יום שלישי, 31 ביולי 2012

בשבוע שעבר עיתון 'הארץ' הצליח לעצבן אותי


כותרת המשנה הייתה: 'הפילוסופים הרגו אותו, המדע הציע לו תחליף, ובכל זאת מעל 80% מהישראלים מאמינים בו. מדוע קשה לוותר על קיום האל ומה הסכנה בכך? שיחה עם חמישה אתאיסטים'.
הכתבה מתחילה בראיון עם יהושע סובול, ואז מביאה את שתי הפסקאות הבאות:

סובול לא טועה. סקר מ-2009 שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה והתפרסם לאחרונה מצביע על מגמות התחזקות האמונה הדתית והמנהגים הדתיים בקרב יהודים בחברה הישראלית. בין השאר עולה מהסקר, כי חרף העובדה ש-43% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כחילונים, 80% מתוכם מאמינים בקיומו של אלוהים ו-69% גורסים שהתורה והמצוות הן ציווי אלוהי.

אותו סקר חושף כי התפיסות הדתיות גברו בעשור האחרון, לעומת ירידה בעשור שקדם לו. כך למשל, בעוד שב-99' ציינו 45% מכלל היהודים בישראל כי הם מאמינים בבואו של המשיח, בסקר האחרון שנערך ב-2009 עלה אחוז המאמינים ל-55. הסקר הראה עוד כי 37% מהנשאלים ענו בחיוב על השאלה אם יהודי שאינו מקיים מצוות מסכן את העם היהודי; זאת לעומת 30% בלבד בסקר הקודם, ו-77% משוכנעים ש"כוח עליון" מכוון את העולם.

אני מצטער אם זה מעורר גלי בהלה וזעם בקרב קוראי, אבל גם אני מאמין בכוח עליון, יש אפילו סיכוי שהייתי עונה אחרת לו היו שואלים אותי בשנת 1999, כך שללא ספק אני חלק מן המעבר של החברה הישראלית ל'אינפנטיליות' כפי שמכנה אותה סובול.
אני לא בטוח שיהודי שלא מקיים מצוות מסכן את העם היהודי, אבל משתדל לקיים כמה מצוות בעצמי, כמו שמירת שבת בדרכי המאוד ייחודית, וכמובן מצוות שבין אדם לחברו.
תמיד יש לי בעייה עם סקרים כמו הסקרים של מכון גוטמן, אבל אני מניח שבדרכי אני מאמין בביאת המשיח, כחזון פוליטי, בדומה לרמב"ם.
לא יודע אם אני מגדיר את עצמי חילוני או מסורתי, אבל בכל מקרה 'הארץ' כנראה מגדיר אותי פרימיטיבי.
אז הנה מה שאני אומר חזרה ל'הארץ':
הראיון היה כאמור עם 'חמישה אתיאיסטים'. מתוכם לפחות הראיון עם סובול, ועם יעקב מלכין, ועם ירון ידען, נסב כמעט אך ורק על נושא האמונה באל. מתוך היכרות סבירה עם שלושת המרואיינים האלה, אני עשוי להסיק, על פי המדגם הלא מייצג של הארץ, שלפחות 60% מן האתיאיסטים בישראל מאוד עסוקים בנושא האמונה, ובנושא האל, אולי יותר מאוכלוסייה המסורתית והדתית בישראל, בוודאי הרבה יותר ממני.

הראיון הכי מעניין בכתבה היה עם עדה למפרט. אני מודה ומתוודה, אני מאוד מחבב את עדה למפרט, מאוד אוהב את הכתיבה שלה, ומסכים עם רוב טענותיה, גם בכתבה, וגם בכלל. 
הנה ציטוט שלה מאותה הכתבה:

"אם נשאל אדם בישראל אם הוא מאמין שבאנו מהקופים, רק 25% יאמרו שכן. אני לא מאמינה ברעיון האלוהי, אני מעריכה מאוד את התיאוריה האבולוציונית, ורואה בה את התיאוריה החשובה ביותר שנוצרה אי פעם בתולדות התרבות".

אז כן. אני גם אחד מאותם 25% שחושבים שתורת האבולוציה היא תורה מדעית מדויקת וחשובה, וכתבתי על זה קצת גם כאן.
אז יש לי שאלה לעיתון 'הארץ': 'אולי, אם מדע זה מה שחשוב לכם בעיקר, תתמקדו בזה? אולי תכתבו מאמרים על אבולוציה, ולא על אתיאיזם?'
אחרי הכל, אם אין אלוהים, כמו שאתם טוענים, לא עדיף שנתמקד בשאלה מה כן יש?






יום שני, 23 ביולי 2012

הרכבת המהירה לבאר שבע


לפני קצת יותר משבוע חל שינוי משמעותי בחיינו בבאר שבע: הנסיעה ברכבת מעירנו לתל-אביב אורכת עכשיו רק 55 דקות!
לפי אתר הרכבת התהליך של הכפלת המסילה החל בשנת 2004, וזה אומר שהוא כנראה ארך משהו כמו שמונה שנים.
אני עצמי הגעתי לבאר שבע בסתיו 2006, וזה אומר שאני מחכה רק בערך שש שנים.
במשך השנים הללו זכיתי להרבה מאוד 'עקב מפגש רכבות תעצר הרכבת למספר דקות', וגם לדי הרבה 'זה אולי קצת לא נוח עכשיו, אבל בהמשך...'.
אז מיום ראשון שעבר הרכבות יוצאות מדי שעה מתחנת ב"ש מרכז (נסו לאמר את שם התחנה במבטא אמריקאי, ויהיה לכם ממש מגניב...) בשעה עגולה וארבעים וארבע דקות, במקום בשעה עגולה ושלושים ושתיים דקות. (אלה לא הרכבות המהירות המפורסמות שלוקחות חמישים וחמש דקות בלבד, אלא אלה שלוקחות שעה מן התחנה הצפונית ביותר של באר שבע עד התחנה הדרומית ביותר של תל-אביב. הרכבות המהירות הן נדירות למדי). שתיים עשרה דקות. זה הרווח שלי עד עתה.
הרכבות אמורות להגיע לתחנה ארבע עשרה דקות מוקדם יותר. בפעמיים האחרונות שנסעתי (אחת מהן היום) הן הגיעו בשתיים עשרה דקות איחור, כלומר שתי דקות מוקדם יותר מהאיטיות, אם כי גם האיטיות היו מאחרות לפחות בעשר דקות בדרך כלל...
אם כבר מקטרים אז:
  • עדיין הרכבות האחרונות ביום שישי יוצאות מתל אביב בערך באחת עשרה בבוקר בשעון קיץ!
  • עדיין יש רק רכבת אחת במוצאי שבת!
  • פעם הרכבות לבאר שבע היו עוברות דרך נתב"ג, מה שהקל על מי שנוסע למודיעין (אני! אני!), חשבתי שעם שדרוג הקו, לפחות יהיו רכבות כאלה מדי פעם, אבל פחות בינתיים זה לא כך...
  • הרכבת האחרונה יוצאת מתל-אביב בערך בעשר בלילה. מחיפה למשל יש רכבות לתל אביב ולנתב"ג כל הלילה...
  • וכמובן, הרכבת היא אותה רכבת ישנה, הקרונות עצמם נבנו לפני בערך עשרים שנה...

