למה אני אוהב את קובי אוז

בסוף הספר "לפני המקום" של חיים באר, יש קטע שבו הסופר שכותב עכשיו ספר, וקוראים לו חיים באר, חושב מה יקרה כשהוא יפרסם את הספר שלו, ואיך ישוו אותו לרעה לקובי אוז.

במקרה קראתי את הספר של חיים באר ביחד עם הספר של קובי אוז "עבריין צעצוע".

"עבריין צעצוע" אינו ספר קל לקריאה, אבל הוא מנסח מחדש את הישראליות, ומוסיף לה הרבה מקומות ודמויות שלא נכללו בה (לפחות מבחינה ספרותית) לפני הספר.

אבל באמת אני אוהב את קובי אוז בעיקר בגלל המשפט: "סתם, זה לא נכון, אנחנו לא במזרח התיכון."

עוד שבת

בזכות יציאה מוקדמת ביותר ממטולה, הצלחנו להגיע בארבע לבאר שבע.

יש המון חוויות, המון מחשבות, ונראה לי שצריך לפרוש הכל בצורה מסודרת.

אני שוקל בחיוב להקדיש מעתה את ימים שני וחמישי לזכרונות מטיולים. בעצם לא סיפרתי עדיין על לוס אנג'לס, וגם לא על מטולה...

הטור הזה נקרא עוד שבת כי...

מחר קובי אוז בעשן הזמן!!!

גם מחר אכתוב על קובי אוז, מה לעשות הוא הזמר הישראלי שאני הכי מעריץ בעולם!!!!

והנה משהו עם פחות סימני קריאה:

אני אוהב גם את ד"ר רוחמה וייס, לפעמים בא לי להתווכח אתה, אבל לא עם טור הנפלא שהיא כתבה לכבוד שבועות:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3722887,00.html

ובנימה של התנצלות

לא אכתוב בבלוג לפחות יומיים.

אני נוסע לפסטיבל המשוררים במטולה (לינק מצורף).

מקוה שיהיה לי מה לכתוב אחרי הביקור בצפון הרחוק, אבל אם זכרוני אינו מטעני יש כמה מסעדות מעניינות באזור קרית שמונה...

מאה אלף ערכים לויקיפדיה בערבית

זה הזמן הנכון להתוודות על משהו.

כמעט כל יום אני נכנס גם לויקיפדיה באנגלית, גם לויקיפדיה בעברית, וגם לויקיפדיה בערבית.

כשהתחלתי לעקוב אחרי שלושתן, היו בויקיפדיה העברית שמונת אלפים ערכים, ובויקיפדיה הערבית קצת פחות משבע מאות.

עכשיו הויקיפדיה הערבית הגיעה למאה אלף ערכים. העברית נמצאת קצת מעל תשעים אלף, אבל אני מעריך שייקח לה לפחות עוד חודש להגיע למאה אלף.

קצת מזה בגלל שהויקיפדיה העברית מוחקת ערכים ללא כל סיבה נראית לעין (לפחות שלי), כמו הערך שהיה על הוצאת רסיס נהרה, או על טליה פינקל.

אבל קצת מזה בגלל המחשוב העולה בארצות ערב.

צריך להתחיל להתרגל לזה, אנחנו לא יצרני התרבות הגדולים ביותר במזרח התיכון.

עצומה נגד חוק הנכבה

העצומה המופיעה בלינק למעלה היא אולי לא הטעם של כולם.

אני בהחלט מבין למה שמישהו יתעצבן כשלוקחים לו את יום החג הלאומי היחיד שלו והופכים אותו ליום אבל.

זה אפילו נראה לי מסריח.

שיהיה ברור, אני חוגג את יום העצמאות, ולעולם לא אלך לציון של יום הנכבה, כי הוא נקבע ביום העצמאות.

רוצים לציין את הנכבה? ורוצים שאני אבוא? תבחרו יום אחר!

אבל...

אני כן חושב שלא היינו לגמרי בסדר במלחמת השחרור, כגון בדיר יאסין.

וגם אם היינו טהורים וזכים כתכלת השמיים, עדיין צריכה להיות זכות במדינה דמוקרטית להביע דעה הפוכה!

תרגומים של שר הטבעות

התרגום הראשון של שר הטבעות לעברית הושלם בשנת 1980.

