע למודיעין.

בדרך כלל הרכבת מגיעה לתחנת תל-אביב ההגנה בשעה 13:50, וכך אני יכול לעלות על הרכבת למודיעין בשעה 13:56.

לעתים מזומנות אני לוקח את בתי שירה מן הצהרון שלה סמוך לשעה שלוש, ואנו הולכים בצוותא אל הגן של בני נעם, וכך מגיעים לגן סמוך לשעה ארבע.

גם אתמול התכוונתי לעשות כן, אלא שהרכבת מבאר שבע אחרה, וכך הגעתי לתחנת מודיעין  מרכז באיחור של כארבעים דקות.

למרות בקשותי בתל אביב ובמודיעין לא קיבלתי כרטיס פיצוי.

למותר לציין שהייתי צריך להזמין מונית על מנת להגיע לגן של בני בזמן.

למרות ההודעות התכופות, ואם יורשה לי לאמר המטרידות, הנשמעות בזמן נסיעת הרכבת, לא היתה התנצלות על האיחור

ניסיתי לברר את סיבת האיחור בתחנת תל-אביב ההגנה, אך איש לא יכול היה לענות לי או אפילו לספק את מספר הטלפון לפניות.

אחרי שנזכרתי שיש לי את מספר הטלפון, התקשרתי אל מחלקת הפניות שלכם, אך גם הם לא הצליחו לענות לי מדוע איחרה הרכבת.

בתחנת מודיעין מרכז נאמר לי שלו הייתי מגיע מחיפה למשל, הרכבת למודיעין הייתה מחכה לי, והייתי מקבל פיצוי על הנזק שנגרם לי.

והנה מספר שאלות:

האם אכן לא מגיע לי פיצוי?

מדוע איחרה הרכבת?

מדוע רכבת ישראל לא מקלה על הפניות אליה?

האם אכן יש אפליה לרעת תושבי הדרום ברכבת ישראל?

אודה על תשובתכם המהירה,

אורי מאיר

אני מבטיח לעדכן כאן על ההתפתחויות בפרשה

ועד אז

הטלפון של רכבת ישראל: , שם יגידו לכם לשלוח מייל 03-6937409

המייל לפניות: pniyot@rail.co.il

חבל אבל

פדרר הפסיד לנדל בגמר.

אותי באופן אישי זה מצער, אבל היה משחק טוב.

הצפייה במשחק, בלובי של בית הסטודנט, גרמה לי לשאול את עצמי משהו.

למה כל הקהל, כולל אותי, מעדיף את פדרר?

את המערכה האחרונה ראיתי על המחשב בבית, ובדקתי את תגובות הגולשים בזמן המשחק.

נראה שבעולם אוהבים את נדל קצת יותק מאשר את פדרר.

אז למנה כל הסטודנטים בבן גוריון מעדיפים את פדרר?

האם יש משהו בסגנון שלו שמתאים לאופי המזרח תיכוני?

אשמח לכל תגובה בנושא...