ואף על פי כן, ולמרות הכל, אני שמח על שתיים עשרה הדקות שאני חוסך בכל פעם, ועל כך שאין מפגשי רכבות, וגם סתם ככה, באופן כללי.

נ.ב. זה לא ממש קשור, אבל אני ושני ילדי הבוגרים התחלנו לעבוד על משחק הרפתקאות חינמי ופתוח. הנה האתר:





יום שני, 9 ביולי 2012

מבזק חדשות: פרסמתי ספר באמזון!


לפני שבוע, מייד אחרי שכתבתי כאן, בבלוג הזה, נכנס בי איזה שד.
האמת היא שכבר כמה זמן יש לי תרגום יציב של הספר שלי 'כתר מלכות' לאנגלית, ואפילו פחות או יותר בצורת קובץ וורד בגודל הנכון, ואפילו עיצוב (חובבני למדי, ראו למטה) של הכריכה.
אז בשבוע שעבר לקחתי את כל הדברים האלה, ופרסמתי את הספר באמזון!
איזו התרגשות!
אפילו נתתי להם בלעדיות בתמורה לכך שהוא יופיע ב'ספריית ההשאלה' שלהם.
אפילו עבדתי עם CreateSpace ויש עכשיו גם גרסה של הספר להדפסה על פי דרישה (POD).
עד כמה שאני יכול לראות, עד כה אף אחד לא קנה את הספר, אבל אני עדיין אופטימי.
אתן להם לפחות שני רבעונים לפני שאסיק מסקנות כלשהן.
אני מבטיח לעדכן.
נ.ב. תמחרתי את הספר כ 2.99 דולר, ואם מזמינים אותו מהארץ הוא עולה 4.99 דולר. לא יודע למה זה ככה...



יום שני, 2 ביולי 2012

האמת היא ש...


האמת היא שנושא התחבורה הציבורית בכלל, ונושא התחבורה הציבורית לבאר שבע בפרט, מטריד אותי כבר כמה זמן.
בשנת 2009, שמתי לב שאין דרך ישירה לפנות אל משרד התחבורה, אבל שהממשלה ה'מנופחת' של ביבי כוללת שר ל'שיפור הקשר אל הציבור' - מיכאל איתן.
כתבתי אליו מכתב (בסוף אפריל 2009):

לעתים קרובות אני נתקל בבעיות הקשורות לתחבורה ציבורית, ובמיוחד אל ומבאר שבע. אתמול נתקלתי בדוגמא יחסית קיצונית של קשיים כאלה.
לצערי, אזרחים מן השורה לא יכולים לשוחח עם משרד התחבורה על קשיים בתיאום בין מטרופולין לאגד למשל, או על מספר האוטובוסים הנמוך מדי אל ומבאר שבע, במיוחד בימי שיא (מדובר על ארבעה ימים בכל שבוע).
וכן לא על המדיניות המפלה של רכבת ישראל נגד תושבי הדרום.
אשמח אם תחזור אלי, ונוכל לשוחח בנושא.
תודה רבה,
אורי מאיר

ולהפתעתי קיבלתי תוך כמה ימים תשובה (בתחילת מאי 2009), בחתימה של בנימין שוורץ:

שלום רב.

הנני לאשר בברכה את קבלת פנייתך המועילה שהתקבלה בלשכת השר מיכאל איתן.
אני מעביר בזאת את פנייתך לעיונו ולתשומת ליבו של מר טל עבדה המרכז את הדיונים על גיבוש תחומי הפעילות בכל הנוגע לשיפור השירות הממשלתי לציבור.
אם רצונך בכך, הנך מוזמן לפנות אליו גם באופן ישיר.

יום נעים.

כפי שהציעו לי פניתי גם למנכ"ל. לצערי לא קרה מאז שום דבר...


יום ראשון, 24 ביוני 2012

בחזרה להפרטת מונופולים ותחבורה ציבורית


כמו שבוודאי שמתם לב, כבר כמה שבועות סטיתי מן ה'נושא העיקרי', שהוא כזכור מונופולים ותחבורה ציבורית, ופניתי לעיסוק בנושאים אחרים.
לא נורא. הגיע הזמן לחזור לעיקר.
אז הנה כמה סיבות עקרוניות למה הפרטה של תחבורה ציבורית עלולה להיות רעיון רע, אם אין מספיק פיקוח על ההפרטה:
  • תנאי העבודה של העובדים בחברות החדשות והמופרטות עלולים להיות גרועים יותר. זה עלול לפגוע בנוסעים דרך הפחתת הבטיחות, איכות השירות (חיוך, אינפורמציה), וכמובן באיכות החיים של עובדי התחבורה הציבורית עצמם.
  • בימים הישנים וה (טובים? רעים?) שבהם אגד הייתה באמת מונופול, היה ברור מי אחראי על 'תנאי הסביבה', למשל הניקיון של תחנות אגד עצמן, או אספקת אינפורמציה לגבי הקווים. היום זה לא תמיד כל-כך ברור (ולא תמיד כל-כך מתקיים)...
  • כאשר חברה אחת, או מספר קטן של חברות, אחראי על התחבורה הציבורית, יש פחות בעייה של תיאום, בין קווי אוטובוס שונים (במסלול ובתזמון), או בין אוטובוס ורכבת.
  • כאשר חברה אחת או מספר קטן של חברות, אחראי על התחבורה הציבורית, יותר קל להתלונן על השירות כי יותר ברור מי אחראי עליו.
מובן שיש עוד הרבה נושאים אחרים שקל יותר לפקח עליהם אם יש מספר קטן של חברות (כמו הדרת נשים בתחבורה הציבורית), אבל הרשימה הזאת תספיק להיום.

בשבוע הבא, על פיקוח ועל משרד התחבורה, או כמה קל לקבל מהם תשובה...

יום ראשון, 17 ביוני 2012

התשובה מנשבת ברוח


אין הרבה מדי שאני יכול להגיד על השיר הזה, חוץ מזה שהתשובה מנשבת ברוח. לא תוכלו למצוא את זה בשום ספר, או סרט, או פאנל אקדמי. בן אדם, זה נמצא ברוח - וזה מנשב ברוח.
יותר מדי חברי כנסת, ואנשים מודאגים מנסים להגיד לי מה התשובה, אבל אני לא מאמין להם, אני יודע שהתשובה מנשבת ברוח, כמו חתיכת נייר שצריכה לרדת קצת, אבל הבעייה היא שאף אחד לא מרים אותה כשהיא כבר נחה קצת, וככה לא הרבה אנשים רואים את זה ויודעים, ואז היא עפה שוב.
אבל אני יכול לומר שכמה מהפושעים הגדולים ביותר הם אלה שמפנים את ראשם לצד השני כשהם רואים עוול, והם יודעים שזה עוול.
אני רק בן 42 (כמעט), ואני יודע שזה קרה יותר מדי פעמים. אתם, בני יותר מזה, אתם זקנים יותר, וחכמים יותר.

אה כן, ותודה לחבר שלי בוב על הרעיון, וגם על המנגינה.

