אני מעריץ של ג'ואן ספדי

אם אני עובר מחרתיים שלב מול השופטים של כוכב נולד אני מבטיח לנסות לשיר שיר שלהם בהמשך...

אולי את גולדה, אולי את יסמינה...

ג'ואן מצידו היה המורה של לערבית, ולפחות פעם הוא חשב שאני התלמיד הכי חרוץ שלו, מאז הוכחתי חוסר רצינות תהומי!

נסו את הלינק למעלה, אני בטוח שתהנו...

טוב, לא ממש בטוח, אבל כדאי לנסות.

לכבוד שר החינוך החדש

כפי שפורסם במחקרים רבים מערכת החינוך מצליחה פחות ופחות במבחנים בין לאומיים.

עם זאת מציינת יולי תמיר (בלינק למעלה), כי הישגי הסטודנטים הישראליים הם גבוהים במיוחד.

חשבתי לתרום משהו לדיון הזה.

בתי הספר בישראל מלמדים מגוון גדול של מקצועות. בישראל מלמדים יותר היסטוריה ויותר גיאוגרפיה מאשר ברוב המדינות, וכן מלמדים כמויות גדולות למדי של יהדות, גם בבתי הספר הממלכתיים.

חלק מן המדינות המצטיינות בהישגים בינלאומיים גבוהים במיוחד (כמו סינגפור), מלמדות מגוון מקצועות קטן בהרבה, למשל רק אנגלית מתימטיקה ומדעים.

האם שווה לנו ללמד יותר במחיר הישגים נמוכים יותר במבחנים בינלאומיים?

לא יודע, אבל זה לדעתי לפחות הניסוח הנכון של הדילמה.

ועוד משהו על עמוס עוז

ראשית תודה ליעל, ולכל מי שלא יודע עדיין, יעל היא בחירת לבי.

כמו תמיד אני חושב שיעל הצליחה לנסח את מחשבותיה (שהיו גם מחשבותי) בצורה מדויקת וטובה יותר ממני.

ובכל זאת.

לעתים בערב שלם אתה שומע מפיו של אדם כמו עמוס עוז פנינה אחת ששווה את כל הערב...

הנה הוא במיטבו: "לפני כמעט ארבעים וחמש שנים הוצאתי את הספר הראשון שלי, 'ארצות התן', שהוא ספר סיפורים קצרים. מאז ועד 'תמונות מחיי הכפר' לא כתבתי ספר של סיפורים קצרים. סיפור קצר הוא צורת אומנות אחרת מרומן. אתה יכול למשל להחליט בסיפור קצר לתאר שולחן, או אפילו לתאר את המאפרה הנמצאת על השולחן, אבל אז לא תוכל לתאר גם את האגרטל."

ביקור בערב בחמש תמונות

תודה ליורית מורג שהזמינה את חברי המועדון לסופרים מתחילים לערב לכבוד ספרו החדש של עמוס עוז. יעל ויילר מדווחת:

ביום שלישי ה-24/3 הייתי בערב על ספרו של עמוס עוז "תמונות מחיי הכפר" במשכן החדש לאומנויות הבמה שלנו. בערב השתתפו ערן צור, יהלי סובול, אפרת בן צור, קרני פוסטל ועודד קוטלר, פרופסור ניסים קלדרון ועמוס עוז, והוא כלל קטעים שהוקראו מהספר בליווי מוסיקלי, שירים שנבחרו בהשראת הספר, דברים שסיפר עמוס עוז על הספר ועל כתיבתו, כל זאת בהנחייתו של פרופ' ניסים קלדרון.

הערב היה יפה, ההקראה יחד עם הליווי המוסיקלי יצרו דבר מעניין, והכניסו לפחות אותי כמאזינה אל תוך הטקסט. בין השירים שבוצעו בהשראת הטקסט, אהבתי במיוחד את השיר שביצעו יחד קרני פוסטל ואפרת בן צור.