ב 1996 הוקמה אגודת טולקין הישראלית, ומעט זמן אחרי כן האגודה לקידום מדע בדיוני ופנטזיה, סטארבייס, וכל השאר...

שר הטבעות תורגם לטורקית עד 1998, לפרסית עד 2004, ולערבית (חלק ראשון) ב 2008.

אז האם זה אומר שכל סצינת המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל תתקיים גם במדינות ערב?

נחכה ונראה.

על היפופוטמים ועל ויקיפדיות

אם תקליקו למעלה, תוכלו להגיע אל הערך היפופוטם בויקיפדיה הערבית.

אני, באופן אישי, לא מבין את כל הערך, אבל אני יכול להעריך את אורכו, ואת מספר הציטוטים הגדול המופיע בו.

מה שאני כi מצליח להבין הוא שיש בערך גם מפה. מפה המתארת את תפוצת ההיפופוטמים בעולם. המפה כוללת גם את כל הנילוס, כולל הדלתא של הנילוס. ברוב המפה, כולל בנילוס ההיפופוטמים הוכחדו.

האמת, הופתעתי, לא ידעתי שהיו היפופוטמים בנילוס.

מה שמעניין הוא שאם תפנו משם לערך בעברית, גם בו תמצאו מפה, אבל שם אין היפופוטמים בנילוס או במצרים, וככל הנראה גם לא היו שם אף פעם. המ... מעניין.

אם תמשיכו לאותו ערך בויקיפדיה באנגלית, תראו שהערך ארוך אף יותר מבערבית, וכולל את המפה המופיעה בערך הערבי דווקא.

האם מדובר פה בתיאוריית קונספירציה?

האם כוחות הביטחון לא רוצים שנדע על היפופוטמים שהיו בנילוס?

ואגב, אני לא מבין את כל הערך בויקיפדיה בערבית, אבל אני כן מבין את השם של ההיפופוטם - סוס יאור.

אם אתם אוהבים שח

אולי זה כבר הובן קודם, אבל אני מנסה לקרוא את הויקיפדיה כל יום.

הכוונה היא לויקיפדיה באנגלית, יש לי כל מיני טענות על הויקיפדיה בעברית, אבל על כך בהמשך השבוע.

בכל אופן, יום אחד, בערך לפני עשרה ימים, קראתי על שח ממוחשב.

ונודע לי על התוכנה המופלאה RYBKA. חפשו בגוגל, או הקישו על הכותרת.

שיחקתי אתה בערך עשרה ימים, ואתמול ניצחתי את אבא שלי, כמעט בלי לשים לב.

פתאום אני חושב על הקרבות, וקומבינציות של כלים...

היום התקנו אותה אצל דודים שלי (יש דמו בחינם...)

הם היו מאוד מרוצים.

אני ממליץ להעלות אט אט את הרמה, עד שמגיעים לרמה מאתגרת, ואז לבקש רמזים.

אבל זה אני, אשמח לשמוע תגובות על דרכים אחרות...

פרשתי מלימודי הדוקטורט

מעתה אני כבר לא סטודנט לדוקטורט במחלקה להנדסת תעזשייה וניהול. 

אני עדיין עמית הוראה עד סוף הסמסטר, אם זה מדאיג מישהו, וככל הנראה אהיה תלמיד לספרות עברית במסלול המחקרי (לתואר שני בינתיים) החל משנה הבאה.

למה זה אמור לעניין את הקוראים?

כי מעכשיו אני רוצה לעסוק פה גם בנושאי כלכלה. עד עתה ההוראה באוניברסיטה מילאה את הצורך שלי לקשקש לאנשים על הנושא (אם כי, בגלל שיבוצים, לא תמיד בדיוק על הנושא שרציתי), מעכשיו אין לי עוד את הבמה הזאת, ועל כן אתם תיאלצו לסבול!!!

[צחוק מטורף]

תודה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הנה שני גרפים שמצאתי הבוקר

הרוגים מתאונות דרכים (1949-2007)

מכוניות ובעלי רשיון נהיגה (1976-2007)

אם אתם אוהבים הרבה בשר ובזול (וכשר)

היינו בקאזה דו בראזיל החדש של באר שבע ביום שישי האחרון.

היה מלא.

לא כדאי להזמין שם ללא תפריט, אבל העסקית (כן, יש עסקיות גם ביום שישי), היא פשוט עסקה מצוינת.