כמה דרכים על דרום סודני לעבור, לפני שיקראו לו אדם? ובכמה נתיבים היונה תרחף, לפני שתנחת על חוף הים? וכמה פעמים טס כדור התותח, לפני שקולו נאלם? התשובה ידידי מנשבת ברוח, אבל החלון לא פתוח. כמה שנים יכול הר כבר לחיות, לפני שיישטף בנהר? וכמה שנים יכולים אנשים להיות, אור חופש עליהם לא זהר? וכמה פעמים יכול אדם להתעלם, ולשים את עצמו כנמהר? התשובה ידידי מנשבת ברוח, אבל החלון לא פתוח. וכמה פעמים צריך אדם להתבונן, למעלה כדי לראות את האור? וכמה אוזניים אדם כבר צריך, לשמוע צעקה מן השחור? וכמה אנשים צריכים עוד למות, מבלי לחכות כאן בתור? התשובה ידידי מנשבת ברוח, אבל החלון לא פתוח. התשובה ידידי מנשבת ברוח, אבל החלון לא פתוח.


יום ראשון, 10 ביוני 2012

מי הרג את גדי ויכמן?


זהו שיר על שכנות טובה...
אין לו שום קשר לאלימות, או לסכינים, או לכיבוש, זה פשוט שיר על יחסים בין שכנים.
בעצם הוא אפילו לא ממש קשור לשכנים.
הוא בעצם לא ממש קשור לשום דבר.
אבל הייתי צריך לחבר את כל המלים האלה אחת לשנייה...
זה הכל...
לקחתי את הכל ישר מהעיתון.
לא שיניתי שום דבר, חוץ מאת המלים,
אה כן, ותודה לחבר שלי בוב על הרעיון, וגם על המנגינה.

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

"לא אני," אמר שוטר הסיור,
"ובכלל להרוג זה אסור,
אל תצביעו עלי בלי סיבה,
במקום אחר הייתה קטטה במסיבה,
זו לא אשמתי שטעיתי בניווט,
כל אחד יכול לעשות טעות.
זה די עצוב שהוא נפטר,
גם אני לא רציתי להיות מפוטר,
ולא אני תקעתי בו סכין,
לא אשמתי, כך אני מאמין."

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

"לא אני," אמר הרמטכ"ל
"אני לא אשם בכלל,
הייתי די עצוב בלילה בו הוא מת,
אבל הוא לא ערבי, וזאת האמת.
זו לא אשמתי שהוא למד נגיחות,
אצלנו בסיורים ובגיחות,
ואני לא אשם שגם ההוא התחמם,
גם בשירות שלו לא היה משעמם,
אצלנו בצבא החום הוא טוב,
וזה רק טבעי שזה עובר לרחוב."

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

"לא אני," אמר שר האוצר
ונשף את העשן של עוד סיגר.
"קשה לומר, קשה לשער,
פילוסופית אם הוא ישן או ער,
זה בכלל לא קשור לשום תקציב,
ועל זה אני אפילו לא רוצה להרחיב,
ויש לי על הראש עוד המון צרות
מלא טייקונים עושים תספורות."

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

"לא אני," אמר ראש הממשלה
"לא רוצה לשמוע על זה עוד מילה,
אחרי הכל אנחנו ארץ קטנה,
ויש לנו אויבים בכל פינה.
אני לא אשם שאנשים פוחדים,
כשהאירנים צבאות מצעידים,
לא קשור אלי שיש הרבה קרבות,
ומה אני מחליט מה הולך ברחובות?"

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

"לא אני," אמר הרב,
"באותו הערב היה שרב,
אין ספק שבמקום היו בחורות,
רחמנא ליצלן עם חולצות קצרות.
אני בכלל לא מעודד אלימות,
אבל כל הערבים דינם למות.
עוד מני אפרים שורשם בעמלק,
אין לי אחריות, אני מסתלק."

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

"לא אני," אמר החשוד
שנעץ את הסכין, ועכשיו הוא אבוד.
"אני לא אשם, גם אני מפחד,
ואני לא ידעתי איך להתנגד.
אז שתיתי קודם זה עדיין מותר,
למה שמו אותי בתא המעצר?
אל תגידו רצח, אל תגידו הרג,
עם כיפה על הראש אני עכשיו משודרג."

מי הרג את גדי ויכמן
מה הסיבה תגידו מה?

יום ראשון, 3 ביוני 2012

ניצחון גדול, אבל אני לא אופטימי


מה הניצחון הגדול?
הנה ציטוט מתוך אתר התנועה הרפורמית: 'בעקבות עתירת התנועה הרפורמית: המדינה תכיר לראשונה ברבנים שאינם אורתודוכסים - סוף טוב לעתירה שהגישה התנועה הרפורמית: מועצות אזוריות יוכלו להעסיק רבנים לא אורתודוקסים במימון המדינה.'
מעבר לעובדה שכתוב כאן 'מועצות אזוריות' ו 'יוכלו להעסיק', כך שכנראה לא ממש מדובר בהרבה כסף, יש כאן משהו עצוב הרבה יותר.
ראשית אולי אציג את העבר הקונסרבטיבי והרפורמי שלי. 
עליתי לתורה בבית הכנסת 'מוריה' בחיפה, זהו בית כנסת קונסרבטיבי, ובו עליתי לתורה גם בשבת חתן שלפני נישואי הראשונים. הייתי בגרעין נח"ל לקיבוץ חנתון, ואחותי גרה שם עכשיו כבר שלוש שנים.
שנים רבות הייתי פעיל בתנועת הנוער נוע"ם, והקמתי את המכינה הקדם צבאית של התנועה הרפורמית.
כיום אני חבר בקהילת אשל אברהם, ומעביר בה חוג על ספר יהושע.
לפני כ - 24 שנים, כשהלכתי לנח"ל, האמנתי בכל מאודי באידיאולוגיה של התנועה המסורתית. לתנועה היו אז 48 קהילות, וועד הלכה תוסס, ועיתון חודשי. תנועת הנוער של התנועה התחילה במפעל מחנה הקיץ שלה, שארך שלושה שבועות. משנת 1988 בה התחיל המחנה, ועד שנת 1998, מספר החניכים המחנה עלה בהתמדה. מאז הוא פחות או יותר יורד, ובכל אופן השיא של 1998 לא נשבר עדיין. מספר הקהילות של התנועה לא עלה מאז, וועד ההלכה תוסס הרבה פחות, והעיתון יוצא פעמיים או שלוש בשנה.
בשנת 2002 הצטרפתי לנוער תל"ם, תנועת הנוער של התנועה הרפורמית. לא האמנתי באידיאולוגיה בכל מאודי, שכן מעולם לא התלהבתי מהעובדה שבאופן כללי בתנועה הרפורמית לא מוקדשת מספיק תשומת לב (לטעמי) ללימוד תורה, והעיקר הוא התפילה.
למרות כל זאת, לא יכולתי שלא להתרשם מן העובדה שבמחנה הקיץ של 2003, גם הנערים ששהו באותה עת בכפר סילבר, שבו נערך המחנה, הצטרפו אלינו לקטעים שונים של השירה. התנועה הרפורמית נראתה לי אז עממית וסוחפת.
אבל בתשע השנים שעברו מאז כמעט שלא הוקמו קהילות רפורמיות חדשות, ונראה שמספר החניכים בתנועת הנוער (שפעילותה עכשיו מאוד לא סדירה), ובמחנה הקיץ, הולך וקטן מדי שנה.
בקהילת אשל אברהם לא הייתה השנה פעילות של נוע"ם. מעבר למס השפתיים הנדרש, לא ראיתי שזה ממש מפריע למישהו.
בגדול שתי התנועות ה'ליברליות' לא הצליחו לפלס מסילות אל הציבור החילוני הרחב בישראל. 
שתי התנועות הוקמו, או לפחות חוזקו מאוד, על ידי גל עלייה מארצות דוברות אנגלית, ובעיקר ארצות הברית, בשנים 1967-1973. נראה שזה הגרעין הקשה של חברי הקהילות הפעילים עד היום. הקהילות כולן מזדקנות, כיום גם ללא נוער כמעט.
למרות הניצחון המרשים, אני לא צופה לשינוי במגמה. אם כבר אז להיפך, ה'תדמית המהפכנית' של שתי התנועות עלולה להינזק מאוד אם הן תהיינה באמת חלק מן הממסד הדתי בישראל.