עכשיו עלי להודות שלא קראתי את הספר, ושלמרות הערב שהיה באמת מאוד יפה ושחלקים בו נגעו לליבי, ואולי קצת בגללו, אין בכוונתי לקרוא את הספר. גם ניסים קלדרון וגם עמוס עוז דיברו על החללים הריקים בסיפור. אני יכולה להתחבר לתחושת החלל, מתוך ההאזנה ומתוך החוויה שלי. גם אני חשתי לא פעם חללים, לפעמים במציאות, וודאי בחלומות. אבל אמן, אני מרגישה, לא די שיביא את החללים הללו ואת משמעותם, ואני מבקשת מיצירת אומנות שמעבר להצהרת האין, תציע גם יש. ובעולם שלנו, אני מאמינה, לא  די ב-אֵיינים, וכך לכולנו, אמנים, אנשי אקדמיה, עובדים סוציאליים... יש גם אחריות לנסות  וליצור יֵשים.

הנה מה שאשיר מחר

קבלו את קומנדנטה צ'ה גואברה  בגרסה עברית כמובן...

אותך לאהוב למדנו

בדברי ימים ולילה

שמש אור אשר לא די לה

יום מותך הוא יום שמתנו 
 

פזמון:

וכאן נמצאת היא ושרה

פנימיותך המזוככת

קראת לנו ללכת

קומנדנטה צ'ה גווברה 
 

תהילת ידך לקרת

כיוונת להיסטוריה שצרה

על העיר של סנטה קלרה

לראותך היא מתעוררת 

פזמון... 

אתה בוער ברוח ערב

אור אביב עולה לרגל

כדי לשתול שם את הדגל

בזריחת חיוך של חרב 

פזמון... 
 
 

מהפכות תמיד אהבת

לייסד חדש מארץ

איך באון ואיך במרץ

חופש יד תמיד נתת 

פזמון... 

ונמשיך אתך כמו דאנטה

ביחד ברוח ששרה

וכמו פידל אז נאמרה

עד לנצח קומנדנטה

כוכב נולד 7 גני התערוכה

זה נכון שכמה מחברי, בני משפחתי ומוקירי זכרי באופן כללי לא מאוד מעריכים את כוכב נולד, או את הרצון שלי להשתתף בתחרות.

אך לא איש אשר כמוני יירתע ממעט ביקורת מרומזת...

ביום שני שעבר הייתי במוקדמות בגני התערוכה. היו המון אנשים, בערך אלף חמש מאות. הגעתי מוקדם אבל זה לא עזר.

כבר חשבתי שאלך בלי לשיר, אבל דיברתי עם תמירה ירדני, והיא אמרה להכניס אותי ראשון. שרתי את "אפילו דקה" שמופיע למעלה בלינק.

תמירה הייתה קצת מאוכזבת שכבר הייתי מול השופטים, וגם שהיא לא זוכרת אותי. לא ארתי לה שבפעם הקודמת היה לי שיער קצר יותר...

בכל מקרה בסוף עברתי!

מחר שלב שני!

צומת ספרים בביג

אז הייתי בחנויות ספרים בלוס אנג'לס, בטח שהייתי.

הייתם חושבים שאם כתוב על הכריכה האחורית של ספרים שהם עולים שמונה דולר, אז זה מה שהם עולים! אבל לא, רוב הספרים הם יותר גדולים בפרמט, ולכן גם יותר יקרים...

בקיצור, היום ביקרתי באחת מחנויות הספרים האהובות עלי, צומת ספרים של הביג. היא לא הרבה פחות טובה מהחנויות הטובות בחו"ל!

אם אתם מחפשים משהו בזול, אולי היא הרבה יותר טובה!

נסו ותהנו.

מארי אן מוהנרג' חלק ראשון

כמו שהבטחתי הנה החלק הראשון של המאמר של מארי אן מוהנרג'. 

בגלל אורכו של האמר הוא יופיע כאן בתשעה חלקים...

תרגום וקיצור של מארי אן מוהנרג'

שלום, אני מארי אן מוהנרג', הנה הקדמה קצרה. לפני תשע שנים התחלתי את המגזין סטריינג' הוריזונס, שהפך לאחד מן המגזינים המובילים למדב"פ. אני פעילה במספר עמותות לשוויון, וכמקצוע אני כותבת בעיקר ספרות מיינסטרים, ומנחה סדנאות כתיבה באוניברסיטת אילינוי. נולדתי בסרילנקה. צבע עורי שחום, אז זה הרקע שלי.