כמה מנות ראשונות שאתה רוצה, כלל צ'ילי בשרי, ומנות עיקריות שפשוט לא הצלחנו לגמור (המבורגר וסלט עוף), גם הצ'יפס לא רע בכלל.

למנה אחרונה אכלנו פרופיטרול, זה היה הפרפיטרול הכי נפלא ש...

סתאאאם!, אבל הוא היה בסדר גמור בתור פרופיטרול כשר.

אז בששים שקל קיבלנו ראשונות עיקרית ואחרונה.

אני חושב, כאמור, עסקה מצוינת...

חושבים שלא נורא, אני חושב שכן

אפתח אומר שלא ראיתי את פגישת אובמה נתניהו בטלויזיה.

היו לכך לפחות שלוש סיבות:

• אין לי טלויזיה
  
• נסעתי באותו זמן במכונית
  
• עד כמה שהבנתי הפגישה לא ממש שודרה בטלויזיה.
  

ובכל זאת, אני חושב שיהיה לא טוב.

ליתר דיוק, אני חושב שאובמה רואה אותנו ואת האירנים אותו דבר: הוא יציג יוזמת שלום בקהיר, ואם לא ניענה לה, נתחיל לסבול. מה שמתחיל כלחץ קל, יתברר כמאוד לא נעים בהמשך.

אפשר היה לחשוב שנתניהו ישנה את עמדותיו הבסיסיות, אבל לא נראה לי שזה המקרה.

אז מה יהיה?

אני חושב שיהיה רע

די בקרוב, ודי רע.

ניסיון לכתוב שירה אפית

ראובן ושמעון

ראובן ושמעון אבירים וזריזים

אין כמותם בעולם מהירים ועזים

לכבודם כאן נכתוב מספר חרוזים

לפאר שמותיהם שלעד מופזים

 

הפיצה

מעשה נא שמעו על שמעון וראובן

שהיו מטיילים בגינה

הגינה מאספלט, זה היה מעצבן

אבל זהו מראה השכונה

 

וכמו שהיו שם שניהם מטיילים

והקשת דרוכה והחרב שלופה

הם פגשו בשליח, בכלל לא אלים

אל הדרך אזר הוא תנופה

 

ובראות אבירינו את זהו הסוס

הם תקפו בלי כל צורך לחשוב

כי מדוע יעז לו אותו הטוסטוס

בעשן לזהם הרחוב

 

מאחור הם מצאו בשק בד מרובע

מאפה די עגול וחם

לא עזר לשליח וגם אם נשבע

הם רצעו וזרקוהו משם

 

מה עשיתם לפיצה? בכה השליח

אבל אבירינו שותקים

הן זרקו הבצק הם מבלי להשגיח

קריעת העיגול לא צריכה נימוקים!

 

ראובן ושמעון אבירים מושיעים

להציל הרחוב הם אינם יגעים

לעזרת כל עני הם תמיד מגיעים

הן כמותם אין בארץ - תמיד מרגיעים.

 

 

פרס ספיר - בעד מי אתם

כפי שמצוין גם בלינק חמישה רומנים עלו לגמר, ואלו הם:

• נורית גרץ, מחברת הספר "על דעת עצמו" (עם עובד); 
  
• אמנון דנקנר, מחבר הספר "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" (אחוזת בית); 
  
• אלון חילו מחבר הספר "אחוזת דג'אני" (ידיעות ספרים); 
  
• רונית מטלון מחברת הספר "קול צעדינו" (עם עובד); 
  
• איריס לעאל מחברת הספר "אש בבית" (כנרת-זב"ם-דביר).
  

אני חושב שאני בעד דנקנר, בעד מי אתם?

הסופר כאומן לחימה

ג'ים היינס 24 באפריל 2009

חגורה לבנה: מסמלת את הדף הריק, אותו אמור התלמיד למלא במהלך אימוני. זוהי דרגת ההתחלה. התלמיד מתחיל  ללמוד את הטכניקות של אומנויות הכתיבה. התלמיד מכיר את מבנה הקובץ, נימוסי סופרים, ומבנה סיפור פשוט.

חגורה צהובה: מסמלת את המעטפה, ומראה כי התלמיד יכול לנסות להגיש את עבודתו. התלמיד הוא עכשיו כותב המגיש סיפורים לכתבי עת, ומתחיל לרכוש את המשמעת של אומנויות הכתיבה. התלמיד למד להיות עיקש אל מול קשיי הדחייה, ולקבל ביקורות ספרותיות.