יום שני, 28 במאי 2012

תורתו אומנותו


באנגלית אומרים כי הפעם השלישית היא הממוזלת ביותר. התרגום הישן (הלבן) של ההוביט, גורס שיש לומר 'שלש ואל תתיאש'.
אם כך, הרי זו הפעם השלישית והאחרונה בה אני מתייחס לכתבה של אבי בנטוב, לא כי אין בה חומר לעוד כמה פוסטים, אלא כי יש גבול לכל תעלול.

הפעם אתייחס לרק למשפט מספר שלושים מתוך הרשימה:
 30. מבחינתכם כל הקהילה החרדית לא מתגייסת לצה"ל, למרות שהנתונים הפוכים.

ובכן, יש לי רושם שמקובל בציבור שהחרדים לא מתגייסים, אבל לפני שהחלטתי לכתוב על הנושא, בדקתי מקורות מידע מוסמכים, ובמיוחד את הויקיפדיה בעברית. בויקיפדיה בעברית יש ערך בשם 'תורתו אומנותו', המסביר את התופעה היטב.
על פי הויקיפדיה, יש לחרדים (או למי ש'תורתו אומנותו'), זכות לדחות את השירות שלו מדי שנה עד גיל 28, או 34, או מה שלא יהיה. ישנם אנשים לא חרדים שמתגייסים גם בגיל הזה (בעיקר עולים חדשים), וכל מי שמתגייס בגיל הזה משרת מעט זמן בשירות סדיר (מהבחינה הזאת ההסדר הוא שוויוני), ומשרת אחרי כן במילואים.
אני שירתתי בנח"ל, והייתי חל"תניק, כלומר שנה משירותי הצבאי הייתה 'על אזרחי'. בסך הכל שירתתי שלוש שנים ושמונה חדשים, ומתוכם הייתי 'על מדים' 24 חדשים. כל בני הגרעין שלי חוץ ממני היו 'על מדים' 30 חדשים.
יש לי כושר קרבי לקוי, ולמרות זאת שירתתי בתפקידים שונים בגדודי שריון במילואים. סך כל 'קריירת המילואים' שלי הייתה פחות ממאה שמונים יום, מתוכם פחות מארבעים יום בין גיל שלושים לגיל ארבעים, שבו שוחררתי משירות מילואים.
גם אם נניח שמי שמתגייס לשירות מקוצר בגיל 34, עושה שלושה חדשים סדיר ושלושה חדשים מילואים (שזה הרבה יותר מילואים ממני בגילים האלה, ולא סביר, כי לא כולם יהיו 'שימושיים' לצבא במילואים בגיל כזה, והצבא מנסה לחסוך בימי מילואים...), אז מי שמתגייס כתוצאה מן ההסדר הזה יעשה בערך חמישית מהזמן שאני עשיתי בצבא 'על מדים', ובערך ששית מהצבא שבני הגרעין שלי עשו (רובם עשו גם יותר מילואים ממני, אבל אני הולך כאן לקולא).
אז קשה לדבר על שיוויון בנטל, אבל אותי אישית לא זה מה שמרגיז.
מה שמרגיז אותי הוא המלים הללו: 'תורתו אומנותו'.
אני הבנאדם האחרון שנגד לימוד התלמוד. בניגוד לרוב החברים שלי, אני חושב שלימוד תורה הוא לא פחות חשוב ורלוונטי לחיים המודרניים מאשר למשל לימוד פיזיקה.
לא פחות חשוב ורלוונטי, אבל גם לא יותר חשוב!
יצא שלמדתי פיזיקה בטכניון לפני שהתגייסתי. לא הייתי מן התלמידים המבריקים בתחום זה, אבל הייתי 'בסדר', 'בחור טוב'.
מובן שיכולתי להיות בעתודה האקדמית, ואולי שגיתי שלא הלכתי, אבל התנאים היו (ועודם) שירות סדיר מלא של שלוש שנים, מילואים בחופשות, וחתימת קבע של שלוש שנים. כלומר לא שירות מקוצר, אלא שירות מוארך.
הייתי רוצה שהמדינה שלי תכיר בחשיבות לימודי הפיזיקה (והכלכלה, והספרות, והפסיכולוגיה) באותה מידה שהיא מכירה בחשיבות לימודי הגמרא.
נניח חמש מאות אישורי 'תורתו אומנותו' לכל אחד מתחומי הלימודים האקדמיים, כולל תורה. 
אגב, למה רק חרדים זכאים לאישורי 'תורתו אומנותו', ולא למשל דתיים לאומיים, או רפורמים?
בעצם העובדה שהמדינה מכירה רק בתלמוד כתחום לימוד 'חשוב', חשוב מספיק כדי לדחות את השירות הצבאי, היא מראה את סדר העדיפויות שלה.
יש לי בעייה עם סדר העדיפויות הזה.



יום ראשון, 20 במאי 2012

הזכויות שלי - הזכויות שלך


ובכן גם השבוע נמשיך לדון בכתבה של ידידנו אבי בנטוב.
בשבוע שעבר דנתי בשלוש הטענות הראשונות שהופיעו בכתבה, הפעם ברצוני לדון בשתי טענות אחרות:

7. הייתי רוצה ששבת תהיה יום מנוחה ושבתון חוקיים בעליל.
12. לא בכל אוטובוס אני יכול לנסוע אם הוא לא מקווי המהדרין, גברים מקדימה נשים מאחורה.