אם הגעתם לנושא הזה ללא רקע, סביר להניח שכל הדינים שקדמו לזה בחיים וברשת היו קצת הרבה בשבילכם. מבחינה רגשית הדיונים הללו קשים, ויש הרבה צער וכעס בחלל. גם ג'ון וגם אני חשבנו שיש בעיקר רעש, ומעט מאוד אות בכל השיחה הזאת מלכתחילה. אבל, לאט לאט שיניתי את דעתי. למדתי (או נזכרתי) בכמה דברים בקשר לגזע, זכות, כתיבה, הוראה, ומה קורה כשאתה טועה ואומרים לך את זה. אני רוצה לדבר על כל אלה עכשיו.

הנה מספר הנחות, אתם רשאים לא להסכים:

חלק א' - לכולם

כולנו גזענים

אם אתה לבן, יש לך זכות לבנה.

העובדה שאתה מקופח לא מוחקת את הזכות הלבנה.

גזענות מזיקה לז'אנר.

 

חלק ב' - לכותבים

מותר לך לכתוב מה שאתה רוצה - כולל דב"צ ( דמויות בעלות צבע)

אם פרסמת, מותר לבקר את היחס שלך לענייני גזע.

אב"צ (אנשים בעלי צבע) לא חייבים ללמד אותך איך לכתוב דב"צ היטב.

ובכל זאת הנה כמה הצעות איך לכתוב אותן היטב.

אתה תטעה, הנה מה שצריך לעשות.

 

חלק ראשון - לכולם

1.      כולנו גזענים

ניילו הופקינסון, כותבת מדב"פ נפלא, אני ממליצה מאוד עליה, ניסחה את זה בצורה תמציתית בבלוג שלי כשאמרה: "אנשים רבים בקהילת המדב"פ, כמו אנשים רבים בקהילות אחרות, לא מבינים את הגזענות כמערכת. אי אפשר לחיות בתוך מערכת, ולא להיות מושפע ממנה. זה כמו לצוף בתוך ברכה של חרא ולטעון שאין לך ריח. אז כל פעם שאתה מרגיש צורך להשתיק אנשים ולצעוק" "אני לא גזען!" זה כנראה רעיון טוב לחשוב הרבה וחזק, ולשאול את עצמך איך זה יכול להיות? באמת, זה לא יכול להיות, לא עד שכל העולם ישתנה."

זאת הנחת עבודה בשבילי - העולם הוא גזעני, התרבות שגדלתי בה היא גזענית,, ואני באופן אישי סוחבת אתי הרבה מאוד מטען גזעני, ובאיזו שהיא רמה בסיסית, הרבה מן ההנחות שלי הן גזעניות. גם שלך. איזה באסה. אבל אני גם לא מרגישה אשמה גדולה בשל כך, וגם את לא צריכה. זה משהו שירשת, מעצם החיים בעולם. החובה היא לא לטבוע באשמה, אלא להיות מודע לגישות המכוסות הללו, ולנסות להימנע מכך שהן יכתיבו לך בחירות בחייך.

אני צריכה לציין שיש עוד הגדרה של גזענות בסביבה: כולנו משוחדים כי גדלנו בסביבה משוחדת, אבל הגזענות היא מערכת של הפליה שיטתית ממוסדת וכך כדי להיות גזען אתה צריך להיות גם משוחד וגם בעמדה של כוח. לפי ההגדרה הזאת, המקובלת בין הרבה שמאלנים, אב"צ לא יכולים להיות גזענים, כי אין להם כל תמיכה מצד המערכת. הם אולי מחזיקים בדעות גזעניות, אבל אין להם את הזכות לעשות איתן דבר. קרובת משפחה שלי יכולה להגיד דברים גזעניים על אנשים בעלי עור שחור או לבן בביתה, אבל בחוץ היא סתם ילדה חומה, ולכן היא בעמדת סכנה.

ההגדרה הזאת היא בהחלט שימושית והגיונית, אבל אני לא משתמשת בה בדרך כלל. חלק מן הבעייה בשיחות היא שיש שתי הגדרות או יותר באוויר כל הזמן. לצרכי המאמר הזה אני מניחה שכולנו גזענים ואם ארצה לדבר על משוחדות+כוח, אעשה זאת באופן ספציפי.