חגורה ירוקה: מסמלת את התחלת היישום של החוק היוגי. התלמיד שינן את החוק היוגי (הכסף עובר לסופר), אבל ההבנה האמיתית מגיעה רק בשלבים מתקדמים יותר. התלמיד למד להיות ממושמע, ולכתוב בזמנים קבועים, וייתכן שהוא מתנסה בסוגות אחרות כמו?: סיפורים קצרצרים, סיפורים קצרים, נובלות ורומנים.

חגורה כחולה: מסמלת את השמיים הכחולים, ואת חלומותיו של התלמיד לאחר שמכר את הסיפור הראשון שלו. ניצחון ראשון זה, ולא משנה אם הבמה היא מקצועית, או מקצועית למחצה, היא אבן דרך חשובה באימוני התלמיד. התלמיד הוא בעל היכרות בסיסית של הצורות השונות, וכעת מתחיל ללמוד טכניקות מתקדמות יותר.

חגורה אדומה: מסמלת את העט האדום של התיקון, ויש האומרים את דמו השפוך של הסופר. התלמיד מתחיל לרכוש הבנה עמוקה של מהות הסיפור. עדיין הדחיות מובילות על פני הקבלות, אבל הדחיות הן לעתים קרובות יותר אישיות. התלמיד למד את סוגות הכתיבה הבדיונית. בשלב זה התלמיד מצליח לזהות בצורה מדויקת יותר את נקודות החוזק והחולשה שלו.

חגורה שחורה: מסמלת מיליון מלים שחורות אותן שפך התלמיד עד כה. בניגוד לאמונה הרוחחת, החגורה השחורה מסמלת רק את תחילת הדרך לקראת שליטה אמיתית, ולא את סופה. התלמיד מכיר את הסוגות והטכניקות של הכתיבה, ולמד להפנים את משמעת הכתיבה לתוך חייו היומיומיים. כעת התלמיד מוכן להתחיל ללמוד באמת את אומנויות הכתיבה.

http://www.sfnovelists.com/2009/04/24/the-writer-as-martial-artist/

אם הייתי מלמד פילוסופיה עכשיו

פעם, לפני שנים רבות, כשעוד ריכזתי את המכינה למנהיגות יהודית מתקדמת ביפו, לימדתי פילוסופיה.

אני ממש לא מומחה לפילוסופיה, ולא ידעתי איך ללמד, אבל החניכים של המכינה כל-כך רצו ללמוד, ולא מצאתי מורה, אז הסכמתי.

לימדתי לפני הספר "עולמה של סופי" שהוא ספר מצוין על פילוסופיה, ילידים בערך בגיל 12.

גם מהסיבה הזאת, וגם כיוון שאין בו כל-כך הרבה ציטוטים, וגם בגלל שאני לא פילוסוף, תלמידי המכינה לא אהבו כל-כך את שיעורי הפילוסופיה.

לו הייתי מלמד היום, הייתי מלמד עם הספר "חלום התבונה" של אנתוני גוטליב, שיצא בעברית ממש לא מזמן.

הספר אמנם מגיע רק עד לפני דקארט, אבל הוא בהחלט מעניין, ומספיק לשנה שנתיים של שיעורים שבועיים.

אנתוני גוטליב היה העורך הראשי של האקונומיסט, וכך, הספר כתוב בשפהפשוטה ומאוד מדויקת. באמת מומלץ, ולא רק לתלמידי מכינות.

תבואו יהיה מגניב

אתם מוזמנים לערב

שכולו

סופרים מתחילים

 

 

נמאס לכם לכתוב למגרה?
רוצים הד לסיפורים שלכם?
אנחנו נקשיב לכם בשמחה בערב שכולו הקראה של כותבים מתחילים וכותבים מנוסים.
האירוע יתרחש במהלך שבוע הספר בספרייה העירונית.
סיפורים בני 500 עד 600 מילים יש לשלוח ל:

kbat@walla.com

או ל:

mriampetel@gmail.com

עד לחמישה ביוני.

וכמובן, כדאי מאוד להתאמן לפני המראה בהקראת הסיפור!

 

ועכשיו קצת יותר ברצינות

מבחני פיז"ה נערכים כל שלוש שנים, החל משנת 2000, בכל מדינות ה OECD. כפי שאני מניח שידוע לכולנו, ישראל די סוגרת את הטבלא.