אבי היקר, יש בעייה עם שתי ה'בקשות הקטנות' שלך. הבעייה היא, שמה שאתה מגדיר כזכות שלך (שמירת שבת במרחב הציבורי, אוטובוס נפרד), פוגע בזכויות של מישהו אחר.
אני לעומתך חושב שזכותי לנסוע במכונית הפרטית (שאין לי) שלי, בכל רחוב ברחבי ישראל, בכל יום של השנה. יהיה לי קל מאוד להראות שזו זכות יסודית הרבה יותר מאשר הזכות שלך שלא ייסעו ברחוב שלך. שכן הזכות שלי היא זכות חופש התנועה, זכות ש'מחוברת' אלי ישירות.
אני גם חושב שזכותי שתהייה תחבורה ציבורית בשבת בכל מדינת ישראל, ואני מתכוון לכתוב על כך בהרחבה בהמשך, אז לא אפרט כרגע, אבל קל לראות שבהנתן שאין לי מכונית, העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת פוגעת בזכויותי האישיות בצורה חמורה (ורגרסיבית, כלומר פוגעת בי יותר אם אני עני).
גרוע מכך, אבי היקר, אני חושב שהמדינה צריכה לאסור על אפלייה של נשים בכל המקומות במדינת ישראל. כלומר, בית הכנסת שלי הוא שוויוני, ואני חושב שהמדינה צריכה לכפות זאת גם על בית הכנסת שלך!
הזכות לשויון בכניסה למוסדות ציבוריים היא זכות חוקתית. כך למשל הבת שלי הצליחה לבקר בבית הכנסת 'החורבה' שברובע היהודי לפני שהוא נפתח לציבור, כי סבא שלה היה המהנדס ששיפץ אותו. מרגע שהמבנה פתוח לציבור, היא לא יכולה לראות אותו מבפנים, כי או שהוא סגור, או שיש בו תפילה, ובשני המקרים מדובר על מבנה ציבור שאסור לה להינות ממנו, למרות שכספי המסים שאני (וסבא שלה) משלמים, מממנים אותו.
למותר לציין שכל מה שאני אומר על בתי כנסת, נכון שבעתיים לגבי תחבורה ציבורית.
אבל אני אדם סביר, אבי.
אני לא מבקש באמת לכפות עליך שיוויון בבית הכנסת שלך (אבל כן שעות ביקור שוויוניות, מחוץ לשעות התפילה, אם הוא אתר תיירות פופולרי כמו בית כנסת 'החורבה'). ואני אפילו לא מבקש למנוע 'קווי מהדרין' מסוימים (בתנאי שהם יאפשרו לנשים חילוניות, ולגברים חילוניים לשבת בהם בכל מקום שעולה על רוחם, אם הם דווקא ירצו להרגיז, לפי החלטת בג"ץ, כל עוד מדובר בחברות לאומיות, ולא פרטיות).
למה אני לא מבקש לכפות עליך את הזכויות החוקתיות שלי?
כי אדם אדם נחמד אבי. אני מבין שאתה מיעוט, ואני מבין שאתה רואה את עצמך כנרדף, ואני מוכן לתת לך לחיות בכללים שמפריעים לי מוסרית וחוקתית, רק כי אני אדם סובלני (אני לא פלורליסט, אני לא חושב שבאמת צריכות להיות לך זכויות להפלות, אני מאפשר לך את זה כי אני נחמד).
אבל אבי, דיר בלק, הסבלנות שלי, והסובלנות שלי, הן מוגבלות. אני לא נכנס למגרש שלך, אתה אל תיכנס למגרש שלי. תן לי להתפלל שוויוני ואל תציק לי, תן לי לנסוע בשבת, ותן לי לפתח תחבורה ציבורית בשבת בלי להיות יותר מדי נודניק.
אחרת אתה עלול למצוא אותי מתעקש על הזכויות שלי גם במגרש שלך!

יום ראשון, 13 במאי 2012

עצמאות חרדית


אז ביום העצמאות, כפי שאמרתי, אולי רק כדי לעצבן, פרסם אתר YNET את הרשימה '64 סיבות למה אין לי עצמאות חרדית'.
למרות שאני בעד תשובות ארוכות ומנומקות, לא אתייחס כאן לכל מה שאבי בנטוב, כותב הרשימה, טען ברשימתו. גם לענות על חלק קטן מן הטענות ייקח לי הרבה זמן, ולחלק מן הטענות כמו טענה מספר 15 'אני לא יכול להתפלל בכל בית הכנסת שאני רוצה ביום כיפור, אלא אם כן קניתי מקום מראש.' אני אפילו מסכים, אם כי לאור העובדה שבית הכנסת המסורתי (קונסרבטיבי) שאני מתפלל בו לא ממומן מתקציב המדינה, ואני (וכל שאר חברי הקהילה שלי) מממנים אותו בעיקר עבור התשלום לחגים, עשוי לנבוע מדבריו של אבי בנטוב שהוא בעד מימון שווה גם לבתי כנסת מסורתיים, ואולי אפילו רפורמיים. אני לא בטוח שזו כוונתו, אבל אתן לו להינות מן הספק.
בכל מקרה השבוע אני רוצה לטפל בשלוש הטענות הראשונות שלו:

1. אין לי ערוצי רדיו, ערוצי שמע שמתאימים לי כאדם חרדי.
2. אין לי בערוצי הטלוויזיה ערוצים שאני יכול לצפות בהם כאדם חרדי.
3. אין לי אינטרנט כשר ומאובטח, התואם את השקפות עולמי.

לגבי שתי הטענות הראשונות ניתן לחלק את הטענה לשני חלקים:
1. אבי בנטוב רוצה שהשידור הציבורי בישראל יהיה גם לחרדים. אם זה מה שהוא רוצה, אז אני בעד זה. בכל מקרה אני מאוד לא מרוצה מן השידור הציבורי בישראל לאחרונה. אולי במקום גוף מונוליתי אחד, צריך לחלק את התקציב למאה חלקים שונים, ולתת לכל גוף שמעוניין לגשת למכרז על אחד החלקים. אחרי הכל, תדרי רדיו ותדרי טלויזיה הם לא נדירים אם הם משודרים בכבלים או באינטרנט, אז למה בעצם לא לתת ליותר גופים לשדר?
2. אולי אבי בנטוב מתכוון שהשידור המסחרי בישראל הוא לא לרוחו. השידור המסחרי בישראל הוא מסחרי, ונקבע על פי מכרז.
לפי דעתי יש מעט מדי זכיינים, והרבה מדי דמי רישוי שממילא לא משולמים, ואפשר היה לאפשר ליותר גופים לשדר. אבל למרות כל זה, כבר היום בגדול השידור נקבע לפי כללים של היצע וביקוש. כנראה שלא מספיק אנשים חרדים רואים טלויזיה, או שהפרסום בטלויזיה עבורם הוא לא מספיק אפקטיבי כדי לממן שידור מסחרי חרדי.
אז אבי, מי אתה רוצה שיארגן את זה בשבילך? קח כמה חבר'ה שים קצת כסף, ותקים ערוץ שידור חרדי. אתה יכול להתחיל ביוטיוב, זה בטח לא יעלה לך הרבה כסף. בהצלחה.
הטיעון על האינטרנט מביע לדעתי בלבול מושגי מהותי.
האינטרנט נוצר על ידי משרד ההגנה האמריקאי בשנות הששים כפרוטוקול שמאפשר לרשתות מחשבים לשרוד אחרי התקפה. כל מה שקרה אחרי כן, היה פחות או יותר בהתנדבות. כלומר היו מתכנתים (ברובם הגדול לא יהודים או ישראלים), שפיתחו פרוטוקולים של העברת נתונים, ואז היו המון אנשים, חלקם פרטיים, חלקם מסחריים, חלקם עמותות וכו', שבנו אתרים על גבי הפלטפורמה המגוונת הזו. 
עכשיו, אבי היקר, מי אמור לספק לך את האינטרנט הכשר והמאובטח שלך?
אני למשל משתמש באינטרנט ללא כל פילטרים, וגם נותן לילדים שלי להשתמש בה ללא כל פילטרים (אני משגיח עליהם בזמן השימוש). אני לא צריך אינטרנט 'כשר ומאובטח'. 
אתה כן צריך? זה צורך ייחודי שלך? אז תושיב כמה מתכנתים (חרדים) שייבנו לך פילטר (בהתנדבות). ואם אין מספיק מתכנתים כאלה, או שהם לא מתנדבים מספיק?
אז מה אתה רוצה ממני? 
אני בעד שמערכת החנוך החרדית תלמד תכנות, כולל כמובן תכנות אתרים (תנאים הכרחיים אבל לא מספיקים: לימודי אנגלית ומתימטיקה), אתה בעד? אז תעשה משהו!
אני בעד שכל מערכת החינוך תלמד אנשים לתרום למיזמי אינטרנט כמו הויקיפדיה, ותתגמל אותם בציונים ובקרדיט על עבודות. אתה בעד? אז תעשה עם זה משהו!
אבל מהותית, אף אחד בעולם לא חייב לך או לכל חרדי אחר בכל מקום אחר בעולם 'אינטרנט כשר ומאובטח'. זה עניין של יזמה פרטית התנדבותית. 
מה אתה רוצה ממני?