המסקנה מ,כולנו גזענים, היא שאתה לא צריך להיפגע מכך באופן מיוחד אם מישהו שם לב ומצביע על הגזענות שלך. נניח שאמרת משהו גזעני ומטופש, חברה יכולה לאמר: "היי ג'ון זה היה קצת גזעני". ג'ון יכול בקלות להתעצבן מאוד כי הרבה אנשים חושבים ש'גזען' זה אדם ששורף צלבים על הדשא של אחרים, או שמבצע לינץ' בשחורים. אבל ברוב הפעמים, כשאני משתמשת במילה 'גזען' בימים אלה, אני לא מדברת על פעולות מן הסוג הזה. אני מדברת על המילים והמחשבות הנובעות מתוך איזה תת מודע תרבותי קולקטיבי. זה סוג הגזענות שני מתמודדת איתו על בסיס יומיומי (בתוכי ובתוך אחרים), וזה סוג הגזענות שאני מנסה להוציא מתוך חיי.

אז כשמעירים לג'ון על הגזענות שלו, התגובה הטובה ביותר האפשרית עבורו היא לקחת צעד אחורה, ולחשוב אם אכן הוא אמר משהו גזעני וטפשי. אם כן- הוא צריך להתנצל ולעבור הלאה, כי ההערה שהוא אמר משהו גזעני היא לא התקפה על האישיות שלו, אלא פשוט מישהו שמצביע על כך שהוא פישל, כמו חבר שאומר לך שיש לך נזלת על האף. נגב את הנזלת, תמשיך לחיות. או, אם אתה חושב שהחבר טעה (אחרי שחשבת על זה בצורה הוגנת וזהירה, כי אם אתה לבן והם אב"צ, אז יש סיכוי טוב שיש להם יותר ניסין בנושא), אז גם זה בסדר. אולי הם לא הבינו את מה שעשית, או לא הבינו אותך. זה קורה. תבהיר אם אתה חושב שזה יעזור. ושוב, עבור הלאה.

אני חושבת שיש ניסוחים שיותר מועילים במקרה כזה. אנשים יגיבו יותר טוב ל: "גבר, זה לא היה קצת גזעני?" מאשר ל "אתה פשוט גזען מטונף!" אבל כשאמרת משהו מטופש וגזעני, ופגעת ברגשות של מישהו, הם לא תמיד יהיו רגועים מספיק (או שיהיה להם אכפת מספיק) כדי לבחור את המילים העדינות ביותר כדי להצביע על הטעות שלך. כיוון שאתה פישלת ראשון, החובה היא עליך לתקן את הטעות ולטפל בבעיה.

ושוב בובליל בכותרות

הנה משהו שכתבתי על הנושא בפעם הקודמת...

הבארד

 

אם יש משהו שאני לא סובל זה שאומרים לי שהבעיה עם גברים זה שהם לא אוהבים לעצור ולבקש הוראות איך מגיעים.

הנה, אני לדוגמא תמיד עוצר ומבקש הוראות איך מגיעים, וזה גם תמיד עוזר לי, אבל זה הכי עזר לי כשרציתי לדעת על הבארד.

אני אוהב את היינליין. אני אפילו ממש ממש אוהב את היינליין, רק בזכותו הגעתי בכלל לכל הרעיון הזה שאפשר וצריך לבנות מכונת זמן, אפילו שכל תינוק יודע שהיו עוד כמה שכתבו על זה חוץ מהיינליין, אבל מי סופר אותם בכלל?

וחוץ מזה הוא זה ששכנע אותי שאמנות טובה יכולה להיות משהו משהו. אבל אני לא יודע להגיד את זה יפה, לא יפה כמו שהוא היה אומר את זה.

ואז פעם, באיזה סיפור אחד שלו, שקראתי, הוא אמר, זאת אומרת ההוא מהסיפור אמר שיש לו מכונת זמן, ואם יש לו זמן, אפילו שאיך זה יכול להיות שאין לך זמן אם יש לך מכונת זמן? אבל ההוא אמר שהוא רוצה לראות מחזה מקורי של הבארד. ומה שהייתי צריך להבין מזה זה שהבארד חי לפני היינליין, אבל בעצם אחרי זה הבנתי שטעיתי בזה שחשבתי את זה, אבל זה בכלל לא מה שחשוב.