בעבר כתבתי כאן שנראה לי שאחת הסיבות העיקריות לכך היא שישראל פחות ממוקדת בשלושת הנושאים הנבדקים הפיז"ה.

פרופ' סורל קאהן טוען שהבעייה מתחילה עם העובדה שיש לנו הרבה תלמידים ומעט כסף.

בלינק למעלה, מי שעורך את המבחנים טוען שהבעייה היא שמערכת החינוך בישראל היא לא שיוויונית.

ובקישור הזה, אם אתם ממש משקיעים, תוכלו לקרוא את ניתוח המגמות של אנשי פיז"ה עצמם (מסמך של 165 עמודים...):

http://www.pisa.oecd.org/dataoecd/44/17/42645389.pdf

אשמח לכל תגובה, אני חושב שאזרחים פשוטים צריכים לדון בנושא הזה. לא נראה לי שדיוני התקציב כל שנה, או שביתות המורים, או הרפורמות שלא מיושמות, מצליחות לפתור את הבעייה.

דג זהב שמגשים משאלות?

אם תעקבו אחרי הלינק למעלה, תגיעו אל מאיה וקסלר ואל דג זהב הפקות.

מאיה וקסלר היא בוגרת בצלאל בתחום האנימציה הקלאסית.

ובאתר שלה היא גם מלמדת על תולדות האנימציה, איך עושים אנימציה וכו'.

ומה לי ולכל זה?

אם הכל יילך טוב, כנראה נעבוד ביחד.

על מה?

פרטים בהמשך...

גדעון לוי - זה לא קורה לי הרבה

קראתי את הכתבה בלינק למעלה. בדרך-כלל אני לא מסכים עם גדעון לוי. אבל כאן הסכמתי עם כמעט כל מילה.

אני חושב שהרג אזרחים שלא נחקר, הוא פשע מוסרי חמור.

פשע מוסרי חמור, שיוביל לעוד פשעים מוסריים חמורים, כי לא היה תחקיר.

עם המסקנה אני לא לחלוטין מסכים.

לשאול את הבנים (שלי צעירים מדי), הוא פתרון חלקי.

צריך איכשהו להוציא את האמת לאור.

רציתי לכתוב כאן בעבר, שאני חושב שמכינת אורנים למשל צריכה לפרסם את הסיפורים של בוגריה, אבל גם צה"ל צריך לפרסם את התחקירים.

קשה לי להאמין שתהיה בכך פגיעה בטחונית.

אני בטוח שזה יוביל לצבא יותר מוסרי, ובכך יתרום לבטחון.

אני אוהב את האקונומיסט

אני גם אוהב את העובדה שקל לקרוא אותו ברשת.

בכל מקרה בזמן האחרון אני שומע יותר יותר על עתונים עם תפוצה יורדת.

אז הנה כמה גרפים שאולי ישנו את דעתכם.

לעתונות איכותית יש עתיד!

הגרף מתאר את הגידול בתפוצת האקונומיסט בעשר השנים האחרונות.

אם אתם רוצים עוד:

http://ads.economist.com/the-economist/circulation/worldwide-circulation/

יש חומוס באוניברסיטת בן-גוריון

לכאורה אין בכך כל חדש.

כבר לפני שנים רבות, אפשר היה למרוח חומוס בתוך הבגט במנזה החלבית

אבל אני מדבר על חומוס!

ככה יצא שאכלתי שלוש פעמים ב'דללי' שנפםתחה רק ביום ראשון, הספק לא רע לדעתי.

בפעם הראשונה אכלתי חומוס גרגירים, בפעמיים הבאות חומוס קומפלט. כולם עולם ח"י שקלים.

אני ממליץ על חומוס קומפלט.

השף רועי: "המתכון הוא של דוחול ספדי, הפיתות והזיתים, ושמן הזית מנצרת."

מכיר חומוסים יותר זולים ביפו, לא מכיר חומוסים יותר טובים בבאר שבע.

הבלוג ההפוך

היום, מוקדם מאוד בבוקר, צץ לי רעיון.

נניח שאתה רוצה לספר סיפור, עם התחלה אמצע וסוף.

אם תרצה לחלוק את הסיפור שלך עם העולם דווקא בבלוג, אז הוא יסופר הפוך.

אבל, אם תכתוב את הסיפור לעצמך, ואז תפרסם אותו מן הסוף להתחלה בבלוג...