יום ראשון, 6 במאי 2012

הצגת הפינה 'במקום טוקבק'


טוקבק הוא גם שם של גיבור של מרוול קומיקס

האמת היא, שלמרות שאני מעמיד פנים שאני איש סבלני וארך רוח, בכל זאת די קל לעצבן אותי. כך למשל YNET הצליחו לעצבן אותי בערב יום העצמאות.
במקום לפרסם דברים חיוביים שתורמים לגיבוש החברה בישראל, הם מפרסמים מאמרים כאלה...
כשהייתי צעיר יותר, וגם מעט תמים יותר, חשבתי שלא נורא אם אני אפרסם טוקבק למאמרים מן הסוג הזה:
  • לא נורא ש YNET מפרסמים טוקבקים לפי שיקולי המערכת. השיקול העיקרי - לא להעליב את YNET.
  • לא נורא ששאר הטוקבקים הם יותר קצרים, ולא תמיד מעידים על חשיבה עמוקה.
  • לא נורא שיש מאות טוקבקים, והסיכוי שאשכרה יקראו את שלך הוא ממש קטן.
מה שהבנתי אט אט, במשך השנים והטוקבקים שפרסמתי (תמיד פרסמתי אותם תחת השם אורי מאיר והמקום באר שבע, כך שעקרונית אפשר למצוא אותם) הוא שיש בעייה עם עצם הפורמט.
טוקבקים אמורים להיות קצרים (ושנונים?). הם אינם בנויים לדיון עקרוני ומעמיק. והרשימה של מר אבי בנטוב, זקוקה לדיון מעמיק מן הסוג הזה.
אז החל משבוע הבא, אנסה לענות לו. ייתכן שזה ייקח יותר מפוסט אחד...


יום ראשון, 29 באפריל 2012

כמה מחשבות על מונופול טבעי ועל הפרטה


הויקיפדיה בעברית מגדירה מונופול בצורה הבא:
מונופול (מיוונית: μόνος, "מוֹנוֹס" - אחד ו-πωλεῖν, "פּ‏וֹלָיֶן" - למכור) הוא מונח המגדיר בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו. בתחום הכלכלה מגדיר המונח מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר אחד בלבד. דבר זה מקנה לאותו גורם, הקרוי "בעל המונופול" או מונופוליסט, שליטה בתחום פעילות בשוק, לרוב תוך הגבלה של התחרות בו. דוגמאות למונופולים יכולים להוות הכנסייה הקתולית בימי הביניים באירופה, ובישראל: חברת החשמל, רשות הנמלים (בטרם הפרטת הנמלים) חברת "אגד" בישראל בתחום תעבורת הנוסעים בישראל, בטרם הותרה פעילות גורמים נוספים.

ובקשר למונופול טבעי היא אומרת את הדברים הבאים:
מונופול טבעי, לטענת אלו הסבורים כי מונופול כזה קיים, הוא מונופול הצומח בתעשיות שבהן התשתית הנדרשת לאספקת השירות או המוצר היא כה רחבה עד כי רק חברה אחת מסוגלת לספק שירות או מוצר אלו. בדרך כלל, נחשבים תחומי אספקת החשמל והמים, בהם נדרשת תשתית פיזית רחבה להולכת המוצרים, לתחומים שבהם קיים או נוצר מונופול טבעי. תחומים נוספים עתירי תשתית, שבהם טוענים או נטען כי קיים מונופול טבעי, הם תחומי אספקת הגז, הבנזין, שיחות טלפון, טלפון סלולרי, הובלת מטענים ונוסעים, שירותי תעופה ועוד.

כלומר מראש יש ויכוח אם חברת החשמל למשל היא מונופול טבעי או לא. הטוענים כי מדובר במונופול טבעי אומרים כי העלות של הייצור וההולכה של חשמל היא כה גבוהה, עד כי אם תהיינה שתי חברות חשמל בישראל, בהכרח העלויות תהיינה גבוהות יותר, שכן יהיה צורך להקים את כל התשתיות פעמיים. לאור בחינה של תשתית הסלולר בישראל, נראה שיש משהו בטענה, אך יש לה גם חסרונות, בוודאי בתחום הייצור של חשמל. בעצם אני לא מצליח לחשוב על אף סיבה שלפיה אסור לי בישראל לייצר חשמל על פי חוק.

אבל כל זה עוד לא אומר שכדאי להפריט את חברת החשמל. לפני ההפרטה המחויבות של ממשלת ישראל (או של חברה ממשלתית) היא לפחות תיאורטית - רווחת הציבור.
אחרי ההפרטה המטרה התיאורטית היא מקסום רווחים עבור בעלי המניות (ככל הנראה לא הציבור, כי לא מדובר על הפרטת וואוצ'רים).
גם אם אנחנו חושבים שחברות פרטיות הן מאוד יעילות וממשלת ישראל בכלל לא, הרי שגם אם מפריטים, יש צורך לפקח על החברה המופרטת, כך שתפעל לרווחת הציבור.
וזו בדיוק הנקודה שאני רוצה לפתח בהמשך המדור על תחבורה ציבורית. למרות ההפרטה, ממשלת ישראל ומשרד התחבורה לא מפקחים היטב על התחבורה הציבורית בישראל.

עוד על כך בהמשך, אבל משבוע הבא, אני רוצה להתחיל כאן פינה חדשה אחרת...