מה שחשוב זה שהצלחתי לבנות מכונת זמן. ואחד הדברים הכי מצחיקים שקורים לך חמש שניות אחדי שגמרת לבנות את המכונת זמן זה שאתה כולך כאילו מה, איך לא חשבתם על זה קודם, זה מה זה פשוט?

אז אמרתי לעצמי אני חייב לקחת את היינליין לראות את הבארד כי הוא כל-כך רצה וזה. אבל מה שהכי מצחיק בכל הסיפורים על המכונת זמן זה שכולם כאילו מכוונים שנה ויאללה נוסעים לשנה, זה מה זה מפגר! כאילו שהטאכיונים יודעים כמה זמן עבר מאז שנולד ישו, אם בכלל הוא היה, שאני עוד הולך לסגור גם את הפינה הזאת יום אחד.

מכונת זמן זה משהו יותר רגיש מאלפא רומיאו ביום רע, שאני לא מבין איך החברה הזאת שרדה עד הזמן שלנו, אבל זה, איך אומרים, לא הנושא של הקטע הזה. מכונת זמן זה דבר רגיש. אתה יכול לקלוט מהירות באופן כללי, ואז אתה יכול אחרי כמה זמן לקבל איזה תחושה, אבל זה לא, איך אומרים, מדע מדויק.

אז מה שצריך לעשות זה לעצור ולשאול, ובגלל זה אני לא סובל שאומרים שגברים לא אוהבים לעצור ולשאול שאלות, כי כאילו מה, בלי לשאול אפשר לנגב עם כל המכונת זמן הזאת את התחת.

אז עצרתי ושאלתי איזה אחד, השארתי את המקום על תל-אביב, אם הוא שמע על היינליין. עושה לי, אני היינליין. אבל אני לא עשו אותי באצבע, בטח בתקופה של היינליין, כולם רצו להיות היינליין, אז עשיתי לו תוכיח. עשה לי מה קראת שלי? עשיתי לו, די זמן לאהבה, והרבה סיפורים קצרים. עושה תשאל אותי, תבחן אותי.

בחנתי אותו. יצא היינליין היינליין.

אז אני עושה לו, תגיד לי מי זה הבארד? עושה לי וויליאם שייקספיר, עשיתי לו מה זה? אז הוא התחיל להתנפח איך לא שמעתי על שייקספיר, ואיך שייקספיר כתב מלא מחזות, ויש כאלה שאומרים שזה לא הוא, בסוף הוא אומר לי שהגמר עוד כמה ימים.

עשיתי לו מה זה?

אז הוא התחיל להסביר איך התיאטרון של שייקספיר הוא עממי, ועכשיו זה המחזה של בובליל נגד פרידמן, ואני חייב לקחת אותו לשם. אז גם אני הסברתי לו שאני לא יכול לנסוע לעתיד, חוץ מאם זה לופ שהכינותי מראש. אבל ההוא בכל זאת היינליין, לא נבהל לדקה, עושה לי, זה לא הקטע של הזמן זה הקטע של המקום. אני רוצה להיות שם, בוילה של האח הגדול, מתחת לספה בסלון, בזמן של הגמר. אתה יכול לסדר את זה? לא אכפת לי לחכות שבוע.

עשיתי לו, בטרנזלציה של ווקטורים לוקליים כל מה שצריך להתחשב בו זה כוח קוריוליס. עושה לי יעני כן? עשיתי לו כן עם הראש כי די כמה אפשר כבר לדבר.

אז מה אני אגיד לכם? היה ממש יפה, רק לא הבנתי למה בובליל כל הזמן רק רוצה לראות את צ'רלי וחצי. בסוף ההוא עושה לי: "בחיאת, אתה חייב לקחת אותנו לראות את צ'רלי וחצי. לראות אותו באורגינל, ברגע שצילמו." ואני כולה תכננתי לקחת אותו להופעה אחת, אבל מה לא עושים בשביל היינליין?

 

הבדיחה של נועם

בזמן האחרון אני ושירה, הבת שלי, בת שבע, המצאנו משחק חדש. אחד המשתתפים במשחק מבקש מכל האחרים להמציא בדיחה על נושא מסוים.