זה כבר אמור לעבוד, לא?

אז יש לי סיפור שאני רוצה לספר כך, רק שהסוף שלו עדיין לא קרה.

בוא נאמר שאני עוד רוצה לתת לאנשים את ההזדמנות לתקן את מעשיהם הרעים.

אבל היום התחלתי את הבלוג ההפוך שלי, ובבוא העת, כך או אחרת, אחשוף אותו.

רוצים רמז?

בבקשה, הקליקו על הכותרת.

תגיעו למוסד אקדמי, שיש לו סניף בארץ, אבל אי אפשר ליצור אתו שום קשר בדואר אלקטרוני...

אין לו גם כל אתר בעברית, למרות שהוא פועל בישראל משנת 1963.

המשך יבוא

טל אורן

הייתי אתמול בהופעה של טל אורן בעשן הזמן.

יש לי רק שלוש מילים לאמר: תשמעו אותה.

איך זה שלוש מילים?

ואז תשמעו אותה שוב (שלוש מילים בממוצע).

הנה ציטוט מאתמול: "אני מרגישה בהופעה קצת כמו ביום הולדת, צרודה אחרי זה, אבל זה שווה את זה!"

קהל: "זה סימן שאת צריכה להופיע יותר."

עוד ציטוט: "בגיל 16 הלחנתי שיר של סילביה פלאת', כמה גיל 16 מצידי."

היא בת 21, ואני אומר שהיא עוד תגיע רחוק (מאוד!)

איתן פישר כנגן באס היה כרגיל נפלא, אבל אני (מאוד) לא אובייקטיבי.

היה גם שיר של דליה הרץ.

ולסיכום, מי שלא בא להופעה הבאה פשוט פראייר, נא לעקוב באתר של עשן הזמן.

איך אומרים אנעל אם אם אם אם אמא שלכם ביידיש?

בלינק המופיע למעלה, גלעד צוקרמן, שחיבר את הספר 'ישראלית שפה יפה', עונה למבקריו. קראתי את התשובה לביקורת, ואתמול, במשך כמה שעות, קראתי גם את הספר בצומת ספרים (תודה צומת, לא יפה אבל מאוד שימושי...)

גלעד צוקרמן טוען כי גם היידיש וגם העברית לדורותיה יצרו שפה חדשה בישראל: ישראלית.

הוא גם טוען כי הוא הממוצע בין הטוענים שאנו מדברים בעברית שהוחייתה, לבין הטוענים שאנו מדברים יידיש עם אוצר מלים אחר.

חשבתי על הטענות, ואני עדיין חושב שאני מדבר עברית. הנה כמה סיבות לכך:

זה נכון שאין קשר גנטי בין דוברי עברית ילידיים במאה השנים האחרונות, ולפני כן, אבל זה דווקא מקל על הקשר עם רבדי הלשון בעבר. ישנם קטעים בתנ"ך שנכתבו לפני שלושת אלפים שנה, ועדיין דובר שפה ילידי ממוצע יבין אותם טוב יותר משיבין דובר אנגלית ממוצע את צ'וסר שנכתב לפני פחות מאלף שנה, וצ'וסר הוא לא האנגלית המוקדמת ביותר.

נכון שסדר המשפט הנפוץ ביותר בעברית מודרנית הוא נושא פועל מושא, אבל דוברים ילידיים לא יתקשו עם סדרים אחרים (המאפיינים לדעת גלעד צוקרמן את העברית).

התחביר של העברית המדוברת כולל גם אימוצים משפות שמיות אחרות, ולא רק מיידיש, כך למשל שרשור התארים בסמיכות בכותרת.

חוץ מכל זה, אני חושב שאם גלעד צוקרמן צודק בתיאורו את הבלשנות בישראל היום, אז כל הבלשנים מפספסים בגדול את תרומתה של הערבית להתפתחות העברית המדוברת. הנה כמה דברים שכדאי לדעתי לשקול:

הערבית, על הדיאלקטים השונים שלה, תרמה ותורמת הרבה מאוד מלים לעברית המדוברת: חומוס, מסבחה, אהלן, מסטול, על הכיפאק, אחלה, פרחה, רשמי, דפתר, קוטר, אלגברה.

כפי שניתן לראות לעיל, תרומתה של הערבית לעיצוב העברית היא רבת שנים. אולי ראוי לציין כאן כי השפה הארמית, שחייתה במשך מאות שנים לצד העברית היא קרובת משפחה קרובה של הערבית, ולכן ייתכן שכדאי לשקול את תרומתן ביחד, או לפחות בסמיכות.