יום ראשון, 22 באפריל 2012

זכייה מפתיעה בפרס עמיחי


מתוך YNET הבוקר:
"פרופסור חביבה פדיה ומואיז בן הראש הם הזוכים השנה בפרס יהודה עמיחי לשירה עברית, המוענק השנה לשני זוכים.
פדיה זכתה בפרס על ספרה "דיו אדם" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009 ) ובן הראש זכה על ספרו "לא הולך לשום מקום" (הוצאת רסיס נהרה, 2010 ). בראש ועדת הפרס עמדה השנה פרופסור גלית חזן והחברים בה היו ד"ר ענת ויסמן והסופר מאיר שלו.
...
על המשורר מואיז בן הראש שזכה בפרס על ספרו האחרון "לא הולך לשום מקום" כתבו חברי ועדת הפרס כי זוהי שירה פולמוסית, פרועה ומבקשת צדק. "הנוסח השירי של בן הראש משלב הומור עצמי, רושם של דיבור ישיר, כן ובלתי מצונזר ויש בו דיאלוג פלפלני עם הישגיה הפואטיים ותכניה של השירה הישראלית. השירים של בן הראש מסחררים את הקוראים בשלל טיעונים, תלונות ורמיזות למסורות שיריות מגוונות, והם מבקשים תגובה חדה ומיידית".

כיוון שהוצאת רסיס נהרה זה פחות או יותר אני. אני שמח מאוד, והאמת גם מקווה שאנשים יקנו את הספר.
ורק כדי להוכיח שכל זה לא עלה לי לראש, בשבוע הבא: 'על הפרטה ומונופולים טבעיים'


יום ראשון, 15 באפריל 2012

ההפרטה של רנו


פעם רובה של רנו, חברת המכוניות, הייתה שייכת לממשלת צרפת. היום זה לא ככה. ליתר דיוק מ-1996, שבה נמכר גרעין שליטה של חברת רנו לחברת ניסן, ושאר החברה נמכר לציבור הרחב, השליטה היא כבר לא של ממשלת צרפת. כיום לממשלת צרפת יש כ 15%, לניסן גם כ 15%, ולציבור הרחב קצת יותר מ 60%.
מובן שמחינת אידיאולוגיה של הפרטה, קשה לחשוב על מקרה יותר 'קלאסי' מאשר חברת רנו, שכן גם אבירי הצדק החברתי והזכויות הסוציאליות לא טוענים שהממשלה, איזושהי ממשלה, צריכה להתעסק בייצור מכוניות.
כיוון שזה קרה לפני קצת יותר מחמש עשרה שנים, ניתן לבחון את תוצאות ההפרטה לטווח ארוך יחסית.
אם נעיין למשל בערך הויקיפדיה על חברת רנו, נראה כי הוא מזכיר את ההפרטה אך ורק בקונטקסט חיובי; כמה שאפשר את ההתרחבות הגלובלית של החברה.
אם נעיין בגרף המנייה מ 1999 (משום מה זה הגרף הארוך ביותר שהצלחתי להשיג...), נראה כי המנייה עלתה מאז (אולי מיום ההנפקה) בערך בחמישה אחוזים. לא בחמישה אחוזים לשנה, אלא לכל התקופה!
אז נכון שגם חברות מכוניות אחרות לא מאוד הצליחו באותה תקופה, ונכון גם שאולי תחת ההנהלה הממשלתית הקודמת החברה הייתה מצליחה עוד פחות, ובכל זאת...




יום שלישי, 10 באפריל 2012

הפרטת וואוצ'רים



אני לא יודע אם כבר התוודיתי על כך, אבל תמיד אפשר לחזור ולהתוודות. בין סוף 1992 לבין סוף 1995 (בעצם תחילת 1996, בגלל איזה קורס בסטטיסטיקה) למדתי כלכלה ומתימטיקה באוניברסיטה העברית.
קורסי המבוא לכלכלה, וגם הקורסים המחירים ומקרו (המהווים את שדרת לימודי הכלכלה בשנה ב') הם קורסים המוניים. כך זכיתי להכיר את פרופ' גור עופר מרחוק.
אבל בשנה ג' למדתי אצלו קורס בהפרטה. הקורס עסק בהפרטה של כלכלות מזרח אירופה אחרי השלטון הקומוניסטי.
על מנת להזכיר ולהסביר בשלטון קומוניסטי, והעיקר בברית המועצות לשעבר, הייצור כולו תוכנן על ידי משרד מרכזי. למשרד הייתה מטריצה גדולה שכללה מקדמים כמו: 'כמה חיטה ציריך כדי לייצר קילו אחד של פלדה, וגם 'כמה פלדה צריך כדי לייצר קילו אחד של חיטה'.
כל מי שלמד קורס באלגברה ליניארית יודע (באופן עקרוני), לפתור מטריצות כאלה (ומי שלא, לא צריך להצטער על כך יתר על המידה...), וכך משרד התכנון המרכזי פתר את המטריצה, והחליט על כמויות הייצור השונות של המוצרים השונים.
קל לראות מה הבעייה עם מערכת כזאת: מלבד האיום של סיביר, אין כל תמריץ כלכלי לייצר את המכסות, ובוודאי שאין כל תמריץ כלכלי להתייעל, ולייצר יותר באותו המחיר, או באותה כמות של שעות אדם. כך אני זוכר שדובר אז שלייצר מכונית לאדא (מכונית סובייטית) לוקח 127 שעות עבודה ואילו לייצר טויוטה לוקח רק 17 שעות עבודה (בגלל רובוטים, אבל גם יעילות סתם).
מובן שכאשר הכלכלות הללו רצו הלפוך לכלכלות שוק, היה צורך להפריט חלק מן המפעלים, שכן תיאורטית הממשלה פשוט ייצרה הכל.
אחת השיטות היותר חינניות הייתה הפרטת וואוצ'רים. לפי השיטה הזאת כל האזרחים מקבלים וואצ'ר (כמו מנייה) בחברה ממשלתית זו או אחרת, והם יכולים מכור אותן בשוק החופשי.
ב1995, כשלמדתי את הקורס, זה נראה כמו רעיון מצוין. אין לי מושג מה חושבים על זה מאז (למשל בצ'כיה שהרבתה לעשות זאת)...



יום שלישי, 3 באפריל 2012

הצגת הפינה: מחשבות כלכליות


בתמונה עקומת התמורה, מתוך השיעור הראשון במבוא לכלכלה

מה שניסיתי לאמר כאן לפני כמה שבועות, הוא שהצורך לפינות שונות עולה מתוך הבלוג עצמו (או מתוך המציאות הישראלית, אבל על כך בהמשך...)
הנה בשבוע שעבר דיברתי כאן על קו 16 המגיע לקיבוץ חנתון, וניסיתי להדגים איך פעם אגד הייתה גרועה בצורה מסוימת (הקפדה על עקרונות ללא התחשבות בצרכים אמיתיים), ואילו היום התחבורה הציבורית בישראל היא גרועה בצורה לגמרי אחרת (הפרטה לא אינטליגנטית).
אבל כדי להסביר מה אני חושב על הפרטת התחבורה הציבורית בישראל, אני צריך קודם כל להסביר מה זו הפרטה בכלל, ולמה הפריטו כל-כך הרבה דברים בישראל בשנים האחרונות, ושהכוונות היו טובות, רק הביצוע עפעס...
אבל הפרטה היא נושא כללי בכלכלה. היא לא קשורה רק לתחבורה ציבורית, אלא גם לשירותי בריאות למשל, והיא לא קרתה רק בישראל אלא גם באנגליה ובצ'כיה למשל.
בקיצור, כדי לדבר על הפרטה, צריך לדבר על כלכלה, וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות בשבוע הבא אם ירצה השם,
ועד אז, חג חרות שמח לכל הקוראים!