הנה הבדיחה של נועם, בן שלוש וחצי בנושא "מנוע". אני חושב שהיא מאוד מצחיקה, תגובות יתקבלו בברכה...

עשרה אנשים רבים על מנוע:

הראשון אומר: "מה אתם רוצים לקחת את המנוע שלי?"

השני אומר: "מה אתם רוצים לקחת את המקל שלי?"

השלישי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את המזון שלי?"

הרביעי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את המקל הצבעוני שלי?"

החמישי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את הריבוע שלי?"

הששי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את הנקנקיה שלי?"

השיבעי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את החצילים שלי?"

השמיני אומר: "מה אתם רוצים לקחת את הפסטה שלי?"

התישעי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את כל המקלות והקופסות שלי?"

העשרי אומר: "מה אתם רוצים לקחת את המנוע שלי?"

תנאי העצירים הבטחוניים

ושוב כל הכבוד ל-YNET על כתבה במדור דעות שהיא מעניינת ומעוררת מחשבה.

לדעתי העיקר בכתבה הוא לא הדיון על זכויות העצירים הבטחויים, או על הפרת זכויות האדם שבכך, אלא על הקלות הבלתי נסבלת של השטחיות בהצהרות התקשורת, אבל נראה לי שגם בפעולות בשטח של גורמי הממשלה.

נכון שפופולרי לרדת על דניאל פרידמן, אבל אני חושש שבמקרה הזה הוא רק מעיד על הכלל, ואלי הוא אפילו לא מהגרועים והשטחיים שבין חברי הממשלה...

סושי בבאר שבע סושי בלוס אנג'לס

ועכשיו הגיע הזמן לספר קצת על החלק החשוב של הנסיעה שלי ללוס אנג'לס - המסעדות.

ראשית נתחיל עם הכתובות:

אישימוטו - באר שבע

סושי איקה - הוליווד

ועכשיו להשוואה:

החברה באישימוטו- סטודנטים בלחץ לקראת הבחינות

החברה בסושי איקה- יפנים שאוהבים סושי

הטבח באישימוטו - בחור מחבר המדינות העצמאיות, שחברו מודד לו זמנים להכנת פוטומקי

הטבח בסושי איקה- לא ראיתי אותו אבל משער שהוא יפני שהתמחה אצל ימומוטו האגדי בטוקיו (שם שהמצאתי עכשיו)

סוגי דגים באישימוטו- טונה וסלמון, כל יום כל היום

סוגי דגים בסושי איקה - כתוב ביפנית על הלוח. כשהיינו שם נהנינו מילו טייל טרי (המון), טורו (בטן של טונה כחולה) שמן במיוחד, וקיפוד ים.

איזון בין דגים לאורז אישימוטו- לטובת האוז

סושי איקה - לטובת הדגים

מחיר - אין מה לעשות אישימוטו מנצחת כאן.

לסיכום, אני יודע שאני מוזר, אבל אני אוהב את שתיהן!

טרי פראצ'ט בטוויטר

אני לא חושב שזה יכול להיות בלינקים הקבועים כאן, אבל אני לא יכול להתאפק.

זו הייתה פנטזיה שלי במשך שנים, לדעת מה טרי פראצ'ט עושה כרגע.

אז הנה, תהנו גם אתם...

במחשבה שנייה, אולי זה כן שייך ללינקים הקבועים...

אני מודה שאני אינפנטיל

אבל הגבתי לכתבה בלינק, תגובה מספר שלוש, וקיבלתי המון תגובות בחזרה, שלושה אנשים עד עכשיו המליצו עלי!

זה אף פעם לא קרה עד היום!

אני כל-כך מתרגש!

סקר על האוניברסיטאות

מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים.

האם יש עובדים ששכרם באוניברסיטה מנופח מעבר לכל פרופורציה?

האם זה מוצדק במסגרת החופש האקדמי?

אנא הגיבו לפוסט, כי מחולל הסקרים של בלוגר שבור...

מארי אן מוהנרג'

קריאה בבלוג של ג'ים היינס היא דבר מרתק!

אגב, ספריו כנראה יתורגמו על ידי הוצאת רסיס נהרה, אבל החוזים עוד לא נחתמו, והחיפזון הוא כידוע מן השטן...