ישנן תרומות של הערבית לעיצודב מבנה המשפט ולתחביר, כמו למשל שרשור התארים בסמיכות; גזירת פעלים ושמות תואר מאותו שורש: מסטול, התמסטל, סטלן; או גזירת תארים כגון אבו ארבע, או אחול שקשוק, וכן גזירת תארים כמו: אחלה, אכבר.

ישנם משפטים שלמים שנאמרים בהגייה ערבית כגון: "אמרה לי זאת, אני פרחה, עשיתי לה, אני פרחה? את כל השכונה אני אביא עלייך". אני לא יודע, אבל אני משער שהמשפט הקודם גם מכיל תרגומי בבואה רבים מדיאלקטים שונים בערבית.

תרומתה של הערבית לעיצוב סוגות ספרותיות בעברית היא ניכרת, ובמיוחד בתקופת תור הזהב בספרד.

נקודה חשובה נוספת ומצערת היא זאת. עד כמה שנרצה שההיפך יהיה נכון, היידיש היא שפה גוססת במצב אנוש. יהיה מעניין לחקור מהי גודל אוכלוסיית דוברי הייידיש היום, אבל אני בטוח שגם בימים אלה היא מצטמצמת במהירות. שפה היא יצור מתפתח, ולכן, גם אם תרומתה של היידיש בתקופת החייאת השפה העברית הייתה מכרעת, הרי שהערבית החיה משפיעה ותשפיעה בעתיד יותר מן היידיש הגוססת, או רחמנא לצלן, המתה.

היזהרו משפעת השרימפס

בעוד העולם מתמודד עם הסכנה העולה של שפעת החזירים, ארגון הבריאות העולמי משקיע תשומת לב מועטה מדי למגפה החדשה!

שפעת השרימפס!!!

החסילונים, או השרימפס בשמם העממי, חיים בעיקר במים.

המים בעונה זו של השנה קרים למדי (הייתי בים).

כל השרימפס שראיתי בימי חיי היו עם אף אדום!

מכאן, המחלה היא מסוכנת, ומתפשטת במהירות!

ואיש אינו עושה דבר!

אנא הפיצו בין חבריכם ונקטו באמצעי זהירות:

הימנעו משיחה עם שרימפס!

יש לצלול בים רק עם מסיכות צלילה!

ליתר הביטחון יש להימנע מאכילת המוצרים הבאים: שרימפס, חיקוי שרימפס, חמאה, יין לבן, שום, לחם לבן (לספיגת הרוטב).

בברכת בריאות לכלל הציבור.

סוף סוף משהו שימושי

כבר אמרתי שאין לי כשרון צילום, אבל גם אתמול וגם היום שיחקתי עם המצלמה החדשה המון!

כתוצאה מזה העליתי שלושה סרטים ליו-טיוב. זה שבלינק למעלה פחות או יותר מציע מתכון לברוקולי עם ביצה.

השניים שאצרף כאן עוסקים בעיקר בחתולים, אבל גם קצת בכלבים:

http://www.youtube.com/watch?v=jmrVylc_-lQ

http://www.youtube.com/watch?v=KsuB6UGhvYc

אני לא מבין כלום בצילום

באמת, אני ממש לא מבין בזה כלום. 

הייתה לי מצלמת קודק פוקט כשהייתי בן שתיים עשרה (מה שאומר לפני קצת יותר מרבע מאה...), תמיד כשצילמתי, הסתרתי עם האצבע את העדשה, ופעם או פעמיים לא הצלחתי להעביר תמונה, אז פתחתי את המצלמה, מה ששרף את כל הפילם...

אני מקווה ששיכנעתי, אני לא יודע לצלם.

אבל לאחרונה זה התחיל לעניין אותי.

אז בדקתי מחירים, וגיליתי שמצלמת וידיאו דיגיטלית עולה בארץ לפחות 1500 שקל.

אפשר לקנות באמזון מצלמות לא רעות בכלל במאה או מאתיים דולר...

אבל היום ראיתי, בטויז אר אס, מצלמת וידיאו דיגטלית ב330 שקל. אז קניתי אותה,

וקיבלתי שי, נגן MP3,

שבת שלום לכולם,

אני הולך לצלם...