יום ראשון, 25 במרץ 2012

קו 16 מגיע לקבוץ חנתון


אם לא שמעתם עד היום על קבוץ חנתון, כנראה שאתם שייכים לרוב הדומם; קבוץ חנתון נמצא בגליל התחתון, בערך באמצע הדרך בין חיפה לטבריה, ליד צמת המוביל, לא רחוק מכפר מנדא, וסמוך למדי לשפרעם ולנצרת. מקווה שזה פירוט מספיק.
קבוץ חנתון נוסד בשנת 1983 על ידי התנועה המסורתית והסוכנות היהודית. כיוון שהייתי פעיל בתנועת הנוער נוע"ם, של התנועה המסורתית; הצטרפתי לגרעין לקיבוץ חנתון, וגם שהיתי בו כמה חדשים בתחילת 1992.
בשנת 1988 אגד הריצה מודעות צבע בגודל של עמוד מלא ונושאות את הכותרת של הפוסט הזה - קו אגד מספר 16 מגיע גם לקבוץ חנתון. גוף הטקסט של המודעה דיבר על העובדה שאגד מגיעה לכל מקום במדינה - אפילו לקבוץ חנתון. אם אני לא טועה זה היה החוק באותם ימים - אגד, בתמורה לעובדה שהיא מונופול בתחום התחבורה, חייבת לספק שירות אוטובוסי לכל מקום במדינה, גם ל'יישובים מבודדים', כמו חנתון.
במבט לאחור יש לפחות ארבעה דברים די משעשעים במודעה הזאת, ובכל התפיסה הזאת:
  1. אגד אייתה חנתון עם חיריק בח' במקום פתח (או קמץ, לא יודע), זה שעשע אותנו גם ב 1988.
  2. קו 16 האמור, נסע מחנתון לנצרת, פעם אחת ביום, בשעה שבע ועשרים בבוקר (אומרים שזה לקח לו בערך עשרים דקות). בכל ששת החדשים שבהם גרתי בחנתון (ב - 1992), לא ראיתי איש אחד עולה על הקו אפילו פעם אחת.
  3. קבוץ חנתון עדיין קיים. למעשה אחותי, שהייתה בגרעין של נוע"ם שנה אחרי, ולכן הייתה אתי בקבוץ גם כן ב 1992, היא עכשיו חברת קבוץ. לחנתון יש עכשיו גם הרחבה, מה שאומר שמספר הנפשות שנמצא שם כרגע הוא הגדול ביותר מעולם - משהו כמו מאתיים איש.
  4. למרות כל האמור לעיל, ולמרות הגידול שחל באותה העת גם באוכלוסיות של כפר מנדא, שפרעם ונצרת, דווקא עכשיו, למיטב ידיעתי, לא פועל אף קו של תחבורה ציבורית המגיע לקבוץ חנתון.

נ.ב.קוראים שמוצאים 'שגיאות בתמונה' כלומר למה לא ייתכן שהאוטובוס בתמונה הוא אכן קו 16, מוזמנים להשאיר את השגיאות כתגובה...

יום ראשון, 18 במרץ 2012

פעם היה לי פרייבט


כן, אני יודעת שהמילה פרייבט היא מטופשת וארכאית, אבל מה לעשות שאני אוהב את הצליל שלה...
מטרתו של פוסט זה היא להציג את תולדות חיי בקצרה דרך כלי תחבורה (לכל המודאגים, בקצרה כי ארצה אחרי כן אולי לכתוב פוסט על כל נושא בפירוט גדול יותר, לשמחתכם).
אז ככה: עד גיל 26, (שנת 1996), לא היה לי רכב פרטי, כלומר נסעתי בתחבורה ציבורית ובעיקר באוטובוסים. היו תקופות בחיי בגילים אלה שבהם התגאיתי בהיכרותי של קווי האוטובוס השונים של מדינתנו.
ב 1996 קנית סיטרואן AX (ראה בתמונה, שלי הייתה לבנה), והחזקתי בה כשלוש שנים. 
בשנת 2000, קנינו (אני ואשתי הראשונה) טויוטה קורולה, ומכרתי אותה אחרי גירושינו בסוף 2007.
מאז אני נוסע בתחבורה ציבורית בעיקר, אך לעתים לוקח את המכונית של אמא שלי (הונדה אקורד היברידית).
בשל כל האמור לעיל, אני מחשיב את עצמי מבין בעיקר בתחבורה ציבורית, אבל גם מכיר את נושא הכבישים והרכב הפרטי בישראל לפחות במידה מסוימת...
נ.ב. למרות מה שכתבתי בשבוע שעבר, ניתן להגיע אל האתר העוסק בתכניות הפתוח של רכבת ישראל, רק שאין אליו הפנייה מן הדף הראשי. ניתן למשל להגיע אליו מן הדף הזה.

יום ראשון, 11 במרץ 2012

האתר החדש של רכבת ישראל או למה צריך את המדור 'מחשבות על תחבורה'



לפני שבועיים טענתי שאני רוצה להעביר את הבלוג הזה לשיטה של מדורים, ולפני שבוע הצגתי מדור שבעצם מתקיים באתר 'יקום תרבות'.
השבוע אני רוצה להציג את המדור 'מחשבות על תחבורה'.
אבל לפני שאני מציג את המדור, אני רוצה לציין עובדה. לרכבת ישראל יש אתר חדש. ייתכן מאוד שלרוב הנוסעים האתר החדש הוא טוב, ידידותי ושימושי יותר מן האתר הישן, אבל אני מאוכזב ממנו.
באתר הישן ניתן היה לקרוא על תוכניות הפיתוח של רכבת ישראל, וניתן היה להסיק מתי הרכבת לבאר שבע תפעל בצורה טובה יותר (שכן האתר הישן הבטיח לנו נסיעה מבאר שבע לתל-אביב תוך חמישים דקות, וזאת עוד לפני תום הרבעון הנוכחי, כלומר תוך שלושה שבועות).
כל מה שאני יודע עכשיו זה שעובדי הרכבת וההנהלה (ושר התחבורה) נמצאים בסוג של סכסוך, ושהעבודות לשדרוג הקו הופסקו.
העובדה שדווקא האתר החדש מספק פחות מידע היא סימפטומטית לנושא התחבורה הציבורית בישראל בזמן האחרון. הרבה יותר עניין מצד הנוסעים, הרבה פחות אכפתיות מצד הרשויות.
אני לא חושב שתרומתי הצנועה תשנה לבד את המצב העגום, אבל לעת הזאת, אני מעוניין לעשות כל מה שביכולתי.
בזמן הקרוב אני מתכוון לכתוב בעיקר על תחבורה ציבורית.
נ.ב. נראה שקל יותר היום לישראלי להזמין כרטיסים לרכבת בהודו מאשר בישראל, לכן הבאתי בראש העמוד תמונה מתוך האתר שלהם...

עשן הזמן עולה אל התקרה - פוסט סיום

בפעם הראשונה שבה נכנסתי לעשן הזמן התאריך היה 30.1.2007. בפעם השנייה התאריך היה 31.1.2007. נדמה לי שכבר אז, בפעם השנייה, הצעתי לצחי, הבעלים ש...