כנראה שבאתר הבלוגים שלו  (Livejournal) יש ויכוח מאוד ער על כמה נושאים שבסופו של דבר מתמצים בדיון על גזענות וספרות.

בלינק למעלה תוכלו למצוא הפניה (שמופיעה גם בבלוג של ג'ים היינס, למאמר בנושא שכתבה מרי אן מוהנרג' בבלוג של ג'ון סקלזי.

קראתי את המאמר ונהניתי ממנו מאוד. ביקשתי ממנה רשות, והיא הסכימה שאתרגם אותו ואפרסם אותו כאן בבלוג.

כך שבקרוב תוכלו לקרוא אותו גם כאן, בעברית צחה, ובשני חלקים, אבל הכל התחיל מג'ים היינס.

למה לא עצמאות בחינוך

כפי שמופיע בלינק למעלה, הליכוד שוקל לתת לש"ס עצמאות בחינוך, כולל שר חינוך משלה, לענייני חרדים. יוסי שריד מזועזע. זה כשלעצמו לא מפתיע. למי שלא זוכר יוסי שריד היה זה שפוצץ את ממשלת ברק בשנת 200 כמה דקות לפני קמפ דייויד על אותו עניין בדיוק.

ואני אומר למה לא? למה שלא יהיו שני שרי חינוך. תחרות היא דבר מועיל. ואחרי כן למה לא שני שרי בריאות? שני שרי פנים, שתי מערכות מתחרות של ביטוח לאומי?

קצת מוגזם אולי, אבל יכול להיות שגם מועיל. בוא ננסה. בוא נתחיל בשני שרי חינוך...

המכינה ביפו

עכשיו, אחרי שהשלמתי עם כל ההרפתקאות והטלטלות שהיו לי עם התנועה ליהדות מתקדמת, ועם ההיברו יוניון קולג', ראיתי את הערך בויקיפדיה על המכינה ביפו.

אז מה? 

הוספתי את עצמי בתור מקים המכינה.

אפשר לאהוב את זה או לא לאהוב את זה, אבל עם העובדות קשה להתווכח...

נ.ב., הערך בויקיפדיה העברית על הוצאת רסיס נהרה נמחק, כיוון שלדעת עורכי הויקיפדיה היקף הפעילות של ההוצאה אינו מצדיק ערך. אני לא מתכוון להוסיף אותו שוב...

ותודה למיכה

מיכה ואני (טוב וגם אחותי טלי), גדלנו יחד בחיפה.

אחרי שירותו הצבאי נסע מיכה ללוס אנג'לס.

ראיתי אותו כמה וכמה פעמים מאז בארץ, אבל עכשיו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי את חייו בלוס אנג'לס.

בזמן שהוא לא הולך למסעדות מיכה הוא במאי ומפיק של סרטים (לשם מפנה הלינק המעט לא ברור, אני מודה.)

הלכנו לכמה מקומות נפלאים למדי בלוס אנג'לס, וכיוון שבלוג זה עוסק גם באוכל, אתם תוכלו לקרוא כאן, החל ממחר, את כל הפרטים.

בתיאבון!

כמו שחשבתי לפני שנסעתי ללוס אנג'לס

לא כל-כך קל לכתוב שם בעברית...

אין הרבה מקלדות העברית, מלבד של מחשבים נישאים שהובאו מן הארץ.

כן התנסיתי בעבודה על מק, בזכות מלון לוקס, ועל כך אולי פרטים בהמשך, אבל עכשיו חזרתי, ויש לי הרבה רשמים וחוויות.

צפו להרהורים אקראייים במיוחד בזמן הקרוב...

כמה הבדלים

אני כותב מקליפורניה, הרחוקה למדי מבאר שבע, אבל לא רחוקה מכאן.

עד כמה שראיתי עד כה, תושבי העיר די מזועזעים ככלל מן המחשבה על הליכה ברגל.

בכל זאת הכלכתי ברגל היום, עד UCLA, ואז עוד קצת.

יש להם קמפוס יפה והנה כה הבדלים בין UCLA ל BGU:

• אין גדר מסביב לקמפוס
  
• הקפטריות יותר יקרות
  
• הספריות יותר גדולות